סיבוב בבניין מגורים בכיכר צרפת בירושלים בתכנון דב ורם כרמי וצבי מלצר

לא מעט אדריכלים תל אביבים התמודדו לאורך השנים עם הבנייה בירושלים והשימוש באבן ירושלמית. ברובם נהגו בהסתייגות מאותה בנייה בעלת חזות מסורתית. כך היה גם בבניין המגורים המשותף שתכננו האדריכלים דב כרמי, צבי מלצר ורם כרמי בכיכר צרפת שבמפגש הרחובות עזה, רמב"ן, אגרון וקרן היסוד.

כאן התמודדו השלושה עם מגרש בעל מאפיינים עירוניים, כזה הפונה לכיכר, כשבנוסף שתיים מדפנותיו פונות לשני רחובות. חוץ מהתמודדות העירונית, ניתן למצוא כאן התמודדות עם המרחב הפרטי, המשותף והציבורי, עם עיצוב וחלוקת הגושניות של הבניין ועם החומריות הירושלמית שדרשה שימוש באבן בחזיתות המבנה.

ועל כך ברשימה זו.

.

4

.

שני גושי הבניין נראים כמונחים על קומת מסד מסחרית הפונה לרחוב

.

בית תל אביבי: במקום אבן ירושלמית בעיבוד גס החיפוי בוצע באבן נסורה שנראית כמעט כמו טיח לבן, רק קומת המסד הפונה לרחוב מחופה באבן שנראית כמו אבן

.

דוקא חדרי הרחצה פונים לכיכר, והחדרים לרחובות

.

שני גושי הבניין אינם מקבילים זה לזה אלא מוטים בזווית ההולכת ומצטמצמת לכיוון הכיכר

.

(1) הבניין

במקום ליצור גוש בניין אחד, יצרו כאן האדריכלים שני גושים כשבכל אחד מהם זוג דירות בקומה. האגף המקשר בין שני הגושים הוא אגף המעברים האנכיים הכולל חדר מדרגות ומעלית. כדי להדגיש את נוכחותם של שני הגושים, עוצב האגף באופן שקוף וללא קירות כמעט. בנוסף, הגושים לא נבנו כמקבילים זה לזה אלא בזוית ההולכת וקטנה לכיוון הכיכר, כשבנקודת הקצה מיקמו את הכניסה הראשית. חצר פנימית בצורת מחומש מכנסת אליה את כל המעברים – האופקיים והאנכיים. חצר המעניקה מבט מיוחד לכיוון השמיים ולבניין עצמו, מרכיב שכרמי הבן עשה בה שימוש לאורך דרכו המקצועית עד עבודותיו האחרונות, ממש בדומה לזו שכתבתי עליה כאן. תפקיד נוסף לחצר הוא המעבר בין הרחוב ובין הדירות, בין הציבורי והפרטי. כך נוצר מרחב משותף אותו המשיכו ומשכו האדריכלים גם לאגף חדר המדרגות והמעלית המורכב מגשרים המקשרים את מגדל המעלית והמדרגות לדירות עצמן. עם השנים נאטמו חלק מהגשרים באמצעות תריסים והרעיון המקורי קצת התמסמס.

פתחי החלונות הרחבים בדירות, שם ממוקמים גם האזורים היותר ציבוריים בדירה כמו מרפסת או סלון, מוקמו בחזיתות הארוכות הפונות לרחובות הרמב"ן ועזה, ולא כפי שאפשר היה לצפות לכיוון הכיכר. אולי אפשר למצוא כאן תגובה לבניין שנבנה על מגרש עם מאפיינים דומים שבנייתו הושלמה ב-1954 בקרן הרחובות אנטקולסקי ורמברנדט בתל אביב, בתכנון האדריכלים שמעון פובזנר ואברהם יסקי, שאף זכו על הפרויקט בפרס רוקח. גם שם בוצעה הפרדה לשני גושים, גם שם פונות הדירות לא למפגש הרחובות אלא לרחובות עצמם, וגם שם מפנה הבניין לכיוון מפגש הרחובות חזית אטומה יחסית המסתירה את חדרי השינה.

את הרוח התל אביבית החדירו האדריכלים בקומת הקרקע הפונה לכיכר. כאן מיקמו חזית מסחרית עם ארכדה המזכירה את הארכדה הקיימת ברחוב אבן גבירול. לשאר החזיתות מפנה הבניין קירות אבן אטומים, שהבולט הוא הקיר הפונה לרחוב עזה ונוצר כקיר תמך בגלל הטופוגרפיה היוצרת הבדלי מפלסים.

.

(2) האדריכלים

שלושה אדריכלים מדורות שונים היו מעורבים בפרויקט. קשה לזהות היד של מי מודגשת כאן. החזיתות הפונות לרחובות רמב"ן ועזה מורכבות מחלוקה מודולורית, שגם אם היא לא מזכירה את בנייני המשרדים של ההסתדרות ברחוב ארלוזורוב, פרויקט שהוביל דב כרמי (1962-1905), קשה שלא לראות את הסדר והארגון שמופיע בחלוקת החזית, אם באמצעות הפתחים ואם באמצעות סידור חיפוי לוחות האבן. בגושניות ניתן למצוא הד לגושניות של בית אל-על שאת תכנונו הוביל רם כרמי. נותר צבי מלצר – הצלע השלישית בשותפות הפוריה הזו, אך היות וטרם בוצעה עבודה שחקרה את עבודתו – קשה לדעת מה ייחד את יצירתו. נקווה שבתערוכה שתוצג במוזיאון תל אביב בעוד שנתיים תינתן התייחסות גם למלצר, ואם לא אז תינתן לו תערוכה נפרדת.

במקביל ובאותה תקופה תכנן המשרד בין השאר גם את בית ספר אורט סינגלובסקי, בית אל-על, תיאטרון הקאמרי, מכון התקנים בתל אביב, וכן את משכן הכנסת בירושלים. מגוון העבודות והפתרונות השונים שמצאו האדריכלים לכל שימוש, הם שהעניקו להם את היוקרה ממנה הם נהנו והביאה להם שרשרת של פרסים ובראשם את פרס ישראל.

רם כרמי (2013-1931) הצטרף למשרד של אביו ב-1955. עד אז שהה בלונדון שם למד אדריכלות. עם חזרתו לתל אביב הוא מצא שמשרדו של אביו שנקרא אז "חבר אדריכלים" מתבסס על שיטת הקואופרטיב בו היה שותף אביו עם שאר העובדים. כרמי הבן פיזר את הקואופרטיב ופתח את המשרד מחדש, הפעם בשותפות עם אביו ועם האדריכל צבי מלצר. כשהבניין הזה הושלם היה כרמי בן 28. ב-1962 נפטר דב כרמי והשותפות הסתיימה.

.

שורות לוחות האבן הלבנה והאדומה הם יצירה בפני עצמה

.

חזית הגוש הדרומי הפונה לרחוב עזה

.

קיר התמך מזכיר גדרות ברחובות תל אביב

.

קומת הרחוב הפונה לכיכר היא קומת עמודים מסחרית, כמו ברחוב אבן גבירול שנבנה באותן שנים בתל אביב

.

מבואה מקורה מובילה לחצר פנימית המקשרת לבניין

.

מבט מקצה המבואה לכיוון הכיכר

.

חצר פנימית מרובת צלעות הודות לגושים שאינם מקבילים

.

מגדל המעלית המתנשא לכל גובה הבניין משיק משני צידיו למרפסת רחבה הפונה לחצר בכל קומה

.

מבט מהחצר

.

חיפוי קירות החזית בלוחות אבן נסורה בגדלים שונים

.

חדר המדרגות בקומת הקרקע, משהו הציב ספסל בצד שיהיה נעים להמתין למעלית

.

שלט בצמוד לספסל

.

מעלית: הריצוף הוא מאוחר ונראה כי גם דלתות הזכוכית הן מאוחרות ובמקור המבואה היתה פתוחה לחצר כמו כל שאר המרפסות שבקומות העליונות

.

אך ורק למגורים

.

מבט על הפיר במרכז המדרגות

.

פרט

.

מרצפות טראצו פשוטות אך עמידות

.

מעקה ברזל פשוט

.

בכל קומה מפרסת הצמודה לכל דירה ומשקיפה על החצר הפנימית, סגירת התריסים היא תופסת מאוחרת ולא מופיעה בכל הקומות

.

בקומה הזו למשל לא סגרו את הפתחים הפונים לחצר

.

ב-1959 חוץ מהבניין של כרמי, בצד השני של הכיכר השלים האדריכל דוד רזניק את בניין המגורים שהוא תכנן

★

★

וברוח הימים האלה אסיים עם זה:

.

★

★★

★

ולסיום:

מוזמנים לתערוכה שאצרתי ותפתח ביום שלישי הקרוב!

.

לחצי להגדלה

★

★