סיבוב בבית הקיבוץ הארצי ברחוב לאונרדו דה וינצ'י בתל אביב

הלב הפועם של התנועה הקיבוצית לא היה בקיבוץ הגדול ביותר וגם לא בבירת ישראל, אלא בתל אביב. כמו בצבא גם הוא פוצל לשלושה לפחות: אחד ברחוב סוטין לתנועת הקיבוץ המאוחד, ברחוב דובנוב לאיחוד הקבוצות והקיבוצים וברחוב לאונרדו דה וינצ'י 13 לקיבוץ הארצי. את הראשון והשלישי תכננו בכירי האדריכלים בכל אחת מהתנועות. את זה של הקיבוץ הארצי תכנן האדריכל שמואל מסטצ'קיןבוגר הבאוהאוס שגם היה אדריכל ראשי ב"מחלקה הטכנית" שהיתה מחלקת התכנון של התנועה, למרות שהוא עצמו גר בתל אביב ולא היה חבר קיבוץ.

הבניין שנחנך ב-1969 הוא לא בניין משרדים טיפוסי. המשרדים בקומות העליונות עוצבו באופן שניתן לאחד ולפצל, וגם הדלתות עוצבו בפתיחות בשילוב רפפות ולוחות זכוכית. בקומת המרתף הוקמו פונקציות שיוחדו לו – חדר אוכל כמו בקיבוץ, מטבח, אולם כנסים וגלריה גדולה לאמנות. הגג תוכנן כחצר פעילות והתכנסות תחת כיפת השמיים – בדיוק כמו בבאוהאוס שם למד מסטצ'קין. "בית הקיבוץ הארצי" שכיום מכונה "בית התנועה הקיבוצית", הוא אחד המבנים המשמעותיים ביותר שתכנן מסטצ'קין שהיה מבכירי האדריכלים שפעלו בישראל. זה לא עוד בניין משרדים של איגוד, אלא מבנה שבאמצעותו ביקשה התנועה הקיבוצית לשקף את דרכה הייחודית בעיר הגדולה.

ועל כך ברשימה זו.

.

זה לא סוף של

.

חזית מערבית שבמרכזה מגדל המדרגות והמעליות. המנופים שמימין הם של קבוצת מגדלים שתקום ממזרח לבניין

.

מבט מכיוון הרחוב: הבניין ניצב כאן על רקע המגדל שתכנן דן איתן ובין מגדל אחר שתכננו אריה שרון (בוגר באוהאוס נוסף) ובנו אלדר שרון

.

1969: התמונה הזו היתה שמורה בארנק של האדריכל שמואל מסטצ'קין (צילום: רן ארדה, ארכיון השומר הצעיר יד יערי)

.

החומריות היתה נושא מרכזי בבניין: את מגדל המדרגות מחפה אבן נסורה בשילוב לוחות בטון להצללה על פתחי חלונות זעירים, ואת גוש הבניין המרכזי לוחות קרמיקה וחלונות זכוכית במסגרת אלומיניום כסוף

.

נוסף על הפלסטיות של הבניין שיוצרים שורות הפתחים בנסיגה מקו החזית, מעניקים לוחות הקרמיקה טקסטורה תלת ממדית

.

הלוחות מקרוב

.

אלמנטי ההצללה מבטון חשוף שבהם השתמש האדריכל שמואל מסטצ'קין, חוזרים ומופיעים ברבים מהבניינים שתכנן

.

שלד בטון חיצוני המופיע בחזית המזרחית הפונה לרחוב מדגיש קווים אנכיים

.

חלק מהבטון החשוף נצבע לימים בגוון אפור בהיר. המעקה הופך למנורה

.

לבניין שתי כניסות מכוון הרחוב והן שתיהן מוגבהות ויוצרות דרך מקבילה למדרכה. המדרגות מקבילות לרחוב ולא דורשות מהמבקר לפנות אלא פשוט ללכת ישר

.

חזית הבניין הפונה לרחוב לאונרדו דה וינצ'י עם תבליט של יחזקאל קמחי (צילום: רן ארדה, ארכיון השומר הצעיר, יד יערי)

.

שילוב אמנות באדריכלות הוא נושא מרכזי בבניין והוא נכפה על האדריכל שטען שהמבנים עצמם אינם צריכים קישוטים. את כל עבודות האמנות יצרו אמני תנועת הקיבוץ הארצי. העבודה הראשונה שנתקלים בה היא זו שפונה לרחוב. תבליט בטון שיצר יחזקאל קמחי, אמן וחבר קיבוץ יקום שעבד עם מסטצ'קין גם בחזית חדר האוכל ביקום

.

במקור היה התבליט כולו מבטון, אך חלק ממנו נבצע מאוחר יותר בצבע אפור בהיר

.

1986: כתובות על חזית הכניסה (צילום: בועז לניר, ארכיון השומר הצעיר, יד יערי)

.

מרפסת גדולה המשקיפה על הרחוב ומתפקדת כחצר מקורה מקבלת את הבאים לכניסה הראשית. במקור רחוב לאונרדו דה וינצ'י התאפיין בשדרה של עצים גדולים שהיו לחלק בלתי נפרד מהנוף שנשקף מהמרפסת, אך אלה נעקרו עם הצורך בהרחבת הכביש

.

משני צידי הכניסה הציבה ג'ין מאיר, חברת קיבוץ עין השופט, שלושה פסלי קרמיקה

.

כל אחד מחלקי הפסל ניתן לתנועה צירית כך שהם הופכים למשחק, חלקים מהם נהרסו ולא שוחזרו.

.

הרקע הסגול הוא תוספת מאוחרת של מעצבת פנים חסרת כשרון

.

.

(1) הבניין

המיקום מצוין – קרוב לצלחת וקרוב לכל שאר בנייני משרדי האיגודים. הקריה הממשלתית הסמוכה, בית האיכרים, המרכז החקלאי, בנק החקלאות, הסוכנות היהודית, הנהלת חברת "כור" ההסתדרותית ועוד – כולם מרוכזים לאורך רחוב קפלן וברחובות הסמוכים לו ומאז 1969 גם בית הקיבוץ הארצי. זו גם הסיבה שהבניין היה עד לא מזמן תחת איום הריסה לטובת הקמת מגדל משרדים שינצל טוב יותר את הקרקע היקרה. לאחר שערכתי ברור מול אגף השימור בעיריית תל אביב, התברר שהבניין נמצא ברשימת השימור החדשה של העירייה. ועדיין, הוכן לו תיק תיעוד כך שיתכן ויערכו בו שינויים.

"הייתי מעורב כבר בשלבי התכנון המוקדמים", סיפר לי אינג' שלום שרגא שעבד עם האדריכל שמואל מסטצ'קין במחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי החל מ-1951. "לשמוליק היו שלוש קונספציות אדריכליות. הראשונה היא שהעמודים יהיו מחוץ לבניין, גלויים לעין, והקורות יצאו מהחזית ויתחברו לעמודים. באופן זה יצא שהבניין כאילו יושב בתוך סל שמורכב ממערכת של קורות ועמודים. הקונספציה השניה היא הבטון הגלוי. הבטון יצא טוב מאד וזה היה עניין של תכנון. בתוך שלד הבניין שילבנו את תשתית המרזבים, וגם את זה היינו צריכים לקחת בחשבון כשחישבנו את הקונסטרוקציה".

בקשתי משרגא להסביר ולפרט כיצד מקבלים תוצאה ש"הבטון יצא טוב מאד": "כדי לקבל בטון שלם נדרשים שני דברים: האחד הוא צפיפות מתאימה של מוטות הברזל, באופן שהבטון יוכל לחדור בין המוטות. הדבר השני הוא לאפשר נפילת בטון לתבניות היציקה בגובה המתאים, כי כששופכים בטון בגובה של מעל לשלושה מטרים, אז מרכיבי התערובת שהם חול, מים, חצץ וצמנט ייפרדו כי לכל אחד יש משקל סגולי שונה. לכן, במיפרט של הבניין שמפרט איך לבנות, היה פירוט של איך לעשות את הכל, אז היה לדברים תוקף ברור מול הקבלן. היה לנו במחלקה הטכנית מדור מיוחד לכתיבת מיפרטים וכאן עבדנו עם מהנדס מיומן, אריה הנקין, איש מקצועי ועם הרבה ידע שהצליח להעביר את הדברים האלה".

"הקונספציה השלישית של שמוליק היתה השימוש באלמנטים טרומיים עם צמנט לבן, שנוצקו עם חריצים אלכסוניים שיצרו צורת מעוין. עם שינוי זווית השמש נוצרו משחקי אור וצל יפים ובנוסף לא היה צורך לרחוץ אותם, מפני שהגשם רחץ אותם יפה מאד. מגדל המדרגות והמעליות שבעורף הבניין חופה במקור באריחי בטון, אלא שבזמנו לא ידעו מספיק טוב כיצד מתקינים לוחות כאלה לגובה, ובסוף שנות ה-80 החלו הלוחות להתנתק מהחזית וליפול למטה. שמוליק כבר פרש מעבודה, אך האדריכל במחלקה שקיבל על עצמו את העבודה לחפות את המגדל מחדש, פנה למסטצ'קין כדי לקבל את אישורו לחיפוי החדש המורכב מלוחות אבן".

.

תכנית קומה טיפוסית: העמודים מחוץ לבניין (ארכיון השומר הצעיר יד יערי)

.

.

בעת שנחנך בקיץ 1969, ריכזה תנועת הקיבוץ הארצי 75 קיבוצים ובהם כ-30 אלף איש שכמחציתם היו חברים. אל הבניין החדש עברו משרדי התנועה ששכנו מאז 1954 בבניין ברחוב איתמר בן אב"י 4. זה היה בניין משרדים סתמי שלא תוכנן במיוחד לצורכי התנועה, לא שיקף את אופיה המיוחד והיה קטן מלהכיל את כל מחלקותיה (קודם לכן, עד 1954, פוזרו המשרדים בדירות מגורים ברחבי העיר).

הבניין החדש ברחוב לאונרדו דה וינצ'י התנשא בסך הכל לגובה של עשר קומות: שש קומות משרדים מעל קומת קרקע ושלוש קומות מרתף. הבניין הורכב מגוש תיבתי של משרדים שבצמוד לדופן המוארכת הפונה לעורף המגרש התנשא מגדל מדרגות ומעליות, כשחדר מדרגות נוסף נקבע גם בתוך הגוש התיבתי. אינג' שלום שרגא שהיה הקונסטרוקטור של הבניין סיפר לי שהבניין תוכנן להתנשא לגובה של שמונה קומות מעל הקרקע, ולכן שלד הבניין בולט על הגג, באופן שיאפשר בעתיד להוסיף קומה – מהלך שלא התממש. החישובים הקונסטרוקטיבים לקחו בחשבון קומה שמינית, כך שלדבריו אם מחר בבוקר יחליטו להקים קומה נוספת אז הרעיון יוכל להתממש מיד. אך אם ירצו להוסיף שתי קומות, כפי שארע בסוף שנות ה-70, אז הדבר לא אפשרי, ושרגא אכן לא אישר את אותה תכנית והבניין נותר עד היום במתכונת שבה הוא נבנה.

בכל קומת משרדים נקבעו 19 חדרים כשבקומת המרתף הוקמו בין השאר חדר אוכל ומטבח משוכלל לשירות העובדים והמבקרים, אולם לעריכת כנסים עם 210 מושבים ולצדו גלריה להצגת תערוכות לאמני הקיבוץ. המרתף התחתון ביותר מורכב מקומה נמוכה ונועד להכיל מתקני ביוב וכיום מכיל מחסן וכתת לימוד. אינג' שלום שרגא מספר שכדי לחפור את המרתפים בשנות ה-60 היה צורך ביצירת קירות כלונסאות, שיטה שהיום נפוצה, אך אז היתה חדשנית יחסית.

"אחרי שהייתי מזכיר קיבוץ המעפיל היה לי בין השנים 1984 ו-1988 משרד משלי בקומה השלישית בבניין, כי הייתי אחד מאנשי המחלקה לחברה", נזכר יובל דניאלי, חבר קיבוץ המעפיל, אמן, היסטוריון של אמני הקיבוצים וגם השתתף בפרסום המונוגרפיה על האדריכל שמואל מסטצ'קין. "בבניין לכל מחלקה היתה קומה: קומת כלכלה, קומת תרבות, קומת חברה ולפעמים התערבבו. המחלקה לחברה היתה מאד גדולה עם תתי מחלקות כמו רווחה, הקיבוץ הצעיר, הקשישים. היה חדר אוכל עם אוכל לא רע, אוכל מוסדי אבל קיבוצניק משופר. בגג נערכו התכנסויות בעיקר לפעילויות פוליטיות. הרבולוציות התרחשו בקומת הגג, שם התרחשו כל הרעיונות הפחות ממוסדים, בני נוער עם חולצות כחולות ושרוך לבן. במרתף היתה גלריה מאד גדולה ומכובדת שאני הצגתי שם תערוכות פעמיים או שלוש. אחר כך חילקו את הגלריה והפכו לפרוזדור שלא ראוי להיקרא גלריה. הבית בתקופה הראשונה שלו היה לא רק מקום שבאים לעבוד בו, אלא הוא היה מקום למפגש והחלפת רעיונות והיתה בו פעילות ציבורית ותרבותית ואווירה חמימה ולבבית שבה כולם הכירו את כולם והיתה בו תחושה של בית".

רק חלק מהבניין משרת כיום את גופי התנועה הקיבוצית, וחלק משטחיו מושכרים לגופים חיצוניים. לאווירה הקיבוצית שהיתה פה יש מעט זכר. בכניסה תמצאו חדר דואר ולצדו ערימה של עיתוני הקיבוץ, ממש כמו בכניסה לחדר אוכל טיפוסי. הגלריה הגדולה שהיתה כאן ועמדה לרשות אמני הקיבוץ בוטלה, וכל מה שנותר ממנה הוא המבואה לאולם הכנסים ועדיין מתקיימות בה תערוכות צנועות. גם המבואות המרווחות שבכל קומה, צומצמו לטובת תוספת חדר ופגעו באופי ובאיכות שיצר כאן האדריכל.

.

חתך (ארכיון השומר הצעיר יד יערי)

.

.

בכל חלק ציבורי בבניין שולבה במקור לפחות יצירת אמנות אחת של חבר קיבוץ. כבר בשלבים מוקדמים של תכנון הבניין, עוד ב-1964, פנתה לאה צימרמן, חברת קיבוץ חצור ומי שהיתה בשעתו יו"ר איגוד הציירים והפסלים של תנועת הקיבוץ הארצי ודרשה שאמני הקיבוץ יהיו מעורבים בפרויקט ועבודותיהם ישולבו בו. יובל דניאלי סיפר לי שמסטצ'קין סבר לאורך השנים כי אין צורך לשלב אמנות באדריכלות, היות ולטענתו מבנה שתוכנן היטב הוא אמנות בפני עצמה והצורך להוסיף ולקשט אותו הוא מיותר. במקרה של בית הקיבוץ הארצי, שילוב האמנות היה עובדה שנכפתה עליו והוא קיבל את הדין.

חלק מעבודות האמנות משולבות באופן בלתי נפרד מהאדריכלות של קומת הכניסה והמבואה, וחלק מהעבודות הן פסלים וציורים ממסוגרים שתלויים על קירות או מוצבים במבואות הקומתיות. בכל קומה שולבה עבודת קיר גדולה שעוצבה במיוחד לכאן בידי אמן אחר. יש עבודת זכוכית שיצר רודא ריילינגר מקיבוץ הזורע, יש עבודת קרמיקה שיצרה אראלה שפרוני-הררי מקיבוץ עין החורש. עבודת קרמיקה צבעונית שיצר דניאל נחום מרוחמה שגם עיטר את חדר האוכל שבמרתף, ובמבואת הכניסה לבניין יש שתי עבודות של ג'ין מאיר מקיבוץ עין השופט שמצטרפות לשתי עבודות קינטיות נוספות שהציבה משני צידי הכניסה לבניין. שתי עבודות אלה הן כמו טוטמים, ומזכירות צמד שהופקד על שמירת המקום, או שניתן לדמות אותם לניצבים המקבלים את פני הבאים למקדש של התנועה.

עבודת האמנות הגדולה והמרשימה ביותר, ובכלל מהמרשימות ביותר שנתקלתי בהן בארץ, מצויה באולם הכנסים שבמרתף. היא מכסה את כל הדופן האחורית של הבמה. העבודה מורכבת מקיר קרמיקה ענק שיצר משה סעידי מכפר מנחם, שעיצב קיר דומה בגרסה קטנה יותר באולם הכנסים ב"יד יערי" שבגבעת חביבה עליו כתבתי כאן. בכנס ארכיונאי הקיבוץ שהתקיים באולם הגדול כשברקע העבודה של סעידי, הוזמנתי לפתוח את האירוע בהרצאה שהתמקדה בעבודה שלי עם ארכיונאי קיבוצים והכתיבה על קיבוצים. רוב הקהל היה מרותק אבל הארכיונאים של קיבוץ גינוסר התנפלו עלי בגלל דברים שכתבתי כאן על קיבוצם ומהם נעלבו. התנצלתי, ומאז אני משתדל להימנע מדברים שעלולים להעליב ומעדיף לתת לתמונות לדבר בעד עצמן.

.

במקור הותקנו דלתות כניסה לבניין שצופו ביציקת נחושת אותן יצר שרגא וויל מקיבוץ העוגן. כיום הדלתות פורקו והוצמדו לקיר במבואה

.

.

"אדריכל יכול להיות מושפע מגישה הומנית, חברתית ותרבותית של תנועה מסוימת", כתב האדריכל שמואל מסטצ'קין על תהליך תכנון הפרויקט (הטקסט מופיע במונוגרפיה של האדריכל שאותה ערכו מוקי צור ויובל דניאלי). "זה משפיע על מחשבתי בזמן עבודת התכנון ועל כן בקשתי לעשות את המבנה צנוע, חזק ואסתטי. לשם כך בחרתי להבליט שלד בטון חשוף, ציפויי קיר משופעים לבנים, לקבוע בבניין מסלול תנועה נוח לעובד ולאדם המבקר בו, ולתת מקום ליצירתם של אמני הקיבוץ".

לאחרונה ערכו איריס יוסף אור ואדריכלית ענת ברלוביץ תיק תיעוד לבניין ובמסגרתו איתרו מאמר קצר מאת האדריכל מיכאל קון תחת הכותרת "בניינים שאני אוהב" (פורסם בכתב העת אות ב-1972). קון מציין שההבנה המעמיקה של מסטצ'קין בעיצוב סביבת עבודה ושהייה לבני אדם, הבנה שנעדרת לרוב אצל אדריכלים אחרים היא שגרמה לו לאהוב את בית הקיבוץ הארצי: "'הבניין כולו עשוי בשביל בני אדם, והדבר ניכר בכל חלק ממנו. כל מסלולי התנועה אל הבניין, לתוכו ובתוכו – מושתתים על הבנת תנועתם של בני אדם בחלל ומבטאים אותה. שום דבר אינו מבטא סתם סידרה של תאי-משרד, הערוכים במערך ביורוקרטי לאורך מסדרונות חסרי חיים. במקום מסדרונות-צינורות כמו בבית הסוכנות, יש בו חללים, שחדרים נפתחים אליהם". אך לא רק בחלקיו הפנימיים זיהה קון את גישתו של מסטצ'קין אלא גם בחלקיו החיצוניים: "במקום חדירה פתאומית מן המדרכה אל תוך הבניין – יש דירוג והדרגה של החדירה. המדרגות מקבילות למדרכה ואינן ניצבות כלפיה, כך שאין אדם חייב להיות סובב על צירו פתאום, וגם אין הן מעין משפך ה'שופך' אנשים אל המדרכה כפי שזה עשוי בבניין הסוכנות למשל. המרפסות אינן חלל סתמי: הן משמשות מקום שהייה, מפגש ומנוחה ולכן מוצבות בהן יצירות אמנות של בני הקיבוצים". והוא מסיים במחמאה: "זהו בניין תרבותי עשוי לפי מידתם ודרכיהם של בני אדם, ולא לפי מתכונות מחוכמות של סדר פורמאלי".

.

1969: ברכת מפעלי התעשייה של הקיבוץ הארצי לחנוכת ביתה קיבוץ הארצי

.

 

בעקבות פרסום המאמר הגיבו לי שניים מבכירי האדריכלים בתנועה הקיבוצית.

האדריכל פרדי כהנא, חבר קיבוץ בית העמק מתייחס לדברים שפרסמתי כאן: "כפי שכבר התבטאתי לא פעם, היו לי לאורך כל השנים, הסתייגויות לגבי עבודותיו של שמוליק. היינו חברים טובים, שוחחנו על אדריכלות, התייעצתי אתו לא פעם והערכתי אותו מאוד. אולם ככל שסגנונו של שמוליק השתנה בכיוון אקספרסיוניסטי ופורמליסטי, כך גדלו הסייגים (מחדרי המוקדמים האוכל במזרע ובעין המפרץ ועד לחדר האוכל המאוחר שהוא תכנן בעין גדי לדוגמה). אני מכיר היטב את המבנה, גם מביקורים בזמן שתכננתי את 'בית האיחוד' וגם מאז שהוא הפך למטה התנועה המאוחדת היום. בזמן הקמתו הוא היה חריג באופיו מול מבני המשרדים בתל אביב, ההסתדרות, הסוכנות, מפעל הפיס והמגדלים הראשונים – בניין באמת 'ברוטלי' בביטויו של המסגור החיצוני, במקום הדגש המקובל כביטוי הקומות האופקיות: שכבתיות מול פריצה אנכית. הפרופורציות גם הן דואליסטיות, ביטוי לכלוב אין סופי, מודגש גם בחלוקה של החלונות שנראים כמו סורגים. ביטוי ל"תנועה הקיבוצית"? עבורי הבניין אומר: 'על תתקרב, אני סגור, מה שמתרחש בפנים זה לא עניינך, זה שלי'. אולי זו הייתה כאן כוונה? נכון וגם יפה וייחודי הוא המשטח שלפני הכניסה וגם כאן הוא כמו אומר 'אני לא פתוח לרחוב, אני נפרד'. ולמרות הכול זו עבודה אדריכלית מחושבת היטב, מפורטת וגם מעניינת. ולכל אורך חיי, כמו מסטצ'קין, הסתייגתי משימוש באומנות כציפוי קורות, קירות, קרניזים, עמודים וכו'. לסיכום: אני די מקבל את האבחנה של קון, בהחלט יש כאן מכלול אנושי, חברתי ותרבותי – ובכל זאת אינני יכול אלא להסתייג מהביטוי האדריכלי".

האדריכל ויטוריו קורינלדי המשיך והגיב גם הוא: "אישית, אינני שולל את חשיבותו של הבניין כ'סמל' של תנועה קיבוצית שמאוד גאה בתפקידה, למרות מהותו בעיקר כבניין משרדים. התכנית, אגב, היא טובה, פשוטה וקורקטית. לדעתי הביטוי האדריכלי הוא של over-detailing, והייתי מעדיף אם היה שומר על ריסון מסוים, מתוך הפתרון הקונסטרוקטיבי והפונקציונלי הנכון. בכלל, אני חושב שבתקופה הברוטליסטית בישראל טיפלו בבטון החשוף בעיבוד-יתר של התבניות, ואני נזכר בצורה הגולמית, ה'גסה' בה לה קורביזיה משאיר ולעתים צובע את הבטונים. מפריע לי השימוש המוגזם באמנות ומורגש בהרבה בניינים של הקיבוץ הארצי. זו אמנות ש'מודבקת' לכל קיר פנוי, לא כתוצאה של תאום אורגני בין האמן לאדריכל, אלא כרצון מתוסכל של האמנים להדגיש את חשיבות מלאכתם. התוצאה היא ביטוי פרובינציאלי של אדריכלות 'מטעם'. מהבחינה הזאת, הבניין של חנן וזיוה ברחוב סוטין (ז"ל) יותר קרוב להשקפתי".

.

במסדרון שיוצא מהמבואה תלויה עבודת עץ שיצר יוחנן בן יעקב מקיבוץ הזורע

.

.

גאוותו של מסטצ'קין ב"בית הקיבוץ הארצי" נמשכה עוד שנים רבות לאחר שבנייתו הושלמה. הוא עצמו החל במלאכת תכנון הפרויקט בתחילת שנות ה-60, כשב-1962 הגיש את התכנית הראשונה לבניין, אך זו עוד עברה שינויים עד שהגיעה למתכונת הסופית (עיכובים בהקמת הבניין נבעו בין השאר מהמיתון ומלחמת ששת הימים). בין השאר דרשה העירייה להנמיך את גובה הבניין בשתי קומות, כנראה כדי שלא יאפיל על בניין הסוכנות הסמוך לו. אך לבסוף חזרה בה, והבניין תוכנן לגובה של שש קומות מעל למפלס הרחוב.

על פי עדותו של יובל דניאלי, נהג מסטצ'קין להחזיק בארנקו תצלום קטן של הבניין, אותו היה שולף לכל מי שמעוניין לשמוע על עבודתו, בדיוק כמו שאנשים בגילו היו מחזיקים תמונות של הנכדים. בתל אביב תכנן כמה בתי דירות, בתים לתנועת "הנוער העובד" (שעל אחד מהם אכתוב כאן בקרוב), בית ספר אחד וכן את בית הדירות בו התגורר לא הרחק מכן, בשדרות רוטשילד141 פינת רחוב שדרות בן ציון 4 – בניין שעומד להריסה. "בית הקיבוץ הארצי" הוא ככל הידוע לי בניין המשרדים היחיד שמסטצ'קין תכנן, למעט כמובן מבני מזכירות קטנים בקיבוצים, וזהו גם אחד מהמבנים העירוניים הבודדים שתכנן בחלק זה של חייו.

.

כיום מכונה הבניין "בית התנועה הקיבוצית" והוא מאכלס חלק מהמוסדות של הקיבוצים

.

.

(2) מחלקות ומדורים של תנועת הקיבוץ הארצי שפעלו בבניין בשנות ה-70:

  • מזכירות הקיבוץ הארצי
  • כוח אדם
  • בטחון
  • חברה
  • כלכלה ומשק
  • תעשייה
  • חינוך
  • השכלה
  • גבעת חביבה
  • תרבות ואמנות
  • נוער
  • קליטה
  • תחבורה
  • מערכת השבוע בקיבוץ הארצי
  • בריאות
  • הלבשה
  • תכנון וחקר המשק הקיבוצי
  • ההנהגה העליונה של הסתדרות השומר הצעיר
  • מזכירות החטיבה הצעירה
  • גזברות הועד הפועל

"המחלקה הטכנית" של הקיבוץ הארצי שהיתה משרד התכנון של התנועה נותרה מחוץ לבניין בגלל חוסר במקום. ב-2006 עם איחוד התנועות הקיבוציות לתנועה אחת, אוחדו המחלקות השונות של התנועות ועברו כולן לכאן, כשבמקביל בוטלו אלה שהיו בבית הקיבוץ המאוחד ברחוב סוטין ואלה שהיו בבית איחוד הקבוצות והקיבוצים ברחוב דובנוב.

.

(3) הצעת האדריכלים דן איתן וערי גושן

המגרש הצמוד לבית הקיבוץ הארצי נותר ריק עד היום ומשמש מגרש חניה. בסוף שנות ה-80 קידמה עיריית תל אביב תכנית לבנייתו של בניין משרדים במגרש הצמוד. האדריכלים דן איתן (שזכה השנה בפרס ישראל) וערי גושן הציעו לאחד את החלקות, להקים על זו הריקה בניין מדורג ולהצמיד אותו לבית הקיבוץ הארצי ממערב.

התכנית אושרה בוועדה המקומית ב-1992, אך לא מומשה והמגרש נותר ריק עד היום.

.

1991: תכנית שמאשרת איחוד שתי חלקות והקמת בניין משרדים על מגרש סמוך כשבית הקיבוץ הארצי נבלע בו. את התכנית ערכו האדריכלים דן איתן וערי גושן אך היא לא מומשה (מקור: אתר רשות מקרקעי ישראל)

.

.

(4) האדריכל

שמואל מסטצ'קין (2004-1908) הוא מאבות האדריכלות בתנועה הקיבוצית. כמו האדריכל אריה שרון, גם הוא הגיע לארץ ישראל ממזרח אירופה בה נולד, וחזר לאירופה לצורך הכשרה מקצועית, כשהוא בוחר בבאוהאוס בדסאו – המוסד הנועז והבולט ביותר שפעל אז בעולם בתחום העיצוב והאדריכלות והיה בשיאו. הוא שב לארץ והשתקע בתל אביב בה התגורר לשארית חייו.

ההישג המרשים שלו היה ייסוד המחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי ב-1943. הוא למעשה זה שניסח את תפיסת התכנון בקיבוץ הארצי והתמנה לתפקיד אדריכל ראשי, תפקיד אותו נשא במשך שלושים שנה. מסטצ'קין היה מקובעי מדיניות התכנון של הקיבוץ הארצי, בעוד עמיתו האדריכל שמואל ביקלס קובע את מדיניות התכנון לתנועת הקיבוץ המאוחד. בשנות ה-80 פרש מסטצ'קין מעבודה והוא נפטר ב-2004.

ב-2008 פרסמו מוקי צור ויובל דניאלי את הספר "לבנות ולהבנות בה – ספר שמואל מסטצ'קין" (הקיבוץ המאוחד), שיותר משהיה מונוגרפיה מקצועית על יצירתו, עסק הספר בעקרונות התכנון בקיבוצים.

כאן בבלוג פרסמתי עשרות רשימות על עבודותיו של מסטצ'קין כמו מבנה הספרייה ואולם גולן בקמפוס גבעת חביבה, "אוהל שרה" בקמפוס מכללת עמק יזרעאל (שבקרוב יוכרז עליו לשימור), בית מוסיקה בקיבוץ עין השופט, בית ברל בנען, בית ספר לא גמור בשדות ים, בריכת שחייה ואולם כדורסל בקמפוס גבעת רם, "בית היוצר", שכונת מגורים ומרכזית טלפון בנווה זוהר וגם את "בית מנחם" בקיבוץ מעברות שהצלחתי באמצעות הכתיבה לעורר את הציבור שלא להרוס אותו. חדרי אוכל שהוא תכנן וכתבתי עליהם: אדמית, כרמיה, יקום, נגבה, רוחמה, שער הגולן (עם החזית האהובה עלי), דן, חצור, כפר מנחם, רבדים, מגן, גבעת עוז, עין גדיעין דור, שובל ובית ניר.

.

במבואת הכניסה יש פינת ישיבה ודלפק קבלה וגם כאן משולבות עבודות אמנות של חברי תנועת הקיבוץ הארצי

.

ג'ין מאיר יצרה שני קירות קרמיקה במבואה

.

אחד נמצא מאחורי הדלפק ושני ממש מולו

.

יש כאן גם חדר דואר ממש כמו אלה שאפשר למצוא בחדרי אוכל בקיבוצים, ובצד מונחת ערימה של עיתוני הקיבוץ

.

פסל אבן בפינת המבואה שיצר יעקב לייבל מקיבוץ כפר מסריק

.

קירות הפנים בשטחים המשותפים בבניין מצופים באבני גרנוליט כהות. את הקירות מעטרים ציורי שמן ואקריליק שציירו חברי קיבוצים

.

 

שני חדרי מדרגות דומים יש בבניין. גם קירותיהם מצופים בגרנוליט הכהה ואת הקירות מעטרים עבודות אמנות של חברי קיבוצים

.

עמוד בטון עם מעקות עץ הוא אלמנט שחוזר ומופיע בחדרי מדרגות שתכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין

 

.

וגם לוחות ישנים

.

פסל אבן שיצר יהושע דוד מקיבוץ ניר דוד

.

שילוט

.

הקומות הן זהות וכדי להבדיל ביניהן שולבה עבודת קיר אמנות שונה בכל קומה. בקומה 5 ניתן למצוא תבליט אלומיניום שיצר יחזקאל קמחי מקיבוץ יקום וקיר קרמיקה שיצרה אראלה שפרוני מקיבוץ עין החורש

.

קבוצה

.

אנונימים

.

רודא ריילינגר חבר קיבוץ הזורע יצר קיר זכוכית בקומה אחרת

.

ריילינגר יצר לאורך השנים במגוון של טכניקות. בזכוכית הוא יצר עבודה נוספת בחדר הזכרון שבחדר האוכל בקיבוץ גלעד אותו תכננה האדריכלית ארנונה אקסלרוד. בקרוב יצא ספר בעריכת גליה בר אור שיוקדש לעבודותיו ובו מאמר שכתבתי

.

דניאל נחום מקיבוץ רוחמה יצר קיר קרמיקה. לצדו ניצב פסל אבן שיצר יהושע סגל מניר דוד. שטח המסדרונות אינו מקורי והוא צומצם לאורך השנים לצורך יצירת חדרים נוספים.

.

פרט מקיר הקרמיקה שיצר דניאל נחום מרוחמה (שם תכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין את חדר האוכל)

.

המסדרונות כהים בגלל הגרנוליט והם נשטפים מעט באור טבעי הודות לזכוכית ורפפות העץ שמותקנות בדלתות

.

מסדרון מלא כל טוב. בקושי יש מקום למעבר

.

דלת באוהאוס מקורית

.

יש מתנדבים

.

ציונות, סוציאליזם ואחוות עמים

.

חדר ישיבות משותף בפינת הבניין

.

גג הבניין תוכנן לאפשר לקיים בו פעילויות והתכנסויות והוא גם תפקד כך אבל היום הוא נעול

.

ירדתי למרתף

.

במרתף הבניין ישנם כמה אולמות עיקריים. אחד מהם הוא ארכיון

.

אולם נוסף שימש לחדר אוכל וקירותיו חופו בקרמיקה ובעבודות קרמיקה שיצרו אמנים כמו שמואל כץ מגעתון ודניאל נחום מרוחמה. התמונה הזו היא ישנה ולפני כמה שנים כוסו קירות החדר בלוחות גבס והוא פוצל לחדרים

.

1969: חדר האוכל עם עבודות קרמיקה שיצר דניאל נחום (צילום: רן ארדה, ארכיון השומר הצעיר יד יערי)

.

וכך זה נראה היום

.

עבודות הקרמיקה של דניאל נחום בסכנה

.

באולם נוסף היתה גלריה גדולה שהוקדשה להצגת אמני הקיבוץ, אך שטח הגלריה צומצם וכיום נותר רק שטח קטן במבואה לאולם הכנסים

.

וכל חודש מתחלפת כאן התערוכה. הציגה כאן סמדר אונה מקיבוץ איילת השחר

.

מדרגות מובילות אל האולם

.

קירות האולם האורכיים מצופים בפסיפס המורכב מאבן גלילית

.

פינת האולם: דופן אחורית מלוחות אקוסטיים, קירות אורכיים מצופים פסיפס ותקרה אקוסטית כמו שרק בשנות ה-60 ידעו לעשות

.

1969: האולם עם קיר הקרמיקה שיצר משה סעידי (צילום: רן ארדה, ארכיון השומר הצעיר יד יערי)

.

מקהלה מתאמנת

.

קיר הבמה מחופה כולו בעבודת אמנות שיצר משה סעידי מקיבוץ כפר מנחם

.

מאז שהרסו את היכל התרבות, כאן תמצאו את הבמה הכי מיוחדת בארץ

.

קיר

.

בהזדמנות אחרת הגעתי לשמוע את דודו אמיתי, יו"ר איגוד הארכיונאים שפתח את כנס ארכיונאי קיבוצים

.

חתימת האמן בפינת הקיר

.

תקרת האולם היא יצירה בפני עצמה. בקהל: ארכיונאי קיבוצים

.

1989: עזר וויצמן נואם בכינוס "תן יד לשלום" (צילום: מאיר פרטוש, ארכיון השומר הצעיר, יד יערי)

.

בכנס

.

בכנס

.

תודה ליובל דניאלי, מיכל שרייבר ודודו אמיתי מיד יערי, למהנדס שלום שרגא ולרן ארדה

בתים נוספים בתל אביב עליהם כתבתי לאחרונה:

.

בית הדר (קרל רובין)

רופין 40 (אריה קרפץ)

גורדון 79 (סם ברקאי)

אד"ם הכהן 10 (דב כרמי)

בלפור 33 (מרדכי רוזנגרטן)

דיזנגוף 127 (מרדכי רוזנגרטן)

פיארברג 32-30 (יצחק רפופורט)

מבחר בתים שתכנן יהודה מגידוביץ

מגדל דיזנגוף סנטר (מרדכי בן חורין)

סמטת שפ"ר 10-9 (עמיר פלג ועדי גל)

בית העוגן ברחוב פינסקר 23 (פנחס היט)

בן יהודה 85 פינת גורדון 22 (שלמה גפשטיין)

המרכז המסחרי ברח' הגליל והשרון (שלמה גפשטיין)

בית חביב ברחוב שלמה המלך 33-31 (שלמה גפשטיין)

שיכונים ברחוב סלנט בשכונת שפירא (דן איתן ויצחק ישר)

בית הכנסת בסלנט 24 בשכונת שפירא (בלהה וארתור שרגנהיים)

מרכז הסיינטולוגיה שהיה קולנוע אלהמברה (אליאס אל-מור)

אהרונוביץ 10 פינת גליקסון 11 (רישרד ברזילי וש. האוסמן)

בית קדם ביצחק שדה 26 פינת המסגר 44 (מקס טינטנר)

דיזנגוף 105 פינת פרישמן 39 (יהודה ורפאל מגידוביץ)

תיכון להיי-טק ולאמנויות בנוה עופר (וינשטין ועדיה)

שדרות בן גוריון 39 פינת גרץ 2 (יהודה מגידוביץ)

לואי מרשל 38 (משה לופנפלד וגיורא גמרמן)

מנדלסון 4 (מרדכי זברודסקי ויצחק בונה)

נחלת בנימין 16 – בית הכדים (זאב רכטר)

ח"ן 15 (אברהם ברגר ויצחק מנדלבוים)

סיור בעקבות אדריכל יהודה מגידוביץ

אחד העם 91 – בית פריד (זאב רכטר)

הגר"א 17 – בית גרפוליט (צבי גבאי)

מעונות סטודנטים בשכונת התקווה

בית ז'בוטינסקי (מרדכי בן חורין)

ראש פינה 26 (אריה כהן)

לבנדה 59 בית האוניה

בקולוסיאום

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שביט  ביום 29/12/2019 בשעה 12:19

    תודה. איזה כיף שיש עוד בנין שניצל מהריסה ל"טובת" מגדל של עשרות קומות מכוער עטור זכוכית . כמה נעים להתבונן בעיצוב הפנים והחוץ של פעם ולהשתומם על האפסות של הארכיטקטורה הנוכחית שפשתה במרבית מגדלי המשרדים ברחבי גוש דן. כולם מעתיקים מכולם ומחוץ לארץ ומקסימום הבנין נוטה כאילו על צידו. קופסאות קופסאות של זכוכית שמחממת את העיר והרחובות.

  • יונתן  ביום 03/01/2020 בשעה 18:29

    בערך באותה השנה הוא בנה עם סולל בונה בגבעתיים 4 בנייני מגורים ליוצאי הפלמ״ח

  • דליה בר-אמוץ  ביום 04/01/2020 בשעה 19:13

    תודה רבה לך מיכאל יעקובסון, על עבודת הקודש שאתה עושה. מרגש אותי בכל פעם מחדש, כמי שעבדה שנים רבות לצד שמוליק מסטצ׳קין ושאר אנשי המחלקה לתכנון (כולל שרגא)! גם ממש בזמן הקמת המבנה הספציפי. לאורך שנים רבות עבדתי בו בקומה 7, כמו גם במחלקות השונות שהיו ממוקמות בשאר המגדלים שמסביב, כולל תערוכה גדולה שאצרתי במרתף הענק של ״המגדל״…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: