סיבוב על האוסף של המהנדס משה בן-חורין

אמר מנחם בגין: "את הארץ יש לא רק לשחרר אלא גם לבנותה, ולהשיב לה את יופיה, בבחינת חידוש ימיה כקדם. משה בן-חורין היה בונה גדול, לא רק על פי מקצועו אלא מתוך הכרת שליחות". כך הספיד בגין את המהנדס משה בן-חורין (1972-1905) והוסיף מיד: "בנו הלך בעקבותיו, בבחינת מעשי אבות סימן לבנים". בהכשרתו היה משה מהנדס אך הוא תכנן כמו כל אדריכל אחר ובהיקפים גדולים. לפני ארבע שנים ניצל אוסף השרטוטים של בן-חורין, כמו גם האוסף של בנו האדריכל מרדכי בן-חורין והחומרים הופקדו בארכיון אדריכלות ישראל.

"בן-חורין תכנן ובנה לפחות כמו האדריכלים המודרניסטים שנכנסו לקנון ואפילו הרבה יותר מחלק גדול מהם כמו אריה שרון, זאב רכטר ודב כרמי", מציין האדריכל ד"ר צבי אלחייני שמכיר את האוסף מקרוב מאז הופקד בארכיון אדריכלות ישראל. "אין ספק שהשתייכותו הפוליטית לימין והפעלתנות הרבה שלו בארגונים פוליטיים – ועל כך מעיד הספר שהוצא לזכרו ומשך הספדים מגדולי מנהיגי הימין – אחראית בין השאר לדחיקתו מההיסטוריה של האדריכלות המודרנית הארץ-ישראלית והישראלית, היסטוריה של דמויות שמזוהות יותר עם זעיר בורגנות שמאלית, מפא"י, ההסתדרות, קיבוצים, סוציאליזם וכו'. וזה למרות שבן-חורין למד במוסד איכותי בגרמניה, היה לתופעה מקומית בהיקפי הבנייה שלו בכל קנה מידה והגיע להישגים בתכנון אדריכלות מודרנית ראויה".

לכבוד 115 שנה להולדתו של בן-חורין אני מביא כאן מקבץ קטן ואקראי של שרטוטים מתוך האוסף הגדול המאגד יותר מ-800 מבנים שתכנן. בן-חורין שהיה תושב פתח תקווה במשך שנים רבות ובה גם פעל משרדו, תכנן בה מאות מבנים – בתי מגורים, תעשייה, מסחר, בריאות, תרבות וזיכרון, ורבים מלקוחותיו היו ממשפחות המייסדים של המושבה. אוסף ייחודי זה שופך אור על תולדות העיר פתח תקווה, בעשורים שבהם הפכה ממושבה לעיר.

ועל כך ברשימה זו.

.

.

חזית בית פסט (מיקום לא ידוע)

.

חזית בית פסט (מיקום לא ידוע)

.

תכנית בית פסט (מיקום לא ידוע)

.

חזית בית גולדשטיין, רחוב שטמפפר

.

בית חולים של ד"ר א. רמן, 1933: בשנת 1950 הפך לבית חולים השרון והורחב בידי האדריכלים אריה שרון ובנימין אידלסון

.

.

התקופה בה פעל משה בן-חורין (במקור: גינזבורג. לאחר מלחמת העצמאות עיברת את שמו בעקבות בנו), מסוף שנות ה-20 ועד לתחילת שנות ה-70 היו השנים המכוננות של החברה הישראלית ובן-חורין לקח חלק משמעותי במפעל הבנייה שליווה את התקופה. סיפורו מתחיל ב-1905 בפינסק שהיתה בזמנו בתחום רוסיה (כיום בתחום בלארוס) ומרבית תושביה היו יהודים. הוריו היו אנשים דתיים ואמידים, אך לאחר המלחמה נותרה בחוסר כל ומשה נאלץ לסייע בפרנסה. בהיותו בן 14.5 החליט להגר לארץ-ישראל, אך בחר להקדים ולפנות ללימודים אקדמיים במטרה לקבל הכשרה של מהנדס מכונות. בעת לימודיו בטכניקום הסמוך לברלין, הכיר את דב רבינוביץ שהגיע מארץ-ישראל ללמוד במוסד והשניים התיידדו. רבינוביץ שכנע את משה כי הארץ זקוקה יותר לבניינים מאשר למכונות. הדברים חדרו אל לבו והוא עבר ללמוד הנדסת בניין אותם סיים לאחר שנתיים בהצטיינות בהיותו בן 19 בלבד.

חוץ מהכשרה מקצועית הוא "רכש" בלימודיו גם צלקת. "יום אחד ניגש אחד הסטודנטים הגרמנים שלמדו אתו אל סטודנט יהודי אחר ושאלו אם ראה יהודי שיש לו קרניים וזנב", נזכרה רעייתו לימים והעלתה את הדברים על הכתב. "הבחור הנפחד סר הצידה ולא ענה. אותו גרמני הציג אותה שאלה לעוד סטודנטים יהודים וכולם נבוכו ולא ענו. אולם כשניגש למשה והציג לו את שאלתו, קיבל תשובה זו: 'יהודי עם קרניים אמנם לא ראיתי, אך שני אגרופים יש לו' – ומיד ניפץ משה את המנורה בסרגל שבידו. באולם נשתררה חשכה והחלה התכתשות בין הסטודנטים". במהלך התגרה נדקר בלחיו השמאלית, ונותרה לו "מזכרת" לכל חייו.

היות ולפי החוק הגרמני לא הותר להעניק תעודות מקצועיות למי שטרם מלאו לו 20, היגר משה לארץ ללא התעודה. רק שנה לאחר שסיים את לימודיו קיבל את התעודה בדואר בפתח תקווה שאליה הגיע ב-1925.

תחילה עבד בפרדסנות, אך עד מהרה פתח משרד והחל לצבור ניסיון והצלחה. בראשית דרכו פעל בשותפות עם קבוצת מהנדסים מקומיים – ספיר, זהבי ורבינוביץ. משרדם המשותף התמקם בבית ברחוב פינסקר 4, בסמוך ל"כיכר המייסדים". אך אלה היו מהנדסים מבוגרים ממנו ועד מהרה התגלע הפער בין שאיפותיהם ובין שאיפותיו והשותפות התפרקה. משה הלך לדרך עצמאית והצליח.

בין העבודות הראשונות שתכנן היו בריכת מים מבטון ברחוב עין גנים פינת רחוב גורדון (הבריכה הגדולה שכיום באתר הוקמה על הבריכה שתכנן). עוד תכנן את אחד מבתי המגורים המפוארים והבולטים בעיר שאף זכה לפרסום, היה זה בית משפחת ראב שהוקם במגרש סמוך לפינת הרחובות בלפור ורוטשילד. הבית שהתנשא לגובה של שתי קומות התבלט הודות לשימוש בחידושים טכנולוגיים שבוצעו בעת הבנייה. חידושים אלה כללו שימוש בתקרת צלעות וביסודות של כלונסאות. שיטות בנייה אלה שכיום הן מקובלות ונפוצות נחשבו אז בארץ לחידוש טכנולוגי פורץ דרך בתחום הבנייה. "הפועלים פחדו לפרק את הפיגומים וחששו שהבניין יקרוס כי לא הכירו כאלה פטנטים", נזכר מרדכי בן-חורין בחידושים שהנחיל אביו. "אבא נאלץ לעמוד מתחת לבית בזמן שהפועלים פרקו את כל הפיגומים". הבית נהרס ב-1969 ובשטחו הוקם בית דירות, בעוד שבמגרש הסמוך תכנן האדריכל זאב רכטר בניין מרפאות קופת חולים.

.

כמעט ואין באוסף תצלומי מבנים שבן-חורין תכנן ובנה וזה אחד הבודדים שבהם. זהו בית ברוך בן עזר (ראב) שהוקם במגרש סמוך למפגש הרחובות רוטשילד ובלפור ובו הוקמה "תקרת הצלעות הראשונה בארץ!". לימים נמכר הבית ונהרס לטובת בית דירות בעוד שבמגרש הסמוך הקימה ההסתדרות בניין מרפאות קופת חולים בתכנון זאב רכטר.

.

מזוית אחרת: תמונת בית משפחת ראב שצולמה זמן קצר לאחר השלמת הבנייה. הבית נהרס ב-1969 (מאוסף נכדת משפחת ראב, אורית כרמון)

.

.

תחילה תכנן את הבתים בסגנון כפרי, אך עד מהרה הפכו עיצוביו למודרנים והציגו מבנים עירוניים שכדוגמתם בנו בתל אביב ובערים רבות אחרות בעולם. הבתים שתכנן וחלק זעיר משרטוטיו מוצג כאן, התאפיינו בצורות מלבניות, ניקיון צורני, ללא עיטורים, גגות שטוחים, פרגולות בקומות הגג לצורך ניצולם לפעילות דיירים, מרפסות עם מעקות בנויים וחלונות אנכיים לאורך חדרי המדרגות.

כל פרויקט הורכב לרוב מגיליון אחד עד ארבעה. אלה גיליונות קטנים בגודל של A4, רובם אינם מתוארכים ורק מצוין שם הלקוח ופעמים גם שם הרחוב. כל קבוצת גיליונות כאלה נשמרה בתיקיה נפרדת עליה נכתב שמו של הלקוח. מאות רבות של תיקיות כאלה נשמרו לאורך השנים ורק כעת הן נפתחו עם חשיפתן המחודשת. היות והתיקיות לא נשמרו במצב מתאים, הן כולן במצב עגום וחלקן ממש מתפורר.

"חבל שלא ידעתי אז עד כמה אבא ידע לתכנן מצוין", אמר לי בצער האדריכל מרדכי בן-חורין כשהראיתי לו חלק מהשרטוטים שהותיר אביו ואותם לא הכיר. "כשלמדתי אדריכלות ובאתי למשרד אז את 99% מהבניינים תכננתי אני. הייתי יושב בבית ועושה את הסקיצות ובמשרד רק דואג שיוכנו תכניות העבודה. אך אם הייתי יודע על איכויות התכנון שהיו לאבי, יכול להיות שהייתי מעודד אותו לתכנן".

הצלחתו הביאה למשה רווחה כלכלית ומעמד. משרדו היה מהגדולים בארץ והעסיק יותר מעשרה עובדים מקצועיים. המשפחה עברה להתגורר בבית מרווח שלדברי מרדכי בן-חורין היה המפואר בפתח תקווה. הבית שקיים עד היום, הוקף בבוסתן עצי פרי ובחצר חנתה מכונית אמריקאית פרטית מתוצרת Plymouth, מהבודדות שהיו אז בארץ. ב-1929 הוא נשא לאשה את לאה ראב, בת לאחת המשפחות המיוחסות בפתח תקווה, ולשניים נולדו בן, האדריכל מרדכי בן-חורין, ובת. משה גם היה פעיל ציבור כשב-1934 נבחר לחבר מועצת פתח תקווה כנציג המפלגה הרביזיוניסטית וכיהן במועצה עד לשנת 1940.

.

סוף שנות ה-20: יציקת גג בית בפתח תקווה. עומד במרכז משה בן-חורין (גינזבורג)

.

.

בן-חורין תרם לאצ"ל ולהגירה הבלתי-לגאלית ומכאן חלה הידרדרות מהירה במצבו. הבריטים מצאו את רשימת המממנים העיקריים לפעולות האצ"ל ובראש הרשימה הופיע שמו. הוא נאסר ונשלח למעצר. רעייתו העבירה כסף למי שדאג לשחד את הבריטים לצורך שחרורו. אך במהלך השנים הבאות מצאו הבריטים שניתן לחזור ולעצור אותו ולהרוויח סכום כסף נאה. המעצרים שבאו בזה אחר זה הובילו אותו לתקופות זמן שונות בחלק נכבד ממחנות המעצר ובתי הכלא שהפעילו הבריטים בארץ, כשהמשפחה מאבדת את כל הונה ונכסיה. בנוסף, הוא נחלש וחלה ובשלב מסוים הבינה המשפחה שאין ברירה ורצוי לעזוב את פתח תקווה ולהיעלם לתקופה. המשפחה עברה להתגורר בדירה בשכונת רוממה בירושלים.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הפסיקה הבנייה הפרטית בארץ בחטף וכמו שאר משרדי האדריכלים שפעלו אז, גם משרדו של בן-חורין חדל לפעול. הוא הצטרף בשנים 1944-1940 לחברת "סולל בונה" ועד מהרה הפך למתכנן בכיר. בעבודתו בחברה ההסתדרותית הוא עבד בעיקר עבור הבריטים להם תכנן מחנות צבא גדולים. במסגרת זו תכנן מחנה צבאי בקטאנה, סמוך לדמשק, שעם עזיבת הבריטים הפך למחנה צבא סורי. הוא תכנן גם מחנה צבאי בבעל בק בלבנון שהפך לימים למפקדת חיזבאללה, ועבודה נוספת שלו היתה הקמת סכר על נהר פרת ליד העיר ראקה שהפכה לבירת דאע"ש.

עם התאוששות המשק, הקים שותפות עם שני מהנדסים ירושלמים – אחד יהודי ששמו מרהסה ואחד ערבי-נוצרי ששמו היה באראמקי. אחת מהעבודות שעליהם הופקד היתה חידוש מחצבת "אבן וסיד" בקסטל, שהיתה מהמחצבות הגדולות והמצליחות בארץ. עם הקמת המדינה התפרקה השותפות ובן-חורין חזר להפעיל משרד עצמאי. בירושלים התגוררה המשפחה עד לשנת 1948, אז חזרה לפתח תקווה לבית חדש שתכנן בן-חורין ברחוב אהרונסון 7.

.

שנות ה-60: משה בן-חורין

.

.

הוא היה בסך הכל בן 43 והקים את משרדו מחדש. בתום המלחמה שב גם בנו מרדכי לפתח-תקווה, ובעקבותיו הוא שינה את שם משפחתו לבן-חורין. מרדכי פנה ללימודי אדריכלות בטכניון. ב-1955 הצטרף למשרדו של אביו ותקופה חדשה הגיעה. מרדכי היה למתכנן ולמעצב המבנים כשאביו נותן לו את הגיבוי ההנדסי המלא. לאחר תקופה נישאה גם הבת למהנדס יחיאל חצור וגם הוא הצטרף לשותפות. משה הקים קומה שנייה בביתו ובה שתי דירות לכל אחד מילדיו ומשפחותיהם, כשבקומת הקרקע נותרו לגור ההורים ובחלק משטח הקומה פעל משרדם המשותף.

מעתה היתה עבודת המשרד בכל רחבי הארץ. ועדיין תכנן המשרד כמה מהפרויקטים הגדולים והבולטים בפתח-תקווה ובראשם המוסד החינוכי "כפר אברהם", מפעלי תעשייה ושורה ארוכה של בתי מגורים רבי-קומות שהיו פורצי דרך בתחומם ועל כך אכתוב רשימה נפרדת בעתיד. יחד עם בנו תכנן בין השאר את בית לשכת המס של ההסתדרות ברחוב ארלוזורוב בתל אביב, את בית ספר אורט יד לבוביץ בנתניה ואת בית ז'בוטינסקי (המצודה) ברחוב המלך ג'ורג' בתל אביב, שאת הספדו בחר בגין לסיים במילים: "מדי עברנו על פני ז'בוטינסקי, ניזכר בבונהו".

.

1969: ארוחה משפחתית בבית בסביון: משה ולאה בן-חורין במרכז. מימין להם בנם האדריכל מרדכי בן-חורין ובקצה מימין החתן המהנדס יחיאל חצור

.

.

פרק פתח תקווה בחיי המשפחה הסתיים ב-1962 לאחר שהמשפחה רכשה שלושה מגרשים צמודים בשוליים של סביון. בשטח זה הקימו שלושה בתים – שניים לכל אחד ממשפחות הילדים ואחד להורים כשבקומתו העליונה הוקם המשרד המשפחתי.

בסביון חזר בן-חורין והשקיע מזמנו בפעילות ציבורית כשהצטרף לוועד המועצה המקומית סביון. הוא גם דאג למורשת המקומית כשהוביל את פרויקט שימור המבנה האחרון ששרד מהמושבה יהוד שהוקמה עשרות שנים קודם לכן בשטח סביון בידי בני פתח תקווה ובהם אביה וסבה של רעייתו. "בית הראשונים" בסביון מתפקד עד היום ברחוב השקמה כמרכז מורשת מקומי.

ב-1972 החליטה המשפחה להקים בניין רב-קומות בחצר הבית שבו התגוררו ברחוב אהרונסון 7. בעת יציקת המרתף, הגיע משה לפקח על הבנייה. הוא חטף שבץ באתר ונפטר.

.

2016: כך אוחסן האוסף בעליית הגג במשך חמישים שנה (צילום: צבי אלחייני אאי)

.

.

על אוסף המהנדס משה בן-חורין מספר האדריכל ד"ר צבי אלחייני:

מבין עשרות האוספים שבארכיון אדריכלות ישראל אוסף המהנדס משה בן-חורין (גינזבורג) הוא תגלית נדירה באיכויותיה ובהיקפיה, שהוצלה בדרך המקרה בזמן פינוי האוסף המקצועי הנרחב של בנו האדריכל מוטי בן חורין ממשרדו בסביון. המשרד שימש בעבר גם את משה בן-חורין שאף התגורר עם רעייתו בדירה שבמפלס הקרקע של המבנה. הארכיון המקצועי של האב, המקיף למעלה מאלף תיקיות בגודל A4, אופסן עשרות שנים בעליית הגג של המשרד ובמהלך השנים חלקים רבים ממנו ניזוקו קשות מפגעי הזמן, ממזג האוויר וממזיקים. למרות זאת, בעזרתו של מוטי, הצלחנו להעביר חלקים גדולים מהאוסף אל הארכיון במגדל שלום.

רק בארכיון, אט אט, נתגלה לנו האוצר שהתיקיות המאובקות והמכורסמות שהצלנו אוחזות. לצד שורה ארוכה של עבודות ברחבי הארץ, עסק בן-חורין האב בעיקר בתכנונם של מאות מבנים בפתח תקווה בין שנות ה-30 לשנות ה-60, רבים מהם בהזמנת המשפחות המייסדות של העיר (ראב, גיסין, בראז, מכנס ועוד). בתיקיות נשמרו שרטוטים מקוריים בעיפרון ובדיו של אדריכלות (רובה על פי מיטב כללי הסגנון בינלאומי התקופתי) ולצידם אלפי תכתובות עם מוסדות ומזמינים פרטיים. האוסף מתעד את הקמתם של בתים פרטיים, בתי דירות, מפעלים, אסמים, רפתות, בתי ספר, בתי כנסת, מתקני ספורט, בריכות שחייה, בתי קולנוע, מפעלים ובתי מלאכה, אנדרטאות ועוד שלל פרוגרמות שבן-חורין האב עסק בתכנונן. רבים מאלה כבר נהרסו או השתנו ללא הכר, אך חלקם עדיין עומדים על תילם וראויים לתיעוד.

במובנים האלה אוסף משה בן חורין הוא אוצר בלום ששופך אור לא רק על עשייתו הנשכחת שלו עצמו כמהנדס ואדריכל מוביל וחדשן בארץ טרם הקמת המדינה, אלא גם על פרק מרכזי בהתפתחות הבנייה והאדריכלות בפתח תקווה בעשורים שבהם הפכה מאם המושבות לעיר. לצד אלה, מלמד האוסף, על רקע לימודיו הגבוהים של בן-חורין בגרמניה בשנים המכוננות של המודרניזם, על התקבלותה והתבססותה של האדריכלות המודרנית הבינלאומית בארץ.

מאז קליטת האוסף, לפני מספר שנים, מרצים וחוקרים, ארכיונאים, אוצרים ואדריכלים העוסקים בתיעוד ובשימור מגלים עניין ספציפי בחומרים. הצלתו המקרית של האוסף ממבנה שנועד להריסה, נראית היום בגדר נס ופותחת מינעד רחב של שימושים ומחקרים בחומרי גלם היסטוריים אלה.

.

2020: מבחר מייצג מהאוסף בארכיון אדריכלות ישראל (צילום: צבי אלחייני אאי)

.

.

מרדכי בן-חורין וצבי אלחייני בוחנים את התכניות

.

כל פרויקט מורכב בסך הכל משניים או שלושה גיליונות בגודל A4, כך הגישו אז תכניות, וכל פרויקט שמור בתיקייה שעליה מודפס: אינג' מ. גינזבורג / פתח תקוה

.

אין פרטים

.

חזית בית לוין שמעון

.

בית זילברבלט, רחוב מוהליבר, 1935

.

חזית בית זילברבלט, רחוב מוהליבר, 1935

.

בית ברוך ריבקינד, רחוב שטמפפר

.

בית ברוך ריבקינד, רחוב שטמפפר

.

חלופה לבית ברוך ריבקינד, רחוב שטמפפר

.

חלופה לבית ברוך ריבקינד, רחוב שטמפפר

.

תכנית בית ברוך ריבקינד, רחוב שטמפפר

.

חלופה לתכנית בית ברוך ריבקינד, רחוב שטמפפר

.

חלופה נוספת לבית ברוך ריבקינד, רחוב שטמפפר

.

בית האדון והגברת בן עזר ראב, רחוב שפירא, 1931

.

חזית בית האדון והגברת בן עזר ראב, רחוב שפירא, 1931

.

חתך בית האדון והגברת בן עזר ראב, רחוב שפירא, 1931

.

תכנית קומת קרקע של בית האדון והגברת בן עזר ראב, רחוב שפירא, 1931

.

חלופה לבית האדון והגברת בן עזר ראב, רחוב שפירא, 1931

.

"אהל ישראל – בית הפועל החרדי בפתח תקווה על שם הר' ישראל קרומר ז"ל", 1939 (צילום: צבי אלחייני)

.

בית גד משה, רחוב פנסקר, 1938

.

שיכון י.ב.ה.מ.

.

בית אייזנברג, עין גנים, 1933

.

בית יצחק ברלוביץ, רחוב וולפסון

.

רפת פרות של בונימוביץ בפרדס גרדלין, 1935

.

דוגמה לתיק פרויקט מקורי באוסף המהנדס משה בן-חורין

בית סולומון, רחוב רוטשילד

.

תכנית קומת קרקע בבית סולומון, רחוב רוטשילד

.

תכנית קומה בבית סולומון, רחוב רוטשילד

.

תודה לאדריכל מרדכי בן-חורין ולאדריכל ד"ר צבי אלחייני שאוסף המהנדס משה בן-חורין שמור בארכיון אדריכלות ישראל שהקים

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: