סיבוב בבית הספר התיכון ליד האוניברסיטה העברית (ליד"ה)

"אחד המבצרים האחרונים שנותרו לחילונים בירושלים זה תיכון ליד"ה, סוג של שמורת טבע" הסביר לי רועי, יליד העיר שכבר מזמן היגר לרמת גן. את הבניין תכנן האדריכל שמעון פובזנר, שהיה מהאדריכלים הבולטים במאה הקודמת ותכנן מבנים בעלי חשיבות בעיר כמו מכון ון ליר ואת הספרייה הלאומית.

הסתובבתי בו לפני כמה שבועות כדי לגלות את השינויים שחלו בו במהלך 52 השנים האחרונות מאז נחנך ב-1965. בעת חנוכת הבניין הוא נחשב היה לאחד מהמוסדות פורצי הדרך בתחום תכנון בתי ספר, אך שינויים והזנחה הובילו לכך שהבניין איבד מזוהרו: החזיתות הנקיות בהן שולבו אבן נסורה עם פסי בטון חשוף זוהמו לא מעט הודות לקיומה של דרך בגין הסמוכה ועליהן נתלו ברישול כבלים, צינורות ומזגנים לרוב. בתוך הבניין מסדרונות ארוכים ואפלים המזכירים דימויים של בתי חולים או בתי סוהר, חדרי שירותים דחוסים וכיתות מיושנות – כל אלה מתקשים להעיד על התפיסה החדשנית והמהפכנית שהיתה טמונה בתכנון בית הספר שזקוק כעת יותר מתמיד לרענון.

ועל כך ברשימה זו.

.

לידה

.

חזית בית הספר מפנה לרחוב את האגף המרכזי הדו-קומתי. הקומה העליונה היא תוספת מאוחרת שתכנן בנו של האדריכל המקורי

.

מאחורי השיחים מציץ שמו של בית הספר

.

גגון מרחף וחגיגי מדגיש את הכניסה לבניין ויוצר מעבר רגוע מהרחוב אל אולם הכניסה

.

הגגון המרחף שמחוץ לבניין חודר פנימה והופך לתקרה מונמכת

.

מבט על הגגון המרחף מתוך אולם המבואה

.

אולם מבואה גדול במיוחד. משהו הציב פסנתר בצד האולם והתלמידים יכולים לבוא ולנגן בהפסקות

.

בתקרה של אגף ההנהלה יש פתחים להחדרת קרני שמש לתאורה טבעית.

.

הפתחים לא תוכננו באופן מוצלח ויש צורך בתאורה מלאכותית ובטיפול בלתי פוסק בנזילות שאותם פתחים גוררים אחריהם

.

המעצב דוד טרטקובר הוא בוגר בית הספר ולפני כמה שנים עיצב כרזה והשתמש בתמונת מחזור מלימודיו במוסד (עוד כשהיה בבית הכרם) הכרזה תלויה באגף המנהלה

.

את הידע לתכנון אודיטוריום רכש פובזנר בתכנון אולמות ההרצאה בקמפוס גבעת רם הסמוך וכן בתכנון בית החייל בתל אביב

.

שני יציעים

.

קירות מלבנים לבנות, עמודי בטון חשוף ופתחי חלונות בהיקף (שנאטמו במהלך השנים)

.

שנות ה-60: עמודי וקורות הבטון חושפים את שלד הבניין ופסי של פתחי חלונות מחדיר תאורה טבעית אל האולם (אוסף אדריכל שמעון פובזנר, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

קירות האולם מורכבות מלבנים שרופות בגוון לבן, כשהמרווחים יוצרים אסתטיקה ייחודית

.

.

(1) מיקום

בקצה הצפוני של רצף הבנייה האוניברסיטאי בגבעת רם מצוי תיכון לידה – שנקרא כך משום שהוא ליד האוניברסיטה (=ליד"ה) – פיסית ופדגוגית. מבנה בית הספר משקיף מערבה אל כביש בגין ובהמשך אל שכונת בית הכרם – שם נפתח המוסד לראשונה ב-1935 ביוזמת האוניברסיטה העברית. מצפון לבית הספר מצויה קריית הממשלה וממזרח לו בניין הג'וינט.

.

(2) טופוגרפיה

הטופוגרפיה עליה מונח בית הספר, היא האלמנט המרכזי בתכנונו. מהרחוב נראה היה הבניין הענק היכול להכיל כ-1,000 תלמידים, רק כיחידה קטנה ונמוכה (ברבות הימים נבנתה מעל לאגף הכניסה החד-קומתי קומה נוספת וחדשה, אך תכנונה הרגיש לא פגע באופי המקורי של החזית). האדריכל ניצל את המדרון הטבעי ופרס עליו את אגפי בית הספר, כך שגובהו של כל בניין לא יעלה על שלוש קומות, והתנועה בין חלקי המוסד השונים תהיה קלה ונוחה יחסית.

.

חתכי המבנה בהם בולטת ההשתלבות במדרון הטבעי של הגבעה – החל מהאגף המרכזי העליון ועד לאגפי הכיתות המדורגים (אוסף אדריכל שמעון פובזנר, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

(3) אגפים

בתי ספר כמונוליטים המזכירים את בתי שיכוני הרכבת היו המודל הקבוע עד תחילת שנות ה-60 ואף מאוחר יותר. לעומת אלה, בחר כאן האדריכל, לראשונה יש לציין בתחום בתי הספר בישראל, לפצל את המוסד לשלושה אגפים נפרדים אך מקושרים זה לזה: (1) אגף ראשי ובו הכניסה וכל השימושים המשותפים כמו חדרי הנהלה, ספרייה ואולם התכנסות. תשומת לב רבה הושקעה באולם המבואה לו עוצבה כניסה חגיגית עם גגון מרחף, כשבקצה האולם מסך זכוכית רחב ומתנשא לגובה שתי קומות שממנו נשקף הנוף העירוני. (2) אגף חטיבת ביניים ובו כיתות ומעבדות ו-(3) אגף תיכון הכולל גם הוא כיתות ומעבדות.

.

שנות ה-80: חזית האגף המרכזי עם הכניסה כפי שתוכנן במקור, וקודם לתופסת הקומה העליונה (אוסף אדריכל שמעון פובזנר, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

שנות ה-60: חזית האגף המרכזי כשמשמאל בולט גגון הכניסה ומימין בולט גג אולם ההתכנסות (אוסף אדריכל שמעון פובזנר, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

חזיתות בית הספר: למעלה חזית הכניסה המזרחית, באמצע חזית הצד לכיוון צפון ולמטה החזית המערבית הפונה לחצר וכוללת שלושה אגפים – אגף מרכזי ומשני צידיו אגפי הכיתות (אוסף אדריכל שמעון פובזנר, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

.

(4) מערכת

בית הספר כמערכת היה העיקרון המרכזי השני בתכנון (לאחר עיקרון ניצול הטופוגרפיה הטבעית). כל אחד משני אגפי הכיתות מתוכנן סביב חצר מרכזית מוקפת במסדרון המקשר לכיתות ולמעבדות השוכנות במעטפת הבניין ופונים לכיוון צפון ודרום. מסדרון רחב וארוך מקשר בין שלושת האגפים ובכך יוצר מעין "רחוב פנימי". מאוחר יותר, השתכלל הרעיון ופותח בבתי ספר אחרים בישראל, בעיקר באלה שתכננו האדריכלים רם כרמי, נדלר-נדלר-ביקסון-גיל וסלו הרשמן – ודימו כלשונם "עיר קטנה" ובה סמטאות, רחובות, כיכרות ובתים.

רעיונות אלה לא הומצאו כמובן בישראל, אלא נלמדו מבתי ספר שנבנו באמצע שנות ה-50 בעיקר באירופה ובארה"ב. בין הבולטים מבין אותם בתי ספר ניתן למנות את זה שתכנן במילאנו האדריכל אריג'ו אריג'טי (Arrighetti) שפובזנר הושפע ממנו משמעותית בהיבט של חלוקת המסות והמעברים, וכן בית הספר בקופנהגן שתכנן האדריכל ארנה יקובסון (Jacobsen) ובו ניתן למצוא את הגישה המערכתית ואת החצרות הפנימיות.

.

(5) חצרות

החצרות הפנימיות שתוכננו כל אחת במרכזו של אגף קושרה היטב למסדרון המקיף אותה באמצעות פתחים רחבים שלא רק נועדו לתנועה, אלא גם נועד להם תפקיד של אוורור והארת המסדרונות הארוכים. החצר עצמה רוצפה ברוב שטחה, למעט מלבן קטן שנועד לערוגה. האלמנט הירוק היה משני בחצר, ובעיקר הורכב מאותה ערוגה קטנה וכן עץ שנשתל במרכזה של ערוגה מוגבהת אותה הקיף ספסל בנוי. החצרות אותן ניכסו לעצמן כיתות מסוימות בכל אחד משני האגפים, הפכו לסמל סטטוס של אותה כתה/שכבה, אלא שלמעשה הפיתוח הפשטני של החצר, אינו מעניק מקום נעים שאליו ניתן להימלט מהמסדרון או הכיתה האפלה והרועשת, ונראה שהן זקוקות לחשיבה מחודשת ועדכנית. נוסף על החצרות הפנימיות תוכננה חצר גדולה בחלקו התחתון של המגרש, כזו הפתוחה גם אלה הנוף. יתרון משמעותי לחצר הגדולה הוא המגוון היחסי שהיא מציעה, כשבין השאר היא כוללת חורשה המעניקה מרחב פתוח שונה וייחודי.

.

1960: פרספקטיבה המציגה את רעיון החצר הפנימית (אוסף אדריכל שמעון פובזנר, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

1962: תכנית פיתוח אחת מהחצרות הפנימיות (אוסף אדריכל שמעון פובזנר, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

.

(6) חומרים

לבד מרעיון החצר הים-תיכונית שנוצרה בהשראת האדריכלות הים-תיכונית, בהתאם לחוק העזר העירוני חופה הבניין כולו באבן. אלא שברוח המודרניזם שדגל ב"קופסה הלבנה", נעשה שימוש בלוחות מלבניים של אבן נסורה בהירה שהדגישו את הקווים האופקיים של הבניין ושל אגפיו הקופסתיים והפשוטים וכן רעיונות של סדר וארגון. שלד הבניין נותר בולט וחשוף בחזית הבניין וכן בחלקו הפנימי: בין לוחות האבן הופיעו קורות הבטון, ובמסדרונות הפנימיים בלטו עמודי הבניין שנותרו בבטון אפור והבליטו את "האמת של הבניין" הן בחומריותו והן בטכנולוגיית הבנייה.

.

(7) מודולריות

התכנון המודולרי המתבסס על מידות וצורות קבועות, איפשר גמישות לשינויים עתידיים מבלי לפגוע ברעיון הכולל של הבניין – הן הרעיון העיצובי והן של מערך התנועה. בהמשך לכך, לאורך השנים תכנן האדריכל ובהמשך גם בנו, האדריכל גידי פובזנר, תוספות בנייה ואגפים חדשים שהיוו חלק רציף למערכת – אגפי כיתות, אגפי מעבדות, אולם ספורט ועוד (אולם הספורט שנבנה בסופו של דבר תוכנן על ידי אדריכל אחר ולא ברוח הבניין המקורי). אגף קטן ונפרד מהבניין, נבנה דווקא באופן שונה יחסית מכל אותה מערכת: בית השרת. המבנה הקטן והחד-קומתי, שמשמש כיום כקפטריה, שונה בעיצובו ממבנה בית הספר אך יוצר עמו דיאלוג המחדד את השפה העיצובית. את מקומה של האבן הנסורה והלבנה, מחליפה אבן פראית כהה יחסית, וכך גם עיצוב הפתחים ומידותיו השונים בתכלית.

.

תכנית מאוחרת המציעה תוספת אגף מעבדות (מופיע בחלק העליון, לא נבנה) הסוגר עם שני אגפי הכיתות על חצר פנימית (ארכיון אדריכלות ישראל)

.

תכנית מבנה אב הבית הניצב בקצה בית הספר ומשמש כיום קפטריה (ארכיון אדריכלות ישראל)

.

(8) אולם התכנסות

אולם ההתכנסות הממוקם באגף הראשי וצמוד לכניסה למוסד, הוא אחד המרכיבים המושקעים והייחודיים לבית הספר. את האולם תכנן האדריכל לאחר שצבר ניסיון במהירות יחסית, בתכנון אולמות הרצאה ומופעים: בקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם, ב"מכון ון ליר" וכן "בית החייל" בתל אביב – אולם שנחשב היה בשעתו לאחד האולמות המשוכללים ואהובים על אמנים. האולם המדופן כולו בלבנים לבנות, ייחודי ביציעים שמשני צידיו כשעמודי בטון חשוף המעוצבים באופן דקורטיבי חוצים את היציע ויוצרים בו חלוקה וקצב. תקרת האולם כללה במקור פתחי חלונות צרים ואופקיים שנועדו לאוורור ותוארה טבעית, אך הם נאטמו עם שילובה של מערכת מיזוג אוויר. האולם לא עבר כל שינוי מאז נחנך (אפילו מושבי העץ נותרו במקומם), והוא ממשיך להוות מוקד התכנסות פעיל בבית הספר.

.

תכנית אולם ההתכנסות (אוסף אדריכל שמעון פובזנר, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

(9) הכיתה

תכנון הכיתה היה בו גם מן החדשנות לתקופה. האוורור והתאורה הטבעיים היו שני העקרונות המרכזיים בתכנון הכיתה כבר בסיס התכנון. לכן, נקבע מיקומן של הכיתות לאורך החזיתות הצפונית והדרומית, אך ביקור בכיתות מעיד כי התאורה הטבעית בהן דלוחה ולא נעימה. לצורך האוורור, נקבעו פתחי חלונות לא רק בחזית הפונה אל החוץ, אלא גם בדופן הפונה למסדרון ובכך תוכננה סירקולציה של האוויר. אלא שהאקוסטיקה הבעייתית במסדרונות לא אפשרה את המשך פתיחת אותם חלונות שנאטמו והאוורור הטבעי גווע.

.

1960: תכנית כתה עם תיאור האוורור הטבעי (אוסף אדריכל שמעון פובזנר, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

.

(10) האדריכל

בירושלים במהלך שנות ה-50 וה-60 עברו האדריכלים תהליך של חיפוש וגיבוש של שפה אדריכלית ישראלית מודרנית. במסגרת זו התמודדו מחד עם מסורות בנייה מקומיות כמו בנייה הדורשת חיפוי באבן, ומאידך עם הסגנון המודרניסטי שהתנער ביסודו מכל מסורת והקשר מקומי. האדריכל שמעון פובזנר (1999-1919) היה מהבולטים שפעלו בזירה הירושלמית באותם עשורים. תחילה זכה בתחרות עם האדריכל אברהם יסקי, שותפו באותה עת, לתכנון בניין קפלן בקמפוס גבעת רם שנחשב היה לפרויקט שהצליח, כך לפי נימוקי השופטים בתחרות, לשלב בין שתי הגישות – זו המודרניסטית וזו המקומית-ירושלמית. לאחר מכן, תכנן פובזנר עוד כמה בנייני פקולטות בחלק המרכזי של הקמפוס וכן השתתף בתכנון הספרייה הלאומית, מכון ון ליר וכן היה שותף בשלב מסוים בתכנון משכן הכנסת.

המפגש הראשון שלו עם בית הספר התיכון ליד"ה התרחש ב-1955 בעת שהיה שותף של יסקי. השניים צברו ניסיון בתכנון בתי ספר זעירים בבאר שבע ובירושלים שהורכבו מאגפים בודדים ובהם כמה כיתות בלבד וללא כל שירותים נוספים. לתיכון החדש הגישו הצעה שהתאפיינה ברוח הקמפוסים שתוכננו באותן שנים, כמו קריית הממשלה בירושלים או קריית הממשלה שהם עצמם תכננו בבאר שבע (ולא בוצעה). תכניתם של יסקי ופובזנר לתיכון ליד"ה לא בוצעה, ורק חמש שנים מאוחר יותר חזרה הנהלת התיכון ופנתה לפובזנר שישוב ויגיש הצעה לתכנון בית הספר.

הצעתו של פובזנר הציגה כאמור מודל חדשני, עליו החל לעבוד ב-1960. במהלך 1961 כבר החלה העבודה באתר. פובזנר פיתח את הרעיון שהציג והודות לכך ששמר בארכיונו הפרטי את כל התכניות שיצר, ניתן לבחון כיום את תהליך העבודה שלו על שלביו השונים, ובד בבד לעקוב אחר התפתחות גישתו האדריכלית.

גישתו של פובזנר המשיכה והתפתחה לאורך השנים בצעדים מדודים. החצרות הפנימיות, החלוקה לאגפים – מרכזי ואגפי כיתות, הבניין כמערכת, ההשתלבות בטופוגרפיה הטבעית, השימוש בחומרים מקומיים וזמינים, שילוב של מסורת בנייה עם גישה מודרניסטית – כל אלה חזרו והופיעו בבתי הספר שתכנן בעשורים הבאים, ובראשם תיכון דתי ג'ינוגלי בגבעה הצרפתית (1976) ובית ספר תיכון תמן בצפת (1977). בשונה מפובזנר שנגע כמעט בכל תחום של אדריכלות, בחר בנו, גידי פובזנר, להמשיך את המשרד ולהתמחות בתכנון בתי ספר. בעוד כחודשיים יצא לאור ספר שכתבתי בשיתוף ד"ר אדריכל צבי אלחייני על יצירתו של האדריכל שמעון פובזנר.

.

(11) תולדות

תיכון ליד"ה הוקם ב-1935 בשכונת בית הכרם. בשלב הראשון הכוונה היתה להעתיק את בית הספר אל קמפוס הר הצופים, אך עד שנמצא התקציב למעבר פרצה מלחמת העצמאות והרעיון נגנז. בינתיים, גדל בית הספר ופוצל לשני בניינים – אחד נותר בבית הכרם ובניין אחר היה במתחם עומריה שכיום שוכן בגבול "גן הפעמון". חנוכת קמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם החיה מחדש את הרעיון והעירייה הקצתה בכניסה לקמפוס מגרש של 12 דונם לטובת התיכון. רק ב-1960 הושג התקציב לבניין החדש לבית הספר שרובו הגיע מארגון נשים יהודיות בניו יורק וחלקו מעיריית ירושלים.

באוקטובר 1963 אוכלס בית הספר והוא פועל בו מאז ועד היום, תוך שהוא מנצל את קרבתו לקמפוס האוניברסיטה העברית ומצליח לשמור על מעמדו כאחד מבתי הספר המעולים הפועלים כיום בישראל. על קיר הכניסה לאגף המנהלה תלויים תצלומיהם של בוגרי בית הספר חתני פרס ישראל ומדובר בעשרות של בוגרים, עשרים זכו כאן בפרס ישראל ושניים בפרס נובל.

.

הצעה ראשונה שהגיש פובזנר במשותף עם האדריכל אברהם יסקי ומציגה פריסת מבנים המזכירה את הפריסה במתחמי שלטון כמו קרית הממשלה בירושלים וגם זו שהציעו השניים בבאר שבע (ארכיון אדריכלות ישראל)

.

מרץ 1960: הצעה מוקדמת עם הפרדה בין האגף המרכזי המודגש בכיפה שטוחה ובין שני אגפי הכיתות עם החצרות הפנימיות (ארכיון אדריכלות ישראל)

.

אוגוסט 1960: הצעה מוקדמת המציגה גוש אחד ובו סדרה של חצרות פנימיות (אוסף אדריכל שמעון פובזנר, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

נובמבר 1961: פרספקטיבה של בית הספר ובו בולטים שלושת האגפים: שני אגפי הכיתות עם החצרות הפנימיות ובמרכז האגף עם הכניסה הראשית ואולם ההתכנסות (אוסף אדריכל שמעון פובזנר, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

הצעה מוקדמת המציגה את האפשרות לאגפים קטנים יותר אך מרובים (אוסף אדריכל שמעון פובזנר, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

ממבואת הכניסה נמשך המבט למסך זכוכית המעניק מבט פנורמי על נוף העיר

.

העיר ובאמצע כביש בגין

.

כיום מנסים בכל זאת לנצל חלק משטחי הגגות הרחבים למרות פערי תקני הבטיחות שעל פיהם תוכננו הגגות

.

מודעה המעידה על ניסיונות להשתמש בגגות כפי שתכנן במקור האדריכל לפני 55 שנים

.

מאולם המבואה מדרגות רחבות יורדות אל אולם מרווח ומואר היטב ממנו היתה אמורה להיות יציאה לגג הבניין שנועד לתפקד כחצר עליונה, וכן לספרייה ומסדרונות המקשרים לאגפי הכיתות

.

הקישור לכיתות הוא באמצעות מסדרונות ארוכים המוארים בין השאר על ידי חצרות פנימיות כמו זו שמשמאל

.

העמודים החושפים לאורך המסדרונות יוצרים קצב ועומק. כיום אדריכלים נמנעים מליצור מסדרון, אך האדריכל שמעון פובזנר בזמנו ביקש ליצור במסדרונות מרחב שהייה אותו ניתן לנצל באופנים שונים – ולא רק מעבר או הצבת ארוניות ופחי אשפה

.

החצר הפנימית מוקפת במסדרונות המקשרים לכיתות המצויות בדפנות החיצוניות של האגף

.

החצר מרוצפת וכוללת ספסלים בנויים מבטון המקיפים ערוגות לעצים

.

מסדרון נוסף

.

כל חצר "נשלטת" על ידי חטיבת כיתות שונה

.

כיתה

.

חזית של אחד מאגפי הכיתות: שלד הבטון החשוף בולט על פני המילואה המחופה בלוחות אבן נסורה, כשבמהלך השנים את הקווים האופקיים חתכו מזגנים, סורגים ועוד כל מיני תוספות שפגעו במראה הבניין ולמעשה הפחיתו את מעמדו

.

1963: בבנייה (אוסף אדריכל שמעון פובזנר, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

אבן ובטון

.

שני אגפי הכיתות במבט מהחצר שבתחתית המגרש

.

קומת הקרקע של האגף נבצעה בתכלת לזכרה של תלמידת בית הספר שנרצחה על ידי תושב ירושלים חרדי

.

שלט לזכרה של הנרצחת

.

בחצר

.

טריבונות מחופות אבן

.

הכניסה לבית הספר עם רדת החשיכה

★

שיר לסיום:

.

★

רשימות נוספות על בתי ספר:

(1) בית הספר ש"י עגנון בנתניה (קוריאל-אמר)

(2) חצר בית הספר היסודי בחורפיש

(3) בתי ספר חדשים במגזר הבדווי בנגב 

(4) אורט יד לבוביץ' נתניה (מרדכי בן חורין)

(5) בית הספר היסודי ע"ש יעקב כהן בקרית אונו (זאב דרוקמן)

(6) בית הספר מאיר דורון ברמת השרון (ברוך-סולומון)

(7) בית הספר כרמים במודיעין (קוריאל-אמר)

(8) בית הספר הירוק בהוד השרון (קנפו-כלימור)

(9) תיכון ליידי דיוויס: בית ספר שהוא עיר (רם כרמי ושות')

(10) חצרות מתחדשות (יעל בר מאור)

(11) תיכון למדעים ברחובות: ספריות במרכז העניינים (עצמון אדריכלים)

(12) בית הספר בשכונת אגמים (לרמן אדריכלים)

(13) שני בתי ספר חדשים ביפיע וכפר כנא (אדריכל איאד אבו-גאנם)

(14) סיבוב בתי שימוש

(15) אפריקה

(16) בית ספר יסודי רקפות בקריית ביאליק (קנפו-כלימור אדריכלים + אב אדריכלות נוף)

(17) אולמות ספורט בצרפת, דנמרק וישראל (Alexandre Dreyssé, BIG, חן אדריכלים)

(18) בית ספר אקולוגי ע"ש יצחק שמיר בשכונה הירוקה ביבנה (אדריכל משה רז)

(19) חצר הגרוטאות בבית הספר ברמת החייל

(20) בית ספר יסודי רחל המשוררת בכפר סבא (ערן זילברמן)

(21) תיכון קוגל בחולון (דוד נופר)

(22) בית ספר מכולות ביפן (HIBINOSEKKEI + youji)

(23) בית ספר דרויאנוב בפלורנטין (אורנת-שפירא אדריכלים)

(24) קופצים עד הגג באתר בו נפלה פצצת אטום (HIBINOSEKKEI + youji)

★

★★★