סיבוב בשרידי חיטין שחוסל ב-1948

לא פשוט למצוא את שרידי חיטין המסתתרים הרחק מדרך עפר בבקעת ארבל, כמה ק"מ מערבית לטבריה. מאז התרוקן הכפר ובתיו נהרסו, הוקם קיבוץ לביא מעליו, מושב כפר זיתים לידו ומתחם ענק התפתח סביב לקבר נבי שועייב, הוא קבר יתרו המקודש למסורת הדרוזית. כל מה שנותר מהכפר הוא מסגד עם צריח וכמה עצים ותיקים.

הייתי כאן בפעם הראשונה באמצע העשור הקודם, במסגרת סיור שנתן הזדמנות למי שלא יודע ולא מכיר, לגלות מקומות מאד קרובים. מתברר שחלק מצאצאי חיטין חיים כיום ביישובי הגליל, אך באתר עצמו מבוצעות עבודות תחזוקה מסתוריות ולא ברורות. חלק מהאתר מוקף גדר מתכת קטנה עליה קבועים שלטים של רשות העתיקות. השלטים מציינים שכאן מבצעים עבודות שימור. יש פיגומים ותומכות אבל נראה כאילו הפסיקו את העבודה באמצע, או שכך זו השיטה להגיד: אנחנו עוד עובדים כאן, אז אסור לאף אחד חוץ מרשות העתיקות להסתובב פה. סיבה מספיק טובה לבוא ולהסתובב.

ועל כך ברשימה זו.

.

היום אולי נדחה את קץ דרכנו

.

קטע ממפת האזור משנת 1880: חיטין במרכז

.

1880: חיטין

.

(1) 1864:

הנרי בייקר טריסטראם הסתובב כאן ב-8 במרץ 1864. את התרשמותו פרסם בספר שתורגם גם לעברית ונקרא "מסע בארץ ישראל, יומן" (מוסד ביאליק, תרגום: חיים בן-עמרם, 1981):

"דרכנו במעלה נחל ארבל היתה מרתקת, אלא ששרר שם חום כבד. עברנו על פני מערת השודדים וחורבות ארבל, ולאחר שעברנו מימין לקרני חיטין הגענו לכפר חיטין עצמו – בתי חומר בכיכר רחבה. סביבות הכפר נטועות כרמי זיתים ותאנים ובינותם חלקות פתוחות של תבואה ירוקה. עצי התאנה המלבלבים בישרונו כי הקיץ ממשמש ובא. נזכרנו בהמיית לב כי בכיכר הזאת, בין הכפר לוביא ובין 'הקרניים' – שני תלים קרובים שאינם ראויים להיקרא פסגות, אשר ביניהם משתרע מדרון – ניטש בשנת 1187 קרב חיטין, שבו הוכה צבא הצלבנים מכה אחרונה ומוחצת, ששמה קץ לשלטון הנוצרי בארץ ישראל.

"יושבי חיטין היו ניגוד מובהק לאנשי מג'דל – בהירים וכמעט נקיים. במקום אותן נשים מטונפות ומנוונות העוטות בלואי סחבות כחולים כהים, שרואים בכפרי הערבים, פגשנו כאן פנים בהירות וגוונים בהירים. התלבושות בכפר זה מיוחדות במינן: כל הנשים, הילדות והילדים לבשו גלימה הדוקה ארוכה מחוטי שני, עם פסים אלכסוניים צהובים, ומעליה בדרך כלל מעיל קצר בהיר שצבעו אדום וכחול או צהוב. לחיי הנשים היו עטורים דולרים ופיאסטרים, לפי האופנה הנצרתית, ואחדות מן העשירות שבהן ענדו מחרוזות של מטבעות זהב, עם דובלון התלוי כמשקולת לפנים. זה היה יום חג והתושבים נקבצו בסוכות של ענפי הרדוף על גגות הבתים. מחוץ לכפר עטו המוני נערות עליזות על כעשרים נדנדות בין עצי הזית, והן הזכירו נוער אנגלי ברגע שאין משגיחים עליו, ובעברנו בירכו לשלום".

.

הגבעה הקטנה היתה עד 1948 מכוסה בתים

.

בקצה השביל נחשף בהדרגתיות המסגד

.

המתחם מוקף ברובו בגדר המונעת כניסה

.

מינהל השימור

.

(2) רשות מקרקעי ישראל מגיבה

הייתי כאן לפני כמה שנים וגם אז היה את השלט הזה. האם העבודות כאן אמורות להיגמר מתישהו או שאלה סתם שלטים שנועדו לסגור את השטח מפני מבקרים לא רצויים או שהמדינה שופכת כאן כסף באמצע שומקום ובלי בקרה. פניתי לדוברות רשות העתיקות שדחתה את פנייתי והפנתה אותי לדוברות רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) בטענה שהיא הרשות האחראית על האתר ויוזמת העבודה. אז פניתי לרמ"י ושאלתי מספר שאלות והנה התשובות:

.

מה ססטוס העבודות באתר? "באתר מבוצעות עבודות תחזוקה ושיקום כחלק מתחזוקת שורת אתרי דת מוסלמים אותם התחייבה המדינה לתחזק, בעקבות  עתירה לבג"צ של גופים פרטיים אשר ביקשו לבצע את תחזוקת המבנים והאתרים בעצמם. העבודות מבוצעות על ידי יחידה לשימור אתרים של רשות העתיקות המתמחה בתחזוקה ושיקום מבנים עתיקים".

מה מטרת העבודות? "המטרה הינה לתחזק את המבנה ולחזקו ולמנוע קריסתו אך בהחלט לא על מנת להשיבו לשימוש".

האם יש לו"ז לסיום העבודות, פירוק הגדר, הסרת השילוט ופתיחת האתר למבקרים? "העבודות אמורות להימשך מספר חודשים. בסיום המקום יישאר מגודר עם מעבר להולכי רגל (למניעת כניסת פרות, מאחר ומדובר בשטח מרעה), ופתוח למטיילים, לא רכובים".

באתר רשות העתיקות מצוין כי העבודות הסתיימו ב-2012, אז מה קורה כאן? "אין לנו אחריות על הפרסומים באתר רשות העתיקות – ככל הנראה מדובר בהודעה ישנה שאינה רלבנטית אך הכתוב כאן הינו עדכני ונכון".

.

סרטון קצר עם סוף רע:

.

★

שער האבן למתחם ממוקם בדופן המזרחית שלו, כאן אין גידור והכניסה חופשית

.

מבט על השער מבפנים

.

המתחם מוקף חומה נמוכה

.

החומה ההיקפית התנשאה לגובה 2.5 מטר אך רובה הרוס

.

פיגומים כאילו עובדים כאן אבל בתכלס מאז 2012 לא נגעו פה בכלום

.

תאי שירותים עתיקים

.

שרידי מבנה קמרונות שנהרס ברובו

.

צריח המסגד בולט בנוף

.

מבט על הצריח מגג המסגד: בראש הצריח מוטות ברזל שנשאו בעבר גגון או מעקה למרפסת

.

גג המסגד מתוחזק היטב יחסית ומורכב מבטון ויריעות איטום (במקור היה הגג עשוי קורות עץ)

.

(3) 1948

"הצעירים עשו תורנות בשמירה על הכפר", נזכרת בילדותה בחיטין סוהאם פלאח שבאיטה, ילידת הכפר ב-1939 וכיום מתגוררת בעראבה שבמרכז הגליל. ב-2007 ראיינה אותה רנין ג'ריס לחוברת שהפיקה עמותת זוכרות, אותה ניתן להוריד ולצפות כאן. "קנו נשק והצבא הערבי בנה ביצורים מעל לבתינו. …יהודי טבריא אמרו לנו שלא לעזוב את חיטין, אבל האנשים פחדו. שמענו על דיר יאסין ואיך ששחטו את הנשים ואת הבנות. פחדנו ולכן עזבנו. הצבא (הישראלי) נכנס לחיטין אחרי שהאנשים יצאו [זה קרה ב-16 ביוני 1948, מ"י]. אנחנו יצאנו ביום. אני ואחותי ארזנו את החפצים והבגדים בתוך שק. כשאמא באה מהעמק עלינו על הסוסים ועזבנו. כל האנשים הלכו בשדות הפתוחים. כל אחד הלך בכיוון אחר".

לאן הגיעו אנשי חיטין? לרפובליקת מלאווי שבמזרח אפריקה, ארה"ב, בריטניה, דנמרק, אוסטרליה, כווית, לבנון, סוריה וגם בישראל כמו בחיפה, עיילבון ועראבה. מכל בתי הכפר שרד רק המסגד והמעיין. בית הקברות נותר שדה ריק וללא זכר למצבות שכיסו אותו בעבר.

מי הרס את הבתים? לא מיד נהרסו בתי הכפר והם עמדו עוד זמן מסוים ואז נהרסו. על כך מספרת שבאיטה: "אני ובעלי ביקרנו בחיטין, לא זכור באיזה שנה, כשהבתים היו קיימים. אנשים מטורעאן פירקו את הבתים ולקחו את האבנים. הלכתי לי בין השיחים. לא פחדתי. הלכתי לחפש את גן אל מרדפה, הגן הזה היה מטע תאנים שאבא שלי שתל לפני שעזבנו את חיטין. עצי התאנה נהיו גדולים, ונצרים צמחו לידם. אכן השורשים לא מתים".

.

תחילת המאה ה-20: הכפר במבט ממערב וברקע משמאל מצוק הארבל, צריח המסגד בולט בחזית הכפר (גלויה של הצלם פאדי סאבה)

.

(4) חוזרים?

אחד מצאצאי הכפר התייחס לשאלה אם יהיה מוכן לקבל קרקע אחרת בתמורה לקרקע של משפחתו בחיטין:

"אני לא מקבל. הזכות לחזור היא זכות אישית ואנושית ובמקביל היא זכות לכל האוכלוסייה הפלסטינית. ויתור על הזכות יכולה להתקבל רק אם כל אחד ואחד מהפלסטינים יסכים לכך ולכן אף גורם לא יכול לקבל את ההחלטה – לא הרשות הפלשתינית ולא מדינות ערב, בעיקר בימים אלה כשאף אחת מהן לא מייצגת אותי כפסלטינאי".

.

1934: בתי הכפר חיטין (מתוך ספרו של ואליד חאלדי "כל מה שנשאר", 1992)

.

1934: צריח המסגד בולט בין העצים בפינה הצפון-מערבית של חיטין (מתוך ספרו של ואליד חאלדי "כל מה שנשאר", 1992)

.

סרט קצר על הכפר הפיקו ב-2012 תלמידים מצאצאי חיטין, הלומדים בבית ספר מקיף אבן ח'אלדון בעראבה (ערבית, ללא תרגום):

.

.

בסיס הצריח המסגד נבנה בנפרד מהמסגד וכיום הוא לכוד בין המסגד ובין עץ ותיק

.

הצריח

.

בסיס הצריח סוגר על חצר מבואה קטנה המקשרת למסגד

.

מול בסיס הצריח יש שני חדרים פתוחים עם קמרונות

.

משמאל לכניסה למסגד ומימין חדרים פתוחים

.

בחדרים הפתוחים

.

הקמרון המקרה את החדר מורכב מאבנים קטנות

.

מבט מהכניסה לחדרים אל מבנה הקמרונות ההרוס

.

מבט למדרגות הלולייניות העולות לראש הצריח

.

דלת המסגד נעולה

.

מבעד לסורג: מחראב וכיסאות פלסטיק

.

הנוף מהצריח: כפר זיתים, מצוק הארבל, הכנרת והגולן

★

★★

★★★

שיר לסיום עם ירושלים החדשה:

.

★