סיבוב באתר הבנייה של מרכז וואהל בתכנון דניאל ליבסקינד

שלשום התבקשתי לשלוף איזו תמונה ונתקלתי בכמה תמונות שצלמתי בדיוק לפני 12 שנה (ינואר 2004) באתר הבנייה של מרכז וואהל באוניברסיטת בר אילן שברמת גן. היה זה הבניין השלישי שתכנן האדריכל דניאל ליבסקינד שהפך בזמנו למטאור בשמי האדריכלות הבינלאומית. בשונה משאר המבנים בקמפוס, מרכז וואהל שוכן מחוץ לגדר ובקצה של שכונת מגורים ותיקה.

כשספרתי לשאול על התמונות, הוא התפלא שאני מתלהב כי בזמנו הוא זה שהציע להסתובב שם באתר ולטענתו אני אמרתי שזה סתם מיותר ולא מעניין. אין לי מושג מה הביא אותי בזמנו לפסוק כך (אני נוטה להאמין לשאול), אבל בכל מקרה ברור שטעיתי וזה לא משנה.

הסיבוב באתר הבנייה היה מרתק ומרשים וגם חד פעמי היות ואחרי שבניית הבניין הושלמה, כבר לא ניתן לראות את גולמיותו. הרגע הזה בו הבניין עומד בלי החיפוי, בלי הריצוף, בלי הריהוט, בלי המנורות, זה שלב הלידה. שנה לאחר מכן עם השלמת הבנייה ובעקבות הסיבוב הזמנתי את האדריכל חנן פומגרין שליווה את הפרויקט כאדריכל ישראלי, להציג את העבודה בהרצאת אורח לכלל תלמידי המחלקה לאדריכלות בבצלאל. זכרתי חלק מהדברים אבל כדי לדייק החלטתי להרים טלפון לאדריכל ברד פינצ'וק, השותף של פומגרין במשרד "החדר אדריכלים", כדי לשמוע את הדברים שוב ולא רק להסתמך על הזיכרון. באותה הזדמנות הוא גם שלח כמה תמונות ודימויים מהעבודה על הבניין.

ועל כך ברשימה זו.

.

מבוא: העב"מים כאן

.

הערכה כללית לבניין הייחודי שתכנן ליבסקינד מציבה את העובדה שמדובר ביצירה שתכנן אדריכל בינלאומי בשיאו. "מרכז וואהל" מצטרף ליצירות נוספות שתכננו אדריכלים בינלאומיים במעמדו של ליבסקינד ובהם בניין הכור האטומי בשורק שתכנן פיליפ ג'ונסון, המרכז למורשת היהדות ע"ש צימבליסטה באוניברסיטת תל אביב שתכנן האדריכל מריו בוטה, היכל הספר במוזיאון ישראל שתכננו האדריכלים ארמן פיליפ בארטוס ופרדריק ג'ון קיזלר ובניין וולפסון להנדסה באוניברסיטת תל אביב שתכנן לואי קאהן. יש עוד כמה אך אלה הבולטים.

כיום הבניין מחופה בלוחות בצבע זהב מחוץ לשטח אוניברסיטת בר אילן. ברקע שלו יש חניון גדול ובתי הקומות של שכונת נוה אילן בגבעת שמואל, אחת השכונות המרתקות ביותר שנבנו בישראל אבל עליה אצטרך לכתוב רשימה נפרדת. המגרש עליו שוכן הבניין שייך מוניציפאלית לעיר רמת גן, אך לפי מה שפעם שמעתי, אחד התנאים שהציב הנדבן מוריס וואהל לאוניברסיטה היה שהבניין ישמש גם את תושבי גבעת שמואל ובוועד המנהל שלו יהיה חבר תושב העיר – מה שמעולם כנראה לא קרה והבניין לא הפך למוקד עירוני אלא נותר משרת אך ורק את האוניברסיטה.

.

2004: אדריכל דניאל ליבסקינד בחזית הבניין בעת הבנייה (צילום: ברד פינצ'וק, החדר אדריכלים)

.

מיכאל יעקובסון (מ"י): איך נוצר הקשר ביניכם ובין דניאל ליבסקינד?

ברד פינצ'וק (ב"פ): באותו זמן בשנת 1999 כשליבסקינד קיבל את הפרויקט, התקיים כנס אדריכלים בירושלים וליבסקינד היה יו"ר הכנס. חבר משותף הכיר בינינו. הוא חיפש משרד מקומי ואנחנו בדיוק פתחנו את המשרד. באיזה בוקר במהלך הכנס ישבנו אתו ועם נינה אשתו שמנהלת את המשרד שלו, וכך נוצר קשר טוב. לא היה לנו מה להראות לו כי רק פתחנו את המשרד והיינו באמצע בניית הווילה הראשונה שתכננו. האוניברסיטה מאד התנגדה והם טענו שאין לנו ניסיון, אבל התורם התעקש שליבסקינד יתכנן את הבניין וזה מה שהוא רצה.

מ"י: מה היה התפקיד שלכם בפרויקט?

ב"פ: ליווינו את העבודה החל מהסקיצות הראשונות. היינו צריכים להסביר לליבסקינד איך בונים בארץ ועשינו את כל התיאום עם היועצים. הוא שלח שני אדריכלים, ג'ררד ברון ומייקל בראון, שהיו מגיעים מידי פעם ואז היינו מקיימים איתם מרתון של פגישות.

מ"י: איך ערכו את תכניות העבודה לבניין כל כך ייחודי?

ב"פ: הם עבדו בתוכנת תלת-ממד וממנה היו מוציאים פריסות בתכנית ובחתך. הבניין משתנה כל הזמן ולכן לשרטוט המסורתי אין בבניין הזה משמעות. כך נוצרה סדרה גדולה מאד של תכניות וחתכים שהיו בלי מידות אלא רק עם קורדינטות. הקבלן היה מחויב לבנות מודל של עץ ופרספקס שעמד באתר כדי להסביר לכולם איך הבניין נראה [תמונות שלו בהמשך הרשימה, מ"י]. הבניין היה מאד חריג בנוף המקומי והיה קשה לקבלנים להבין אותו. עשו מכרז נפרד לקבלן שבנה את המרתף ולקבלן שבנה את הבניין מעל הקרקע. המרתף קטן ופשוט עם קווים אורתוגונליים וקבור כולו באדמה, אבל הקבלן בכל זאת טעה והיינו צריכים לעשות מאמצים בחלק העליון של הבניין ולעשות רביזיה בקונסטרוקציה כי לא רצינו לפרק הכל ולבנות מחדש.

מ"י: מה היו האתגרים העיקריים בפרויקט?

ב"פ: הקונסטרוקציה ומערכת מיזוג האוויר. המהנדסים ישבו בברלין והכינו את התכניות, אנחנו קבלנו ותרגמנו לדברים שיודעים לעשות פה וזה היה אתגר. עבדנו בלי מידות אלא עם קורדינטות והיה צריך לבצע את כל העבודה כמו שצריך. הקבלן עבד עם מודד שסרק את הבניין ותרגם אותו לשרטוט במחשב וכך יכול היה להשוות בין התכנון ובין הביצוע ולוודא שהכל נמצא במקום. האולם היה האתגר הכי גדול כי יש בו קונזולה לכיוון הכביש שהיא כשליש מהאולם שיכול להכיל אלף מושבים. הקונזולה נשענה על עמודים זמניים שעמדו כדי להחזיק את האולם [תמונות שלו בהמשך הרשימה, מ"י], כי הגג הוא זה שנושא את האולם באמצעות מסבכי פלדה ומחזיר את הכוחות של הקונזולה חזרה לבניין.

מ"י: הפתחים בבניין נראים אקראיים, איך הם תוכננו?

ב"פ: הם עשו את זה בכמה בניינים. הם בנו הרבה מודלים ועליהם הקרינו טקסט שבגלל ההקרנה התקפל על הבניין. אחר כך הם שרטטו את ההיטלים ותרגמו אותם לשרטוט.

מ"י: באופן עקרוני מכמה גופים מורכב הבניין?

ב"פ: האולם הוא הגוף המרכזי והוא מעוצב כמו ספר פתוח שבולט גם מחוץ וגם בתוך הבניין. הספר נשען על שני גופים – אחד הוא אגף המעליות והמדרגות והשני הוא אגף של אולמות משניים.

מ"י: כשהסתובבתי בזמנו בבניין ראיתי בפינה בדיקות לחיפויים שונים.

ב"פ: כן, החיפוי שנבחר בסוף היה של לוחות אלומיניום בצבע זהב אבל גם על זה היו הרבה דיונים. בשלב מסוים חשבו גם על חיפוי באבן, אבל בסופו של דבר נבחר האלומיניום. בין הלוחות ובין החזיתות יש מרווח כדי לשחרר את האוויר במטרה להפחית את עומס החום על הבניין.

מ"י: הזדמן לי לבקר בבניין לפני כמה שנים וראיתי שבפנים ריצוף האבן הרוס.

ב"פ: היה בעיה באבן, גילינו שעם השנים הבלאי גבוה, האבן רכה מידי וכנראה לא מתאימה. אני רואה את זה בעוד בניינים. השתמשנו גם בסטוקו על חלק מהקירות, נגרם נזק ואחר כך היה קשה לתקן ורואים את התיקונים.

מ"י: אחרי מרכז וואהל יצא לכם לעבוד שוב עם ליבסקינד?

ב"פ: אני בקשר איתם כל הזמן והיה רצון לשיתוף פעולה אך הוא לא הבשיל. הם עובדים בארץ, אבל ליזמים יש אנשים משלהם בדרך כלל. כשהם באים לארץ אז אנחנו נפגשים לארוחה. עכשיו יש משהו על הפרק שאני לא יכול להרחיב עליו ונראה מה יהיה אתו.

.

דגמי עבודה (סטודיו ליבסקינד והחדר אדריכלים)

.

הרעיון העיצובי שבעקבותיו עוצבו פתחי החלונות (סטודיו ליבסקינד והחדר אדריכלים)

.

דגם עבודה המציג את סימון הטלות האותיות שעל פיהם מוקמו פתחי חלונות (סטודיו ליבסקינד והחדר אדריכלים)

.

הדגם עם סימון פתחי החלונות (סטודיו ליבסקינד והחדר אדריכלים)

.

דגם (סטודיו ליבסקינד והחדר אדריכלים)

.

חתך (סטודיו ליבסקינד והחדר אדריכלים)

.

המבנה בתוכנת התלת ממד (סטודיו ליבסקינד והחדר אדריכלים)

.

אדריכל דניאל ליבסקינד באתר הבנייה (צילום: ברד פינצ'וק, החדר אדריכלים)

.

אדריכל חנן פומגרין ואדריכל דניאל ליבסקינד באתר הבנייה (צילום: ברד פינצ'וק, החדר אדריכלים)

.

ינואר 2014:

.

חצי שאול וברקע אתר הבנייה

.

חזית מזרחית ומימין האולם שבחלקו מרחף

.

הגג עדיין לא הושלם ולכן חלק מהאולם נשען באופן ארעי על תומכות פלדה

.

בטון ופלדה

.

חלון

.

בדיקת חיפוי

.

מתלבטים: זהב או כסף? בסוף נבחר הזהב

.

בין קיר הבטון ובין לוחות האלומיניום רווח לסרקולציה של אוויר כדי למנוע את טיגון הבניין

.

חזית דרומית

.

בחצר הבניין ניצב דגם עבודה גדול

.

ולפניו יש בדיקת ריצוף

.

דגם לוחות עץ ופרספקס

.

דגם

.

אולם המבואה התחתון

.

אולם המבואה

.

חלון לצפון

.

בקומת הקרקע

.

| / /

.

המדרגות

.

בדיקת צביעת קירות

.

|

.

האולם המרכזי עדיין ללא הגג

.

למעלה שניים מהמסבכים הנושאים את המבנה

.

המסבכים

.

2005:

.

מימין לשמאל: האדריכלים סטפן בלאך, מיקל בראון, ג'ררד ברון, חנן פומגרין וברד פינצ'וק (סטודיו ליבסקינד והחדר אדריכלים)

.

מראה כללי של הבניין לאחר השלמתו (צילום: ביטר ברדט, החדר אדריכלים)

.

מבואה (צילום: ביטר ברדט, החדר אדריכלים)

.

האולם (צילום: ביטר ברדט, החדר אדריכלים)

.

טקס הפתיחה (צילום: ביטר ברדט, החדר אדריכלים)

★

רשימות נוספות על בניינים באוניברסיטת בר אילן:

.

בניין המנהלה (אדריכל יגאל אל-חנני)

מעונות סטודנטים (אדריכל משה ספדיה)

בית בגין (אדריכל דוד נופר)

בניין פסיכולוגיה (אדריכלים לואיס קרול ודוד נופר)

מגדל המים ותצפית (אדריכלים ארתור ובלהה שרגנהיים)

הספרייה המרכזית ע"ש וורצווילר (אדריכל אריה אל-חנני)

★