סיבוב בקניון עזריאלי רמלה

רמלה היא כמו ילד בעייתי בבית ספר: הרבה פוטנציאל אבל לא ממומש. יש בה היסטוריה עשירה, אוכלוסיה מגוונת ויש לי שני דברים שאני אוהב בה: אוכל ואת זה שטיילתי בה פעם עם רוני. בימים אלה משלימים את תכנון קו הרכבת הקלה של הקו החום שמתוכנן לחצות אותה וזו סיבה מספיק טובה לבקר בה. הקו החום יתחיל במערב ראשון לציון, יחצה את צריפין, באר יעקב, רמלה ויסתיים באזור התעשייה שבצפון לוד.

בקניון עזריאלי רמלה מתוכננת הרכבת לפנות צפונה לרחוב הרצל. כאן החלטתי לעצור ולהכנס לקניון שתכנן האדריכל אבנר שר, כדי לראות איך קבוצת עזריאלי בונה קניון ברמלה. ההרגשה היא שעזריאלי גורם לאנשים להוציא כסף על דברים שהם לא צריכים ולהותיר אנשים מאושרים לרגע זעיר. זו המורשת של דוד עזריאלי וככה צריך לזכור אותו, ולא יעזור שום פסל דבילי שהוא יציב בכניסה או באמצע הקניון שמציג את עצמו כדמות הרואית. היחידים שלא התחברו לקניונים הם הקשישים – אותם עזריאלי עד עכשיו לא הצליח לחלוב. אבל בתי האבות שהקבוצה מקימה בימים אלה הולכת לכבוש גם אותם ולנקנק את שארית כספם. בינתיים, בקניון רמלה מתעוררים לעוד בוקר. ומה קורה במקביל בשוק?

על כך ברשימה זו.

.

תן לי צבע אחד חי מאלף גוונים מתים

.

רמלה זכתה

.

5 כוכבי יופי

.

(1) יופי/אופי

לרמלה אין יופי אלא אופי, אבל צריך לקחת בחשבון שאופי זו המצאה של מכוערות. מישהו נתן לרמלה חמישה כוכבי יופי, אז או שהוא עיוור או סתם סתום. העיר העתיקה היא חורבה גדולה, השיכונים הוותיקים מוזנחים על ידי התושבים באופן דומה להזנחה מהם סובלים מרבית השיכונים בארץ. זו בעיה של התושבים והיא נובעת כל כולה מחינוך לקוי וחוסר מודעות לסביבה בה הם חיים. העיריות מנסות לעזור אבל שום דבר לא יכול לעזור לכזו אוכלוסייה, למעט חינוך. אם מישהו יטען שהסיבה לכך היא עוני, אז צריך לתקוע לו מעדר בראש ואפשר קודם לכן לקחת אותו למשכנות עוני במדינות אחרות – שם התושבים גם אם הם עניים, עדיין הם יודעים להעריך את הסביבה בה הם חיים. כשרואים איך נראה שר החינוך ואיך מדברת שרת התרבות אז מבינים לאן העגלה נוסעת.

לעומת כל אותה הזנחה, קניון עזריאלי רמלה הוא אחד ממרכזי המסחר המטופחים שנתקלתי בהם. ניגוד חריף לסביבה המקיפה אותו. אמנם בעורף שלו מסתתר מתחם קטן של מגדלים חדשים ומטופחים, עליו כתבתי כאן, אבל חוץ מזה המצב מסביב מדכא. הפתרון שמצאו לכך ברשות המקומית הוא פינוי-בינוי. זה הקניון הראשון שתכנן האדריכל אבנר שר עבור קבוצת עזריאלי. שר מתמחה במרכזים מסחריים, ועל "קניון ארנה נהריה" שתכנן כמעט במקביל כתבתי כאן.

.

(2) ביקור

נכנסתי לקניון גם כדי לראות, אבל גם כדי לחפש משהו לאכול. הייתי רעב כי לא אכלתי בבוקר כלום. השעה היתה 10 וכל החנויות בקניון כבר היו פתוחות אבל תנועת הקונים דלילה. כמה עקרות בית מיואשות שוטטו מכאן לשם ובאופן לא מפתיע היתה התנפלות של כמה נשים על דוכן שמכר עירוב פריטי לבוש מקומטים ומבולגנים כנראה בהנחה. השולחנות בבית הקפה היו תפוסים באופן חלקי, ושוב גם כאן האוכלוסייה הורכבה מעקרות בית או נשים בחופשת לידה (לפי העגלה הצמודה). יש פה את אותן חנויות כמו בכל קניון, כך שמבחינת האופי המסחרי אין חידוש. הכל אותו דבר, אפילו אין פה את הפיסול או הויטראז' שדוד עזריאלי תמיד הקפיד לשלב בקניונים שלו. גם אם מדובר היה בעבודות אמנות רדודות – נוכחותן הוסיפה ממד נוסף למקום, אבל כאן אין כלום, רק חנויות של רשתות ובתוכן מוכרות עם מבט עצוב ומשועמם. כנראה אסור להן לגעת בנייד בשעת המשמרת, גם אם לגמרי ריק.

הקניון שוכן על מגרש מלבני, כשמבנה המסחר עצמו מתוכנן בצורת האות ר'. בשטח הנותר במגרש הוקם חניון עילי. היו שטענו שיש כאן ארכאולוגיה, ולכן החניון אינו תת-קרקעי. מהחניון ניתן לצאת בקלות ובנוחות לקניון עצמו באמצעות גשרים רחבים. על הגשר מקבלים מבט חדש על הבניין, כזה שלא מתקבל ממפלס הקרקע בו מוסתר הבניין על ידי בניין החניון. בנקודת המפרק בין שני אגפי הקניון עוצב מעין כדור זכוכית, אותו עזריאלי ניסה להפוך לסמל נוסף לחלק מהקניונים שבנה בסוף חייו. הכדור מאכלס בכל אחת מקומותיו בית קפה ובמרכזו מעלית שקופה. בלילה התאורה הופכת אותו למרהיב יותר מהמראה שלו ביום.

.

החזית הפונה לרחוב במבט ממעגל התנועה המוביל לחניון של הקניון: קופסה אטומה, אפילו הזכוכית הכהה לא מזמינה ונראית כמו חור שחור

.

(3) עיצוב

העיצוב של אדר' אבנר שר בקניון רמלה בא לידי ביטוי בעיקר בתקרה. קווים אלכסוניים שמשלבים גופי תאורה עם פתחי סקיי-לייט. הקווים האלכסוניים מדגישים תנועה ואם הם לא היו נותרים דו-ממדיים אז גם יכול היה להיות בהם ערך פיסולי, אבל או ששר לא היה מספיק יצירתי או שעזריאלי הגביל את ההשקעה. הקו העיצובי של שר הולך ומשתכלל מקניון לקניון, שר בעצמו הוא צייר חובב. אבל האם יש בעיצוביו ערך מוסף? בהחלט לא. מדובר כאן בתוצר הנמוך ביותר שאדריכלות יכולה להציע.

אדריכלות הנוף הוא מרכיב שממנו התנערו כאן לחלוטין. אין כאן נוף. לא עץ ולא פרח. אפילו אדמה חשופה אין כאן. רק אספלט, פח ושייש. הקניון מנותק מהסביבה, מהאדמה, רק לאנשים הקניון הזה ניטפל, או יותר מדויק – לכספם.

נחזור לקווים האלכסוניים: הם מודגשים באופנים שונים בחזית ובעיקר בפנים הבניין. החזית היא קופסה אטומה עם פתחים בודדים שביום הם כהים ולמעשה גם הם אטומים. בפנים הקווים האלכסוניים חוצים זה את זה, מתרחקים ומתקרבים, עוטפים סקיי-לייט מעוין שמעניק במט אל השמיים (ובטח לא לשיכונים המוזנחים והמציאות היומיומית שמחכה לקונים מחוץ לבועה), וממשיכים הלאה תוך שמשולבים בהם גופי תאורה. הפסים שחורים והתקרה לבנה. הרצפה מצוחצחת ובכלל כל הקניון מבריק. כחובב אדריכלות קניונים ההשוואה בין הקניונים מעוררת אצלי עניין, ולפי דעתי קניון רמלה הוא מהקניונים היותר מצוחצחים שנתקלתי בהם והשיא הוא בשירותים. אולי זו השעה המוקדמת שחשפה מקום נקי במיוחד ואולי ככה מנוהל פה העסק. לגברים יש עיצוב בגווני כחול/סגול ולנשים בגווני ורוד/אדום. הקווים האלכסוניים בשירותים הופכים לחלק דומיננטי בעיצוב הקירות והמחיצות, אך שוב, נותרים דו-ממדיים ללא ערך אדריכלי ממשי.

.

(4) סיסו עדיף

הייתי רעב, אבל מה שהציעו כאן, כמו גם בכל שאר הקניונים לא היה מפתה. מדובר ברמלה: בירת האוכל העממי של ישראל, אבל התואר הזה נעדר מהקניון נטול האופי. ברמלה מחוץ לקניון מצויים כמה מהמקומות הכי טובים לאכול בהם: הודי, תורכי, מרוקאי, ערבי. מהיר, מיוחד וטעים – אבל ממש לא בקניון.

יצאתי במהירות והמשכתי לשוק. כנראה שבשעות היום השוק עדיין שולט. כאן התחלתי עם בורקס קטן של סיסו במרכז השוק והמשכתי לחומוס של חליל. המרקם והמתיקות של חומוס חליל הוא מתכון מנצח ואפילו עלי קרוון לא מצליח להתחרות בו, ובטח לא הקניון.

.

.

מבנה החניון

.

בחניון

.

גשר רחב מקשר בין החניון ובין הכניסה וממנו ניתן להשקיף על הבניין האטום

.

קווים אלכסוניים הם הסממן העיצובי המופיע בחזית ובפנים הקניון

.

מול העיר

.

בפסים השחורים משולבת תאורה שנדלקת עם חשיכה

.

במעבר בין החניון ובין הקניון ניתן להשקיף על כדור הזכוכית המסמן את המפרק בין שני אגפי הקניון

.

שני גשרים מקשרים בין החניון ובין שני מפלסי הקניון. ברקע אחד ממגדלי המגורים עליהם כתבתי כאן רשימה בעבר

.

הכניסה

.

מבט מתוך הקניון על הכניסה

.

במרכז הכדור מעלית זכוכית, כשבקומה העליונה היא מוקפת בשולחנות בית קפה

.

משחק צורני שלא מצליח להלהיב

.

הקווים האלכסוניים מכניסים דרמה

.

בדרך למעלה

.

בדרך למטה

.

ירידה לפרטים: הקווים האלכסוניים מופיעים גם בדופן התחתונה של הדרגנועים

.

ושוב למטה

.

הפסים השחורים משמשים לגופי תאורה ולהגדרת פתחי סקיילייט

.

אור טבעי

.

הלוגו

.

מבט למטה: יש מקומות ישיבה פה ושם

.

גם הספסל מעוצב ברוח העיצוב הכללי שבא לידי ביטוי בתקרה וברצפה

.

ועוד מבט למעלה

.

מבט למעלה

.

פרט בתקרה המשלב תאורה

.

מעלית זכוכית

.

רחוב חנויות

.

ברחוב

.

עיצוב תקרת הרחוב מדגישה את כיוון התנועה

.

חנות

.

חנות

.

חנות

.

חנות

.

אוכל מהיר

.

עוד אוכל מהיר

.

שקוף

.

השירותים הם המקום בו האדריכל בחר להכניס צבע: ורוד לנשים וכחול לגברים

.

כיורים ומראות

.

הקווים האלכסוניים חוזרים ומופיעים גם כאן אלא שגווני כחול/סגול מחליפים את העודף לבן

.

משתנות

.

תאורה נסתרת בקצה תקרת הגבס המונמכת

.

רוצים אוכל? עדיף ללכת לשוק. משמאל: בורקס סיסו

.

הבורקס הכי טעים שאכלתי: 3 שקלים לחתיכה ויש מבחר מילויים. בשעה אחת או שתיים המלאי מסתיים והבסטה נסגרת

.

למנה עיקרית: חומוס חליל, במרחק דקה הליכה מבורקס סיסו

★

★

★

שיר לסיום:

.

★★★