סיבוב בפסל זהות שיצר עזרא אוריון בירוחם

הריחוק היחסי של ירוחם מורגש היטב בנסיעה אליה, ובמעבר מהשקט המדברי שעוטף אותה אל המרכז הסואן שלה. ביום שישי היתה הכיכר המרכזית והרחובות המקיפים אותה נראים כמו כוורת רוחשת. התרוצצות של קניות ולעומתה כאלה שבחרו לפתוח את הבוקר באחת המסעדות שבכיכר. גם בהמשך, בשכונה החרדית היתה תנועה ערה ברחובות, כאלה שחוזרים מתפילת שחרית וכאלה שמצטרפים לתנועת הקניות לקראת שבת.

בין לבין ניצב בדממה הפסל "זהות", שאותו הציב עזרא אוריון בראש גבעה גבוהה לצד הכביש הראשי של ירוחם, רחוב צבי בורנשטיין. במקור היתה סביבת הפסל עוד חלק מהמדבר, וכך גם אוריון ביקש לשמור על הסביבה. שני עמודי הבטון הצנועים הציגו את הנוכחות האנושית במדבר הגדול. אוריון ציפה כי תושבי ירוחם, כפי שהוא עצמו הרגיש, יגבשו את זהותם במפגש שבין הטבע ובין העיר. הפסל הגבוה הפך מיד לנקודת ציון בנוף וגם מקום משחק ומפגש לתושבים. כיום הוא כבר מוקף בדשא ומתקני שעשועים וגם בוילות.

ועל כך ברשימה זו.

.

1988

.

בעבר היה הפסל בקצה ירוחם אבל בשנים האחרונות הוקמו שכונות וילות חדשות והפסל כיום כבר בין שכונות

.

כיום טובל הפסל בצמחייה ירוקה, אך במקור תכנן אדריכל הנוף צבי דקל גן מדברי המתאים לאקלים ולסביבה הטבעית

.

שלט

.

שביל מרוצף באבנים משתלבות ומדשאות מצדיו

.

בגן

.

חום ירוק לבן כחול

.

מדרגות בקצב משתנה מובילות אל הפסל

.

הדרך

.

הפסל ממסגר את הנוף. מכאן נשקף בעבר המדבר הקרוב והרחוק, אך כיום הוקמה שכונת וילות למרגלות הפסל

.

II

.

ובקצה מגלשה

.

בטון

.

משחק

.

.

(1) אוריון בירוחם

מאז שנות השבעים הציע האמן עזרא אוריון יצירות פיסוליות לירוחם. הוא פנה למועצה המקומית ולמשרד השיכון, וכל אלה נדחו, למעט אחת בודדה. העיסוק שלו בירוחם, עיירה מרוחקת ומבודדת, קסמה לו היות והוא עצמו התגורר לא הרחק ממנה – במדרשת שדה בוקר והכיר מקרוב את הרקמה שמרכיבה אותה.

אוריון הציע לעצב עמוד שעון בסמוך לבניין המועצה (1973). העמוד שהציע ל"וועדה לשילוב אמנות בבנייה" שפעלה במסגרת משרד השיכון, הורכב למעשה משני עמודים דקים ומקבילים, המתנשאים לגובה של 12 מטרים, וקרוב לחלק העליון, במרווח הצר שבין שני העמודים קבע גוף מרובע של שעון. בסוף אותו עשור הציע להתקין מערכת השקיה ייחודית לצורך טיפוח גינון מדברי ולפתח את השטחים הציבוריים הפתוחים ביישוב, כמו למשל תכנון הצללה לכיכר המרכזית (בפעולות אלה היו מעורבים גם האדריכלים סעדיה מנדל ששימש בתפקיד אדריכל מלווה לירוחם, ואריה רחמימוב שפעל בשעתו במסגרת היחידה לאדריכלות מדברית ב"מכון לחקר המדבר" באוניברסיטת בן גוריון). לאורך שנות ה-80 הוא הציע למועצה המקומית לעצב באופן פיסולי את הסכר שבאגם ירוחם.

בשנות ה-90 הציע אוריון סדרה של פסלים שאותם ביקש לשלב באזור התעשייה, לאורך הרחוב הראשי של האזור, כששביל הולכי רגל ורחבת דשא תוכננו לקשר בין הפסלים ובין הכניסות למפעלים. כך ביקש ליצור מעין גן פסלים המורכב כולו מיצירותיו ומשולב באזור תעשייה. בכניסה למפעל "נגב קרמיקה", שגם הוא בדומה לפסל השעון, הורכב משני עמודים המתנשאים לגובה של שמונה מטרים אלא שאלה היו מעוגלים והקיפו מעגל בקוטר של שני מטרים. בכניסה ל"מתכת ברנד" הציע שוב שני עמודים המתנשאים לגובה של 13.5 מטרים, אך אלה היו מוטים כלפי חוץ. פסל נוסף שהציע למפעל, התנשא לגובה של 10 מטרים והורכב משלושה גופים עגולים המצופים בקרמיקה כחולה. לכניסה למפעל "אקרשטיין" הציע שני גופים שכל אחד מהם הורכב ממערום של 45 צינורות בטון בקוטר של מטר. לכניסה למפעל "פניציה" הציע מערום של בקבוקים חומים שאותו קבע על תנור קירור ישן ששימש בהצעתו כעמוד ובסיס לפסל.

הגורמים השונים שמולם הוא פעל גררו אותו במשך שנים, התחמקו מהחלטה ולבסוף דחו את הצעותיו בזו אחר זו. חוץ מאת פסל הזהות.

.

18 מ'

.

.

(2) זהות

כמו בשאר העבודות שניסה אוריון לקדם בירוחם, גם לצורך יצירת פסל הזהות הציבו בפניו הרשויות תלאות לא מעטות, ומרגע הגשת ההצעה ועד למימושה חלפו שנים רבות. ב-1981 הגיש את הצעתו לראשונה ל"וועדה לשילוב אמנות באדריכלות" שבמשרד השיכון. האדריכלים יונתן גולני, עמירם חרל"פ ורנדי אפשטיין (כיום שותף במשרד האדריכלים קולקר קולקר אפשטיין) שעבדו בשעתו במשרד השיכון, היו אלה שטיפלו בקידום ההצעה. ב-1982 אישר משרד השיכון את התקציב להקמת הפסל, אלא שראש המועצה בשעתו, ירח גלטר, הסתייג מהפסל והעבודה נדחתה בשנתיים. לבסוף ב-1988 הוקם הפסל.

למרות ריחוקו מהמרכז, זכה הפסל לפרסום. לרגע קצר שקלה אגודת האדריכלים לבחור בו כנציג ישראל לפרס בינלאומי, אך מסיבה לא ברורה נסוגה. הוא אף הופיע בשער גיליון כתב העת הספרותי "מאזנים" (בעריכת אורציון ברתנא).

.

1993: שער כתב העת לספרות "מאזנים" (עורך: אורציון ברתנא, צילום: אברהם חי, המרכז לאמנות דיגיטלית, חולון, ארכיון אמנות ציבורית ומדיה מוקדמת, אוסף עזרא אוריון)

.

.

המיקום שנבחר להצבת הפסל היה בשוליה המערביים של ירוחם, לצד הכביש הראשי החוצה את העיר ממערב למזרח, סמוך לכניסה הראשית ממערב. את הפסל הוא מיקם בראשה של גבעה מתנשאת,  באופן שיחזק את מעמדו כנקודת ציון, ויראה היטב על רקע הנוף המדברי שנותר כמעט בלתי נגוע.

לבד מההתערבות שבהקמת הפסל, הקפיד אוריון להותיר את הגבעה כמעט בבתוליה – ללא שבילים, גינון או תאורה. הכוונה היתה להקים גן מדברי בשיתוף פעולה עם אדריכל הנוף צבי דקל, שהיה מעורב בפיתוח מדברי כמו באנדרטת חטיבת הנגב ובמצפה רמון. הוא ביקש להפגיש בין האדם ובין היקום ודקל הכין תכנית מפורטת לעיצוב הסביבה שכללה שתילה של צמחייה מדברית שתאמה לאקלים ולנוף. תכניתו של דקל בוצעה באופן חלקי.

שני עמודי בטון צבועים בלבן המתנשאים לגובה של 18 מטר היו המרכיב המרכזי של הפסל. האלמנט הכפול חזר והופיעה ביצירתו של אוריון, כמו גם כזה שמתנשא לגובה רב והופך לנקודת ציון במרחב. כאן בבלוג כתבתי על האנדרטה לחללי חטיבת הגולן מעל לקיבוץ גדות (1972) והיתה גם היא מורכבת מאלמנט אנכי בולט בנוף.

בחלק התחתון שבמרווח (1 מ') שבין שני העמודים הוא שמר מקום לאדם. ממזרח לפסל קבע שביל בטון באורך של 18 מטר (כגובה העמודים) עם מדרגות שהובילו אל המרווח. ואז כשהגיע האדם אל המפגש עם הפסל, נפתח לו הנוף שאותו מסגר באמצעות אותם שני עמודים. אך לבד מהנוף, הוזמן המבקר לגלוש אל הנוף באמצעות מגלשת בטון באורך של 3 מטרים, שאותה קבע בחלק המערבי של הפסל.

.

רישום לפסל "זהות" מאת עזרא אוריון (המרכז לאמנות דיגיטלית, חולון, ארכיון אמנות ציבורית ומדיה מוקדמת, אוסף עזרא אוריון)

.

חזית  צד הפסל (המרכז לאמנות דיגיטלית, חולון, ארכיון אמנות ציבורית ומדיה מוקדמת, אוסף עזרא אוריון)

.

.

המגלשה לא היתה ככל הנראה בתכנית המקורית שהציע אוריון. לפי דבי גולן, שפועלת ומתגוררת בירוחם מאז שנות ה-80, אוריון סיפר במסגרת אירוע שארגנה לכבוד הפסל, כי במקור התכוון ליצור מדרגות נוספות בחלק המערבי של הפסל, בדומה לאלה שתכנן וביצע בחלק המזרחי. אלא כשביקר בסביבה קודם להקמה וגילה שבשיכון הסמוך הילדים מתרוצצים אחר הצהריים מבלי שיימצא בקרבתם גן שעשועים ראוי, הוא החליט לשנות את תכניתו ואת המדרגות שהציע הוא החליף במגלשה.

אודי אדלמן, מוסיף על דבריה של גולן ומספר כי בין הסקיצות שמצא בעיזבונו של אוריון, בלט רישום מ-1965 למתקן משחקים לילדים, שמצביע על רגישותו לילדים ועל כוונה מוקדמת ועניין בפסל-משחק. "אוריון רוצה ליצור פוזיציה לצופה, מקום שבו הוא יעמוד מול היקום, מקום שיסייע לו להתחבר למקום ובו הוא יבין את מקומו", מסביר אדלמן, מנהל המרכז לאמנות דיגיטלית חולון, שאצר במרכז ב-2016 במשותף עם יעל מסר את התערוכה "אתרי שיגור" שהוקדשה ליצירתו של אוריון. הוא מספר שכבר בשנות ה-60 נטש אוריון את הפיסול המסורתי, ומפיסול גלריסטי עבר לעסוק בממדים מונומנטליים – בכדור הארץ, בגלקסיה וביקום. לדבריו, עבודתו של אוריון מרשימה במיוחד הודות ליומרה הרצינית של האמן, לפרויקטים השאפתניים שקידם והאמין בהם בלב שלם.

הפסל נותר כמו שהיה, אלא שסביבתו השתנתה באופן מוחלט. בסמוך לו שרדו במשך עשרות שנים צריפי מעברת ירוחם, שהוצבו כאן בתחילת שנות ה-50 ואכלסו את ראשוני היישוב המבודד. שרידותם התאפשרה הודות לצבא שתפס אותם עם פינוי המעברה ומעבר התושבים לבתי הקבע שהקימה להם המדינה, ובשטח המעברה הוקם בסיס צבאי. אלא שעם פינוי הצבא בשנות ה-90 נעזבו הצריפים. המועצה המקומית לא מצאה בהם עניין, הם הוזנחו, חלקם נשרפו ופורקו, ולבסוף נבנתה בשטחם שכונת וילות. לפני שנים אחדות הוקם בסמוך לפסל מיצב מקורי (עופר קוטלר עיצב, שרון עמבר אצרה) המספר את סיפורה של המעברה ושל ירוחם.

שינוי דרמטי נוסף שהתרחש בסביבת הפסל היה חיסול המראה המדברי שעטף את הפסל. את מקום הנוף הבתולי תפסו מדשאות ושיחים מוריקים, כמו גם מתקני כושר. הותקנה תאורה מיוחדת שעם רדת החשיכה שופכת על הפסל אורות צבעוניים מתחלפים.

.

הפסל לאחר הקמתו ונוף המדבר הנשקף ממנו (המרכז לאמנות דיגיטלית, חולון, ארכיון אמנות ציבורית ומדיה מוקדמת, אוסף עזרא אוריון)

.

.

עזרא אוריון (2015-1934) נולד בקיבוץ בית-אלפא וגדל בקיבוץ רמת-יוחנן. בעת שירותו הצבאי הגיע לדרגת סא"ל ובשירות המילואים שרת כמג"ד, בין השאר במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. את הכשרתו כאמן קיבל בלונדון, בסנט מרטינס סקול אוף ארט וברויאל קולג' אוף ארט. עם שובו לארץ עבר להתגורר במדרשת שדה בוקר, בה חי ופעל עד לפטירתו.

החל מ-1967 יצר פסלים סביבתיים (בדומה לאמנים נוספים בארץ שהחלו לעסוק בנושא, כמו דני קרוון ויגאל תומרקין). בין העבודות הבולטות שיצר: "מצבו של האדם" בסדום, אנדרטה לחללי חטיבת הגולן במצפה גדות, "מעלות" בירושלים, "שדה כוח נטוי" בשכונת רמת אביב ג' בתל אביב ו"מול האנפורנה" שבנפאל. לבד מפיסול, עסק בחינוך ובשירה. לאחרונה הוציאה המשפחה את הספר "עזרא אוריון – פַּסָל בין-גלקטי".

.

.

הובלת שני חלקי הפסל לאתר על גבי מובילים (המרכז לאמנות דיגיטלית, חולון, ארכיון אמנות ציבורית ומדיה מוקדמת, אוסף עזרא אוריון)

.

חלקי הפסל לקראת התקנתם באתר (המרכז לאמנות דיגיטלית, חולון, ארכיון אמנות ציבורית ומדיה מוקדמת, אוסף עזרא אוריון)

.

הקמה (המרכז לאמנות דיגיטלית, חולון, ארכיון אמנות ציבורית ומדיה מוקדמת, אוסף עזרא אוריון)

.

לצד הפסל עמדו שרידי "מעברת ירוחם". אך למרות הכוונה לשמר אותם, במועצה העדיפו לחסל אותה ולהקים במקומה שכונת וילות

.

לוח בטון משחזר את הלוח המקורי שכיוון למעברה ומהווה כיום חלק ממיצב שנועד לספר את סיפור המעברה וראשיתה של ירוחם. המיצב הוקם ב-2017

.

את סיפורה של ירוחם בחרו להציג באמצעות מבנה המאזכר את צריפי המעברה שניצבו כאן

.

עופר קוטלר עיצב את המיצב ושרון עמבר אצרה

.

שרון עמבר: "לאורך קירות הצריף מוצבים סיפורי המעברה הלקוחים מראיונות שבוצעו עם ראשוני ירוחם, המציגים, במילותיהם של המספרים, את הקשיים, היאוש, הבדידות, התחושה של ראשוני ירוחם כי הוזנחו במדבר, הרחק מקווי האספקה של משאבי המדינה, ובמקביל תחושות של גאווה, הומור וכבוד עצמי". התצלומים מתבססים על כאלה שנסרקו מאלבומים פרטיים לפרויקט "ישראל נגלית לעין" של יד יצחק בן צבי וכאלה מארכיון ירוחם

..

חלון

.

ציר הזמן של ירוחם מאז הקמתה ב-1951

.

לקראת הקמת ירוחם

.

המיצב קצת מוזנח והשילוט מכוסה באבק המדבר

.

בקו נקי

.

תודה לדבי גולן, פרופ' נורית ליסובסקי, אלון אוריון ולאודי אדלמן

★

שיר לסיום:

.

★

ד