סיבוב במתחם ההסתדרות בראשון לציון

כבר שנים ארוכות שגופים ציבוריים כמו ההסתדרות, מוכרים נכסים לכל המרבה במחיר מה שמוביל למחיקתם. סביר להניח שגם מתחם ההסתדרות בראשון לציון הוא לא יוצא דופן וגם עליו מרחף איום קיומי. הקמתו של המתחם, שהבניין המרכזי שבו נחנך בדצמבר 1953, היתה ציון דרך בהתפתחותה של ראשון לציון, ומהלך נוסף בהפיכתה לעיר מרכזית באזור. כמו בכל הערים האחרות, גם כאן בחרה ההסתדרות, הרבה לפני מוסדות הממשל, להקים קירייה שכינסה את מנגנוני השליטה שלה בכל תחום: עבודה, תרבות, מגורים, פנאי נופש – וכל זאת לצד אחד ממפגשי הרחובות הסואנים בראשון לציון – רוטשילד וז'בוטינסקי.

את המתחם כולו תכננו צמד האדריכלים אנדריי לייטרסדורף ואיליה בלזיצמן, לאחר שזכו בתחרות שהתקיימה ב-1951. על בית התרבות שתכננו השניים במושב חירות ונחנך ב-1957, כתבתי כאן בעבר. במהלך שותפות פוריה שנמשכה 32 שנים, עד לפטירתו של לייטרסדורף, תכננו השניים בין השאר כמה עשרות מבני הסתדרות כשזה בראשון לציון היה מהגדולים שבהם. כיום הוא התרוקן כמעט לגמרי מכל אותם מנגנונים ומשמש בעיקר כמרכז פנאי לאוכלוסיה מבוגרת.

ועל כך ברשימה זו.

.

החזון והמציאות

.

.

רחבה מרוצפת עם עצים ותיקים שנגזמו למות

.

הריצוף מדגיש את הכניסה לבניין

.

מועצת פועלי ראשון לציון

.

הכניסה לבניין מודגשת באמצעות מסכי זכוכית ומסגרת הבולטת מקו חזית הבניין

.

החזיתות מטויחות ורק במסד שולב חיפוי של אבן לצורך הגנה על הבניין

.

אולם מופת זכה ב-1989 לתוספת חזית פוסטמודרנית

.

.

(1) הבניין

על פני 10 דונם מתפרס מתחם ההסתדרות והוא כולל סדרה של מבני משרדים, ספורט ותרבות. אך האלמנט המרכזי הראשון אליו נחשפים והוא גם זה שמעצים את נוכחות הבניינים במרחב כולל רצף של רחבות ציבוריות שנוצרו הודות לנסיגת מבני המתחם מקו הרחוב. יש שלוש רחבות כאלה כאן: העיקרי שבהם כולל גן ציבורי בן 1.5 דונם הממוקם בצמוד למפגש הרחובות, רחבה שנייה מכוסה כולה כיום בפרחים עונתיים. רחבה שלישית מרוצפת בשטח של חצי דונם מצויה בחזית אולם הספורט הפונה לרחוב רוטשילד.

מבנה המשרדים הדו-קומתי הוא המרכזי מבין הבניינים במתחם. חלונותיו המלבניים הקטנים והפשוטים מאורגנים בשתי שורות משני צידי פתח הכניסה. אין כאן כל קישוטיות לבד מבהדגשת פתח הכניסה שהוא זה שמדגיש שמדובר בבניין ציבורי ולא סתם בניין משרדים רגיל. הבניין בנוי בצורת האות T, כשחזית מרכזית אחת ובה כניסה ראשית ומודגשת במסכי זכוכית פונה אל הגן. הבניין תוכנן למשרדים (בין השאר שכנו כאן משרדי העיתון "דבר" לאזור, קרן ביטוח לפועלי בניין, לשכת המס), כשבזרוע הדרומית שלו אולם התכנסויות בכל אחת משתי הקומות. אולם ישיבות הוקם בקומה שלישית חלקית בראש הבניין ומעל הכניסה – מהלך שהוסיף והדגיש את מעמדו של הבניין. בקצה הצפוני של הרחבה בולט מבנה הכניסה שהודבק לאולם המופעים בשלב מאוחר ב-1989 (בתכנון אדריכל דוד ברסלבי). האולם כמו כל שאר אולמות ההסתדרות מכונה "אולם מופת". בעת הביקור היתה הרצאה באולם, בעוד שבבניין המרכזי התקיימו חוגים לאוכלוסייה מבוגרת.

אולם הספורט שהיה סגור בעת הביקור, נמצא גם הוא במתחם ומורכב מגוש קופסתי כששלד הבניין המורכב מבטון חשוף מעניק לבניין את אופיו. מעבר רחב ופתוח המצוי מתחת לשטח האולם מוביל למגרשי ספורט שהיו מצויים בעורף וחוסלו לטובת חניון רכבים. אולם ספורט נוסף וחסר ייחוד הוקם במקביל לאולם המופעים ומצוי בדופן שפונה לרחוב ז'בוטינסקי. הוא נראה כמו מחסן שנשכח כאן מהמושבה הישנה – אך זה למעשה המבנה הראשון שהוקם במתחם על ידי ההסתדרות. המתחם כולל עוד זוג מגרשים ריקים ששימשו מגרשי ספורט. הם פונים כל אחד לרחוב אחר (אימבר והתקווה) וכיום הם ריקים או משמשים לחנייה.

.

פרספקטיבה (מקור: אוסף לייטרסדורף-בלזיצמן, באדיבות אדריכל טומס לייטרסודרף)

.

בבנייה (מקור: אוסף לייטרסדורף-בלזיצמן, באדיבות אדריכל טומס לייטרסודרף)

.

.

(2) העיצוב

"העיצוב ההסתדרותי" שגיבשו לייטרסדורף ובלזיצמן החל מסוף שנות ה-40 והופיעו בסדרה ארוכה של בנייני הסתדרות שתכננו בא לידי ביטוי גם בעבודה בראשון לציון. בעבודה שערך ישי להבי על עבודתם המשותפת הוא איתר קרוב ל-20 מתחמים ובנייני הסתדרות שתכנן המשרד. את החומרים שאסף ריכז להבי בחוברת שמאפשרת להתרשם מגישתם לתכנון אותם מבנים. עיצוב החזיתות הסדור, הפשוט וחסר הקישוטים הוא שיצר את המושג הלא מחמיא "בנייני הסתדרות", אך פשטות זו באה לבניינים אלה בעיקר בגלל התקופה בה הם הוקמו. בשנות ה-50 נמנעה המדינה מלהקים קריות ממשלה, אלא אכלסה מבנים קיימים שלא יועדו מלכתחילה למשרדי השלטון המרכזי. ההסתדרות אם כן היתה הגורם היחיד שבנתה מבני מנהלה מרכזיים בערים ועוד בתקופת הצנע. הודות לכך נמנעה ההסתדרות מלהשקיע במבנים ראוותניים, אלא דאגה למינימום הנדרש. גישה זו באה לידי ביטוי בבנייני הסתדרות שתכננו השניים, לדוגמה, בפתח תקוה (1948), חדרה (1950), הרצליה (1953) ורעננה (1953): גושים קופסתיים, מוארכים המתנשאים לגובה של שתיים עד שלוש קומות, כשפתחי החלונות יוצרים קצב בחזיתות הבניינים ומעניקים לבניין את אופיו המשקף את יעילותו של ארגון ההסתדרות.

באופן חגיגי אך מאופק נעשה העיצוב באמצעים מצומצמים (בארץ היה צנע), כמו הדגשת פתח הכניסה ועיצוב רחבה או גן בחזית הבניין. מהלך זה שנוסף לו מיקומו של המגרש עליו הוקם המתחם, שהיה לרוב במיקום בולט במערך העירוני, חיזק את נוכחותה של ההסתדרות במרחב, וכך גיבשו לייטרסדורף ובלזיצמן את השפה האדריכלית שתאמה את אותם עקרונות.

לעומת המרחב הציבורי שמעמידים כיום בנייני משרדים, שהם למעשה רחבות שלא נועדו לשהייה אלא רק למעבר ולהדגשת המבנה, המרחבים הציבוריים שהותירה ההסתדרות הפכו לגנים ציבוריים שתושבים נהנים לנצל ולשהות בהם. הגן שבחזית בניין ההסתדרות בראשון לציון היה מטופח במשך שנים ארוכות ונהנה בעיקר מקבוצת עצים שצמחו יפה, העניקו צל והדגישו את מיקומו של הגן במפגש הרחובות. לאורך השנים הוא הוזנח ולפני שנים אחדות עבר תהליך חידוש סינתטי שהביא עמו השפעות של גנים צפון אירופאים שספק אם הם מתאימים לכאן.

.

(3) האדריכלים

השותפות בין שני האדריכלים אנדריי לייטרסודרף ואיליה בלזיצמן נמשכה 24 שנים ונגדעה בעקבות פטירתו הפתאומית של לייטרסדורף ב-1970. עד אז, הספיקו השניים לתכנן שורה ארוכה של מבני ציבור בכל רחבי הארץ ולהעמיד גוף עבודות מרשים שטרם נחקר.

לייטרסדורף נולד בצ'כיה ועלה לארץ ישראל בשנת 1939. הוא היה נשוי למעצבת האופנה פיני לייטרסדורף והעמיד שושלת של אדריכלים: בנו טומי ונכדו יונתן. בלזיצמן נולד ברוסיה ועלה לארץ ישראל בשנת 1935. הוא החל לעסוק בתכנון כבר בגיל 18, ואף זכה שנה לאחר עלייתו בפרס לתכנון בית מגורים טורי. ב-1946 פעל בשותפות עם האדריכל לייטרסדורף ועם פטירתו של זה האחרון המשיך לתכנן כעצמאי עד 1976. בשנות השמונים פעל בשותפות עם האדריכלים סלו הרשמן ועמוס בלזיצמן (בנו).

בין הפרויקטים שתכננו: בית ההסתדרות בפתח תקוה (1946, פרס ראשון בתחרות), סמינר הקיבוצים באורנים (1947, פרס ראשון), בית הפועלים בראשון לציון (1947, פרס ראשון), בית סולל בונה בחדרה (1949), בית ההסתדרות ברמת גן (1949), בית יד לבנים בחדרה (1952), בית יד לבנים בפתח תקוה (1955), בית העם במושב חרות (1957), מגוון אגפים בבית חולים תל השומר (1968-1957), מגוון אגפים בבית חולים השרון בפתח תקוה (1959), בית חרושת סוגת בקרית גת (1961), מוזיאון גוף האדם בפתח תקוה (1966) ובית הספר למלונאות "תדמור" בהרצליה (1967). בניין שרת לחינוך הוא המבנה האחרון שתכננו השניים ובוצע (1969)

.

הכניסה לאגף השני של הבניין המקביל לרחוב רוטשילד

.

החלוקה הפנימית מורכבת ממסדרונות המקושרים לשורות של חדרים

.

סמלי ציונות על הקירות. כיום מתקיימים כאן חוגי ברידג', ציור, סדנת פסיפס, גרפולוגיה, סדנת שיטת ימימה, לימוד אנגלית, ספרדית או צרפתית, הכרת המחשב, הכרת הטלפון החכם, ריקודי עם לנשים, פילטיס, הקרנות סרטים וגם סרטי תעודה מלווים בהרצאה

.

צילום היסטורי מיום של חג הפועלים

.

מבט מהקומה העליונה ממסך הזכוכית

.

הגן שבחזית

.

מבט על מפגש הרחובות

.

חדר הישיבות הבולט מעל הכניסה בקומת הגג

.

פסל ברחבת הכניסה המציג שלוש דמויות התומכות זו בזו ומפנות את גבן לצומת

.

בהמשך המתחם ובצמוד לרחוב רוטשילד אולם ספורט המהווה המשך לבינוי ומתחתיו מעבר שקישר בעבר למגרשי ספורט וכיום משמש כולו לחניון רכבים

.

סמל הפועל בעיצוב יעקב לויט מוטבע בחזית הבניין

.

הירידה לחניון

.

מתחת לאולם

.

חזית האולם מצד מגרשי הספורט שכיום משמשים לחניון

.

עורף אולם מופת

.

תודה לאדריכלים טומי לייטרסדורף ולישי להבי

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: