סיבוב בפירמידה של באר שבע

כבר ששים שנה ששכונה ד' בבאר שבע נחשבת לאחת מהשכונות המאתגרות ביותר בעיר. מצבה העגום של השכונה לא נראה שמעסיק איש ממקבלי ההחלטות כבר עשורים רבים. האדריכלות המודרניסטית כפי שבאה לידי ביטוי בשכונה הזו היא מהמובהקות ביותר ואולי בגלל זה התגייסו התושבים ומקבלי ההחלטות להרוג את השכונה יחד עם בתיה.

ביום שלישי הייתה לי פגישה בשמונה וחצי במשרד השיכון אך מחשש שאאחר, יצא שכבר בשבע בבוקר נחתתי בבאר שבע. בעצתו של צבי, ביקרתי בבית הפירמידה שברחוב אברהם אבינו – רחובה הראשי של השכונה.

בניין ייחודי זה הוקם בסוף שנות הששים, בעקבות זכיית הצעתם בתחרות אדריכלים של צמד השותפים משה לופנפלד (שניפטר לפני חודשיים ב-17.10.10) וגיורא גמרמן – לתכנון בניין ייחודי למגורים.

  .

חזית מערבית: שתי שורות של יחידות מגורים כשבתווך שטח משותף בעל היבט אקלימי אך נעדר היבט חברתי

 

בניין הפירמידה נחשב לנקודת ציון עירונית בבאר שבע אפילו יותר מ'מרכז גילת' הסמוך לו – מרכז מסחרי לא פחות מוזנח ועלוב ממנו. חששתי שלא אזהה אותו, אבל גם הדס וגם אסתר מייד הסבירו שמדובר במבנה בולט שקשה יהיה לפספס אותו – ואכן לא פספסתי אותו.

היות ואדריכל הבניין משה לופנפלד ניפטר לפני שבועות ספורים, אני מוצא חשיבות כפולה לפרסם מספר מילים על אדריכל ישראלי שתרם לא מעט יצירות מקוריות למרחב בו אנו חיים, ורשת האינטרנט ריקה מכל חומר עליו. בקרוב אעלה עליו ערך בויקיפדיה, שהמקור לחומרים אלו הוא ארכיון אדריכלות ישראל של צבי אלחייני וכמובן עבודתו החשובה של האדריכל אליעזר פרנקל בתיעוד ביוגרפי של כל אדריכלי ואמני ישראל.

לופנפלד נולד בארץ ישראל בשנת 1931, גדל והתחנך בתל אביב ובשנת 1955 סיים את לימודי האדריכלות בטכניון שבחיפה. במשך שלושה עשורים ניהל יחד עם האדריכל גמרמן משרד מצליח ומשגשג. לופנפלד גם עסק בחינוך לאדריכלות ולימד בין השאר בסדנא לעיצוב ואדריכלות של אליעזר פרנקל ולאחר מכן במכללת אריאל. עם פטירתו של לופנפלד, פרסמה אסתר זנדברג בעיתון הארץ רשימה לזכרו שם היא מציינת כי "עבודותיו הן חתך רוחב מייצג של חילופי הסגנונות באדריכלות בישראל בארבעת העשורים האחרונים".

גיורא גמרמן נולד בשנת 1927 בארגנטינה, עלה לארץ ישראל בשנת 1933 ונקלט בכפר הנוער מקוה ישראל. את לימודי האדריכלות סיים במקביל לשותפו לדרכו המקצועית בשנת 1955 בטכניון.

בין הפרויקטים הבולטים שתכננו השניים: חדר אוכל + בית הארחה, מכללה לחינוך גופני במכון וינגייט, בית הסטודנט, פנימיה, בריכת שחיה אולימפית מקורה (1986-1965), מרכז קליטה באשדוד (1967), מכון אפרו-אסיאני, תל אביב (1969), בתי ספר בקרית אונו, גבעת ברנר, כפר בתיה ורעננה (1973), הספריה העירונית בית אריאלה (1973), מגורים בשכונת גילה א'+ב'+ג'+ה' ובתי ספר (1984-1973), ארכיון העבודה "מכון לבון", תל אביב – נהרס (1975),"בית דני", שכונת התקוה, תל אביב (1979), הספריה העירונית כרמיאל (1986), אצטדיון אתלטיקה הדר יוסף (1987), מרכז פיס קהילתי, אלון מורה (1988), מרכז מונארט, אשדוד (1998). בבאר שבע התפרסם "בית המגירות" שתכננו השניים ב-1966 וחוץ מהפירסום הבינלאומי שהביא לשניים, היה הבניין במשך עשרות שנים המגדל היחיד ששבר את קו האופק של בירת הנגב.

שלט על גבי הבניין

 

משכונה ד' יצאו גדולי אומה כדוגמת צביקה הדר ואשתו של הבורר – חנה אזולאי הספרי, אך מאז שנות החמישים עת הוקמה השכונה ויושבה על ידי עולים חדשים בעיקר מצפון אפריקה, המשיכה השכונה לקלוט עולים מברה"מ וגם משת"פים המהווים כיום 2% מתושבי השכונה. תהליך איכלוסן של אוכלוסיות חלשות בשכונה, באופן טבעי לא הצליח לייצב את המקום, וזה בעיקר מה שהביא אותה למצבה הירוד הנחשף למבקר בה גם היום.

לשכונה יש פוטנציאל גדול מאד, לא מעט הודות לעובדה שהיא שוכנת ממש אל מול קמפוס אוניברסיטת בן גוריון, אך גם נכסיה האדריכליים אינם מעטים ולראשון שבהם אני מקדיש כאן במה: בית הפירמידה. במקור תוכננו לקום כאן שלושה מבני פירמידה אך בפועל הוקם אחד בודד.

מתכננת הערים ותושבת באר שבע אסתר לוינסון (שבעצמה מתגוררת ביצירה אדריכלית חשובה בעיר) מציינת שבראשית דרכו, אוכלס הבניין במורים ועובדים סוציאלים – אך כפי שהשכונה לא הצליחה להתרומם, כך גם הבניין הזה. תוספות הבניה וההזנחה הפכו את חזותו הכללית לערימה של תלאים בה קשה לראות איפה הבניין מתחיל ואיפה הוא נגמר, אך כשמתבוננים בתצלומים ההיסטוריים שמצאתי בארכיון לאדריכלות ישראלית של צבי אלחייני, אפשר ללמוד כי לבניין היו בעבר חיים אחרים שפשוט בהיסח הדעת נשכחו.

בניין הפירמידה הוא תחנת חובה לכל בן תרבות שרוצה ללמוד משהו על אדריכלות. ולא רק אדריכלות, אלא תרבות מקומית כזו המנסה לחדש וליצור מבנה המשתלב בסביבה והמעניק פרשנות חדשנית לזמנו (ונראה שגם לזמננו) לשאלה מהם מגורים: לא רק מקום לגור בו, אלא גם מקום בו מתקיימים חיי שכנות ברבדים שונים.

תראו את התמונות וסעו לבקר.

 

תכנית (מקור: ארכיון אדריכלות ישראל)

 

חתך (מקור: ארכיון אדריכלות ישראל)

 

חתך (מקור: ארכיון אדריכלות ישראל)

 

בלוק המגורים המהווה את הדופן הצפונית של המרכז המסחרי ומשיק לפירמידה

.

סרטון קצר שצלמתי בבניין (סרטון נוסף בהמשך הרשימה):

.

.

חזית דרומית של הפירמידה המשקיפה על הבלוק מהתמונה למעלה

 

מרכז החזית הדרומית: גיבוב של תוספות ושינויים

 

הצללות, הרחבות, גדרות, סורגים, מזגנים, גגות ומעקות

 

תמונות היסטוריות של חזית הבניין והחלל המשותף (מקור: ארכיון אדריכלות ישראל, הקונקט צולם על ידי רן ארדה ונסרקו מארכיון משרד לופנפלד-גמרמן)

 

מתמונה זו ניתן ללמוד כי הכניסה למתחם הייתה דרך גרם מדרגות שחיבר ישירות בין הרחוב הראשי והחלל המשותף (מקור: ארכיון אדריכלות ישראל)

 

חזית מזרחית הפונה לרחוב הראשי בשכונה – רחוב אברהם אבינו (השעה מאד מוקדמת ולכן אלו קרני שמש של זריחה)

 

בשונה ממבני השיכון הטיפוסיים, לפירמידה ישנה כיום כניסה אחת בלבד וכמעט נסתרת

 

פרט בטון בדירה הקרקע המשיקה לכניסה למתחם

 

הרחבה המתווכת בין הרחוב לבניין ומצויה במפלס הנמוך ברחצי קומה ממפלס הרחוב

 

מרזב בטון בקיר התומך את רחוב אברהם אבינו ופונה לרחבה המתווכת

 

תיבות הדואר במקום בו ניצבו בעבר המדרגות הרחבות שקישרו בין הרחוב למתחם

 

השטח המשותף בין שני גושי המבנים מחולק באמצעות חדרי המדרגות הפתוחים והגשרים המקשרים

 

רישום מוקדם שהוגש כחלק מההצעה לתחרות שבעקבותיה הוקם הבניין (מקור: ארכיון אדריכלות ישראל)

 

הפירמידה בשתי התמונות העליונות – בתוך פירסום בשפה האנגלית (מקור: ארכיון אדריכלות ישראל)

 

ההצללה וכיוון הרוחות מאפשרים יצירת מיקרו-אקלים המתאים לחיים אנושיים במדבר

 

לבד מהדירוג של המפלסים, בחזיתות עצמו ישנן גריעות ותוספות מסה המאזכרות את הבניה הערבית של "אדריכלות ללא אדריכלים", רק שכאן קם הגולם על יוצרו

 

פתח בולט של חדר כביסה בדירה עליונה

 

חזית פנימית של שלושה מפלסים: החנות הצרים מאפשרים אינטימיות ללא חדירת מבטים, כשבחזיתות החיצוניות מתאפינות החזיתות ביתר פתיחות

 

כל הפתחים הפונים לחלל המשותף הם צרים. היה נעים להאזין לשיחה בין בני זוג שהכינו לעצמם ארוחת בוקר שקטה מבעד לקיר. לא ראיתי, רק שמעתי

 

הכניסה למגורים מודגשת על ידי הגשר המחבר בין המדרגות לדירות העליונות

 

הכניסות לדירות הן מבעד למסדרון קצר המנתק בין הפרטי לציבורי והמשותף

 

בין המעברים האופקיים קיימת גם האפשרות להשתמש במעבר הורטיקלי המוביל לדירות העליונות ולמקלט בתת-הקרקע

 

המדרגות מודגשות במפלס הקרקע בבמה קטנה

 

המדרגות הפתוחות והגשרים מעודדים קשרי עין ואינטרקציה בין השכנים וזהו

 

מפלס הקרקע כולל ערוגות עגומות למדי

 

גם במפלסים העליונים פתחי החלונות צרים ואינם בקו מבט במטרה לשמור על פרטיות הדיירים

 

הגגונים המסוככים על שלושת חדרי המדרגות הפתוחים מתאפיינים בסיומת המאזכרת את שיאיה של האדריכלות הברוטליסטית של לה-קורבוזיה ואוסקר נימאייר

 

הגגון

 .

סרטון 2:

.

.

פרט קורה המשתלבת בחזית המזרחית

 

… ובמבט מלמטה

 

01

 

תמונות היסטוריות של הבניין (מקור: ארכיון אדריכלות ישראל, הקונקט צולם על ידי רן ארדה ונסרקו מארכיון משרד לופנפלד-גמרמן)

 

02

 

תמונות היסטוריות של החזית המערבית בה ניתן ללמוד כי קיים היה פיתוח שטח מסויים שכיום אין לו זכר באתר (מקור: ארכיון אדריכלות ישראל, הקונקט צולם על ידי רן ארדה ונסרקו מארכיון משרד לופנפלד-גמרמן)

 

03

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • bddaba  On 12/12/2010 at 11:24

    הפער האדיר והמדכא בין התכנון, הסקיצות, הרעיונות, החשיבה והארכיטקטורה לבין המציאות הבנוייה, האפורה, המעיקה, המכוערת, המבאסת, העגומה. חבל.
    תודה שהבאת.
    כל הכבוד על הכנסת הערכים לוויקיפדיה, פעולה מתמשכת שלך, ואכן ראוי היה להזכיר את תרומתו החשובה בעניינים אלו של אדריכל אליעזר פרנקל שאסף חומרים, כתב וערך חוברות מידע וספרים בנושאי אדריכלות ואמנות בארץ, כבר בשנות התשעים.
    שרון

    • זארי זורו  On 01/06/2013 at 13:02

      מאז שהגיעו המרוקאים למדינה הזו היא הפכה למדינה פרימיטיבית ברברית עבריינית
      עדה מפגרת חסרת שורשים והשכלה בניה מאכלסים את המוני העניים ואת בתי הכלא בנותיה חד הוריות וזונות של בדואים

      תחזירו אותם למרוקו

      • רון  On 26/11/2014 at 18:04

        טוב זארי זורו (wtf?)
        הנה אני "חוזרת"
        פחח

  • אמיתי ס  On 12/12/2010 at 11:46

    מצחיקה אותי ההתייחסות הכועסת לתוספות המאוחרות של הדיירים לבניין, בקטע של "הדיירים פוגעים ביופי של האדריכלות". שוב אתה נופל למלכודת שבה אתה הופך סיבה ומסובב, ושוכח שהאדריכלות מיועדת עבור הדיירים, ולא להיפך.

    למיטב הבנתי, אחת האופנות האחרונות באדריכלות היא להתאים מבנים קיימים לשימוש המשתמשים, וזה בדיוק מה שעשו הדיירים בבניין שאתה מציג – התאימו את הבניין לצרכיהם.

    • מיכאל יעקובסון  On 12/12/2010 at 22:30

      אנרכיזם זה דבר חביב, אבל כאן זה לא טקסס. אני בהחלט תומך שהדיירים ישנו ויתאימו את הבניין לחיי היום-יום המשתנים שלהם, ואני בטוח שגם האדריכל אם היו שואלים אותו היה בעד. אבל יש דרך לשמור על צורה.
      השינויים שהביאו על הבניין הדיירים במצב הנוכחי נובעים בין השאר מזלזול בשכן ובכלל במרחב החיים (הפרטי והציבורי). כל אחד עושה כאן מה שהוא רוצה ולכן אין פלא שהשטחים המשותפים בבניין כל כך מוזנחים, כי ממילא כל אחד עושה מה שהוא רוצה ביחידה הפרטית שלו ומה שמעבר לדלת לא מעניין אותו. זו הייתה כוונתי בהתייחסותי לאותן תופסות. קפיש?

  • דפי  On 12/12/2010 at 19:40

    אין ספק שאנשים בונים את בתיהם לפי הצרכים שלהם ואין פסול בזה

  • אסתר  On 12/12/2010 at 23:49

    תודה על התיאור והפרשנות.
    בעבר הרחוק הייתה גינה עלובה מאחורי הפירמידה עם מעט מתקני משחקים. בתצלום רואים שהפיתוח לא היה ברמה גבוהה כבר מלכתחילה. לגבי התוספות – הייתי שואלת את הדיירים למה הם הוסיפו? מה לא עבד בבניין? האם השינויים נובעים מזלזול בשכנים ובמרחב או ממשהו אחר שנסתר מאיתנו? בכל מקרה זו התייחסות מעניינת שלא חשבתי עליה…
    אגב, באחד התצלומים (אילו היית ממספר היה קל יותר) רואים את אחת הרעות החולות של השכונה – מגדלי שינה לסטודנטים ו/או לקשישים עריריים כנטע זר על רקע השיכונים הישנים. למה רעה חולה? כי מדובר באוכלוסייה ארעית, לא צורכת שירותים ומתבדלת. די קשקשתי לערב אחד.

  • יעל  On 12/01/2011 at 11:03

    מתי הרסו את גרם המדרגות הרחב ובנו במקומו קיר בטון מסיבי עם תיבות דואר, האם היה משהו בגרם המדרגות שהפריע לדיירים עד כדי כך שהשקיעו הרבה משאבים בהרסיתו ?
    נראה שמדובר ביוזמה ציבורית, בגלל שלא יתכן שהדיירים הצליחו לבצע פרוייקט כזה בעצמם, צריכות להיות תוכניות לכך בעיריה.

    • מיכאל יעקובסון  On 12/01/2011 at 11:39

      יעל שלום! לא בררתי מתי זה קרה, אך אני משער שבמקביל להדרדרותה של השכונה, העדיפו הדיירים להסתגר ולהקיף את המתחם בגדר ולחסום כל אפשרות מלהפוך את הבניין לדרך קיצור בין הרחוב הראשי לחלקי השכונה שממערב. זו לא יוזמה ציבורית אלא של התושבים היות ומדובר ברכוש משותף. יתכן שהדיירים יזמו ופנו לעירייה שהעניקה סיוע לביצוע. היות וכאן לא מדובר ב"תיק תיעוד", לא טרחתי לברר את הפרט הזה. אם תגלי – תעדכני.

  • עומר בובליל  On 30/01/2012 at 3:20

    האמת שלאחר שאני קורא את הכתבה הזו, ואת הכתבה על שכונת אבישור בערד, אני מרגיש התרוממות רוח גדולה לצד אכזבה ועצב גדול- מצד אחד מרגש לראות את החזון והחלום האוטופי של מגורים במדבר (ובכלל) שהיה פעם לאדריכלים בארץ ישראל, מצד שני ההזנחה, "החלום ושברו", והמצב הקיים של הפרויקטים הללו פשוט מדכאת. אין כיום לא חזון ולא ראיה לטווח ארוך, במדינתו נהייתה סוג של "תפיסה פרקטית" של סביבות המגורים: כל אחד עושה לביתו, כאשר כל מה שמחוץ לו- כלומר הסביבה (ואף הסביבה הקרובה ביותר: כדוגמת מרחבי הבניינים שהזכרתי, אף אחד מבניין אחר לא בא ומלכלך, מזניח את הבניינים הללו מלבד הדיירים שלהם) לא מעניין. נהיינו עם פרקטי: צריך להעביר חוט חשמל עבור המזגן החדש- נקדח חור מהנקודה הקרובה ביותר לגוף המזגן אל הנקודה הקרובה של המנוע שלו, ללא התחשבות כיצד הדבר יפגע בחזות בניין המגורים שלנו. אותו הדבר תקף לגבי כל חיבור של כבלים, אנטנות של "יס", ועוד. הכל "פרקטי", אין שום משקל לאסתטיקה- רק שיעבוד, רק שיעבור הכי מהר וקצר מנקודה א' לנקודה ב'. תחת אותה הקטגוריה נכנסים גם כל שלטי העסקים, הקיוסקים, חניות, מסעדות ועוד שנמצאים בתחתי בנייני מגורים: שלט כמה שיותר גדול, בולט, "עושה את העבודה" ו"פרקטי", ללא כל התחשבות בחזות הבניין, השתלבות עם תכנונו, או בכלל אפילו עם השלטים של העסקים הנוספים בקרבתו (איך אין חוקים בעניין??? חוקי אסתטיקה- כל תליית שלט, כבל, אנטנה, דוד שמש יעברו דרך אישורו של מהנדס העיר. תקנו אותי בבקשה אם אני טועה)
    אותו הדבר תופס לגבי בניינים אשר במקורם יפיפים, מתוכננים להפליא, ברוב ערי הארץ, אך כיום נראים כמצבות לאדריכלות טובה שנשכחה. במקומות כגון חולון, תל אביב, בת ים, ראשל"צ, כרמיאל ועוד העניין קיים ומתפשט כמגפה. צריך לעשות משהו בנידון.

  • עומר  On 01/04/2015 at 16:47

    שלום,
    עברו כמה שנים מהפוסט ומעניין כמה התשתנה בבניין אחרי ששכונה ד' נהפכה ומוצתה כהשקעות נדל"ן (ברמה של הכפלת מחיר דירה או יותר מאז הפוסט).
    ראיתי דירה בפירמידה שהורידו ממנה חצי מהסלון, עשו חדר מגבס שרק מהחדר הזה יש גישה למרפסת ונוסף לשיפוץ מינימלי קלאסי.
    באתי לראות את הדירה בערב והמקום חשוך באופן מלחיץ אפילו יותר מהשגרה בד'.

    אמנם הדיירים הוותיקים הזניחו את הדירות מבחוץ. אבל זה לא שמשקיעי הנדל"ן עושים חסד

    לא אתפלא אם סטודנטים ותושבי ב"ש בכלל נרתעים מהבניין הזה אפילו לעומת הבלוקים של ג' וד'.

  • rusfi  On 14/08/2015 at 0:14

    היתה תקופה ארוכה שבניין היה שייך לעמידר עד 95 בערך בין השנים 92-94 היה בעיר באר שבע שיפוץ כללי לכל בנייני העיר שפונים לכבישים באותם שנים בנו את קיר הבטון עם התיבות הדואר הוסיפו מרפסות שמש דרך אגב לביין ישנם שני כניסות האחת כמו בסירטונים הראשונים והשניה כמעט אפשר לראות בתמונה האחרונה מצד ימין לכיוון מרכז גילת כיום גרים משכרים הרבה סטודנטים שם דירות ששיפצו אותם לדירות שותפים או יחידות דיור בתמונה האחרונה זהו היה ניסיון של הדיירים לבנות מגרש משחקים לילדי הבניין אך עקב חוסר כסף הפרויקט נעצר כל הידע זה שלי בגלל שאני גר שם כמעט 26 שנה לבניין דרוש שיפוץ אבל לאף אחד לא אכפת מבניין היחיד במינו והיסטורי לפני בערך 15 שנה בא קבלן ורצה לקנות את הבניין אך הדיירים לא רצו למכור

    • דניאל  On 18/10/2015 at 16:10

      סתם מסקרנות- איזה קבלן רצה לקנות את הבניין? ולטובת מה?

      • rusfi  On 01/11/2015 at 21:20

        בשביל להחריב לבנות בניין כמו מגדלי גילת או הבניין החדש שזה בעיקר דירות לסטודנטים שניבנה בשנים הארונות שנימצא בין גילת לאורן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: