סיבוב במבנה הדומיה בנווה שלום

המקום היחיד בארץ שהוקם כיישוב משולב לערבים וליהודים נמצא סמוך ללטרון, ואחד ממייסדיו, יהודי מומר שהפך לנזיר, הקים בו מבנה "דומיה". את המבנה תכנן בתחילת שנות ה-80 האדריכל חיים חפץ שהתמחה בהקמת מבני בטון שנראים כמו בועות ענקיות. חפץ בנה כאלה ביישובים אחדים בארץ והם משמשים לגני ילדים, בתי כנסת, אירוח ומגורים. מבנה שנועד לשתיקה בלבד יש רק אחד.

המבנה פתוח לכולם. הגישה אליו היא מתוך היישוב, ניתן גם להקיף את היישוב כשממשיכים ישר בכביש הגישה, בהמשך מחנים את הרכב בסמוך לאבן הזיכרון לאייבי נתן שהונחה בכניסה לחורשה שבתחומי שמורת נחל מאיר ונחל נחשון. חולפים רגלית על פני מבנה עם שתי כיפות, נכנסים לחורשה והולכים עד שמגיעים.

ועל כך ברשימה זו.

.

דומיה

.

שביל צר מתפתל בתוך החורש

.

ובקצהו נחשף המבנה המשקיף על הנוף

.

מראה כללי

.

הנוף

.

בטון מותז

.

טבעת אבני בזלת בהיקף

.

הכניסה מעט נסתרת וממוקמת בעורף

.

מומלץ

.

המבנה פתוח לכל אדם

.

מול הכניסה נמצא פתח החלון הפונה אל הנוף

.

.

(1) המבנה

הדרך למבנה היא חלק בלתי נפרד מחוויית הביקור. חורש צפוף מקיף אותך מכל עבר, ורק שביל צר ומפותל מכוון את הדרך היורדת מטה. לקראת סופו של השביל, נפתח המבט אל הנוף ההולך ונחשף בין העצים והצמחייה, כשלצידו מציץ המבנה המתייחד בצורתו הרכה. המבנה צמוד לחורש ולשיפוע החד בגבעה. למרגלותיו מדשאה מישורית, בה ניתן לעצור ולהתבונן בנוף העמק המרהיב במיוחד בעונה זו של השנה כשהכל ירוק.

המבנה הוא דמוי כיפה או בועה. צבעו המקורי היה לבן, אך הוא קצת השחיר בעיקר בחלקו העליון. פתח חלון גדול בחזית פונה אל המדשאה ואל הנוף, בעוד פתח הכניסה מסתתר בעורף. על דלת הכניסה הודבקה מדבקה "מומלץ מפה 2011", ובפנים מתגלה אולם שרצפתו מכוסה בחלקה בשטיחים. בשולי האולם ניצבים כיסאות ובעיקר שרפרפים נמוכים. צורתו הכיפתית יוצרת הד חזק לכל צעד ובטח כשמשמיעים קול. המבט מכוון אל פתח החלון המשקיף אל הנוף. במהלך היום אין כל צורך בתאורה מלאכותית היות ובחלקה העליון של המעטפת קבועים חמישה פתחים הפונים לדרום ומחדירים קרני שמש רכות המרטיבות באור את האולם.

"דומיה", כך נקרא המבנה, הוא חלק ממתחם המצוי במזרח היישוב, מטרים ספורים מתוואי שביל ישראל, וכולל סדרה של מבנים ושטחים פתוחים. הוא הראשון שהוקם והוא גם זה שנמצא במרכזו. החלק המאוחר הוא מבנה שמצוי במעלה הגבעה ונועד להתכנסויות ומתאפיין בשתי כיפות (תכנן אותו האדריכל חגי דביר). חלק נוסף במתחם הוא המדשאה ובהמשך יש חורשת זיתים שם ניסה לאחרונה בין השאר דני קרוון ליצור פסל סביבתי שלא הושלם.

.

.

.

(2) תולדות

ברונו הוסאר, יהודי שהתנצר בצעירותו היגר לישראל בשנות ה-60 והיה בין מייסדי נווה שלום יחד עם בת זוגו אן לה-מניין. הוא זה שיזם והוביל להקמת המבנה הייחודי. בכלל, נווה שלום הוא המקום היחיד בישראל בו בחרו יהודים וערבים לגור יחד זה לצד זה וייסדו לצורך כך יישוב חדש. לכן לא מפליא שביישוב כל כך מיוחד יוקם גם מבנה מיוחד. אמנם, האדריכל חיים חפץ בנה מבנים כאלה בעוד עשרות יישובים בארץ ובעולם, אבל ייעוד כזה של דומיה לא תמצאו.

אילן פריש שריכז במשך ארבעים שנה את נושא הבנייה בנווה שלום, מספר שהשיטה שהביא חפץ קסמה להם בגלל המחיר הנמוך ובגלל מהירות הביצוע. "העיקרון הוא בלון מתנפח שעליו פורסים רשת ברזל בעובי של ששה מ"מ עם ספייסרים כדי שהרשת לא תיצמד לבלון", נזכר פריש בשיטה המיוחדת. "עליהם מתיזים בטון בלחץ ונותנים לו להתייבש כמה ימים. יצקנו רצפת בטון ואותה כיסינו באבן שקנינו בשטחים".

השיטה נשמעת פשוטה, אבל חפץ חתם עליה פטנט ב-1967, הקים את חברת "דומקריט" – שילוב המילים האנגליות לכיפה ובטון, והחל להשתמש בשיטה לאורך שלושים שנה. את המבנה הראשון בשיטה בנה חפץ ב-1968 בעזרתם של עשרה פועלים בחיפה. ביום הראשון הם ניפחו את הבלון, התיזו את הבטון ולמחרת הוא התייבש, הכיפה הועמסה על משאית והועברה לשדה התעופה שדה דב בתל אביב ושימשה מאז מרכזית טלפון של הבסיס. חיל האוויר היה הלקוח הראשון, וחפץ סיפק להם ארבעים מבנים ששימשו את החיל בבסיסיו. לקוח משמעותי נוסף הגיע זמן קצר לאחר מכן – כפר הנופש במושב דור שעל שפת הים. חפץ הקים עבור כפר הנופש קבוצה גדולה של מבנים המשמשים עד היום לייעודם המקורי.

הבעיה בפטנט היא בעיקר בחלקו הפנימי, היות ובגלל צורתו נוצר הד חזק ומוזר. אבל כאן הנושא האקוסטי לא העסיק ולא נפתר, בגלל שהרצון היה שהשתיקה תשמר. "בתוך הכדור לא מדברים והאדם מתבודד עם עצמו, שקוע במחשבות או במדיטציה. התקשורת בפנים היא לא מילולית", מספר פריש.

האם כל התכנית בוצעה או שהיו רעיונות שלא בוצעו? "ככה רצו שיהיה וכך רוצים שיישאר. היה רק דבר אחד: רצו לחבר מנורות שישפכו אור על הקירות, עשיתי הכנות אבל זה בסוף לא קרם עור וגידים. מאוחר יותר הוקם גם המבנה מעל בו עושים כינוסים ואירועים תרבותיים והוא מתחם אחד. לא משתמשים בו באופן יומיומי או אפילו שבועי, אין שם סדנאות או דברים מאורגנים", מוסיף פריש על הרגלי השימוש במבנה. "אנשים באים לעשות בו מדיטציה מתוך היישוב או מבחוץ. הוא פתוח".

.

שטיחים מכסים את הרצפה

.

טריפטיך לכיוון מערב

.

חלון

.

שרפרפים

.

אבן גיר

.

חמישה פתחים מחדירים קרני שמש

.

במרכז האולם סוג של עציץ

.

?

.

הפסטורליה ממשיכה גם ביער שמעל היישוב: בכניסה ליער סלע עם לוח זיכרון לאייבי נתן וגם פח זבל

★

שיר לסיום:

.

★