סיבוב בכותל המערבי של אוניברסיטת תל אביב

לא הרבה יודעים והרבה גם פשוט לא שמים לב – אבל בלב הקמפוס ולצד השדרה המרכזית שוכן לו "כותל מערבי" קטן!

הוא אמנם לא הוקם על ידי כוהנים ולווים בצו שמימי במקום מקודש ובמטרה לשחוט בו קרבנות, אלא הוא הוקם כתוצאה מהדחף הישראלי ביותר שיכול להיות. למרות זאת, התוצר היה הפוך על הפוך וכך קיבל הקמפוס מקום קדוש משל עצמו, רק שבשל עודף צניעותו הלך לאיבוד, ואולי זהו קסמו וסודו.

.

מבט מפנים האתר

.

כחלק מסקירת מבנים ואתרים בקמפוס אוניברסיטת תל אביב, בחרתי הפעם להציג את אתר ההנצחה לחללי האוניברסיטה. בחצי שנה האחרונה נוצרה כאן כבר סדרה של רשימות על הקמפוס: בית הספר לרפואה, הספריה המרכזית ע"ש סורסקי, בניין תחזוקה, בית הספר למינהל עסקים, ספרית המפות, המעבדה למחקרי תכנון סביבה ושרידי הכפר שיח' מוניס הקבור מתחת לקמפוס.

אתר ההנצחה לזכר חללי אוניברסיטת תל אביב, הוא למעשה יצירת אמנות לכל דבר, מעשה ידיו של האמן הדגול (והאהוב עלי) וזוכה פרס ישראל לשנת 2000 מיכאל גרוס.

גרוס שסחב על גבו את השכול כבר מילדות, לאחר שאביו נרצח על ידי שכניו הערבים במושבה מגדל שעל שפת ים כנרת, יצר בתחילת שנות ה-80 שני אתרי הנצחה לנופלים. טרם ביקרתי באתר הראשון מבין השניים,  שיצר בקיבוץ מסילות בשנת 1981. אתר זה הוא בעיקרו יותר אובייקט פיסולי מאשר אתר, למרות שלמיטב הבנתי גם שם עיצב גרוס חלל באמצעות צמחיה וחפיר, ולכן נראה לי שיצירתו המוצגת כאן היא הדבר הכי קרוב לארכיטקטורה שיצר גרוס במהלך הקריירה ארוכת השנים שלו כאמן ישראלי מוביל.

שנה לאחר שהוזמן אתר ההנצחה במסילות, קיבל גרוס את ההזדמנות ליצור את אתר ההנצחה של אוניברסיטת תל אביב. ככל הנראה מי שגרר את גרוס לתל אביב היה המנכ"ל הנצחי של מוזיאון תל אביב ויוזם ומנהל הגלריה האוניברסיטאית פרופ' מוטי עומר, שדאג לפזר גם כמה יצירות אחרות שלו כמה מטרים מהאתר שהוקם. עומר היה זה שגם סיכם והוציא לאור את המונוגרפיה החשובה והמקיפה ביותר שיצאה עד כה על גרוס בשנת 1993 בהוצאת הגלריה האוניברסיטאית ומוזיאון תל אביב לאמנות.  נוסף לכל אלה, עומר אצר לגרוס שתי תערוכות יחידמקיפות: במשכן לאמנות בעין חרוד בשנת 1980 ובמוזיאון תל אביב בשנת 1993.

.

חנוכת אתר ההנצחה (מתוך: "מיכאל גרוס" מאת מרדכי עומר, הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר, אוניברסיטת תל אביב בשיתוף מוזיאון תל אביב לאמנות, 1993)

.

אתר ההנצחה הוצב באלכסון מהצירים והמבנים הסמוכים לו, כמו כן דאג גרוס לשקע את העבודה מתחת למפלס המדשאות, מה שיצר חלל אינטרוברטי המנתק את המבקר מהמולת הקמפוס.

החומרים שנבחרו לעבודה הם בטון חשוף, לוחות מתכת הנושאים את שמות החללים, אבן חול וחצץ. אבן החול מאפיינת את הרכס שעל גביו הוקם הקמפוס, וקודם לכן שכן במקום הכפר שיח' מוניס בו בוצע טיהור אתני ב-1948. אך אם לא נתייחס למה שהעיר תל אביב ביצעה באמצעות אוניברסיטת תל אביב, ניתן להתרשם מהשקט והאינטימיות שיצר כאן גרוס, ומאפשרים להיזכר בכל אותם חללים. אחרי הכל, כמו שאמר אחד מהסטודנטים כאן לשעבר: "רב הטבחים מגיש בשר לתותחים".

.

האתר מסתתר בקרקע

.

אתר ההנצחה החפור באדמה מבלי להפריע את שגרת היום-יום

.

הירידה

.

מבט מקרקעית האתר

.

הטיפוגרפיה שעוצבה על ידי גרוס עצמו, יוצרת חלוקה בין שני חלקי המשפט המהווה את הכותרת לאתר: "לזכר חללינו" חצובים באבן החול בעומק 12 ס"מ בעוד "במערכות ישראל" מוצנעים יותר וחצובים רק בעומק של 3 ס"מ

.

האותיות חמורות הסבר מאופיינות בריבועיות, בזויות חדות וללא קישוטיות

.

קיר מאבן חול שאמנם הנו חומר מקומי, אך לי הוא דווקא מזכיר את הכותל בירושלים. כשירדתי מהמדשאה אל הרחבה הקטנה שבאתר ההנצחה, עלתה בי תחושה של ביקור ברחבת כותל באמצע הקמפוס

.

הקיר המשוקע בחלקו מתחת לפני הקרקע מנתק את השוהה בו מהמולת הקמפוס ומכוון את המבט אל השמיים

.

החצץ המחסה את הקרקע באתר, משלב גם את חוש השמיעה ומחזק את הניתוק מהמקום של הקמפוס

.

מפגש החצץ עם הבטון והברזל

.

אל מול הצניעות של אתר ההנצחה הישראלי – מזדקר לו הקרמטוריום של מריו בוטה

.

מבט כללי על אתר ההנצחה

.

– לקריאה נוספת –

מבנים ואתרים בקמפוס אוניברסיטת תל אביב ברמת אביב עליהם פרסמתי רשימות:

(1) בית הספר למוסיקה, (2) בית הספר לרפואה,

(3) בניין שרת למדעי החינוך

(4) הספריה המרכזית ע"ש סורסקי, (5) בניין תחזוקה,

(6) בניין מקסיקו, (7) אתר ההנצחה לזכר חללי אוניברסיטת תל אביב,

(8) בית הספר למינהל עסקים,  (9) ספרית המפות, (10) המעבדה למחקרי תכנון סביבה

(11) שרידי הכפר שיח' מוניס הקבור מתחת לקמפוס, (12) בניין גילמן

(13) בית הספר לאדריכלות בבניין דה-בוטון

(14) סיבוב בבניין שרמן ובניין בריטניה למדעי החיים

(15) סיבוב במנהרות התת-קרקעיות של האוניברסיטה