סיבוב באנדרטת הקרון ובגן חסידי אומות העולם ביד ושם

13 פעמים מוזכרת המילה "שואה" בהטיות שונות בתנ"ך. כבר ב-1938 בעקבות אירועי ליל הבדולח, נקשר המונח לראשונה למאורעות שחוו יהודי גרמניה והמונח הפך מייד למושג המתאר את שעבר על היהודים בזמן המלחמה. היום, 67 שנים מאז הסתיימה מלחמת העולם השניה, המונח עדיין שמיש ואין שבוע שבו אחד ממנהיגינו אינו מזכיר את השואה, זו שהיתה וזו שממנה הם רוצים שנחשוש. אלא שעכשיו זה נשמע כמו ליצנות, ובעיקר כשמטרת השימוש נועדה למטרות של הפחדה ואיום.

מהיכן אזרו אומץ אותם מנהיגינו האהובים לעשות מהשואה מילת קסם של קרקס הפחדות? ביד ושם אין קרקס עם אוהל וליצנים אבל יש קרון. כמעט כמו תיאטרון הקרון שפועל שנים בחלק אחר בעיר.

בין אוהל יזכור לבקעת הקהילות ביד ושם, שוכנות זו מעל זו שתי אנדרטאות שהוקמו בשנות התשעים. שתיהן סמוכות פיסית זו לזו, אך רחוקות במשמעות העומדת בבסיסן.

אנדרטת הקרון נראית כאילו פרצה מתוך פארק שעשועים אפל. תוכננה על ידי האדריכל הקנדי (היום פועל בבוסטון) משה ספדיה ונחנכה בינואר 1995, במסגרת האירועים לציון 50 שנה לניצחון על גרמניה הנאצית ולשחרור המחנות. מול הרכות והאנושיות של הגן שעיצבו למרגלותיו צמד אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור, זרק ספדיה ספק בדיחה ספק לגלוג על האינטליגנציה של המבקרים. שוב בחרו כאן לדחוף הישר לפנים חוויה של 15 שניות שנשכחת מייד. הגן נשאר יותר.

גן חסידי אומות העולם ביד ושם הוא מהעבודות המאוחרות של ליפא יהלום ודן צור (שזכו על פועלם בפרס ישראל). הגן שנחנך ב-1993, השנה בה גם פרש יהלום מהמקצוע, הוא מהעבודות המעולות שתכננו השניים ואולי אף ניתן להכתירו כשירת הברבור של שותפות פוריה שהחזיקה מעמד 40 שנה. כאן לא תמצאו גימיקים. זהו גן זיכרון שמתבסס על רעיון פשוט: יער שבתוכו אתר זיכרון המורכב מחדרים פתוחים לציון אנשים שסיכנו את נפשם להצלת יהודים.

.

חלק מגן חסידי אומות העולם

.

אנדרטת הקרון

.

באנדרטת הקרון התעכבתי שתי דקות. אין מה להשקיע יותר. זה לא שתגלו משהו נסתר. גם אם תשהו כאן חצי שעה ותבהו בקורות הפלדה ובקרון הבודד לא יקרה כלום.

מעקה הבטון הוא אמיתי, אבל חוץ ממנו הכל אשליה: פסי הרכבת, הגשר וגם הקרון הבודד. לפחות היה זז קדימה ואחורה וכל שעה עגולה היה מבצע נפילה לתהום. אז באמת היתה כאן אטרקציה חזקה. אבל בשביל שנות התשעים זה הספיק. חיי האנדרטה היו קצרים: ברגע שספדיה חנך את המוזיאון החדש של יד ושם שנים ספורות לאחר מכן, ובו שלל אטרקציות צפופות שכוללות גם פסי רכבת, הקהל העייף נטש את אנדרטת הקרון כמו את כל שאר האתרים האחרים ביד ושם.

בטקסט שליווה את חנוכת האנדרטה מצוטט קטע מספרו של פרימו לוי "השוקעים והניצולים": "בנקודת ההתחלה של רצף הזיכרון עומדת כמעט תמיד הרכבת, שציינה את המסע לעבר הלא נודע: ביומנים ובסיפורים הרבים אין לך אחד שלא מופיעה בו הרכבת – הקרון החתום במנעולי עופרת שייעודו שונה מכלי רכב מסחרי לבית כלא נייד או למכשיר מוות גרידא".

מיליון דולר הושקעו בפרויקט שנולד מהתרומה התמוהה שהעמידה ממשלת פולין ליד ושם: קרון רכבת גרמני. בסוף 1990 אחרי שעמד שנים רבות במחסני חברת הרכבות הפולנית, מסרה ממשלת פולין את הקרון ליד ושם. באותה חוברת שהתפרסמה לרגל חנוכת האנדרטה צוין ש"האנדרטה מסמלת מחד את הנסיעה אל הכיליון והאבדון ומאידך את התקווה והחיים, הבאים לידי ביטוי בתקומת מדינת ישראל ובירתה ירושלים". הפולנים תרמו את הקרון ומספר אחים מפריס, ניו יורק ותל אביב תרמו את הקמתה לזכר הוריהם (שעיה ואטלה דבורה מרצינסקי), אחיהם (יידל ודוד) ואחותם (חיה) שנספו בשואה.

התקשרתי לאדריכל מירון כהן שעבד עם ספדיה מאז 1986 ועד סגירת המשרד הישראלי לפני שנתיים. בגלל שהוא לא עבד על הפרויקט (אלא על פרויקטים כמו העיר מודיעין ושכונת ממילא), לא ידע כהן הרבה על הפרויקט.

כהן סיפר שעל הפרויקט עבד עם ספדיה האדריכל סמי אמזלג. ברשת מצאתי שלפני 13 שנה אמזלג ליווה את הוריו לשדה התעופה. בדרכו חזרה הביתה ארעה תאונה ולקח שעתיים עד שהגיעו כוחות הצלה. את ליבו השתילו באישה מהצפון. אמזלג שנולד במרוקו ב-1955, למד אדריכלות בצרפת ועלה עם אשתו ארצה אחרי שהות בארה"ב. הותיר אחריו אלמנה ו-4 ילדים.

בכל זאת, הפניתי כמה שאלות לכהן.

מ"י: עד אנדרטת הקרון, האנדרטאות ביד ושם היו בעיקרן מופשטות או פיגורטיביות וכאן עומד חפץ במרכז. ממה זה נבע?

מירון כהן: זה נבע מכך שממשלת פולין תרמה את הקרון, ולכן כבר מההתחלה לא היה מדובר במשהו מופשט כי הקרון היה הדבר המרכזי.

מ"י: מה אתה זוכר מהעבודה על האנדרטה?

מ"כ: הביאו מומחה גשרים מיוחד מרומניה כדי שישחזר גשר בטכנולוגיה של המאה ה-19. הכל היה אותו דבר חוץ מהחיבורים שבעבר היו מורכבים מניטים ולא כמו היום מברגים. אז הדביקו על הפלדה כיפות שידמו את הניטים, זה כאילו.

****

שביל צר ומתפתל יורד הישר מאנדרטת הקרון אל גן חסידי אומות העולם. השביל עובר ביער עצי אורן שמזכיר יערות אירופאים. רגע לפני שמגיעים אל הכביש, נמצא הגן. אין אמנם ספסלים חוץ מגדר האבן שאפשר לשבת עליה בנוחות, אבל הגן נותן תחושה של שהייה. יהלום וצור הצליחו לשלב בין האבן הקשה ובין הצמחיה והנוף הטבעי והרך. כמו בבקעת הקהילות ובעוד אנדרטאות רבות, גם כאן השמות והמילים תופסות תפקיד מרכזי כמייצגי הזיכרון, אך הצניעות והפשטות שאיפיינה את עבודתם, חוזרת ונשארת. אפילו מרצפות הבטון המלאכותיות לא מצליחות לפגוע בכנות של עיצוב המקום.

כשראיתי את החדרים הפתוחים נזכרתי מייד בעבודה אחרת, חדשה, של אחד מהתלמידים והעובדים הבולטים של יהלום-צור. "גן המנהיגים" שסקרתי לפני כשנה בראשון לציון בתכנון אדריכל הנוף חיים כהנוביץ'. גם שם חדרים פתוחים, אלא שבגרסת 2012, החדרים כבר מצופים בשלל ציפויים. את האבן הנסורה מחליפה קרמיקה עם הדפס צבעוני. החדרים גדולים ולא מוצלים. כהנוביץ' בזמנו סיפר לי עד כמה הושפע מעבודתם של מוריו וכאן, למרות שמדובר בעבודה מאוחרת של יהלום-צור, אפשר לראות את הדימיון.

הפרויקט הזה לא מוזכר בספר החדש "תבנית נוף – הגנים של ליפא יהלום ודן צור" שיצא לאחרונה (ונמכר כאן בהנחה משמעותית). אבל כשמתכננים חצי מהפארקים במדינה, קשה להתייחס לכל הפרויקטים בספר אחד. את הספרים תשאירו למדפים, עדיף לצאת ולראות.

.

קצה מעקה הבטון באנדרטת הקרון

.

מעקה הבטון מתחלף למעקה זכוכית שקוף המאפשר מבט חזיתי וייחודי על קרון הרכבת

.

כשמפנים את הראש לאחור, רואים שפסי הרכבת ממשיכים עד לסלע

.

הקרון הגרמני על רקע עצי האורן

.

מעקה הבטון הופך מצידו השני לקיר ענק הנושא טקסט ארוך אך קריא

.

השילוב המאסיבי של טקסט באתרי זיכרון הופיע בשנות השמונים באנדרטאות כמו "בקעת הקהילות" וגם כאן

.

המעבר מתחת לגשר הרכבת הוא גם קישור לשביל הליכה ביער שבתחתיתו גן חסידי אומות העולם

.

מתחת לגשר הרכבת

.

מאנדרטת הקרון מוביל שביל קצר בתוך יער שמזכיר מאד את היערות באירופה. בקצה השביל נמצא גן חסידי אומות העולם.

.

בכניסה לגן חסידי אומות העולם

.

אמנם המקום מרוצף במרצפות בטון, אך הן אינן מורגשות הודות לעיצוב המוקפד של הקירות והצמחיה

.

הגן שמלווה את הטופוגרפיה של ההר מרוצף כולו באבן, אך העצים הצפופים הופכים אותו לחלק בלתי ניפרד מאשליית הטבע המקומי

.

"חדרי זיכרון" בהם כל קיר מוקדש לקבוצת חסידי אומות עולם ממדינה אחרת

.

יש גם נגישות לכסאות גלגלים

.

השמות חרוטים על לוחות אבן נסורה המאורגנים בין אבנים בסיתות גס

.

יש כאן היררכיה: (1) אבן נסורה עם שמות (2) אבן גסה ממסגרת (3) סלעים במצבם הטבעי שממסגרים את הגן

.

מפגש אבנים

.

שמות

.

הסלעים והצמחיה שממסגרים את הגן

.

ולסיום, אחד משירי השואה האהובים עלי:

.

.

.