סיבוב בבניין מגורים בכיכר צרפת בירושלים בתכנון דב ורם כרמי וצבי מלצר

לא מעט אדריכלים תל אביבים התמודדו לאורך השנים עם הבנייה בירושלים והשימוש באבן ירושלמית. ברובם נהגו בהסתייגות מאותה בנייה בעלת חזות מסורתית. כך היה גם בבניין המגורים המשותף שתכננו האדריכלים דב כרמי, צבי מלצר ורם כרמי בכיכר צרפת שבמפגש הרחובות עזה, רמב"ן, אגרון וקרן היסוד.

כאן התמודדו השלושה עם מגרש בעל מאפיינים עירוניים, כזה הפונה לכיכר, כשבנוסף שתיים מדפנותיו פונות לשני רחובות. חוץ מהתמודדות העירונית, ניתן למצוא כאן התמודדות עם המרחב הפרטי, המשותף והציבורי, עם עיצוב וחלוקת הגושניות של הבניין ועם החומריות הירושלמית שדרשה שימוש באבן בחזיתות המבנה.

ועל כך ברשימה זו.

.

13433206_1305030079526571_2939481387685293651_o

4

.

DSC01659

שני גושי הבניין נראים כמונחים על קומת מסד מסחרית הפונה לרחוב

.

DSC01701

בית תל אביבי: במקום אבן ירושלמית בעיבוד גס החיפוי בוצע באבן נסורה שנראית כמעט כמו טיח לבן, רק קומת המסד הפונה לרחוב מחופה באבן שנראית כמו אבן

.

DSC01664

דוקא חדרי הרחצה פונים לכיכר, והחדרים לרחובות

.

DSC01665

שני גושי הבניין אינם מקבילים זה לזה אלא מוטים בזווית ההולכת ומצטמצמת לכיוון הכיכר

.

(1) הבניין

במקום ליצור גוש בניין אחד, יצרו כאן האדריכלים שני גושים כשבכל אחד מהם זוג דירות בקומה. האגף המקשר בין שני הגושים הוא אגף המעברים האנכיים הכולל חדר מדרגות ומעלית. כדי להדגיש את נוכחותם של שני הגושים, עוצב האגף באופן שקוף וללא קירות כמעט. בנוסף, הגושים לא נבנו כמקבילים זה לזה אלא בזוית ההולכת וקטנה לכיוון הכיכר, כשבנקודת הקצה מיקמו את הכניסה הראשית. חצר פנימית בצורת מחומש מכנסת אליה את כל המעברים – האופקיים והאנכיים. חצר המעניקה מבט מיוחד לכיוון השמיים ולבניין עצמו, מרכיב שכרמי הבן עשה בה שימוש לאורך דרכו המקצועית עד עבודותיו האחרונות, ממש בדומה לזו שכתבתי עליה כאן. תפקיד נוסף לחצר הוא המעבר בין הרחוב ובין הדירות, בין הציבורי והפרטי. כך נוצר מרחב משותף אותו המשיכו ומשכו האדריכלים גם לאגף חדר המדרגות והמעלית המורכב מגשרים המקשרים את מגדל המעלית והמדרגות לדירות עצמן. עם השנים נאטמו חלק מהגשרים באמצעות תריסים והרעיון המקורי קצת התמסמס.

פתחי החלונות הרחבים בדירות, שם ממוקמים גם האזורים היותר ציבוריים בדירה כמו מרפסת או סלון, מוקמו בחזיתות הארוכות הפונות לרחובות הרמב"ן ועזה, ולא כפי שאפשר היה לצפות לכיוון הכיכר. אולי אפשר למצוא כאן תגובה לבניין שנבנה על מגרש עם מאפיינים דומים שבנייתו הושלמה ב-1954 בקרן הרחובות אנטקולסקי ורמברנדט בתל אביב, בתכנון האדריכלים שמעון פובזנר ואברהם יסקי, שאף זכו על הפרויקט בפרס רוקח. גם שם בוצעה הפרדה לשני גושים, גם שם פונות הדירות לא למפגש הרחובות אלא לרחובות עצמם, וגם שם מפנה הבניין לכיוון מפגש הרחובות חזית אטומה יחסית המסתירה את חדרי השינה.

את הרוח התל אביבית החדירו האדריכלים בקומת הקרקע הפונה לכיכר. כאן מיקמו חזית מסחרית עם ארכדה המזכירה את הארכדה הקיימת ברחוב אבן גבירול. לשאר החזיתות מפנה הבניין קירות אבן אטומים, שהבולט הוא הקיר הפונה לרחוב עזה ונוצר כקיר תמך בגלל הטופוגרפיה היוצרת הבדלי מפלסים.

.

(2) האדריכלים

שלושה אדריכלים מדורות שונים היו מעורבים בפרויקט. קשה לזהות היד של מי מודגשת כאן. החזיתות הפונות לרחובות רמב"ן ועזה מורכבות מחלוקה מודולורית, שגם אם היא לא מזכירה את בנייני המשרדים של ההסתדרות ברחוב ארלוזורוב, פרויקט שהוביל דב כרמי (1962-1905), קשה שלא לראות את הסדר והארגון שמופיע בחלוקת החזית, אם באמצעות הפתחים ואם באמצעות סידור חיפוי לוחות האבן. בגושניות ניתן למצוא הד לגושניות של בית אל-על שאת תכנונו הוביל רם כרמי. נותר צבי מלצר – הצלע השלישית בשותפות הפוריה הזו, אך היות וטרם בוצעה עבודה שחקרה את עבודתו – קשה לדעת מה ייחד את יצירתו. נקווה שבתערוכה שתוצג במוזיאון תל אביב בעוד שנתיים תינתן התייחסות גם למלצר, ואם לא אז תינתן לו תערוכה נפרדת.

במקביל ובאותה תקופה תכנן המשרד בין השאר גם את בית ספר אורט סינגלובסקי, בית אל-על, תיאטרון הקאמרי, מכון התקנים בתל אביב, וכן את משכן הכנסת בירושלים. מגוון העבודות והפתרונות השונים שמצאו האדריכלים לכל שימוש, הם שהעניקו להם את היוקרה ממנה הם נהנו והביאה להם שרשרת של פרסים ובראשם את פרס ישראל.

רם כרמי (2013-1931) הצטרף למשרד של אביו ב-1955. עד אז שהה בלונדון שם למד אדריכלות. עם חזרתו לתל אביב הוא מצא שמשרדו של אביו שנקרא אז "חבר אדריכלים" מתבסס על שיטת הקואופרטיב בו היה שותף אביו עם שאר העובדים. כרמי הבן פיזר את הקואופרטיב ופתח את המשרד מחדש, הפעם בשותפות עם אביו ועם האדריכל צבי מלצר. כשהבניין הזה הושלם היה כרמי בן 28. ב-1962 נפטר דב כרמי והשותפות הסתיימה.

.

DSC01666

שורות לוחות האבן הלבנה והאדומה הם יצירה בפני עצמה

.

DSC01699

חזית הגוש הדרומי הפונה לרחוב עזה

.

DSC01697

קיר התמך מזכיר גדרות ברחובות תל אביב

.

DSC01696

קומת הרחוב הפונה לכיכר היא קומת עמודים מסחרית, כמו ברחוב אבן גבירול שנבנה באותן שנים בתל אביב

.

DSC01667

מבואה מקורה מובילה לחצר פנימית המקשרת לבניין

.

DSC01695

מבט מקצה המבואה לכיוון הכיכר

.

DSC01673

חצר פנימית מרובת צלעות הודות לגושים שאינם מקבילים

.

DSC01672

מגדל המעלית המתנשא לכל גובה הבניין משיק משני צידיו למרפסת רחבה הפונה לחצר בכל קומה

.

DSC01675

מבט מהחצר

.

DSC01670

חיפוי קירות החזית בלוחות אבן נסורה בגדלים שונים

.

DSC01677

חדר המדרגות בקומת הקרקע, משהו הציב ספסל בצד שיהיה נעים להמתין למעלית

.

DSC01682

שלט בצמוד לספסל

.

DSC01680

מעלית: הריצוף הוא מאוחר ונראה כי גם דלתות הזכוכית הן מאוחרות ובמקור המבואה היתה פתוחה לחצר כמו כל שאר המרפסות שבקומות העליונות

.

DSC01678

אך ורק למגורים

.

DSC01681

מבט על הפיר במרכז המדרגות

.

DSC01692

פרט

.

DSC01691

מרצפות טראצו פשוטות אך עמידות

.

DSC01689

מעקה ברזל פשוט

.

DSC01688

בכל קומה מפרסת הצמודה לכל דירה ומשקיפה על החצר הפנימית, סגירת התריסים היא תופסת מאוחרת ולא מופיעה בכל הקומות

.

DSC01693

בקומה הזו למשל לא סגרו את הפתחים הפונים לחצר

.

DSC01656

ב-1959 חוץ מהבניין של כרמי, בצד השני של הכיכר השלים האדריכל דוד רזניק את בניין המגורים שהוא תכנן

וברוח הימים האלה אסיים עם זה:

.

★★

ולסיום:

מוזמנים לתערוכה שאצרתי ותפתח ביום שלישי הקרוב!

.

MB-Invitation-New-Hebrew (3)_001

לחצי להגדלה

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עומר כרמון  On 16/07/2016 at 21:36

    הבניין הזה הוא יופי נשגב בהשוואה לבניין שתכנן רזניק ממול, אבל מי אישר לבנק להגיע כך לקו אפס וליצור בכיכר עיקול מוזר ומסוכן מרחוב עזה לרחוב רמב"ן?

  • עומר כרמון  On 16/07/2016 at 21:46

    זה לא רק הבנק, אלא כל הקומה המסחרית

  • netanel488  On 17/07/2016 at 2:02

    שלום מיכאל ותודה על הרשימה.
    א. מוזר לי קצת שקומה מסחרית היא בעיניך "רוח תל אביבית", ובכללי ההשוואה המתמדת לתל אביב לא ממש מובנת .
    ב. אבן נסורה היא "פיתרון" מאוד רווח ולא ממש ראוי לציון בירושלים, לעומת זאת, כדאי לציין את ההשראה הממלוכית (אני חושב) לפסים האדומים בין הקומות (דומה קצת לאבלק ולשימוש שעשו הבריטים במוטיב הזה במרכז העיר, וגם לפס האבן המפריד בין הקומות הנהוג בבניה הערבית בעיר).
    כיף לקרוא רשימה על ירושלים, מקווה שיש עוד בקנה אם כבר עלית עד הנה…

    • מיכאל יעקובסון  On 17/07/2016 at 6:17

      שלום נתנאל: א. האופן בו מופיעה כאן הקומה המסחרית דומה מאד לאופי שניתן למצוא ברחוב אבן גבירול – מודל שאדריכלים רבים בארץ ראו, למדו וביקשו להעתיק. בירושלים היא מופיעה כאן וכן בבניין נוסף ברחוב יפו. ב. לא עשיתי דוקטוררט על נושא חיפוי האבן בירושלים במאה ה-20 אך ככל הנראה, האבן הנסורה נכנסה לירושלים לא מעט הודות לקבוצת האדריכלים התל אביבית שבין הבולטים בהם ניתן למצוא את שולמית ומיכאל נדלר שתכננו את בית אלישבע, הספרייה הלאומית, בית תרבות עמים לנוער ואת בית גיורא, וכפי שמציין זאת האדריכל דוד קרוינקר בספריו, אחד הביטויים ל"רוח תל אביבית אחרת" היה השימוש באבן נסורה כפי שבדיוק מופיע כאן. ג. לאחרונה פרסמתי כאן רשימה על בית כנסת הרמב"ן ובהמשך אפרסם על גן בלומפילד, פרויקט המגורים על מגרש ימק"א וכן על מלון אחד בעיר. היום פורסמה במגזין ל"אשה" כתבה גדולה שכתבתי על אחת הבתים הכי שווים (בכסף ותכנון) ובהמשך יפורסם באתר xnet כתבה מקיפה על אחת השכונות בעיר.

  • שלגיה  On 17/07/2016 at 8:36

    יש לי חולשה לירושלים ולגברים ירושלמים, אז כל דבר בירושלים נראה לי אוטומטית יפה. אבל הדבר הטוב היחיד שאפשר להגיד על הבניין הזה הוא שבניין המלון ממול,פרימה המלכים או איך שקוראים לו-גרוע ממנו.
    מה עכשיו? צריך לקנות לאשה כדי לקרוא כתבות שלך או שיעלו את זה לאקסנט? גם איך אפשר להגיב בעיתון נייר? לשלוח מכתב? אני ממש סקרנית לדעת באיזה בית מדובר.
    אני כבר ממש מחכה לפתיחה של התערוכה. בטח יהיה אירוע שווה

    • מיכאל יעקובסון  On 17/07/2016 at 20:16

      הכתבה ב'לאשה' תפורסם מתישהו גם באקסנט בגרסה שונה.

      • שלגיה  On 18/07/2016 at 12:09

        הכוונה לבית של ספדיה? קראתי עכשיו את הכתבה. נוף חד פעמי,בית לא רע. בשימור בתים עותומנים ,אני אוהבת את בית עבוד בעכו-הוא המודל שלי. הספדיה הזה כל כך מרוכז בעצמו. כל המדינה מתנהלת ככה והוא בוכה על החלק שכואב לו. הוא מתנשא,לא חי בארץ ובא ומתחיל להגיד איך דברים צריכים להתנהל.

        • מיכאל יעקובסון  On 18/07/2016 at 12:14

          כן. הבית של ספדיה ממש לא מרוכז בעצמו. זה בית שמכל כיוון פונה החוצה לא רק במבט אלא גם באוורור.

          • שלגיה  On 19/07/2016 at 22:34

            איזה כיף היה באירוע,נהניתי מאוד. מה יהיה עם ההרצאה שלא התקיימה? אולי נעשה שוב את הכל מהתחלה. זה די ביזיון המקום הזה. אין מזגן ואין חשמל. מים זורמים יש?
            אני לא זוכרת על מה דיבר מנחם באר, היה מעניין לשמוע אותו מנתח את אחד הבניינים שלו.מה כתוב בספר? זה אלבום או ספר? רציתי לקנות אבל לא הבנתי למי משלמים. דפדפתי. ראיתי הרבה צילומים שזה נהדר. לא שמתי לב אם יש גם מלל.
            הצילומים של העומרי הזה, בחלקם יש משהו קצת טכני,כמו גלויות של תיירים. בחור חמוד ,אבל צריך להשתחרר (מהצבא?) . שידפדף קצת בבלוג שלך, את הצילומים שלך אני ממש אוהבת.
            אגב,היה אורח אחד באירוע ,נראה לי תייר. אוטו שכור. ממש גרוע בחניות. אני ,שלא יודעת לעשות רוורס,רציתי להציע להחנות לו את האוטו מרוב שהוא היה גרוע. זה תמיד כיף לגלות שמשהו שאתה גרוע בו,יש גרועים ממך.

            • מיכאל יעקובסון  On 20/07/2016 at 13:35

              אני שמח שהיה כיף אבל מבאס שמערכת החשמל היתה כל כך דפוקה. ההרצאה שלא התקיימה לא נראה לי שהיא תתקיים היות ולא מתוכנן אירוע נוסף במסגרת התערוכה.
              הספר הוא יותר אלבום מלא תמונות, והטקסטים בו הם ברובם ביוגרפיים ופחות מתייחסים לאדריכלות עצמה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: