סיבוב בבניין ראש רחביה בשכונת רחביה בירושלים

בראשית ימיה תוכננה שכונת רחביה כשכונת גנים ובה בתים פרטיים מוקפים בגינות. אלא שגלי הגירה מאירופה בשנות ה-30 הובילו למחסור בדירות, לעליית מחירי נדל"ן ולשינוי באופייה של השכונה. השינוי המרכזי היה הקמתם של בנייני דירות. בנוסף לאלה התממשו בשכונה, אמנם באופן נקודתי בלבד, שני טיפוסי בינוי יוצאי דופן – האחד הוא "מעונות עובדים" שהיה מתחם מגורים סגור וכמוהו נבנו שניים, והאחר הוא הבניין שנקרא "ראש רחביה" שהוקם ב-1936 ברחוב הקרן הקיימת 8, ומכיל 30 דירות עם חצר מרכזית משותפת.

את תכנון הבניין ערכו האחים האדריכלים דן ורפאל בן-דור, שתכננו רבים מהבניינים בסביבה ושעל אחדים כבר כתבתי כאן כמו למשל בנייני גן רחביה – מתחם מגורים שנבנה ברחוב הסמוך.

לאורך השנים שמרה רחביה על אופיה המקורי, על-אף הבנייה החדשה. רבים מבתיה המקוריים נשמרו ולא השתנו. "ראש רחביה" ניצל לעת עתה מהריסה וגם מהרחבה.

ועל כך ברשימה זו.

.

2023 (1936)

.

הבניין עוטף חצר משותפת שחלקה מגונן ובחלקה סלול ומשמש כיום לחניית רכבי הדיירים

.

בלב החצר המשותפת מצויים שרידיה של מזרקת מים שבמרכזה הותקנה מנורה מלבני זכוכית

.

.

(1) בניין

פרויקט "ראש רחביה" לא הצליח להגיע לשלמות שאותה ביקשו יזמיו – להקים בית דירות גדול במיוחד, חריג בשכונה. למעשה המגרש שעליו הוא הוקם לא נכלל בתכנית המקורית שערך לשכונה האדריכל ריכרד קאופמן ב-1922 וגם לא בתכנית השנייה שאותה ערכו בהמשך אותו עשור האדריכלים ווילהלם הקר, אליעזר ילין ודב קוצ'ינסקי. את המגרש שהיה בבעלותו של מנזר רטיסבון הסמוך הצליחו היזמים להחכיר רק בשלב מאוחר יותר. אגב, גם שמו של הרחוב היה במקור שמואל הנגיד, ורק בשלב מאוחר הועתק השם לרחוב אחר, לא הרחק מכאן, וניתן לו השם הקרן הקיימת בעקבות הימצאותו ברחוב של בניין ההנהלה המרכזי של הארגון.

הרחוב כבר מראשיתו סומן כראשי בשכונה. לאורכו נבנו שני מבני ציבור בולטים בעיר – בניין הגימנסיה העברית שתכנן האדריכל פריץ קורנברג בקצה "גן הכוזרי" – אותה גינה ליניארית שקבע האדריכל ריכרד קאופמן בתכנית השכונה ומשמשת גם כשביל להולכי רגל. ברמה הלאומית היה זה בניין המוסדות הלאומיים שתכנן האדריכל יוחנן רטנר והוקם בקצה המזרחי של הרחוב. לבד מאלה הותר לבעלי הבתים שבמרכז הרחוב לפתוח חנויות בחזיתותיהם.

כיום גובל בניין "ראש רחביה" בחלקו המזרחי בבית הכנסת ישורון שתכננו מאיר רובין ואלכסנדר פרידמן ובבית אבי חי שתכננה עדה כרמי-מלמד (שעליו כתבתי כאן). מצפון לו מנזר רטיסבון, מדרום בניין המוסדות הלאומיים ושני מגרשים מערבית אליו מצויה הגימנסיה העברית.

.

1922: תכנית שכונת רחביה המקורית שנערכה בידי האדריכל ריכרד קאופמן עם סימון המגרש שעליו הוקם לימים פרויקט "ראש רחביה" – בסמיכות לו קבע האדריכל שני מבני ציבור ללא ציון ייעודם ואלה היו הגימנסיה העברית בקצה שדרת הולכי הרגל שנקראת "גן הכוזרי" ובניין המוסדות הלאומיים (אוסף התכניות של האדריכל ריכרד קאופמן, ארכיון יד בן־צבי)

.

.

המגרש שהוחכר לצורך הקמת "ראש רחביה", 2.8 דונם שטחו, אינו מלבני או ריבועי – הצורות האידיליות לתכנון בניין סטנדרטי, אלא בצורת האות ר' ועוד שלכיוון הרחוב מפנה המגרש רק רצועה צרה, זאת הודות לכך שהחלק הנותר נמכר קודם לכן ונבנה בו בית. באותו בית פעל בקומה התחתונה בית מלאכה לגלופות להדפסה של "צינקוגרפיה פיקובסקי" ובקומה העליונה התגוררה משפחת מלניק. לאחרונה אותו בית שהוכרז לשימור, הורחב בתכנונה של האדריכלית הירושלמית סלמה מילסון-ארד ומשמש את הקרן הקיימת.

גם את "ראש רחביה" ביקשו לא מזמן להרחיב, כשקודמה תכנית על ידי משרד האדריכלים היפואי o2a לתוספת קומה לבניין וחידוש הבניין הותיק, אך לעת עתה תכנית זו לא התממשה.

הסגנון הבינלאומי ששלט באותה עת בקרב האדריכלים היהודים בארץ שולט גם כאן. הבניין מורכב מגושים תיבתיים, נקי מקישוטים ופתחי חלונותיו מלבניים. לכל דירה נקבעה מרפסת רחבה בחזית, חלק מהמרפסות מסתיימות בהתעגלות שמרככת מעט את הקוים והזויות הישרות שמאפיינים את העיצוב הכולל. גם החצר המרכזית עוצבה בקוים ישרים, אלא שבליבה מעגל סלול שבמרכזו הותקנה בריכת נוי עגולה, שכיום מכוסה באדמה שבה נשתלו פרחים עונתיים וצבעוניים.

חמש כניסות מקשרות אל חדרי מדרגות המובילים כל אחד לשש דירות. הכניסות כמו גם חדרי המדרגות עוצבו כולם באופן דומה והפרטים השונים שרדו בשלמותם קרוב ל-90 שנה – דלתות הכניסה, תיבות דואר, מעקות ומאחזי-יד, מדרגות ופרטי הנגרות בחלונות. בעיצוב הדלתות שולבו פתחים מלבניים בפרופורציות דומות לאלה שמופיעים בפתחי החלונות שנועדו להאיר ולאוורר באופן טבעי את חדר המדרגות. בשניים מחדרי המדרגות נקבעו מסכי זכוכית בחלקם העליון, במטרה עיקרית להחדיר אור טבעי וגם ליצור סרקולציה של אוויר.

.

סוף שנות ה-30: "ראש רחביה" והכניסה מרחוב קק"ל במבט מגג בניין הקרן הקיימת. הבניין שמימין מנע מהיזמים להקים בניין סימטרי בתורת האות ח', ולאחרונה הושלמה עבודת הרחבתו ופועלת בו כיום זרוע של הקק"ל (אוסף מוזיאון ישראל, ירושלים, צלם: אלפרד ברנהיים)

.

.

(2) דיירים

"הדיירים בבניין היו חילונים לחלוטין למעט כמה שומרי שבת", מספר דוד טרטקובר, מעצב גרפי, אמן וחתן פרס ישראל, שגדל בבניין בשנות ה-50. כך למשל בדלת מול דירת משפחתו התגורר שלמה זלמן שרגאי, ראש עיריית ירושלים ומעסקני תנועת המזרחי. טרטקובר מרבה להזכיר לטובה את ילדותו ב"ראש רחביה" והוא אף יצר את הפורטרט העצמי הראשון שלו עם מחווה לבניין ואף מזדהה עם השם ומציין שגם לו יש ראש רחב.

הדיירים המקוריים היו אופייניים לתושבי השכונה – פקידים שעבדו בבניין המוסדות הלאומיים שהוקם ממש מעברו השני של הרחוב, חוקרים באוניברסיטה או בעלי מקצועות חופשיים.

חוקר הספרות העברית נפתלי בן-מנחם התגורר כאן, כמו גם דייר אחר שחותמו עדיין מצוי בבניין וזהו יהודה אבן שמואל (קופמן) ששימש בין השאר בתפקיד עורך ראשי ראשון של האנציקלופדיה העברית, חתן פרס ישראל ואביו של לוחם הפלמ"ח שמואל קופמן. אבן שמואל הנציח את זכרה של בת-זוגו של בנו – זהרה לביטוב, הטייסת הראשונה בחיל-האוויר שכמו בן-זוגה נפלה גם היא במלחמת העצמאות. בחדר קטן בגג הבניין זרוקים מאות עותקים לא כרוכים של ספר שערך אבן שמואל להנצחתה של זהרה מ-1954 (על אהבתם של שמוליק וזהרה חיברה דבורה עומר את הספר "לאהוב עד מוות"). טרטקובר מציין שהוא וחבריו גדלו על המיתוס שנכרך סביב שני אוהבים אלה.

אדריכל הנוף אלימלך אדמוני שתכנן בין השאר את גן השושנים שבטלביה, אף הוא התגורר בבניין עם משפחתו. בנו, נחום, שגדל כאן היה לימים ראש המוסד.

.

פורטרט עצמי מאת דוד טרטקובר, דיו על נייר

.

במרכז בריכת הנוי שהותקנה כאן במקור הוצב גם פסל-מנורה

.

שמורכב מלבני זכוכית

.

.

(3) האדריכלים דן ורפאל בן-דור

מבין האדריכלים הפעילים בירושלים של שנות ה-30 בולטים האדריכלים דן ורפאל בן-דור. שניהם ילידי אוקראינה. דן הבכור למד אדריכלות בוינה אך לא סיים את לימודיו. רפאל למד ברומא ובמילנו. עם הגירתם לארץ-ישראל עברתו את שם משפחתם מליקרמן לבן-דור והקימו שותפות מקצועית שהסתיימה עם פטירתו של דן ב-1988. הפסקה בשותפות בין שני האחים התרחשה רק בשנות ה-40, בזמן מלחמת העולם השנייה, כשהמשבר הכלכלי ועצירת הבנייה בארץ, הובילו את האדריכלים לעבוד בשירות המנדט הבריטי ורפאל אף עבר להתגורר ברחובות.

משרדם של האחים שכן ברחוב הנביאים 29 ושם גם גרו. את הנכס קיבלו לידיהם מהאדריכל קליפורד הולידיי שבו שכן משרדו ומעונו ודן בן-דור היה יד-ימינו (יחד תכננו בין השאר את תכנית האב לירושלים). ב-1935 עזב הולידיי את הארץ, חזר לאנגליה, והעביר את הנכס לבן-דור שפתח בו את משרדו הפרטי עם אחיו וכך עברו כל בני המשפחה להתגורר בבניין המרווח.

האחים תכננו ברחביה את שניים מבנייני המגורים הגדולים והבולטים – גן רחביה וראש רחביה, וכן בתי מגורים נוספים, בחלקם בתים פרטיים. הם תכננו בתי קולנוע ותרבות שהבולט שבהם היה קולנוע אוריון, שהתאפיין בחזית המורכבת מקשתות שהתפרסו על כל החזית וחזרו והופיעו באולם עצמו. הם תכננו מוסדות חינוך, מפעלי תעשייה כמו מפעלי רוגוזין באשדוד (נהרס), כנסייה קטנה במתחם ימק"א על שפת הכנרת ואת מרכז המבקרים בהדסה עין כרם.

.

.

.

(4) ספרים

רחביה היא ככל הנראה השכונה הירושלמית ואולי בכלל בארץ שאודותיה פורסמו הכי הרבה ספרים. מרביתם עוסקים בדמויות שאיכלסו אותה לאורך השנים. רק לאחרונה ממש יצאה לאור מהדורה בעברית של הספר "ברלין בירושלים" (הוצאת כרמל) מאת תומאס שפאר המוקדש לרחביה.

בהוצאת הספרים של מוסד "יד יצחק בן צבי" פרסמו עד היום לא פחות משלושה ספרים שמוקדשים לשכונה. לשלושתם אחראי החוקר ד"ר ראובן גפני, ראש המחלקה ללימודי ארץ-ישראל במכללה האקדמית כנרת.

על תכנון השכונה והאדריכלות שבה כתב האדריכל דוד קרויאנקר, בעיקר במסגרת ספרו "אדריכלות בירושלים – הבנייה בתקופת המנדט הבריטי", אך גם בספר "אדריכלות המדינה שבדרך בראי יצירתם של הקר-ילין" (שניהם בהוצאת כתר).

.

מכסי הביוב שהובאו לכאן יוצרו בכל מיני מקומות

.

כמו זה למשל שיוצר בבלגיה

.

חמש כניסות דומות מקשרות אל חדרי מדרגות שמובילים לשש דירות בכל כניסה

.

לכל דירה יש מרפסת

.

חלק מהמרפסות ממתאפיינות הקוים מעוגלים שמרככים מעט את הקוים והזויות הישרות ששולטות בעיצוב הבניין

.

פרטי הבניין המקוריים שרדו את כל השנים, כמו למשל דלתות הכניסה

.

בעיצוב הדלתות שולבו פתחים מלבניים בפרופורציות דומות לאלה שמופיעים בפתחי החלונות שנועדו להאיר ולאוורר באופן טבעי את חדר המדרגות.

.

ארגונים פרטיים וציבוריים שונים פעלו ובחלקם עדיין פועלים בבניין

.

הריצוף מורכב ממרצפות בגווני צהוב-כתום

.

אנשי ספר

.

תיבות הדואר המקוריות מצויות בכל כניסה

.

בקרוב אולי זה מה שישאר

.

בעיית צנרת הביוב היא נחלתם של כל הבניינים הישנים

.

לפני שנה ערכה העירייה סדרת אירועים לכבוד 100 שנה להקמת השכונה

.

מעקה מקורי

.

חדר המדרגות מואר ומאוורר באופן טבעי

.

רק שניים מחדרי המדרגות מסתיימים בחלקם העליון בפתח רחב ומזוגג

.

מבט מהגג אל המנופים שמקיפים בעיקר ממזרח את הבניין

.

הלב של המגרש הוא החצר

.

משמאל הבניין החדש שתכננה האדריכלית סלמה מילסון-ארד ומשמש את הקרן הקיימת

.

ארובה בגג מעידה על הימצאותה של מערכת הסקה מרכזית

★

שיר לסיום:

.

★