ברחוב עלוב ועני ניצבת הכנסייה עם חזות סתמית שבתוכה מסתתר עולם אחר. כשעוברים מהרחוב המואר והחד-גוני אל תוך אולם התפילה האפל והצבעוני, מבינים ששווה היה לנסוע את כל הדרך ממרכז העיר. למרות סביבת המגורים החלשה, נשמרת הכנסייה ומתוחזקת היטב.
האדריכל ג'ובאני מוציו (1982-1893) שתכנן את כנסיית הבשורה בנצרת תכנן גם כמה כנסיות במילאנו, איטליה, בה נולד ומת. כנסיית סנטה מריה אנונציטה שהשלים באחד מפרברי מילאנו ב-1932, היא דוגמה לאדריכלות דתית מודרנית: מבנה פשוט, נקי מקישוטים, עם עיסוק בסיסי במידות קלסיות.
שינוי מהותי עבר הבניין ב-1997 באמצעות שילוב מערכת תאורה חדשה שעיצב האמן האמריקאי דן פלווין (1996-1933). סיבוב בבניין מגלה שהתאורה החדשה היא לא גימיק או תוספת מקומית בבניין, אלא יוצרת מהפך שעוטף את המבקר לכל אורך הביקור. המפגש בין האדריכלות המודרנית הדתית ובין התאורה הפופית חילונית יצרה ארוע חד-פעמי ששווה לחוות.
ועל כך ברשימה זו.
.
.
מוציו היה ככל הנראה אדריכל בעל השכלה רחבה ומעמיקה בתולדות האדריכלות והיה גם חובב אמנות – אלה היו רבדים של ידע אותם הוכיח ומימש בבניין הכנסייה בנצרת. ב-Chiesa di Santa Maria Annunciata in Chiesa Rossa (הקרויה כך בין השאר בעקבות הלבנים האדומות מהן מורכב הבניין ובולטות בחזיתותיו), ערך האדריכל דו-שיח בין המודרניזם ובין הסגנון הנאו-קלאסי שהיה עדיין נפוץ באותן שנים. כך ניתן למצוא בחזית הבניין את שורת העמודים הנושאת גמלון משולש, אלא שבמקום עמודים קלאסיים עגולים ומסיביים נעשה כאן שימוש בעמודים בעלי תכנית מלבנית, נקיים מכל עיטור ובולטים בגוון האבן הבהיר לעומת הלבנים האדומות והכהות המרכיבות את שאר חזית הבניין. באולם התפילה נעשה שימוש בתקרה המורכבת מקמרון חבית מרכזי הנמתח לכל אורך האולם וצורתו חוזרת ומופיעה גם באפסיס, כששתי שורות עמודים נושאות את הקמרון.
ברצפת אולם התפילה אפשר למצוא התייחסות נוספת למרכיב שניתן היה למצוא בכנסיות קדומות: על הרצפה מסומן מבוך מפותל המורכב מלוחות פלדה ובולט על רקע רצפת האבן הבהירה. המבוך נועד, על פי המסורת, לחוטאים שנדרשו באופן פיסי ללכת ולחפש את המוצא מהתהום אליה נפלו, ובזמן החיפוש לחשוב על חטאיהם.
בשתי כנסיות שתכנן מוציו הספקתי לבקר שבוע שעבר, כשזו המוצגת כאן היא המוקדמת מבין השתיים. היא הוקמה 20 שנה קודם לכנסיית הבשורה ולברוטליזם המאפיין אותה. הכנסייה הזו בשונה מהכנסייה בנצרת נקייה מקישוטים, מעושר פיסולי, מפסיפסים, ציורים וויטראז'ים. כנראה שהניקיון החריג פה פגע בחוויה הדתית של המבקרים, וראשי הכנסייה הסכימו לשיתוף הפעולה עם האמן דן פלווין שערך בה את השינוי והעניק לה ייחודיות בעל גוון פופי ועכשווי. לא ברור איך מנהלים כאן תפילות או דרשות ארוכות, והאם לא נמאס כאן לקהל מהצבעוניות והאפלוליות הזו. ב-2008 נוסף גם פסל עגול שניתלה במרכז חלקו העליון של האפסיס, שיצר האמן פינו פדאנו.
כיצד נוצר הקשר בין האמן המצליח מניו יורק ובין הכנסייה בפרבר עני במילאנו? ב-1996 הזמינה Fondazione Prada את דן פלווין, אמן המתמקד ביצירתו בנורות פלורסנט פשוטות איתן הוא עושה פלאים, להציג תערוכת יחיד מקיפה של עבודותיו במילאנו. במסגרת ההכנות לתערוכה, הוצע לפלווין לצאת מגבולות אולם התצוגה המסורתי ולהתמודד עם בניין יומיומי כמו כנסייה. הוא ביקש ליצור עבודה אופטימית ולהעניק באמצעותה פרשנות לאור המפציע בעלות השחר. לצורך העבודה הוא עשה שימוש בלא פחות מ-6 צבעים: כחול, ירוק, אדום, ורוד, צהוב וגם שחור. פלווין השלים את תכנון העבודה יומיים לפני מותו.
בגלל מותו הוא לא הספיק להתקין את העבודה בכנסייה. ב-1997 בוצעה העבודה הודות לתמיכה שהתקבלה מ-Fondazione Prada, Dia Center ומעיזבונו של פלווין, והכנסייה נפתחה מחדש עם מערכת התאורה שעיצב קודם למותו וכך היא פועלת עד היום.
.
.
סרטון קצר שצלמתי:
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
8
.
שיר לסיום:
.
.
תגובות
כנסיה מעניינת. מתי אתה עושה סיורים מאורגנים בארץ,למקומות כאלה כמו אלה שאתה כותב עליהם? עכשיו אני מחלימה מפציעה,אז עכשיו זה לא מתאים. אפשר להתחיל בסיורים מיד כשאני אוכל לצאת לסיורים.
ממש מקסים. האיטלקים טוענים שמילנו זאת העיר הכי מכוערת בעולם. הייתי שם ולא ידעתי שיש שם שכיית חמדה כזו.
מבנה מעניין מאוד, אם כי קצת מזכיר תחנת רכבת. אולי זה לא בהכרח רע.
גם יצירת התאורה מעניינת.