הסיפור של חצרות יפו הוא סיפור עצוב. רגע לפני שגל הבנייה החדשה שטף את האזור, בנו על מגרש במפגש של שדרות ירושלים ורחוב סלמה את אחד הפרויקטים השאפתניים ביפו, אך כזה שנכשל כמעט בכל פרמטר. בחצרות יפו החיים מתנהלים כהרגלם: בזמן שהכלות מודדות שמלות חתונה, הילדים זוללים המבורגר במקדונלד'ס וזוגות יושבים ושותים קפה בבית הקפה הפינתי. ובמקביל, יושב האדריכל של הפרויקט בבית הסוהר ומצפה לשחרורו.
הדמיון בין פרויקט חצרות יפו שתכנן האדריכל אורי שטרית ופרויקט שדרות ממילא בירושלים הוא גדול ולא מקרי. הקשר בין השניים הוא האדריכל משה ספדיה שהיה מעסיקו של שטרית והשפיע על גישתו התכנונית והעיצובית, אלא שבזמן שהפרויקט בממילא משגשג, עמיתו היפואי מדשדש.
ועל כך ברשימה זו.
.
1995
.
שדרות ירושלים רגע לפני שיחלו פה עבודות הקמת הרכבת הקלה של הקו האדום
.
חומה ומגדל: מבט על הפרויקט ממפגש דרך שלמה עם שדרות ירושלים
.
מבט על הפרויקט משדרות ירושלים
.
קולונדה ציורית לאורך שדרות ירושלים בה הושם דגש על עומק המבט
.
עומק
.
את מרכז מתחם חוצה שדרה מסחרית שלא מובילה לשום מקום וסתם מתחרה בשדרות ירושלים
.
.
לא מפליא שפרויקט חצרות יפו היה ועדיין נותר כישלון כל כך יסודי. סיבוב בפרויקט מגלה שחצרות יפו היא למעשה חצר אחורית של שדרות ירושלים. קומת המסחר נטושה בחלקה הגדול, פיתוח הנוף מוזנח, החלונות בקומות המגורים מוגפים בגלל שהן ריקות או מתנתקות מהרעש הסובב והאווירה הכללית היא של הזנחה ועזובה. למעשה, נראה שהאדריכל הכין רשימה של כל המקומות בהם אפשר להיכשל ודאג לסמן V בכל שורה: מורכבות עיצובית מיותרת, פריסת בינוי שגויה במגרש, יצירת תחרות שלילית עם שדרות ירושלים ודרך שלמה, יצירת שדרה מסחרית חדשה המקבילה למסחר בשדרות ירושלים שממילא לא מתרומם, פיתוח מרחב ציבורי לא מוצלח. למעשה אם היתה כוונה שפרויקט חצרות יפו יצליח להרים את האטרקטיביות של שדרות ירושלים, הרי שכבר המהלך התכנוני שלו הביא לפגיעה במסחר ברחוב הוותיק ובתנועה בו. בנוסף, הפרויקט מכיל חדר כושר ובריכת שחייה בקומתו העליונה, שימושים שמעלים את מיסי הוועד.
רק בדבר אחד נראה שיש הצלחה: הבחירה בחומרים. למרות המצב הכללי הירוד של האזור, הבחירה באבן הוכיחה כי היא שומרת על חזות הבניין. יחד עם זאת, חלק מבעלי העסקים שבאו הלכו וגם אלה שנשארו דאגו לפגוע באבן, אם באמצעות שילוט צעקני ומכוער – כמו שביצע בנק לאומי ואם באמצעות חירור האבן ללא כל ניסיון להסתיר את הפגיעה, עד כדי כך שנראה שמישהו ירה כאן צרור כדורים.
.
1994: תכנית פיתוח במפלס הקרקע (מתוך תכנית ההגשה, אתר עיריית תל אביב)
.
.
8.3 דונם תופס הפרויקט שהיה לאחד הניסיונות המשמעותיים הראשונים להתחדשות עירונית ביפו. במקביל לו קודמו פרויקטים כמו "אנדרומדה" ו"קדמת יפו", שהעזו להיות מתחמים סגורים ולהימנע ככל הניתן ממגע עם הסביבה. לזכותו של פרויקט חצרות יפו ניתן לציין שהרעיון להסתגר לא חל בו. הוא נבנה כמה רגעים לפני שגל ההתחדשות שמצוי עכשיו בעיצומו פקד את החלק הזה של העיר הגדולה. הראשוניות היא גם זו שסיבכה אותו. אכלוסו החל ב-1995, תקופת השגשוג של ממשלת רבין, אבל הפיגועים הגדולים שהתרחשו אז לא סייעו ליפו ולשיווק פרויקטי מגורים לאוכלוסייה יהודית חזקה שנרתעה מעיר מעורבת של יהודים וערבים, כשכמה עשרות מטרים מהפרויקט ניצב מסגד שהמואזין בו מיילל ארוכות בעיקר בשעות אחר הצהריים והערב. עד לפני מספר שנים, דיירים זועמים יכלו לרדת מדירתם לקומת הרחוב, להכנס למשרדו של האדריכל ששכן במתחם, ולהתלונן על טעות כזו או אחרת. אך מאז הסתבכותו, נסגר המשרד והוא החליף את מקום מושבו לרמלה.
עיון בתכניות שהוגשו לעירייה מלמדות שהדירות שתוכננו במתחם היו גדולות והתאימו למשפחות. אלא שהאזור בזמנו וגם היום לא מתאים למשפחות שרוצות לגדל ילדים בנוחות, עם בית ספר במרחק הליכה וגינות שעשועים מטופחות. המשפחות לא הגיעו והמקום הצליח למשוך רק זוגות או בודדים, והם לא היו זקוקים לכל החדרים המרובים שהוצעו להם בדירות וכך הן נותרו ריקות. אפילו עשור אחרי תחילת אכלס הפרויקט, נותרה רבות מהדירות ריקות. היזמים ערכו שינוי בתב"ע ודאגו לאפשר פיצול דירות, מהלך שהוביל להקטנת הדירות בהתאם לביקוש.
העתיד של המתחם סביר להניח שיהיה ורוד. הביקוש ההולך וגובר למגורים בתל אביב כבר מושך אחריו את יפו. המגמה תמשיך ותתעצם בעשורים הבאים ונראה שאם לא תהיה פה שואה אטומית המגמה הזו תמשיך. קו הרכבת הקלה צפוי להתחיל לפעול בשדרות ירושלים בעוד חמש שנים ואם התכנון שלו יהיה מספיק טוב אז הוא יוריד קצת מכוניות ואוטובוסים מהכביש ויכול יהיה להיות פה יותר שקט. בנוסף, בסביבה הקרובה מוקמים עוד ועוד מבנים חדשים ומחודשים שמגדילים את היקף האוכלוסייה באופן שגם רמת השירותים ורמת הביטחון ברחובות גדלה ומתחזקת. כך שההשקעה תשתלם בסופו של הדבר.
.
חתך לאורך המתחם (מתוך תכנית ההגשה, אתר עיריית תל אביב)
.
.
האדריכל: אורי שטרית הוא יליד מרוקו (1952), בוגר תיכון בויאר בירושלים (שתכננו האדריכלים נדלר-נדלר-ביקסון) ובוגר הטכניון. לאחר יותר מעשר שנים שבהן עבד בסניף הישראלי במשרדו של האדריכל משה ספדיה, פנה לדרך עצמאית ופתח משרד אדריכלים שהמשיך את השפה העיצובית האופיינית לספדיה (אבן ירושלמית, ציטוטים מסגנונות שונים). שטרית תכנן בשדרות ירושלים את פרויקט "חצרות יפו" ולאחר מכן את "משכנות רות דניאל" (בית הארחה). היה מהנדס עיריית ירושלים ולאחר מכן חזר לעמוד בראש משרדו היפואי וקידם פרויקטים שונים ובהם כאלה במזרח אירופה וגם את היכל התרבות במעלות-תרשיחא. בעקבות הרשעתו בבית המשפט הוא נדון לשבע שנות מאסר בפועל, אותם הוא מרצה בימים אלה.
.
תכנית גג המבנה שבגג שלו משולבת בריכה (מתוך תכנית ההגשה, אתר עיריית תל אביב)
.
חזית חלק מהגוש הדרומי במתחם (מתוך תכנית ההגשה, אתר עיריית תל אביב)
.
הבינוי המלווה את השדרה סוגר על הרקיע
.
מעטים מבקרים פה
.
קשתות חצויות
.
הרבה אבן ירושלמית שמקלה מאד על תחזוקת הבניינים ושומרת מפני בלאי מהיר שמאפיין את הטיח. לעומת זאת, מפל המים הדקורטיבי משמאל כבר מזמן לא פועלת
.
לחובבי הצל אז הכיכר דווקא מוצלחת
.
קשתות
.
מאורה לאפלה
.
גשר
.
סימטריה
.
בהשראת האדריכלות הממלוכית עוצבה פתח כניסה לבניין הדרומי במתחם, הפתח ניצב בקצה השדרה ומפנה למעשה מזגנים ופתחי חלונות החושפים בלגן בדירות העלובות
.
מבט מלמטה
.
נטוש ומוזנח 01
.
נטוש ומוזנח 02
.
השלט הכי פופולארי במתחם
.
אבן, זכוכית ושלט
.
עיטורים
.
קשתות
.
סניפי בנקים בלתי נראים
.
השדרה קרויה על שם השמש שבקושי חודרת אליה
.
החמור ורוכבו נותרו בשדרות ירושלים
.
קרדיטים
★
שיר לסיום:
.
★
★
★
ותזכורת לשני אירועים ביום רביעי הקרוב (בראשון יש גם ספר מתנה):
.
הזמנה 1
.
הזמנה 2
★
חלון אחורי 
תגובות
ולא לשכוחאת מחלקת ההנדסה והאדריכלות של עירית תל אביב שבכלל נתנה יד לאשר תוכנית כזו . הכיעור בהתגלמותו . הגיע הזמן שעיריות יתנו יותר תשומת לב למראה הכללי ולא רק למפרטים טכניים וחישובי ארנונה.
הפעם אני מסכים איתך באופן כללי וגם בפרטים.
אפילו הסגנון הירושלמי וחיפוי האבן די נכון וסוג של מתאים ליפו הערבית.
החנויות הפונות לרחוב נכונות ומתפקדות ברובן, החנויות בשדרה הפנימית לא.
המיקום בעייתי לשדרת יוקרה פנימית מהסוג הזה.
ייתכן שיש מקום להציע מה היה יכול לעבוד יותר טוב, או איך אפשר לשפר את הקיים.
למשל, האם להפוך חלק מהשדרה הפנימית, לפחות בחלק הרחב יותר, לגינת משחקים ו\או מדשאה ישפר את המצב?
או שהרעש שייווצר במתחם הסגור יפריע לדיירים?
האם ייתכן שבעתיד החנויות בפנים כן יהפכו לאטרקטיביות יותר?
לא התייחסת לתיבה, חלל תרבות אלטרנטיבי וגבה מצח שאמנם תקוע בחניון אבל מקיימים בו אירועי תרבות מעניינים מאוד, וגם למועדון הרוסי המצחיק והמצליח שתקוע בצמוד לתיבה.
אני מסכים עם מה שכתבת. בנוסף, בכלל לא ידעתי שיש שם חלל תרבות אלטרנטיבי!
אם כבר הוזכר בויאר מבנה בית הספר והפנימיה יכולים להיות נושא, אולי ביחד עם הימלפרב שממול (נראים כמו תאומים לא זהים)
את שני בתי הספר האלה תכננו האדריכלים נדלק-נדלר-ביקסון. מחרתיים אפתח תערוכה ואשיק ספר העוסק במבנה אחר שתכננה השלישייה: הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי באוניברסיטת תל אביב. אתה מוזמן.
הקשתות המוזרות "בהשראת האדריכלות הממלוכית" נראות יותר כמו חמסה בעיינכ, או ליתר דיוק- אצבע משולשת לכל דכפין.
תודה רבה, האירועים הינם מוקדמים מדי לאדם העמל, וחבל.
מצטער אליעזר, לא אני זה שקבע את הלו"ז
תודה רבה מיכאל, אני חיה ביפו וחוקרת את ההיסטוריה הצילומית של השדרה כבר כמה שנים, הקומפלקס הזה תמיד הפריע לי בעיניים ולא ידעתי לנסח במלים את הבעיתיות. הוא משדר ניכור וזרות, על אף העיצוב המרשים של הרחבה הפנימית, ועל אף שהוא מתכתב במידת מה עם התכנון של קלמן כ״ץ ברחבת נגה הסמוכה (וקלמן כ״ץ ״מתכתב״ עם אדריכל בית הדואר בשימוש בפסי אבן הגיר ועוד). על אף שכביכול יש כאן רצף וחיבור לאדריכלות הקודמת, העומס העיצובי (מה שקראת לו ״מורכבות יתר״) יוצר תחושה של מבצר מנותק מהסביבה. שמת לב שאסור להלך שם עם כלבים? ומה יעשה אדם עם כלבו כשירצה לעבור במתחם? יעביר אותו לצד השני עם הליקופטר?
מישהו אמר לי פעם: ״ביפו של ימינו ישנן הרבה יותר קשתות מאשר ביפו שלפני 48״. הסגנון הזה קצת מנותק מהקונסטקט של האדריכלות המודרנית היהודית והערבית בשדרה בשנות ה 20-40.
תודה ורד! עוד משהו: ביפו של ימינו יש פחות ערבים מאשר ביפו שלפני 48, כנראה שזה גורם לאדריכלים לתרמל את החסר באמצעות קשתות ועוד כל מיני שטויות קישוטיות. האדריכל אדולף לוס פרסם מאמר שנקרא "קישוט הוא פשע".
פחות ערבים והרבה פחות אדריכלים ערבים מאשר ביפו שלפני 48.
תודה, הולכת לחפש את אדולף לוס, מקווה שהוא לא חמור סבר מדי 🙂 יש גם קישוטיות שמוסיפה חן בשדרות ירושלים – בית טטוסיאן למשל (שדרות ירושלים 28). שאלה של מינון והרמוניה…
אין לך מה לחפש אותו כי הוא מת לפני שמונים שנה. הוא כנראה לא היה כזה חמור סבר אם הצליח לפתות ילדות קטנות. בכל מקרה, בהוצאת בבל תמצאי ספר מאמרים שלו.
קצת קשה לי עם האדולף לוסיות בתגובות כאן. אני בעד קישוט, בעד יופי ופרופורציות, בעד עניין בארכיטקטורה. לא שיש כאן קישוט במובן המקורי. המתחם עצמו יפה מאוד, סוף כל סוף איזה אדריכל בישראל שרוצה ליצור עניין חזותי בוריאציה מקומית, ולא נצמד לעקרונות ברוטליסטים או מודרניסטיים. סוף כל סוף ארכיטקטורה שמספרת סיפור, שמזמינה אותך ליהנות ממנה, שהיא לא רק פונקציונאליסטית או כוחנית. אני מתנגד לכל האקדמיסטים בארכיטקטורה, עבדי נצחון המודרניזם, שרק רואים את המציאות דרך היומרות המודרניסטיות. הקשת היא לא קישוט, ולמרות שאתם מנסים לצבוע את הכל בצבעים של ״אוריינטליזם״ ו״פוסט קולוניאליות״, הקשת היא אלמנט אמיתי ומקומי, גם אם היא לא פריט היסטורי שחוזר על עצמו בעבר (הבלים). בנוסף, האווירה פה מאוד דורסנית כשזה נוגע לביקורת אדריכלית. כל דבר ״מזעזע״, את הכל יש ״להשמיד״.
יש כאן איזו תשובה יפה למתחמי הכיכרות של אירופה. אבל משהו בניהול שלו בעייתי – כנראה שהחנויות מאוד יקרות וזה הופך את המתחם לנטוש ומתאים רק לרשתות גדולות או לסלוני כלות. זה יוצר ניגוד חריף עם היכולות הכלכליות של האנשים המשתמשים בשדרה, שהיא מקום עלוב ועייף שהתעללו בו בכמה דרכים. המתחם הפך לסטרילי כי אין בו חיות וחיוּת. החל מהשלט האוסר על כניסת כלבים וכלה בהיצע החנויות. אין שם מרקם או תרבות. כמה מטרים צפונה נמצא ״מתחם נגה״ הצנוע והמזמין יותר שבו יש מסעדות ובתי קפה המוכיחים את הרצון במקומות שכאלה. אמנם תמצאו בחצרות יפו את ״ארומה״, אבל אין משהו שממשיך אותו. הכל יקר מדי ולכן אין עסקים אחרים שימשכו אנשים להיות שם. התחושה היא שאתה לא רצוי, אבל לא בגלל הארכיטקטורה שמזמינה לבהות בה ולהתענג בה, אלא בגלל היעדר המרקם, וזה, למרות היומרה של האדריכלים, לא משהו שתלוי רק בארכיטקט. כמו שמותג טוב הוא לא רק העיצוב והמיתוג, אלא גם השירות והשיווק ועוד המון המון דברים מורכבים.
תגובה יפה ומנומקת.
לדעתי המתחם יפה ומנסה לתקשר עם המקום.
הבעיה היא שבאמת נראה שיש שם גם במקביל מטרה למנוע מכמות גדולה של אנשים להגיע לשם ולעשות רעש שיפריע לדיירים וזה מתבטא בהעדרות חנויות אטרקטיביות שפונות לקהל הרחב ובחוסר נגישות של השדררה הפנימית.
מדובר במקום עם קונפליקט פנימי, מצד אחד הוא מנסה לרכב על האוריינטאליות של יפו כדי לקרוץ לבעלי דירות עמידים, אבל מצד שני הוא מנסה כמה שאפשר להרחיק משם את פשוטי העם.
כדייר במקום מיום הקמתו אני ממש נדהם מהכתבה הפלצנית והקטלנית. האי דיוקים זועקים לשמים ,למשל המזרקה שעובדת, הושבתה בגלל בנית מתחם נויה לזמן מסויים וחזרה לפעול. המתחם מלא צעירים שנהנים בברכה ורשימת שוכרים מלאה. נכון בקיץ נעים להסתגר מאחורי החלונות בזיגוג כפול עם מזגן פועל… אבל המתחם מת?!…
בקיצור לי ולהרבה מחברי כיף. אם המתחם מכוער בעינכם אתם מוזמנים להפנות את עיניכם לצד השני האוטנטי.
עודד לאחרונה למדתי לראות גם את היופי בקומפלקס הזה, יש לו אופי ונוכחות למרות הכל. אבל מפריע לי מאוד שבשטח שאמור להיות ציבורי, אין אפילו ספסל אחד! ואסור להסתובב עם כלב, ואין בתי קפה כמו אלו שבכיכר נגה, או מדרחוב יום שישי כמו בנחלת בנימין, או כל פעילות אורבאנית אחרת, הפוטנציאל די מבוזבז, וההרגשה הכללית היא שכאילו מזמינים אותך להכנס אבל עושים הכל כדי שלא תעשה זאת. אשמח לשמוע תשובתך בעניין זה. כמו כן הצד שאתה קורא לו ״אותנטי״ הוא זה שהיה כאן לפני ששתלו את חצרות יפו. מן הראוי לתת כבוד לאדריכלות מקומית ורב תרבותית מאוד מיוחדת שהוזנחה קשות מאז שיפו התחברה לתל אביב. ואני מציעה לך להפנות את עיניך אליה, זו גם המורשת שלך, כמה וכמה אדריכלים נחשבים, גם יהודים פעלו בשדרה הזו לפני אורי שטרית.
ראשית, נדייק: אין שום בעיה להכניס כלבים למתחם. אני סבור שלכמחצית מהדיירים יש כלב אחד לפחות.
לפני הוויכוח העקרוני נתחיל בזה שנשים דברים במקומם: החצר של חצרות יפו הינה שטח פרטי ציבורי. זאת לאמור, אנו מתחזקים אותו מכספנו והעיריה מתנערת ממנו. האם את מצפה שנשים ספסלים ונתקן אותם ונדאג לניקיונם על חשבוננו? העיריה לא אוכפת את החוק במתחם ואף מתנערת מתחזוקה בשטחים שלה הצמודים למתחם ואנו נאלצים לשלם עבור פנסים שבורים וכיוב'.
הסיבה שאין בתי קפה בסגנון "מתחם נגה" הסמוך הוא דמי הניהול הכבדים שאנו נאלצים לשלם בגלל הגדרת השטח כפרטי ציבורי ע"י העיריה.
ועתה לעניין העקרוני: כאשר באתי ליפו לפני כעשרים שנה לא היה בית קפה אחד בסביבה לרפואה. האוכלוסייה של מתחמנו ומתחמים שקמו אחרינו, יצרה שוק לבתי קפה ואכן כיום יש כאלו למכביר שלקוחותיהם (בין היתר) הם דיירי המתחם שלנו. דהיינו אוכלוסיות חזקות מועילות לעיר.
המגרש שעליו עומד מתחמנו היה מגרש חניה והיה מוקף במוסכים אותנטיים. בקיצור מקום מגעיל. אם את מצפה שנחזיר את יפו לימי תפארתה בתחילת המאה העשרים אני יכול להבטיח לך שזה לא יקרה. אבל מה שכן קורה הוא שנוצרות שכונות ומתחמים חדשים. אנשים באים מכל העולם ומתלהבים ממראה יפו המתחדשת, שוק הפשפשים שינה פניו. בקיצור הסיבה העיקרית להסתכל אחורה בגעגועים היא להיזכר בנעורינו שאבדו (לא רלוונטי לגביך 🙂 ).
ד״א יש בית קפה אחד שהוא ארומה, והוא גם במתחם.
עודד, תודה על התשובה המפורטת, מה שכתבת עוזר לי כרגע, כשאני כותבת את הערך על חצרות יפו לספר על תולדות ירושלים. אל דאגה, זו מעין אנתולוגיה, אני לא אהיה ביקורתית, רק אתאר את המצב הקיים כפי שגם אתה תיארת, ואפנה למאמרים, יפרש כל אדם כרצונו.
מנצלת את הפוסט של מיכאל ומזמינה אותך לתמוך, לא דווקא משום שצריך לשחזר את מה שהיה, אלא כדי שלא לקטוע את הרצף ההיסטורי, התרבותי והאדריכלי. זה הקישור לעוד 8 ימים בלבד:
https://headstart.co.il/project/41652
הצילום שנמצא בקישור הזה למעלה בסרטון הוידאו מראה מה היה לפני ש״חצרות יפו״ היה מגרש חניה עלוב. כשראיתי בפעם הראשונה את הצילום עם הכיכר לא האמנתי שצולם ביפו.
רולאן בארת כתב: ״"התצלום אינו מחזיר את העבר (אין שום דבר פרוסטיאני בתצלום). אין הוא משפיע עלי לשחזר את מה שבוטל (על ידי הזמן, המרחק) אלא לאשר כי מה שאני רואה אכן היה קיים. זוהי השפעה שערורייתית בתכלית.״
זה מצחיק שחפירות ארכיאולוגיות יש כאן בלי סוף, כולם רוצים לדעת מה היה כאן לפני 2000 שנה. אבל חשוב לדעת מה קרה גם לפני 80 שנה.
חבל שהשטח אינו ציבורי במלוא מובן המילה, לדעתי זה היה עושה טוב ליפו וגם לתושבי המתחם. העירייה היתה אמורה לרכוש אותו ולתחזק, כפי שהיתה אמורה לרכוש את החלל שהתפנה בבית הדואר, ואת בניין אלהמברה, לדעתי האישית והלא מחייבת.
לדעתי חצרות יפו הוא אחד הפרויקטים למגורים היפים בארץ. (אם זכרוני אינו מטעני הוא אף זכה בפרס אדריכלות בסמוך לאחר הקמתו) הפרוייקט אכן "הקדים את זמנו" ותוכנן במתחם יוקרה הרבה לפני שהאזור סביבו התפתח. בשנים האחרונות עם הקמת פרוייקטים חדשים (כגון נויה הצמוד אליו ממזרח ) הפרוייקט כבר אינו ב "חצר האחורית" של יפו או של שדרות ירושלים ולהערכתי ככל שימשיך אזור צפון יפו להתפתח , ועם תחילת פעילות הקו האדום של הרכבת הקלה בעוד שלוש שנים (2021) יזכה להכרה לה הוא ראוי…. לידיעת המקטרגים: לפרוייקט ביקוש רב לדירות להשכרה והן נחטפות מיידית על ידי חברים של דיירים במתחם עוד לפני פרסומם ברשתות חברתיות/מודעות…
פרויקט חצרות יפו .מעולם לא היה חצר אחורית.הוא פרויקט איכותי לאנשים שהפרוטה מצויה בכיסם.אין סיבה שיהיו בו ספסלים .הוא לא פרויקט ציבורי למעט החצר המשמשת לתצוגת פסלים ותערוכות בעבר. וחנויות יוקרה .היום המתחם הפך למתחם שמלות כלה ובגדי חתן מאד מצליח .אכן השכירות גבוהה .יש לי מכרים שגרים שם ומאד מרוצים מהפרטיות.ומחברת האחזקה המטפלת. הבורות חוגגת לצערי…אין עומק בהתייחסות