היתה לי פגישה באחד המשרדים בבניין שבכניסה אליו מופיעים שמותיהם של בני הזוג האדריכלים אראלה וישראל גודוביץ. הבניין כמו כל הבניינים האחרים שתכנן גודוביץ ייחודי. לכן החלטתי לפנות אליו ולגלות מה הסיפור, כי תמיד יש לכל עבודה שלו סיפור.
"הקשר עם היזם והקבלן שמעון (צ'פאי) קדם [אביו של האדריכל פיצו קדם, מ"י] התחיל נורא מצחיק. יש לו בית מאד מיוחד לטעמי ברחוב עמרי בשכונת תל ברוך ולי היה אז משרד ברחוב הסמוך, הוא היה עובר ופעם אחת פשוט נכנס. כך נולד ב-92' הקשר שהתפתח לאט לאט. הוא סיפר שיש לו מגרש בקצה רחוב איסרליש בשכונת מונטיפיורי ושדפקו אותו".
"המגרש היה בקצה רחוב ללא מוצא על הדופן של נתיבי איילון. הפקיעו לו 20 מטרים וכך חתכו לו חצי מגרש, אבל השאירו לו על הדונם וחצי את אותן זכויות בנייה ובאופן יוצא מן הכלל נתנו לו לבנות לגובה של 7 קומות. אז הסתבר שיש קו מתח גבוה שעובר מעל רצועת הקרקע שהופקעה ממנו ויש מגבלת בנייה של 12 מטרים מהקו".
כיצד פתר גודוביץ את הבעיה? על כך ברשימה זו.
.
מי ימלל גבורות ישראל
.
.
(1) ביקור:
הביקור הראשון בבניין היה כשעשיתי סיבוב בשכונת מונטיפיורי לצורך כתבה על בניין חדש בשכונה. השומר בכניסה לא רצה לתת לי להיכנס (זה היה יום שישי אחרה"צ והוא היה חשדן), ולכן עכשיו כשהזדמן לי לבקר בבניין, אז ניצלתי את הביקור והסתובבתי בו קצת.
הצורה החיצונית בה מודגש השימוש במידות קבועות והשענות על קוביות המאפשרות בקלות גריעה מהמסה, רימזו כי מדובר בעבודה משנות ה-90 של גודוביץ, בדיוק כמו ב"מגדלי אביב" שתכנן כמעט במקביל בפינת הרחובות הרכבת ודרך בגין והושלמו ב-1995.
ברכת מים לנוי ריקה מקיפה את הבניין ורמפה מרימה את המבקרים ממפלס הרחוב אל מפלס הכניסה שמתחתיה מתחבאים שלושה מפלסי חניון תת-קרקעי. בכניסה לבניין מתגלה אולם ארוך וגבוה המקורה בגג זכוכית, כשהמרכיב הבולט בו הוא מערכת של מדרגות המחברת בין המפלסים השונים. מרכיב נוסף שבולט הוא תעלות מיזוג האוויר שמלוות את המדרגות.
ממזרח לאולם יש אגף מדורג של משרדים עם מרפסות רחבות. ממערב האגף הוא קונבנציונלי ומורכב מגוש תיבתי. כל הבניין כולו מחופה בזכוכית כהה שמונעת שקיפות ויוצרת את האחידות החזותית, את האנונימיות של הבניין כולו.
.
חזית צפונית לרחוב איסרליש (מתוך תכנית ההגשה לעירייה): אשליה של ריבוע אך למעשה מדובר בשלושה גושים שונים
.
(2) גוש הבניין המזרחי: "בניין המשרדים הראשון במדינה עם מרפסות"
אחרי שגודוביץ פותח בתיאור הקשר שנוצר עם היזם, הוא ניגש לתאר את כל אחד משלושת חלקי הבניין. החלק המזרחי הוא החלק שהושפע באופן מרבי מנתוני האתר וממגבלות הבנייה שנבעו מכבל חשמל שחלף במקביל:
"הסיבה לדירוג במבנה נבעה מדרישת חברת החשמל לשמור מרחק של 12 מטרי מהכבל. הכבל הכבד של המתח העליון יצר קשת פרבולית ולכן המדידה היתה בחלקו התחתון ביותר. למזלנו המדידה בוצעה בחורף ובגלל הקור הכבל התכווץ וכך נוצר מרחק של 11 מטרים והרווחנו מטר. הכבל שעובר מעמוד חשמל לעמוד חשמל אחר, וכך נוצר הדירוג בגוש המזרחי של הבניין שמתחיל משתי קומות ומסתיים בגובה של שבע קומות. מעל לכל קומה בגוש נוצרה מרפסת גדולה וכך נולד בניין המשרדים הראשון במדינה עם מרפסות. גם במגדלי משה אביב שבניתי שלוש שנים קודם לכן עשיתי הכנה למרפסות כדי שהעובדים בקומות העליונות יוכלו לצאת מידי פעם לשאוף אוויר או לעשן בחוץ. שם שכנעתי את העירייה לאשר לי את המרפסות אחרי שעיצבתי אותן בצורה עגולה והסברתי שזה כדי שהבניין ידבר עם בית הדר שנמצא בצד השני של הצומת. בסוף משה אביב לא הסכים להשקיע בביצוע המרפסות ונותרו רק ההכנות, אבל אם הם רוצים מחר בבוקר הם יכולים לבצע אותן כי הן כלולות בהיתר הבנייה. המרפסת היא ערך מוסף, אבל כשקבלנים רואים מרפסת הראש שלהם עושה חשבון של עלות דלת, מעקה, ריצוף, ביטחון שכל אלה הם עוד הוצאות. אלא שכאן הקבלן הוא גם הבעלים והוא ממשיך להחזיק ולהשכיר את השטחים".
.
חתך, יש גם 3 מפלסי חנייה תת-קרקעית
.
גג הגוש המרכזי מורכב ממסכי זכוכית משולשים היוצרים משפך ענק
.
(3) הגוש המערבי: "שום דבר כאן לא תוכנן במקרה"
היות ולא היו מגבלות בגוש המערבי הוא נותר גוש מלבני ופשוט. אופיו הפשוט והקונבנציונלי הוא זה שמעניק לשני הגושים האחרים את המראה הייחודי והרמיזה ששום דבר כאן לא תוכנן במקרה.
בעת הביקור בבניין, סיפרו לי דיירים שעובדים בו כבר כמה שנים, כי החלונות בחזיתות הצד נפתחים אך בחזית הצפונית הפונה לרחוב אף אחד מהחלונות לא מאפשר פתיחה. גודוביץ הסביר שהיתה זו החלטה של היזם שביקש בחזית הראשית פלטות זכוכית מחוסמת בגודל של 2 על 3 מטרים, מה שמנע את אפשרות הפתיחה.
.
(4) הגוש המרכזי: "הוא הלך איתי עד הסוף והוא הרוויח"
"גלרי, פרומנדה, למרות שזה לא מוביל לכלום. זה בסך הכל מוביל מהכניסה אל כל קומה. במרכז הגוש הורדתי את מדרגות החירום וזה מדהים כמה שאנשים התחברו לבניין ומשתמשים במדרגות האלה כל הזמן במקום במעליות. אני מבקר הרבה במשרדים של JCS כי הם משכפלים לי סרטים ואני כל פעם נדהם מחדש, הם אפילו הביאו שולחן ביליארד לשם. מה שמשך אותי זו ההתחברות של האדם עם הבטון, כי בסך הכל עשיתי שם בטונים וזכוכית, ואני רואה בזה את ההצלחה הכי גדולה שאדריכל יכול לחלום עליה.
"הגג מורכב ממשפכי זכוכית שמנקזים את מי הגשמים שנופלים בקצה לבריכה שמקיפה את כל הבניין. היתה צריכה גם להיות שרשרת יפנית יפה שתוביל את המים מהגג ישירות לבריכה, אבל היא לא בוצעה וגם הבריכה עצמה היום ריקה ולא פועלת. היה לי עוד רעיון שלא בוצע – בקיץ ידעתי שבקושי ינקו את כל משטחי הזכוכית והם יהיו מלוכלכים, אז תכננתי שעל מנת לתחזק את הזכוכיות כל כמה שעות יוזרמו מים מהקומה העליונה ונוסיף למים פיגמנט צבעוני, וכך גם נסנן את קרני השמש וגם ננקה את הזכוכית. זה לא בוצע אבל קשה לי להאשים אותו כי זה היה רעיון מעבר לדמיון.
"אין תקרות אקוסטיות שמסתירות את תעלות מיזוג האוויר כפי שנהוג בבנייני משרדים, אלא התעלות חשופות. בסמוך למעליות אפשר לראות שלוש תעלות אנכיות ששואבות את האוויר הדחוס שמגיע עד לתחתית הבניין ומשם יונקים אותו לקולרים שממוקמים למעלה על הגג ומשם האוויר המקורר נדחס באמצעות הצנרת לכל אחת מהקומות. זו עוד דוגמה לעד כמה חשובים היחסים בין הקליינט ובין האדריכל. כי הקליינט שומר על כספו בקנאות ובכל מקום שהראיתי שאני חוסך לו אז הוא הלך איתי עד הסוף והוא הרוויח. לעומת זאת, הוא רצה שכל האבן במדרגות תהיה אבן בזלת אמיתית אותה הוא הביא במיוחד מספרד. האבן הזאת נחצבה בספרד, הוא הגיע במיוחד למחצבה וליווה את החיתוך שבוצע במיוחד לבניין הזה. אמרתי לו בשביל מה את צריך את ההוצאה הזאת והוא טען שהבזלת תחזיק אלף שנה והיא באמת מחזיקה כבר עשרים שנה ולא נשחקה.
.
ישראל גודוביץ מכריז על תחרות שלא נגמרה על כיכר אתרים
.
(5) אדריכל ישראל גודוביץ:
גודוביץ (81), יליד תל אביב, הוא מהאדריכלים הישראלים הבודדים שלא בחל להשמיע את קולו בכל הזדמנות ולהציע הצעות. דמותו החוזרת ומופיעה באמצעי התקשורת השונים, הוא חוזר ומפציע עם ארגון תחרויות ויוזמות, התמודדויות פוליטיות ופרסום מאמרים וספרים (לאחרונה פרסם את החוברת "10 הימים ששינו את חיי" בהוצאה עצמית). דמותו לא רק מעידה על שליטתו בנבכי הפרקטיקה והתקשורת, אלא גם באישיותו התזזיתית-הסקרנית ובראייתו הרחבה והחדה. לאורך דרכו המקצועית יצר סדרת עבודות שבחינה מדוקדקת שלהם חושפת התפתחות ליניארית של שפה אדריכלית אישית וייחודית.
תשוקתו למתן פתרונות פשוטים לכאורה לאתגרים מורכבים שלרוב נראים בלתי פתירים, הולידה מבנים שהפכו כל אחד מהם לבולט בנוף המקומי. פריצתו הגדולה התרחשה כבר ביצירתו הראשונה – יחידות מגורים בצורת משושים אותם הגה בעת לימודיו ומימש בעת שהותו ביפן. לאחר מכן העניק ליחידות המשושים חיים חדשים בצורת בית ספר שדה חצבה. העיסוק בתיעוש, שימוש במודול קבוע ופתרון אסתטי הנובע מרעיון פונקציונלי, ליוו את כל עבודותיו ללא יוצא מן הכלל, עבודות שמבחינה פרוגרמטית לא חזרו על עצמם. גודוביץ לא רק דילג בין מדינות בהן תכנן (כמו דרום אפריקה ורוסיה) אלא גם הצליח לגעת כמעט בכל תחום: מגורים, משרדים, מסחר, ספורט, חינוך, בידור, זיכרון, הסעדה, הארחה, קהילה, תרבות וגם תחנת דלק.
★
גודוביץ מתאר את הפרויקט:
.
★
תכנית קומת כניסה (מתוך תכנית ההגשה, 1997)
.
תכנית קומה 3.20+ (מתוך תכנית ההגשה, 1997)
.
תכנית קומה 9.60+ (מתוך תכנית ההגשה, 1997)
.
חתך במרכז הבניין (מתוך תכנית ההגשה, 1997)
.
חזיתות (מתוך תכנית ההגשה, 1997)
★
★
מבט על הבניין מהרחוב 01
.
מבט מקצה הרחוב
.
בגוף המזרחי של הבניין יש מרפסות בכל קומה שיוצרות מדרגות
.
הגוש המערבי מורכב ממבנה בצורת תיבה
.
הגוש המרכזי מכיל את המדרגות והמעלית ומורכב מאולם מוארך ופתוח המקורה בגג זכוכית
.
גוש מערבי (מימין) מרכזי ומזרחי
.
קטע מחזית מזרחית (פונה לכביש 20)
.
קטע מחזית צפונית (פונה לרחוב איסרליש)
.
קטע מחזית
.
שביל משופע מקשר בין הרחוב ובין הכניסה לבניין כשבריכת נוי (לא פעילה) חוצצת בין השביל ובין החזית
.
מבואת כניסה חיצונית
.
לוח עם העסקים ולמטה שמות האדריכלים
.
בכניסה נגלים אולם מוארך הנחצה במדרגות העולות לאורך כל אורך הבניין
.
תקרת האולם היא גג זכוכית המחדיר אור טבעי רך ונעים
.
המדרגות העולות והכניסה לבניין במבט מאחור
.
מערכת מיזגו האוויר חשופה וחוצה את האולם הגדול
.
בקצה האולם מעליות עם דלתות שקופות
.
העדפתי לעלות במדרגות
.
דפנות המדרגות והמעברים באולם המרכזי מורכבים מלוחות המדגישים את כיוון התנועה
.
בין המאכלסים את הבניין נמצאת המכללה לגרפולוגיה של אילון בן יוסף
.
מבט למטה במעלה המדרגות
.
רך
.
גשרים מקשרים בין דפנות האולם המרכזי והמדרגות חוצות אותו במרכז ומקשרות בין הגשרים בכל מפלס
.
מבט מקצה אחת הקומות
.
בקצה העליון של המדרגות נחשפים למבט חדש
.
תעלות המיזוג מלוות את תקרת הזכוכית עד לתחתית
.
יש קומה 5 ממנה ניתן להשקיף על גג הזכוכית של האולם המרכזי
.
מבט על מרזבי הזכוכית המקרים את הגוש המרכזי וברקע משקיף על מגדלי עזריאלי
.
מסדרון סטנדרטי בבניין המערבי
★★★
גודוביץ סיים את סיפורו של הבניין ורגע לפני שהלכתי הקדיש לי הקדשה בפתח ספרו החדש: "10 הימים ששינו את חיי – יומן אישי מבית 'האח הגדול' 2015 VIP"
★★★
★★
★
פרויקטים נוספים שתכנן האדריכל ישראל גודוביץ וכתבתי עליהם:
.
★
שיר לסיום:
.
.
חלון אחורי 
תגובות
מעניין.
כל הכבוד על המדרגות. סופסוף אפשר להשתמש במדרגות בלי להידחק לכוך עלוב ונידח.
ישראל גודוביץ' פרסם פעם רשימה של בניינים בת"א שצריך לפוצץ אותם. אפשר להוסיף את הבניין הזה לרשימה (ולהוציא אחרים משם,כאלה שאין לי מושג מה עשו לו שהוא רוצה לפוצץ אותם)
החתך , הסקיילייט והמדרגות יפים….צינורות המיזוג מקלקלים לדעתי