סיבוב על האלבום החדש של נעם רותם

ביום חמישי בערב, רגע לפני שהגעתי לאירוע שחתם את כנס איגוד המתכננים, עצרתי בקניון מלחה. אחד הקניונים הראשונים שנבנו בארץ וגם אותו תכנן משרד יסקי-סיון (שתכנן בין השאר את מרכז עזריאלי, קניון באר שבע, קניון השרון בנתניה ועוד). נכנסתי דרך אחד השערים, ומימין החנות הראשונה היתה "התו השמיני". האלבום החדש של נעם רותם בלט בכניסה. הוא גדול בשלושה ס"מ מאריזת הדיסק הטיפוסית ומתנוססת עליו דמותו של רותם כשהוא מביט אל מי שמביט עליו.

על קניון מלחה אכתוב כאן בהמשך, ובאופן חריג אסתובב הפעם סביב העטיפה של "נשורת" – האלבום החדש והרביעי של רותם. כל הרשימות כמו כל דבר אחר שאעשה (עובד, נוהג, אוכל, קורא) תמיד נכתבות תוך כדי האזנה למוזיקה. העטיפות מונחות בצד, באופן שמאפשר לי להציץ עליהן כל הזמן. נראה לי טבעי לכתוב כאן גם על מה שאולי לא שומעים או רואים ברשימות – אבל תמיד כאן.

המושג אלבום הולך ומתפורר. מי כבר קונה דיסקים. חנויות הדיסקים נמחקו והתו השמיני בירושלים ודיסק סנטר בדיזנגוף סנטר הם אחרוני המקדשים שנותרו לאלה שעדיין אוהבים להחזיק משהו פיזי. העטיפה של "נשורת" בלטה על המדף בתו השמיני, קניתי והאזנתי לשירים שעוסקים בזיכרונות וביחסו של רותם למקום בו גדל – קרית חיים. עטיפת האלבום, כמו גם הקליפ שמלווה את שיר הנושא לא מציגה את השיכונים ממש,

ועל כך ברשימה זו.

.

נשורת

.

.

התו השמיני בקניון מלחה

.

למרות שב"נשורת" מתייחס רותם לחיים בשיכונים של קריית חיים, העטיפה מציגה נוף פתוח ואפל בגווני אפור. רותם מניח את ידו השמאלית על ליבו ולהבות זעירות נמלטות בין אצבעותיו. רגע לפני שהאלבום מסתיים שר רותם על ביקור חוזר: "חזרתי רק כדי לראות מה נשאר מהמקום שגדלנו בו, כתובות שנאה על הקירות שברי זכוכית ומזרקים בחצרות, מתים-חיים מפטרלים בעיניים רעבות, סביב מגרש המשחקים שהלכנו בו גם את לא גרה כאן יותר, מי שהיה יכול ברח מי שנשאר מסתתר […] אמא נשארה להזדקן מאחור בתוך שיכון רכבת שממשיך לדהור תמיד במעגל שאי אפשר לסגור". את השירים שרותם שחרר ליוטיוב בחודשים האחרונים מאד אהבתי, לכן נראה לי טבעי לקנות את האלבום השלם.

בקרית חיים בקרתי רק פעם אחת. רציתי לראות מקרוב את אתר הזיכרון שיצרו במשותף האדריכלים אל מנספלד ומוניו גיתאי-ויינראוב. שלוש תמונות מהביקור העליתי לויקיפדיה: אתר ההנצחה לנופלים, בית יד לבנים ואתר הנצחה למגדל מים שנהרס. יש עוד מה לראות שם, כך שאני משער שעוד אחזור. בינתיים, שוחחתי עם אדם נישמע, שעיצב את עטיפת האלבום החדש ונתן פרשנות משלו לקרית חיים של נעם רותם. העטיפה היא לא קופסת הפלסטיק, אלא מורכבת מחוברת נייר קשיח שנפתחת ונפתחת ובאחת הפתיחות גם מתגלה הדיסק.

.

אדם נישמע (30) נולד בירושלים ולמד עיצוב גרפי בויצו חיפה. ב-2006 הכיר את רותם בהופעה, עיצב לו פלאייר ולאחר מכן את האלבומים "עזרה בדרך" (2007), "ברזל ואבנים" (2011) וכעת את "נשורת". חוץ מעיצוב עטיפת האלבום עצמו, הוא מעצב את עטיפות הסינגלים, את הדיסק, את הכרזות להופעות וחלק מהקליפים.

.

מיכאל יעקובסון: למה בחרת לעצב את עטיפת האלבום בפורמט שונה מהרגיל?

אדם נישמע: חיפשתי כאן שני דברים, האחד הוא למצוא עולם ויזואלי שיתחבר לאווירה שעוברת באלבום כפי שאני מרגיש אותה, משהו שמרחף בין מציאות לחלום, משהו לא לגמרי ברור לא לגמרי מדויק. חיפשתי את הדרך להעביר תחושה יותר מאשר סיפור, ובמקביל חיפשתי משהו שגם יעמוד בפני עצמו וייתן ערך מעבר לחוברת הסטנדרטית, משהו שיכול להיות יפה ומרשים, אני מקווה. אני יודע שכשאני רוכש מוצר פיזי ולא עותק דיגיטלי אני שמח לקבל איזו תמורה מיוחדת ואני מקווה שזה באמת עובר ומי שרוכש עותק פיזי של האלבום מקבל ערך מוסף. 

מ"י: מה הערך המוסף?

א"נ: חוברת סטנדרטית של אלבומי מוזיקה היא פורמט שעוזר להעביר סיפור מסוים, בגלל הדפדוף בחוברת כמו דפדוף בספר, לרוב לא משתמשים בה כדי לספר סיפור, אפילו קשה לי לחשוב על דוגמה כזאת בכלל, אבל עדיין יש "התחלה אמצע וסוף" ויש לכך התייחסות בעיצוב. ברגע שחיפשתי לעצב עטיפה שאומרת "אוירה", ישר חשבתי בראש שלגודל יש משמעות וכך הגענו לפורמט של תמונה רחבה. יש לנו בסך הכל תמונת רקע פשוטה ובעטיפה הקדמית תמונה של נעם, אם היינו מכניסים את זה לחוברת, היינו מקבלים תוצאה מאוד משעממת, כי מעמוד לעמוד יש ציפייה להפתעה שתגיע בעמוד הבא ואם היא לא באה, ויש חזרה על אותה פשטות, החוברת מאוד לא מרגשת. לכן, יכלנו להשתמש פה בפורמט שהוא עצמו יוסיף את העניין לעטיפה היותר "שקטה". בעת פתיחת העטיפה מרגישים את הגודל שלה, מחכים לראות כמה עוד זה נפתח, לאיזה רוחב זה הולך להגיע, ופתיחת כל קיפול כבר בעצמה יוצרת עניין. אז קצת קשה לתאר את זה אבל בסופו של דבר הרעיון הוא למצוא פורמט שיוסיף משהו לעיצוב, כאן רציתי עיצוב "שקט וחזק" ופורמט שיוסיף את האקסטרה עניין וידגיש את הצד ה"חזק".

מ"י: במילים ששר רותם שומעים את השיכונים שנראים כולם אותו דבר וביניהם החצרות המוזנחות. אפשר למצוא אותם בכל עיר בארץ. בעטיפה נתתם בעצם פרשנות מופשטת לאווירת השיכון, והפכתם אותו לנוף שיכול להיות בכל מקום.

א"נ: פחות או יותר כן. מההיכרות הארוכה שלנו באמת כשאנחנו מדברים, תמיד עולה הנושא של אותם נופים קבועים שחוזרים על עצמם. לא חשבתי על שיכונים  באופן מסוים, אלא רציתי ליצור נוף פשוט ואפור שחוזר על עצמו.

מ"י: מה הייתה ההשראה לעיצוב הנוף שמופיע בעטיפה וגם בקליפ של "נשורת"?

א"נ: השראה הראשית לצד הויזואלי היתה הסרט "SILENT HILL", סרט אימה שמתרחש כולו בעיר נטושה, מאוד מאוד ערפילית, עם חלקיקי פיח מתעופפים באוויר. הזמנתי חבר טוב – אופיר אייב, לצלם את נעם ובניתי את הרקע מתמונות שונות של סלעים, הרים ועננים.

.

ההשראה: טריילר לסרט SILENT HILL

.

.

התוצאה: הקליפ שיצר אדם נישמע לשיר "נשורת" של נעם רותם

.

.

פריים מתוך הקליפ "נשורת" (מקור: אדם נישמע)

.

מ"י: מהן הלהבות שמופיעות מתחת ליד של רותם על העטיפה?

א"נ: ראיתי לפי המילים לאורך כל האלבום, שהשירים נכתבו על רגשות. כל שיר מתאר משהו אחר שקורה לדמות ורציתי לתת משהו איורי שידגיש את הלב.

מ"י: איך היתה העבודה עם נועם רותם על העטיפה?

א"נ: הדברים עבדו טוב יחד די מהתחלה. הוא נתן יד חופשית. נתן לי לעשות מה שנראה לי. לא עברנו דרך כל מיני סקיצות שונות הפעם, ומהתגובות שאני שומע, העטיפה אכן קלעה למקום שרציתי. אני מקווה שהמאזינים מרוצים ומקבלים איזו תוספת למוזיקה ולשירים שבאלבום.

מ"י: היו דברים שהוא בכל זאת ביקש לשנות?

א"נ: במקור שם האלבום היה הרבה יותר גדול. גם את הלהבות ניסינו להוריד אבל בסוף חזרנו לזה.

מ"י: בתור מי שמעצב כאן מוצר שהולך ונעלם מהמדפים, מה דעתך על העלמות הפורמט הפיסי של שיווק המוזיקה?

א"נ: אני לא יודע נתוני מכירות של דיסקים, אבל אנשים עדיין מוציאים דיסקים. לדעתי זה מתישהו ירד. אתה יכול לראות שיש עדיין תקליטים, כך שהדיסקים לא ייעלמו לגמרי. אני גם מחפש פתרונות דיגיטליים יותר מעניינים, איך לתת משהו דומה בעותק דיגיטלי. איה כורם למשל הוציאה שיר שליווה אותו משחק מחשב. זה תחום שעוד צריך לחשוב עליו.

.

בקשתי ואדם שלח את העטיפה כשהיא "מפורקת" לשלבים החושפים את השכבות המרכיבות אותה:

.

01

.

02

.

03

.

04

.

05

.

06 – העטיפה הסופית

.