האם באמת האדריכלים שתכננו את גילה חשבו שיהיה פה מקום תוסס ומלא חיים? כיצד הם דמיינו שאנשים ימלאו את הכיכר, ישחקו ויתווכחו? הם באמת חשבו שבני אדם אוהבים לראות אבנים בכל מקום: קירות, מדרכות, מדרגות, ספסלים? כבישים רחבים שקשה מאד לחצות? בלי עצים או צמחיה? בניסיון לקבל תשובות שקלתי להתקשר ולשאול את האדריכלים, אבל במחשבה שנייה, מה הם כבר יכולים לענות.
את מרכז גילה שנחנך ב-1971, תכננו האדריכלים אברהם יסקי, יעקב גיל ויוסי סיון. שלושתם גרים הרחק בדירות יקרות בתל אביב, הרחק מכל אותם אנשים שנאלצים לגור ולפעול בתוך הזירה שהם תכננו כאן לפני 40 שנה. גילה היא פריפריה שתוכננה כפריפריה ירושלמית. זו לא היתה בעיה כל כך גדולה אם היה מדובר במבנה או מתחם אחד, אבל הבעיה של גילה היא המסה. מדובר בעשרות מתחמים וביותר מ-13 אלף יחידות דיור שתוכננו על פי קונספציה מנוכרת שמעודדת הזנחה וחוסר שייכות.
לפני 100 שנה בנו היהודים שכונות גנים, בשנות ה-30 וה-40 הקימו את יישובי "חומה ומגדל" את הקיבוצים ואת מעונות העובדים, בשנות ה-50 בנתה ישראל את עיירות הפיתוח ושכונות השיכונים, בשנות ה-60 הוקמו ערים כמו ערד וכרמיאל שניסו לשפר את מודל עיר הפיתוח, בשנות ה-70 הרחיבו את הערים ובמהירות יחסית שוק הקבלנים החל להתחזק לעומת הבינוי הממשלתי שהלך ונחלש. גילה היא "שירת הברבור" של משרד הבינוי והשיכון. היא מורכבת ממארג שכונות, על שטח של כ-3,000 דונם שממנו רק כשליש שטח בנוי. קבוצת אדריכלים גדולה (כמו רם כרמי, סלו הרשמן, גיורא גמרמן, משה לופנפלד, אריה ואלדר שרון, גרשון צפור, משה לוי) היתה מעורבת בתכנון הכולל והמפורט שלה. ברשימות הבאות אתעכב על כמה מהמתחמים שבקרתי בהם, והפעם אציג את מרכז גילה.
.
מרכז גילה
.
(1) ביקור בגילה ובמרכז
שכונת גילה הוקמה בדרום ירושלים בשטח שמחוץ לקו הגבול מ-1948. משרד השיכון הרכיב ב-1969 צוות של אדריכלים שבראשו עמד האדריכל אברהם יסקי, שתכנן קודם לכן את השיכון לדוגמה (שכונה ה') בבאר שבע והיה מבכירי האדריכלים שפעלו בישראל.
גילה תוכננה בצורת האות ש' על רכס הררי כשהבינוי פונה לכיוון העיר (כיוון צפון). השכונה הורכבה מסדרה ארוכה של מתחמי מגורים שמרביתם היו תוצאה של ניסוי שערכו האדריכלים. מבנים מדורגים, מבני חצר, מבנים ליניארים, מבנים בפיזור, מבנים עם מסחר. המשותף לכולם היה השימוש בקשתות דקורטיביות ואבן ירושלמית וניסיון ליצור קשר בין המרחב הפרטי והמרחב המשותף והציבורי.
כבישים רחבים במיוחד מחלקים את שטח השכונה לאזורים וכך קוטעים ומסכנים את תנועת הולכי הרגל, וגם מפרקים את השכונה. למרות מגוון האדריכלים שפעל כאן, נראים המבנים דומים מאד אחד לשני. בנוסף, כל אדריכל תכנן אזור שלם וקבל על עצמו לעצב את המבנים שתכנן בשפה וחומרים אחידים. סיבה חשובה נוספת לחוסר הגיוון, היא העובדה שמרבית הבינוי הוקם תוך עשר שנים בלבד. הבינוי החד-גוני גם גרר אחריו אוכלוסיה הומוגנית יחסית.
מאז הקמתה לפני יותר מ-40 שנה, השתנתה גילה הן בהיבט הפיסי והן בהיבט החברתי. הבינוי הוותיק הוזנח ולא טופח, בשטחים הריקים הוקמו מפלצות שלידן הבינוי הוותיק והחד-גוני נראה כהתפרצות של יצירתיות. מבחינה חברתית השכונה איבדה מחד-גוניותה, אחרי שדיירים וותיקים התחלפו בעולים חדשים ובערבים.
המרכז של גילה מורכב מבניין מוארך, סוג של שיכון רכבת רק מורכב יותר. המבנה ממוקם בנקודת מפרק במרכז הפיסי של השכונה (מרכז ה-'ש'), על צלע ההר כשבחזיתו האחורית יש חניון רכבים שקוע בקרקע, ובחזיתו הקדמית רחבה אזרחית גדולה. לפי המודל המקורי שעיצבו המתכננים ומופיע בכמה ספרים וכתבי עת, תוכננה כיכר אזרחית ענקית, אך היא מעולם לא הושלמה, וחלק גדול ממנה נותר בור עמוק בקרקע מוקף בגדר פח, שעל קטע ממנה מישהו כתב "יוצרים תרבות אחרת".
שתי הקומות התחתונות במבנה משמשות למסחר (מכולת, פיצריה, טוטו, מספרה), שירותים (בנק, מרפאה, דואר, משרד הפנים) וגם בית כנסת ובית חב"ד. מעל קומות המסחר יש שלוש קומות מגורים. המצב של האוכלוסיה נראה לא הכי גבוה, ואת זה אפשר לראות על פי רמת ההזנחה של הכניסות לבניינים. תיבות הדואר ההרוסות, והמצב הכללי של הכניסות מוזנח כמו שנראה מקום שלא עבר שיפוץ ב-40 השנה האחרונות.
כמו בשכונה ה' בבאר שבע, גם כאן עשה האדריכל שימוש בגשרי הולכי רגל. המפלס המסחרי העליון מתחבר באמצעות מספר גשרים אל המשך השכונה, כשהגשרים עוברים מעל החניון השקוע. כמו כל המבנים בגילה, גם כאן הכל מחופה באבן ירושלמית: הקירות, הריצוף, המדרגות, הספסלים. אלא שכאן הכניסו האדריכלים טיפטיפה צבע אדום. הוא מופיע במעקה ובריצוף.
למרות שמדובר במרכז גילה, לא מורגש כאן בכלל מרכז. העסקים הם קטנים מאד ומשרתים רק את הסביבה הקרובה. השירותים מעניקים שירות למעגל רחב יותר, אך לא מצליחים להחיות את המרכז. האדריכלים התחמקו מליצור רחוב מסחרי, והעדיפו לרכז הכל למבנה אחד שנמצא בנסיגה מהרחוב, מנותק מסביבתו, ולא יעזור שום גשר או רחבה גדולה ושוממה, העסק צולע בשתי הרגליים.
.
תכנית המתאר לגילה, 1977 (מקור: מנהל מקרקעי ישראל)
.
(2) האדריכלים
אברהם יסקי היה ראש צוות התכנון כולה, ובמסגרת זו תכנן גם מספר מבנים כמו מרכז השכונה. יסקי שלימים זכה בפרס ישראל, היה מהאדריכלים הפוריים ביותר שפעלו כאן במחצית השנייה של המאה ה-20. על קצה המזלג: הוא התחיל בצעירותו עם זכייה בתחרות לתכנון ככר מלכי ישראל בתל אביב וככר העצמאות (בפועל העבודה שתכנן ובוצעה ראשונה היה קבר אחים להרוגי ניצנים עליו כתבתי כאן). תכנן את שיכון רבע קילומטר והשוק הסיטונאי בבאר שבע, את בית הלוחם בתל אביב ובית חולים הרצפלד בגדרה. החל משנות ה-90 התמחה משרדו בתכנון קניונים ומגדלים. בשנת 2007 פרסם שרון רוטברד את הספר "אברהם יסקי – אדריכלות קונקרטית" (הוצאת בבל) המציג תמונה רחבה ליצירתו של יסקי.
יעקב גיל היה שותפו של יסקי בין השנים 1990-1970 וכיום מחזיק משרד פרטי.
יוסי סיון שותף מאז 1973 וממשיך להוביל את המשרד, ממנו פרש יסקי לפני כמה שנים.
.
יש כמה כניסות למרכז. החניתי את הרכב בחניון הצמוד אז הגעתי מכאן.
.
(3) ציטוטים
"המונח שיכון לדוגמא מציין מבצע של בנייה נסיונית שיזם אגף השיכון של משרד העבודה לקראת סוף שנות ה-50, במטרה לשכלל את יחידת המגורים העממית ולשפר את היחסים בין מרכיבי השכונה", פותח צבי אפרת את הפרק "דוגמא" בספרו "הפרויקט הישראלי" (מוזיאון תל אביב, 2004). בפרק הזה עוסק אפרת בשני השיכונים לדוגמה שהוקמו בשנות ה-50 בצפון תל אביב (רמת אביב) ובבאר שבע (שכונה ה'), אך מציין כי לאותן שכונות היתה "השפעה ניכרת על שיטת התכנון הממלכתית בעידן אחר (אם כי רק עשור אחד לאחר מכן), בנסיבות שונות לגמרי ובסגנון אנטגוניסטי: גילה, רמות, מעלות דפנה, הגבעה הצרפתית, ואחר כך מעלה אדומים, גבעת זאב ודומיהם – כל אלה הם למעשה שיכונים לדוגמא עצומי ממדים ורוויי כוונות אדריכליות, שביקשו להעשיר את סביבת המגורים החדגונית עד שהפכו את הניסיוניות הממציאה לתקן ישראלי ואת הבוז לניסיון השגרתי לאידאולוגיה מקובלת".
דוד קרוינקר התייחס לבנייה בגילה במספר הזדמנויות בספרו "אדריכלות בירושלים – הבנייה המודרנית מחוץ לחומות 1990-1948" (כתר, 1991). למרות שלאורך השנים נמנע קרוינקר מלבקר את האדריכלות, במקרה של גילה הוא בחר לחרוג: "חזיתות גדושות דירוגים וקשתות מאפיינות את אדריכלות השיכונים הציבוריים של שנות ה-70 וה-80, בניגוד לחזיתות השטוחות והמונוטוניות של שיכוני הרכבת שנבנו בשנות ה-50 וה-60".
.
מדרגות בגוון אדמדם פיתו אותי לטפס למעלה
.
מלמעלה נוף פנורמי על מגרש החניה וגשר הולכי רגל באופק
.
המדרגות מובילות ישר לאחת הכניסות לבניין המגורים
.
מדרגות לדירות
.
הפתח הסמוך מוביל למרכז עצמו, שם מגלה שהגעתי לקומה העליונה של החזית המסחרית
.
במפלס המסחרי העליון
.
הרחק מהריצוף שמאפיין את הקניונים שתכננו יסקי-סיון, כאן ריצוף טראצו אדמדם פשוט
.
מדרגות מובילות למפלס המסחרי התחתון או לעלות ולהמשיך במפלס המסחרי העליון
.
מבט מהמפלס המסחרי העליון
.
בארכדה התחתונה יושבים ואוכלים פיצה
.
הרחבה האזרחית הגדולה שתכננו האדריכלים מעולם לא הושלמה ונותרה מוקפת גדר פח
.
מבט על שני מפלסי המסחר
.
מעל שתי קומות מסחר יש 3 קומות מגורים
.
המרכז נמצא על טופוגרפיה מתונה יחסית
.
מודרניזם ישראלי: קצה המרכז דומה לשיכון, סתם חתכו באמצע בלי מחשבה של התחלה, אמצע וסוף
.
מבט מקצה הארכדה
.
מבט על המבנה מהקצה שלו, משמאל מה שהיה אמור להיות כיכר אזרחי הוא בור מוקף גדר פח
.
צו האופנה: קשתות
.
והרבה אבן ירושלמית
.
קירות מחופים באבן וגם הריצוף, הספסלים, המדרגות – הכל אבן לבנה
.
במדרגות נחבאת יצירתיות (מיותרת)
.
הצבע היחיד במתחם הוא המעקה האדום שהתקלף
.
מבעד למשולש במדרגות
.
שלט
.
יש כאן גם בית כנסת ע"ש הרמב"ם
.
מודעות מול הכניסה לבית הכנסת
.
עצרת
.
יש כאן גם סניף של רשות האוכלוסין
.
בא לי את שולי
.
אבן ואבן
.
גם את זה אפשר
.
על גדר הפח יוצרים תרבות אחרת. או שלא
.
אבנים 01
.
אבנים 02
.
אבנים 03: שביל מדרגות מרשים מוביל מהצומת אל תוך המתחם
.
אבנים 04: יש גם מרפסת גדולה שמשקיפה על הנוף שמורכב מקוביות אבן
.
החזית האחורית של המבנה כוללת את החניון וגשרים שמובילים להמשך השכונה
.
כניסה לגשר: כמעט כמו בשכונה שתכנן האדריכל אברהם יסקי בבאר שבע, גם שם היה גשר
.
מבט מעל הגשר
.
מבט מתוך הגשר
.
מבט לכיוון הנגדי של הגשר חושף את חזית המבנים של המתחם שתכנן האדריכל סלו הרשמן
.
החזית האחורית של המרכז המסחרי: בקומות העליונות מגורים
.
גם כאן יש קשתות. שביל מקשר בין הכניסות למגורים
.
עוד מבט על הגשר וברקע המבנים שתכנן סלו הרשמן
.
אחרי שהמקום היה תקוע שנים, בנו כאן חומת מבנים חדשה
.
שהופכת את הבינוי ההיסטורי של גילה ליצירת מופת. תמיד אפשר להידרדר עוד קצת
.
חזרתי למכונית כשאני עובר מתחת לגשר
.
ולסיום סרטון קצר שצלמתי במרכז:
.
★
רשימות נוספות על שכונת גילה:
.
(1) מבנן בתכנון אדריכל סלו הרשמן
(2) מבנן בתכנון אדריכל רם כרמי
(3) מרכז מסחר ומגורים בתכנון האדריכלים אברהם יסקי ויוסי סיון
(4) מבנן עם השראה של אריך מנדלסון
(5) מבנן עם רחוב פנימי בתכנון יסקי-גיל-סיון
(6) מבנן משולש סביב לחצר פנימית בתכנון לופנפלד-גמרמן
★
חלון אחורי 
תגובות
זה הגיהנום רק בלי האש
Sent from my iPad
>
גאוני
שתוכננו על פי קונספציה מנוכרת או קונספירציה מנוכרת?
נראה כמו עיירה צלבנית נחשלת, או עדר פילים מחרבנים בשורה. על מה הם חשבו לעזאזל?
פוסט משובח! תודה!
קל לזרוק היום אבנים, אבל גילה היא תוצר מובהק של תקופתה ולא סתם טמטום אדריכלי כמו שנראה כאן.
– קודם כל גילה היא ברובה שיכון ציבורי שנבנה בתקופות קשות יותר מאשר היום (שנות המשבר התקציבי שאחרי מלחמת יום כיפור והאינפלציה הגדולה). לא ראיתי שהיום בונים שיכונים ציבוריים – טובים יותר או טובים פחות.
– גילה היתה יעד לפרויקט שיקום השכונות של בגין ורבים מתושביה הגיעו משכונות עוני במרכז העיר (נחלאות וכד'). זה מסביר במידה רבה את ההזנחה שרואים היום. מדובר באנשים שאין להם כסף, וכל מבנה היה מגיע למצב הזה אחרי עשרות שנים בהינתן המיקום והתושבים.
– בבנייה יש הרבה מהאלמנטים שגם היום נחשבים לאבני יסוד בתכנון אדריכלי. למשל: עירוב שימושים (מגורים מעל למרכז המסחרי), הצללות וכו'. אני בספק רק אם תכנון כפי שמקובל היום של רבי קומות (למשל בפתח תקווה או בנתניה) ייראה טוב יותר כשיכון ציבורי אחרי שלושים שנה.
– עניין הכבישים הרחבים הוא הכרחי בגילה. מדובר בשכונה פריפריאלית ומרוחקת ממרכז העיר שחייבים מכונית כדי לצאת ולבוא ממנה. איזה פתרון אחר אתה מציע?
(1) אני מסכים איתך שההישג הגדול של גילה הוא הדיור הציבורי וברשימה התייחסתי פחות להיסטוריה ויותר למציאות העכשווית בה נתקלתי.
(2) עניין הכבישים הרחבים הוא לא הכרחי, אלא תוצאה של מהנדסי כבישים שהצליחו להשתלט על הפרויקט ולקבוע החלטות. פתרון אחר לדוגמה ניתן למצוא כמה מאות מטרים מגילה בשכונת הר חומה (כיום חומת שמואל). שכונה זו על כל מגרעותיה, מתבססת על מערכת כבישים צרים משמעותית מהכבישים בגילה, ולכן הקשר בין צידי הרחוב רציף וחזק יותר מהמצב שקיים בגילה. נכון שגילה גדולה יותר אך סכימת התנועה בהחלט ניתנת להשוואה.
(3) כשבגין עלה לשלטון ב-1977, 90% משכונת גילה כבר היה מתוכנן וחלקה הגדול גם היה כבר בנוי. ככל הידוע לי בגין היה עסוק באותה עת בהריסת יישובים בסיני.
שתי תשובות:
(2) בהר חומה יש אילוצים טופוגרפיים קשים וזאת לדעתי הסיבה העיקרית לכבישים הצרים. וגם בגילה יש הרבה כבישים ברוחב סביר. הכבישים הרחבים בגילה הם כביש הגישה והכביש הניצב לו. מביניהם כביש הגישה לשכונה והחלק הניצב לו הפונה מזרחה (לכיוון דרך חברון) הם תמיד עמוסים מאוד למרות רוחבם. נכון, שהמשך הכביש הניצב לכיוון מערב הוא רחב הרבה יותר מהדרוש, אבל אני לא בטוח שהסיבה לזה היא השתלטות של מהנדסי כבישים. יכול להיות למשל שהיתה כוונה להמשיך את הכביש הזה בעתיד לשכונות שעוד לא הוקמו או ליצור ממנו כניסה נוספת לשכונה.
(3) יכול להיות שגילה כבר היתה מתוכננת ב-1977. אבל בפועל, תקציב הביצוע והתושבים נכללו למיטב ידיעתי במסגרת פרויקט שיקום השכונות.
בתמונות שהופיעו בפרסומים מהמחצית הראשונה של שנות ה-70, נראה כי מרבית השכונה כבר היתה בנויה. המרכז שמופיע ברשימה הזו הושלם ב-1971.
המרכז שמופיע בתמונה הוא מה שאנחנו קראנו לו "המרכז המסחרי החדש" או "הסופר החדש" (על שם חנות השופרסל שהייתה העוגן של המרכז) והוא הושלם רק ב81-82. המרכז המסחרי הישן (הסופר הישן) שנמצא בפינת הרחובות המור ואפרסמון הוא זה שהושלם ב71. בכלל כל מה שנמצא מערבית לרחוב דב יוסף נבנה אחרי 1980. אני עוד זוכר את גילה לפני שרחוב דב יוסף נסלל והחיבור היחיד לעיר ירושלים היה דרך דרך חברון והוריי היו הולכים ברגל לצומת של דרך חברון ורחוב הרוזמרין, עולים על אוטובוס פלסטינאי ונוסעים לבית לחם לקנות בגדים זולים ובשר חזיר אצל הנוצרים.
פוסט מעניין. חלק מהשגיאות של גילה (אכן שכונה נסיונית) תוקנו בפסגת זאב המאוחרת יותר. תקופת ההקמה היא בתקופה בה התרפקו על מראה סמטאות העיר העתיקה וניסו לשלב אותה בבניה ובמימדים של שכונה מודרנית.
מגוחך. האיש שמעריץ מבצרי כלא סובייטיים מבטון אפור מתלונן על מיעוט הצבע בבנייני אבן ירושלמית. נראה שאתה לוקה גם בהבנת הנקרא. מהקטע שהבאת של קרויאנקר עולה שהוא מעדיף את הגיוון של גילה על פני המונוטוניות של השיכונים, ולא להיפך.
מקום מדכא, מנוכר ומכוער.
פחחחח, הבעיה היחידה שמקורה בתכנון היא המחסור בירוק ובעצים. זה מינוס שאפשר היה לתקן. כל ה"בעיות" האחרות הן פועל יוצא של אוכלוסיה חלשה.
לכל האלה שמבקרים את שכונת גילה בתור מי שגר שם ומסתובב באזורים שם היא שכונה מאוד טובה ויפה מבחינה אדריכלית מכיוון שרצו שאופיה לא יהיה שונה משאר השכונות בירושלים בגלל שהיא יחסית רחוקה ממרכזה ובגלל זה בנו אותה כך. בנוסף גילה אמנם נכשלה במרכז מסחרי ומי שמכיר גם את הקניון שסמוך לאתר שם בגלל הקרבה למלחה אך עדין אפשר למצוא בה חיים וגם מי שכתב שאין שם פארקים יש הרבה באזור. בוא לא נשכח שדווקא אדריכלות שונה גורמת עניין למקום ומה שיפה בירושלים ובגילה זה השונות של כל שכונה אך הדמיון שבניהם עם זה בבנייני האבן וגם שזה לא מתוכן יותר מדי שזה ממש נורמלי שאפשר להשתגע כמו מודיעין!
הורי ואני הגענו לגילה בתחילת 1979 היישר למרכז הקליטה (עוד פנינה ארכיטקטונית של בנייה מתועשת). בשנת 81 או 82 רכשו הורי דירה באחת מהמבננים של סלו הרשמן. כמוהם עשו לא מעט עולים אחרים ממרכז הקליטה. הורי עזבו את גילה ב87 וכך עשו גם רבים מחבריהם שעברו ברגע שהמצב הסוציואקונומי שלהם כמהגרים השתפר קצת. החלק הישן של השכונה, זה שממזרח לדב יוסף נבנה בתחילת שנות ה70, כל מה שממערב לדב יוסף נבנה בין 80 ל84. תוך 4 שנים גילה הפכה משכונה של 5000-7000 איש לשכונה של 25,000-30,000. בתור ילדים החצרות הפנימיות של המבננים היו ממש מעולות, המון כוכים להתחבא בהם, שטחים פתוחים לשחק, אזורים קהילתיים מוגדרים שיצרו חבורות לפי שכונות אם כי האינטגרציה בין ילדי העולים היותר אינטליגנטיים ובין ילדי השיקום שכונות לא ממש עבדה טוב. (בקיצור, אכלתי מלא כאפות מערסים).
ילדי -עולים -יותר -אינטליגנטים?
קביעה לא אינטליגנטית. בוריס.
שלום
שמי אופיר דרעי
הגעתי לגילה בתור ילד בשנת 84
לגילה ג'
אני בימים אלה כותב סרט קולנוע על אותה תקופה
ואשמח ליצור אתך קשר לתחקיר קצר
תודה רבה
0507707681
מה עדיף גילה נוצרית? או חרדית?
אגב עד שנות התשעים – היה כר דשר רחב ממערב למרכז המסחרי (היכן שהיום חומת האבנים המכוערת החדשה) בקצה הדשא למטה – היה פסל מופשט אדום וגדול (מאלה שקולק אהב לפזר בעיר) – שהועבר אחר כך לכניסה לגילה. בימי העצמאות היו מקימים שם את במת ההופעות וכל הרחבה היתה מלאה. כילד עולה מרוסיה גם אני גדkתי בגילה בנשות ה-80 – נהניתי דווקא מהחצרות הפנימיים והיכולת לשוטט מרחקים גדולים בלי לחצות כביש. גרנו ברחוב ליש במבננים של הרשמן ובמרחק 100 מטר יכולת לרדת בואדי של בית ג'אלה ולהנות מהטראסות, המערות ועצי הזית. אין ספק שהשכונה נראית רע מאוד היום – בעיקר בשל ההזנחה של השפ"פים.