סיבוב בספריית ארן באוניברסיטת בן גוריון

אחרי הסיבוב בבניין מעבדות ביוטכנולוגיה המשכתי לראות מה חדש בבניין הספרייה המרכזית ע"ש ארן שתכננו האדריכלים שולמית נדלר, מיכאל נדלר, שמואל ביקסון ומשה גיל. ממש לאחרונה סיימתי לכתוב עם צבי אלחייני את הספר על עבודות המשרד שיצא בעוד כמה חודשים, ובאותה הזדמנות חזרתי ובקרתי בכמה מהעבודות שלהם.

הבניין אוכלס ב-1972 במעמד ראש הממשלה גולדה מאיר, ונקרא על שם שר החינוך זלמן ארן, שנפטר במהלך הבנייה והיה מתומכי הרעיון להקמת האוניברסיטה.

המאפיין המרכזי בחזות הבניין הוא רשת הפתחים הפונה לכיוון צפון במטרה להחדיר קרני אור לא ישירות ולהאיר באופן טבעי את אולמות העיון. הפעם ריצתי לראות אם העסק עובד ואכן אין צורך בהפעלת תאורה מלאכותית מלאה. אז כפי שתראו בתמונות התאורה הטבעית שוטפת את האולמות.

ועל כך ברשימה זו.

.

1972

.

(1) ביקור

החזית של ספריית ארן היא אירוע חד פעמי באדריכלות הישראלית. יצירת מבנה שנתפס בזמנו כמבנה שרצוי כי יהיה אטום לסביבתו, קיבל כאן טיפול חזותי, שהתבסס על הרעיון של ניצול תאורה טבעית וכן על הרצון להפוך את הבניין למוקד מרכזי, גם מבלי להציג באופן ישיר את מהותו. יחד עם הרצון לחזק את מעמדו בקמפוס, נמנעו האדריכלים מלהפנות את חזית הבניין המרשימה אל הרחבה המרכזית, אלא דווקא לככן אותה לבניין סמוך. החזית המרשימה היא לא החזית הראשית, אין בה כניסות או יציאות והיא גם לא פונה לרחבה מרכזית, מדובר בחזית משנית שזכתה בבכורה.

האם הצניעות הזו להקדיש את החזית הייחודית דווקא לכיוון פחות בולט לעוברים ושבים היא רעיון טוב? ברור שהרצון להחדיר אור לא ישיר לבניין הוא שקבע את כיוון החזית, אך עדיין האם זה תירוץ מספיק טוב לעצב את חזית הכניסה הראשית הפונה לכיכר המרכזית ולשער הכניסה הראשי לקמפוס כחזית עורפית? יצא לי להסתובב באוניברסיטה ומעמדה של ספריית ארן כמוקד לימוד, עיון וחברה לא נתון לתחרות. המקום מלא סטודנטים ושוקק חיים. לאחרונה אפילו פתחו כאן קפטריה עם קירות המוקדשים לתערוכות קטנות. עכשיו מוצגת בה סדרת כרזות שאצר יובל סער, כרזות שעוצבו כולן לכבוד 40 שנה לבית בן גוריון בתל אביב.

הקשר בין שלושת הקומות העליונות בבניין, בהם מצוי אוסף הספרים העיקרי ואולמות הקריאה, הוא מרכיב נוסף המעניק לבניין את ייחודו באדריכלות הישראלית. למעשה, עיצוב החזית ועיצוב פנים הבניין הם שני מרכיבים השלובים זה בזה. לעומת שתי הקומות התחתונות של הבניין (המרתף וקומת הקרקע), עוצבו שלושת הקומות העליונות כך שיחלקו אולם אחד גדול. למעשה, מי שעומד בקומה החמישית של הבניין, יכול להשקיף על החברה שלו בקומה השלישית בזמן ששניהם יושבים כל אחד לצד שולחן ומעיינים בספר. חלל אחד רציף מקשר בין הקומות הודות לכך ששתי העליונות אינן מגיעות עד לחזית הצפונית, אלא מסתיימות במרפסות המשקיפות לקומה או הקומות שלמטה מהן.

בניין הספרייה נמצא בתהליך של התחדשות, בתכנון אחרים, וכעת מצאתי את הקומה הראשונה ואת קומת המרתף ריקות כמעט לגמרי מספרים. מחליפים שטיח וריהוט. אפשר לטעות ולחשוב לרגע שהבניין חדש ורק עכשיו מאכלסים אותו. מבניין הספרייה המשכתי לבניין העירייה, שגם אותו תכננו אותם אדריכלים, אבל על כך אספר ברשימה אחרת.

.

שר האוצר פנחס ספיר נואם בטקס הנחת אבן הפינה (מקור: ארכיון טוביהו, אוניברסיטת בן גוריון)

.

(2) האדריכלים

לראשונה הוקמה הספרייה באחד הבתים הוותיקים בעיר עוד ב-1965. כשהוחלט להקים קמפוס אוניברסיטאי בצפון העיר, היה בניין הספרייה הבניין הראשון שהוחל בתכנונו. לתכנון ניגש המשרד ב-1969, זמן לא רב אחרי שכבר הספיקו לצבור ניסיון בתחום תכנון ספריות מרכזיות בישראל ובזכותן הוזמנו לתכנן את הספרייה באוניברסיטה החדשה בבאר שבע. שתי הספריות שהספיק המשרד לתכנן קודם לכן הם הספרייה הלאומית בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית והספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי באוניברסיטת תל אביב. מאוחר יותר המשיכו האדריכלים ותכננו עוד חמש ספריות באוניברסיטת תל אביב (רפואה, הנדסה ומדעים מדויקים, חינוך וניהול, משפטים, וינר) וכן את הספרייה במכללת ספיר.

ההתפתחות שעבר משרד האדריכלים שתכנן את בניין הספרייה קיבל משנה תוקף עם הצטרפותו של האדריכל משה גיל באמצע שנות ה-60. גיל הביא לשינוי תפיסה מהותי בעבודת המשרד שהוקם ב-1946 על ידי בני הזוג האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר, ממש כמו השינוי שהביא אתו האדריכל שמואל ביקסון עשור וחצי קודם לכן. הספרייה הלאומית עוצבה ברוח המודרניזם המאוחר והציג בירושלים קופסאות כמעט אטומות. הוסטל בית גיורא, בית תרבות העמים ובית אלישבע – הם חלק מעבודות המשרד שהתאפיינו באותה קופסתיות. ביקסון הכניס את ההיבט הפיסולי בחזית הבניין, והודות לכך נראית ספריית סוראסקי כמו פסל, כמו גם מבנים אחרים בהם ניתן לחוש כי ביקסון הוביל את תכנונם (תאטרון ירושלים הוא דוגמה לאותם מבנים. את גיל העסיק החתך של הבניין, קשרי מבט, חדירת אור טבעי – היבטים שמצאו את ביטויים בתכנון בניין ספריית ארן. המשותף לכל עבודות המשרד היא התכנית הפשוטה, גם אם מדובר במבנים מורכבים, עדיין נשמרה הפשטות ובהירות המחשבה שמשפיעה על ההתמצאות בבניין.

למרות שחלפו כבר יותר מ-40 שנה מאז נחנך הבניין, ושינויים מפליגים חלו במעמד הספרים וכתבי העת המודפסים, מפתיע לגלות עד כמה נותרה הספרייה רלוונטית בקמפוס. עכשיו כשמסיימים לחדש את פנים הבניין, נותר רק לקוות שיחדשו גם את אבני הפסיפס הלבנות המחפות את פתחי התאורה וכפי שתראו בתמונות הן מתפרקות ונעלמות.

.

מבט על בניין הספרייה מבעד לבניין מדעי הטבע

.

הערב יחלקו כאן תארים

.

חזית מזרחית

.

אפור-כתום-לבן

.

חזית צפונית

.

חדירת קרני שמש לא ישירות אל אולם הספרייה. האם זה באמת עובד?

.

מגדל המעליות בולט

.

פתחי התאורה מחופים בפסיפס לבן

.

פתח

.

כתום

.

מדרגות לולייניות

.

גג

.

מבט מלמטה 01

.

מבט מלמטה 02

.

מבט מלמטה 03

.

כניסה משנית. הכל בטון חשוף

.

בטון

.

אפור

.

קורדרוי

.

חצר פנימית תחתונה עם מעקה בטון

.

מעקה

.

החצר מלאה בחומרי בניין כי מחדשים את אולמות הספרייה

.

קצה מגדל המדרגות עם פתחים עגולים בחזית הדרומית

.

מכאן נראה הבניין כמו ינשוף

.

מעל פתח הכניסה הראשי

.

עמדת השומרים בכניסה לבניין

.

שעות פתיחת הספרייה

.

על הקיר הניצב לכניסה תלויים תמונות היסטוריות, ניתוח אדריכלי ודברי הערכה על הבניין

.

נקודות התפתחות

.

סקירה וניתוח אדריכלי עם תכניות, חתכים וחזיתות

.

תכניות וחזיתות.

.

לוח תורמים

.

בקפטריה שבמכניסה תלויה תערוכת כרזות צנועה לכבוד 40 שנה לבית בן גוריון בתל אביב, אותה אצר יובל סער

.

הסבר לתערוכה

.

עיצוב: רון נדל

.

כרזות

.

את הציור הגדול שמעטר את אולם הכניסה שילבו כאן רק באמצע שנות ה-80

.

שתי מדרגות לולייניות מקשרות בין קומת הכניסה ובין קומת הספרייה התחתונה

.

חדר המדרגות הרחב המקשר בין קומות הבניין

.

זוג דלתות עץ גדולות מקשרות בין המדרגות ואולמות הספרייה בקומות השונות

.

במדרגות הבטון נותר חשוך

.

מעקה עץ

.

ריצוף טראצו

.

מעליות

.

באולם המבואה לקומה

.

אולם המבואה בכל קומה כולל מקומות ישיבה, מעליות ותערוכות מתחלפות

.

הברוטליזם הוא אפור אבל לא תמיד. אצל הנדלרים נכנס צבע באופן זהיר בחזית וגם בפנים, כמו כאן באמצעות התקרה האקוסטית

.

תקרה אקוסטית מורכבת מלוחות פח מחורר שנועד לספוג רעשים

.

בין המדפים

.

בין הספרים

.

ספרים

.

שלט

.

שלט שקט

.

במרכז הקומה מדפים עליהם מוצגים הספרים וכתבי העת החדשים

.

בטון חשוף

.

תחילת שנות ה-70 (מקור: ארכיון טוביהו)

.

בניין הספרייה עובר חידוש ובמסגרתו הוחלף הריהוט והשטיח וגם נוספו חדרי לימוד ודיון בקצות האולמות (כאן ברקע התמונה)

.

אחד מחדרי העבודה והדיון החדשים

.

בחדר

.

מבט מלמטה על אחד מפתחי התאורה בתקרה

.

הבניין מחולק לקומות אך האדריכלים דאגו לקשר בין הקומות השונות באמצעות יצירת נסיגה בכל קומה מהחזית הצפונית

.

מבט מאחת הקומות אל הקומה שמתחתיה

.

מימין שורה של מרפסות מסיימת את חלקה הצפונית של הקומה ופונות אל הקומות שמתחתיה

.

בכל מרפסת שולחן לעיון או מחשבים

.

מבט אל אחת המרפסות

.

מבט אל כמה מרפסות

.

מבט מאחת המרפסות אל הקומה שמתחתיה

.

הקומה התחתונה עוברת עכשיו חידוש

.

8-

.

בקומה 1 משפצים וגם בקומת המרתף. קודם בקרתי בקומה 1

.

מדרגות לולייניות מקשרות לקומת הקרקע

.

פסל

.

מדפים חדשים

.

האולם ריק ואפשר באופן נדיר לראות אותו נקי

.

מבט למעלה

.

לצ"ד

.

חלק מהספרים עדיין כאן

.

ריקים

.

מדרגות

.

אלליקה

.

.