סיבוב באולם הספורט בקיבוץ רמת הכובש עם קיר האמנות של יחזקאל קמחי

אחרי שהסתובבנו בקיבוץ רמת הכובש בבית התרבות, המשכנו אל אולם הספורט שתכנן בשנות ה-70 האדריכל קובה גבר מקיבוץ עין שמר. הוא יכול היה להיות עוד סתם קופסה שהניחו לצד הדשא הגדול, אלא שכיסוי חזית בתבליט בטון ענק שיצר יחזקאל קמחי, חבר קיבוץ יקום, העניקו לבניין את ייחודו. קמחי היה אמן פורה אבל תכלס מה שנותר מיצירתו אלה אותם תבליטי בטון שהוא יצר על חזיתות מבנים, וגם הלוגו של צוותא בתל אביב.

ועל כך ברשימה זו.

.

הכל נגמר

.

מפת התמצאות: רמת הכובש

.

האולם מסתתר מאחורי העצים ופונה לרצועה של שטח פתוח שחוצה את הקיבוץ מצפון לדרום כשבקצה הדרומי שלה ניצב בית התרבות עם חדר הזכרון

.

המבנה מורכב משני גופים: האולם (מבנה קל) והמלתחות (מבנה בטון)

.

את אגף המלתחות מעטר בחזית תבליט בטון שיצר יחזקאל קמחי חבר קיבוץ יקום

.

העבודה מופשטת, משחק צורני שמנצל את קרני השמש להדגשת אזורי אור וצל

.

בטון חשוף

.

.

(1) המבנה

אולם הספורט מורכב בעיקרו משני גופים – האולם עצמו המורכב ממבנה קל וטריבונות בטון, ולצדו אגף המלתחות המוכב מבטון. האולם סטנדרטי אך אגף המלתחות נותן לבניין את התנופה שהופכת אותו לייחודי. שילוב האמנות שיצר קמחי לאורך החזית המוארכת של אגף המלתחות הפונה אל הדשא הגדול הוסיפו והדגישו את נוכחותו והעניקו לו את ערכו האסתטי. את הבניין כאמור תכנן האדריכל קובה גבר, חבר קיבוץ עין שמר, ואביהם של אביטל אפרת וציבי גבע.

.

שנות ה-70 (ארכיון רמת הכובש)

.

(2) האמן

יחזקאל קמחי (מוצ'ניק) נולדב-1918 בעיירה סטולין אז בפולין וכיום בבלרוס, התחנך בתנועת "השומר הצעיר" ולמד ציור בוורשה ועם פרוץ המלחמה שב לסטולין ולאחר מכן עבר לברה"מ וגויס לצבא האדום שם בין השאר אייר כרזות. בתום המלחמה עבר לפולין וב-1947 היגר לארץ ישראל. תחילה היה בקיבוץ מסילות ושנה לאחר מכן עבר לקיבוץ יקום שם חי עד לפטירתו ב-1994.

לאורך השניים קמחי התמקד בעיקר בציור ובאיור. שציורי השמן המוקדמים שלו עסקו בחיים בקיבוץ והתאפיינו בריאליזם סוצליסטי. לאחר מכן כשהתגברו הגעגועים אל בית אביו, הוא עבר לצייר את העיירה היהודית הבוערת. תחילה צייר אותה בריאליזם ולאחר מכן עבר למופשט. חלק שני ביצירתו היו עיסוקו בעיטור כתבי עת כמו "אפקים" ו"הד החינוך", וכן כריכות ספרים בעיקר כאלה שיצאו בהוצאת "ספריית פועלים" כמו אלה של המשוררים אברהם שלונסקי, לאה גולדברג, נתן יונתן, והסופרים נתן שחם ומשה שמיר.

.

יחזקאל קמחי עם ידידה ב"צוותא". קמחי עיצב את הלוגו שמשמש עד היום את צוותא (מקור: ארכיון השומר הצעיר יד יערי)

.

.

העבודות שיצר וזכו לחשיפה הגדולה ביותר היו אלה שבהן שיתף פעולה עם אדריכלים ויצר תבליטי בטון שעיטרו את חזיתותיהם של מבנים. בחדר האוכל שבקיבוץ יקום ובבית הקיבוץ הארצי בתל אביב הוא שיתף פעולה עם האדריכל שמואל מסטצ'קין, ובבית הכנסת היכל יהודה עם האדריכל יצחק טולדנו ומעצב הפנים רפי בלומנפלד. תבליטים נוספים שלו מצויים בנתב"ג ובבניין בית הספר האזורי שבקיבוץ שפיים. בעבודות אלה התמקד קמחי בעיקר במשחקים של צורות ושל אור וצל שמייצגים תנועה של צמיחה. בין כל אותן צורות מופשטות ניתן לזהות סימבול של מנורה שחוזר ומשתלב בכמה מאותן העבודות כמו גם זו שברמת הכובש.

הערכה על יצירתו הוא קיבל ב-1964 כשהוחלט להעניק לו את פרס דיזנגוף. ב-1971 הוזמן ליצור שלוש עבודות קיר גדולות ל"חדר הישראלי" שהוקם ב"מרכז קנדי" בוושינגטון (לימים הם פורקו, נשלחו חזרה לישראל וכיום שמורים בקיבוץ יקום).

"הוא היה נמוך קומה, עם שיער ארוך, בוהמיין ורווק נצחי", סיפר לי עליו יובל דניאלי, אמן וחבר קיבוץ המעפיל שאחראי על אוספי האמנים השמורים בארכיון "יד יערי". "יידישמן חיובי, שהגלות לא עזבה אותו אף פעם. הוא התחנך על המורשת היהודית שבין שתי מלחמות העולם, עם הרבה הומור ופתגמים מדברי חכמים והפולקלור המזרח אירופאי".

"מי שמכיר את ההיסטוריה האישית של קמחי מבין שהיהודי שבו ליווה אותו לכל אורך הדרך", כתב עליו דניאלי במאמר שפרסם על יצירתו ופורסם באתר של "יד יערי". "הנווד היהודי הקלאסי, מרושל בלבושו, נאלץ לברוח מעיר הולדתו סטולין אל הגלות הסובייטית. יחזקאל נאלץ כדי לשרוד, לצייר בריאליזם מוקפד וסוציאליסטי את מנהיגי האומה הסובייטית בזמן שהותו בברה"מ במלחמת העולם השנייה. יחזקאל שהעולם לא קיבל אותו, זה שאמר לו מה לצייר וכיצד לחיות".

"בדור הצעיר בטח שהוא נשכח כמו רבים אחרים", מציין דניאלי. "הוא לא הצליח להחזיק מעמד בזכרון התרבותי כמו יחיאל שמי ומשה קופפרמן, אבל בשעתו הוא היה מהעשירייה הראשונה של אמני הקיבוץ. קמחי היה אדם שמאד אהבתי, מיוחד ומחוץ למיינסטרים שהביא את המיוחדות שלו אל תוך הקולקטיביות הקיבוצית".

.

בשורה העליונה תבליטי בטון, מימין: חדר האוכל בקיבוץ יקום, מבנה לא ידוע בנתב"ג, בית ספר אזורי בקיבוץ שפיים. למטה מימין: עם אברהם שלונסקי, ציור מתוך התערוכה "השואה והתקומה" שאצר קמחי בלודז' לזכר מורדי גטו ורשה ב-1946, שער לכתב העת לחינוך ותרבות "אפקים" מ-1955 (מקור: ארכיון השומר הצעיר יד יערי)

.

ויש גם מנורה

.

שקעים ובליטות

.

גופי תאורה מבטון

.

גם לקיבוץ הגיעו הקורקינטים. בקצה המדשאה ניצב במרחק בית התרבות שתכננו האדריכלים אנדריי לייטרסדורף ואיליה בלזיצמן

.

החזית הדרומית של האולם

.

חזית צפונית וחזית מזרחית מוצלות בשעות הבוקר המוקדמות

.

הטריבונות המדורגות הן מבטון

.

קורות ועמודים

.

בבנייה – תמונה שתלויה במבואה לאולם

.

דלתות הכניסה בעיצוב מקורי וצבעוני בטעם של הג'וקר

.

מסדרון ארוך מקשר אל המלתחות ובו פתחים בתקרה להחדרת אור טבעי. גם לריצוף העניק האדריכל תשומת לב כשיצר דוגמה

.

במסדרון יש גם תצוגת דגלונים

.

אפילו עוצבת האש הותירה כאן דגלון

.

מימין תותחנים ומשמאל מציץ דגלון פלשתין. כפר סבא במקום טוב באמצע, קרוב לתותחנים

.

ויש גם דגלון עותמאני מ-1903

.

באולם מתקיימת פעילות ספורט מגוונת

.

במלתחות

.

בחירה יפה של קרמיקה

.

שנות ה-70

.

באולם (את התמונה וגם את זו הבאה צילם צבי אלחייני)

.

האולם מחודש

.

בסמוך לאולם ניצב מבנה ששימש במקור את חברת הנוער וכיום משמש את החיילים מבני הקיבוץ. גם בחזיתו יש תבליט בטון שיצר יחזקאל קמחי

.

כעת פורחות בעמק, שלל חבצלות הבר

.

תודה למיכל שרייבר וליובל דניאלי

★

שיר לסיום:

.

★