מוזמנים לתערוכה שאצרתי לעדי סנד

מדוע עד היום לא נערכה בישראל אף תערוכת יחיד לאמן גרפיטי? לא נראה לי שהתשובה טמונה בריקבון הממסד וגם לא בניגודיות הקיימת בין אמני הגרפיטי ובין המוזיאון. בכל מקרה, ביום שישי הבא, למחרת יום העצמאות, תפתח תערוכת יחיד מוזיאלית ראשונה בישראל לאמן גרפיטי – עדי סנד. מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן באשדות יעקב יארח את התערוכה, ויהפוך למשך כמה חודשים למקום עם מקבץ הקופסונים הגדול ביותר ביקום!

הקופסונים שסנד יוצר מאז סוף שנות התשעים נולדו במהלך לימודיו במחלקה לאדריכלות בבצלאל, וכבר הפכו לחלק בלתי נפרד מנוף הרחוב בתל אביב. חוץ מקופסונים סנד גם יוצר עבודות מופשטות ועבודות פיסול. ויש גם ספר-קטלוג.

ועל כך ברשימה זו.

.

11110497_1037843469578568_1903672201253351687_n

מפליגים

.

adi-sened-mail-invitation (2)

הזמנה

.

הספר-קטלוג הוא לא פחות שווה מהתערוכה: 200 עמודים של תצלומים וגם טקסטים שמאירים את יצירתו של עדי סנד. בכתיבה השתתפו פרופ' חגי כנען המתמחה באמנות רחוב, ד"ר ברוך בליך שכותב בימים אלה ספר על קומיקס, האמן יונתן אופק, האמנית נטלי מנדל ואני – שגם ערכתי את הספר-קטלוג בשיתוף טל שטרן. בגלל מגבלת תקציב הדפסנו רק 300 עותקים.

נכון שהמוזיאון מרוחק מתל אביב (90 דקות נסיעה), אבל הביקור הוא הזדמנות להסתובב גם בכל המבנים שיש באזור שעל חלק מהם כתבתי כאן. זו גם הזדמנות לקפוץ למים (מה שאני הולך לעשות) במעיין שסמוך לקיבוץ עין הנציב או לכנרת. יש גם מסעדות ומקומות אחרים לאכול בהם, שאין באף מקום אחר וכדאי לעצור בהם. בפתיחה אפשר יהיה לדגום אחת מהן באופן חופשי.

.

adi-sened-invitation_01 (3)_010

בפעולה

.

מי שרוצה ללמוד קצת על הקופסונים ושאר יצירתו של סנד, מוזמן לקרוא חלק מהטקסט שכתבתי לקטלוג:

.

מכלול

התערוכה והספר פורסים את מכלול יצירתו של עדי סנד – מעבודותיו המוקדמות בסוף שנות התשעים עד היום. מרבית יצירתו נעשית במרחב הציבורי, ובו היא משתלבת בעדינות בקירות העיר, בארונות סעף, בגדרות, בעמודים ובשלטים. חולפים על פניה בהליכה, בריצה, ברכיבה או בנסיעה. היא נגישה לא רק מבחינה מוחשית אלא גם בתכניה. הקופסונים, הדמויות שהמציא ופיתח בסוף שנות התשעים, צבעוניים ותמיד בפעולה, כמו שיאו של ריקוד עם ספר תורה או שיט אל הלא נודע, סעודה אחרונה, מלחמה, מאבק או צליבה. בתערוכה העבודות מנותקות מסביבת הרחוב ונצמדות אל קירות המוזיאון. בספר הן מודפסות על דפים שגודלם קבוע מראש.

.

קופסונים

"גרתי באותה תקופה בקיבוץ הראל וחיכיתי למכתב. במשיכת קולמוס ציירתי על נייר צורות של מעטפות שהפכו לצורת אבן, שיבוש של קובייה. מההפשטה של קובייה התפתחו הקופסונים הראשונים. באדריכלות יש הרבה משחקי תלת-ממד. אתה בונה כל הזמן. זאב דרוקמן, שהיה מהמורים הבולטים במחלקה, היה מדבר בפתוס שדרש מאתנו, התלמידים, חשיבה מהבטן וחשיבה בגדול. ב-96 הכנתי בעזרת סכין כמה שבלונות של רימונים ויצאתי ערב אחד עם יונתן אופק אל 'גן מאיר', ושם על קיר מקלט ריססתי את העבודות הראשונות במרחב. לצדן גם ציירתי ביד חופשית פרה. לאחר מכן התחלתי לעבוד על חיתוכי עץ של צלליות, והקופסונים החלו להופיע שם בקטן".

.

רימונים

הפוריות והשפע שמייצג הרימון, מין משבעת המינים שרווח מאוד גם בפסיפסים ובעיטורי כלים בעת העתיקה, נוכחים ביצירתו של סנד: הרבה קופסונים, הרבה פקקים, הרבה פסלים, הרבה קערות קרמיקה. כתר הרימון חוזר ומיוצג בצורות מצורות שונות גם בקופסונים: פעם זו כומתה, פעם קסדה, פעם כובע נפוליון, פעם כובע עם פונפון או כובע ראש סוס, תרבוש, שטריימל, כיפה, קרני שור או רעמת שער הנחצית בעצם גדולה. את הדמויות המוקדמות של הקופסונים צייר סנד בקווים פשוטים ובצבע אחד, ללא פרטים כמו כפות ידיים ואף. כמו גוף הרימון, אבל מרובע. הם רקדו בין בתי העיר, קפצו או צנחו מהשמים. חלקם שמחו, חלקם לא.

.

SENED

הקופסונים הם מעין דיוקן עצמי וגם בבואה חברתית, ומתפצלים ומתפרסים על פני רחובות העיר ובכל מקום שסנד חולף בו. הוא שולף במהירות את גיליונות תצלומי הרנטגן שבהם חתך מבעוד מועד את השבלונות המרכיבות את שכבות הצבע של כל ציור, מרסס, חותם וממשיך בדרכו. השריטות, הנגזרות והכתמים המופשטים מופיעים גם הם ברחוב ועל כל מיני מצעים. סנד הוא לא רק קופסונים. את מכלול יצירתו משלימים פסלים קרמיים, פסלי חיות מופשטות, קטעי אנימציה, ציורים על בד, מגנטים מצוירים ופקקים. דרכם הוא מציג באופן מזוכך את רגשותיו, מסמן ומתייג, שובר את האנונימיות של המצע ויוצר פעולה בסיסית של גרפיטי המשתלבת בנוף העירוני.

.

הגירה

סנד נולד בקיבוץ גבעת השלושה ב-1971. אמו יועצת חינוכית ואביו היה פרדסן בקיבוץ ואחר כך עסק במסחר ובשיווק. בהיותו בן שלוש, עזבה המשפחה את הקיבוץ ועברה לפתח תקווה הסמוכה. ההגירה מהקיבוץ אל העיר הותירה בסנד שריטה, והוא המשיך לחזור ולבקר בקביעות את המשפחה הרחבה ואת החברים שנותרו בגבעת השלושה. הביקורים בקיבוץ הטביעו בו את חותמם: חופש, אדמה והיכרות אינטימית. מן השורשים האלה צמחו עבודות כמו ציוריו ברחוב נחלת בנימין, שבהם נראים הקופסונים סועדים יחד סביב שולחן ארוך, או ציוריו ברחוב צ'לנוב, שבהם יושבים הקופסונים סביב מדורה קטנה ולידם עמוד טוטם המורכב מדמויות מנהיגי השבט. ממדשאות הקיבוץ ושביליו הוטח סנד על מדרכות העיר ובין בתיה, וכאן החלה דרכו בחיפוש שייכות. הוא החל לצייר ציפורים ודרכן ביקש לעוף, לנוע ולנדוד. הציפורים חזרו והופיעו בעבודות מאוחרות והצטרפו אליהן דרקונים, כדורים פורחים וספינות נושאות קופסונים. מאוחר יותר מצא את דרכו לתנועת הצופים ושימש במגוון תפקידי הדרכה בשבט "ראשונים". עם חבריו מהעיר יצא לחופי תל אביב ואילת לצלול ולגלוש על גלי הים, ונהנה מן החופש ומן הפעילות המאתגרת. את שירותו הצבאי החל בגרעין נח"ל שהשתלב בקיבוץ חצרים, והיה שם חצרן. בהיותו בפלס"ר של חטיבת הנח"ל נפצע ואחר כך עבר לתפקיד מש"ק ידיעת הארץ בפיקוד החטיבה. לאחר שחרורו היה מדריך נוער בבית ספר נווה צאלים לחינוך מיוחד. בד בבד למד אדריכלות בבצלאל, ואז גם "נולדו" הקופסונים.

.

פופ

הנסיך הקטן, סנטה קלאוס, משה דיין, החבובות, גיבורי-על, משפחת סימפסון, ואן גוך, שודד ים, טרזן, שרוליק, אלביס פרסלי – חלק מהקופסונים הם מחוות לדמויות מהתרבות הפופולרית שסנד מלבישן בהתרחשויות העירוניות שהן מעורבות בהן. הן מופיעות במפתיע בין קירות העיר, במרחב הציבורי, מודגשות בפלטת צבעים שמחים: צהוב, סגול, חום-כחול, כתום ואדום. הדמויות מתקשרות לא רק בינן לבין עצמן אלא גם עם עוברי האורח. חלק משמעותי מהעבודות ממוקם בגובה נמוך יחסית, גם כדי לא להשתלט על המרחב יתר על המידה וגם כדי לפגוש ילדים בגובה עיניהם. דבר זה נעשה במודע, בידיעה שלעתים קרובות ילדים רואים פרטים שמבוגרים מתעלמים מהם, וכך יוצרים הקופסונים דיאלוג בין סנד לילדים.

.

כנעני

בפשטותם ובהתרחשויות שבהן הקופסונים מעורבים, הם מזכירים סצנות מציורי מערות ומכתובות סלע שיצר האדם הקדמון, וגם דמויות שציירו ופיסלו המצרים הקדמונים. אך סנד מכוון לאמנות הכנענית, זרם באמנות הארץ ישראלית שפעל במאה העשרים ואת שיאו מייצגים פסלים כמו "האריה השואג" של אברהם מלניקוב (1935) ו"נמרוד" של יצחק דנציגר (1939). במכלול יצירתו של סנד בולטת עבודתו הפיסולית – קערות קרמיקה ופסלי חיות מופשטות. המפגש הראשון של סנד עם הקרמיקה והתנסותו בחומר היה בסטודיו שהקים סבו בקיבוץ גבעת השלושה, ובמשק היה גם תנור קרמיקה. קערות אלו משלימות בקווים מעוגלים ומוחשיים את דמויות הקופסונים המרובעים והדו-ממדיים.

.

זוגיות

רוב הקופסונים באים בזוגות, ולפעמים לידם בעלי חיים – ציפור או אריה. ההתרחשות היא ללא מילים, והקשר בין הדמויות נוצר בהבעות פנים, בפעולות ובחפצים. הקופסונים אוחזים חפצים יום-יומיים כמו גיטרה, תפוח, יויו, שרביט קסמים, מפתח, גפרור, בובה, כפפות אגרוף, פחית צבע תרסיס, מיקרופון, משקפת או דגל. בציורים רבים הדמויות הנשיות הן הפועלות, היוזמות והנועזות. באחת העבודות, הדפס חיתוך עץ, יש קופסונים בצורת אדם וחוה. כאן, בניגוד לסיפור המקראי, אדם הוא שמגיש תפוח לבת זוגו, והיא מניפה אליו סכין – ספק מורה לו לחתוך למענה את התפוח לאכילה, ספק מבקשת לדקור אותו. בעבודה אחרת בדרך פתח תקווה קופסון מצייר קופסונית מכוערת. בציור הוא מייפה את המציאות והיא יפה. בעבודה אחרת ברחוב שלוש בנווה צדק נראה זוג קופסונים כהה עור יוצא לציד או לקניות – הוא עם עצם גדולה תחובה בשערו ובידו הוא אוחז לפיד בוער, והיא נושאת חנית ועל מותניה תיק צד אפנתי. בחלוף השנים התפתחו הדמויות בסגנונן, ואפשר למשל לזהות קודים בדמויות: לא לכולן יש אף או אצבעות בידיים, ומכאן שאף בדמויות בעלות אף רומז על אגו. ידיים ואצבעות רומזים שהדמויות בעלות יכולת עשייה.

.

תל אביב

"נכנסתי בצורה תמימה ונאיבית למרחב הציבורי, מקום שבסופו של דבר הוא מאוד עדין. אנשים מסתובבים בו ולא תמיד שמים לב לאמנות שנקרית בדרכם. הייתי רואה מקום ריק והייתי נשאב אליו, מקום שיש לו נראות אך הוא במידה מסוימת גם נסתר. בהתחלה כשהייתי מצייר ברחוב ניסיתי להיות בלתי נראה, אבל היום יש יותר הכרה ואפשר לעשות דברים יותר גדולים ומורכבים. אין לי עניין רק במקומות בולטים, אלא יותר במקומות שקצת נחבאים ודרכם אפשר להוסיף רובד חיובי לעיר. למשל העבודות על ארונות סעף ברחובות שוברות את האנונימיות של הארונות ומספקות להם זהות רגעית, דרכם יש לי אמירה אישית. הפעולה עצמה היא לא אנטי-חברתית ואנשים מתקשרים לדמויות ומוקסמים מהחן והיופי, גם אם העבודה קשה לעיכול. תל אביב ובכלל המרחב הבנוי הם מקומות מזמינים ליצירה, בעיקר מקומות מוזנחים ובמיוחד בדרום העיר תל אביב, אך הרצון שלי הוא לפזר את העבודות כדי לייצר אמירה בכל העיר ובכל מקום אחר. הדרום רווי היום בציורים ואני מחפש אתגר דווקא בצפון העיר, שם יותר קשה לעבוד כי הסביבה נקייה ומבוקרת יותר, וקיים יותר חשש".

.

לאה פיל

הגרפיטי גלש גם לטקסט. כשהמחאה החברתית התחזקה בקיץ 2011 מצא סנד שחל שיבוש ברחובות שהיה רגיל אליהם. כרזות שקראו להפגנות הביאו אותו ליצור שיבוש בשפה באמצעות שימוש חוזר במילים "לאה" ו"פיל", שמקורן במילה "להפיל" בססמה "להפיל את הקשר בין הון ושלטון". השיבוש שיצר במילים הוא הד מילולי לפעולה העיקרית שיוצר סנד בעבודות הרחוב שלו, המשבשות את המרחב הציבורי. לאחת ההפגנות הגיע סנד עם שלט גדול ועליו המילים "לאה פיל", המשבשות את השיח ההמוני הקורא "להפיל את השלטון". בעקבות התחזקות כוחה של הרשת החברתית פייסבוק כבמה להצגת רעיונות ועבודות החל סנד לפרסם סטטוסים על המחאה והשינוי בתל אביב: "חדק חברתי", "כולנו לאה, כולנו פיל", "בקייטנה של לאה יש פיל לבן" ו"נמה לאה נמה, שקט בחוצות". גם הקופסונים מגיבים על המציאות החברתית והפוליטית בישראל.

.

מצע

לא רק רחובות העיר משמשים מצע לעבודות. דפנות של קופסאות מחשב, תמרורים, שלטים, פחיות צבע, פקקים, גלגשות, דלתות וקופסאות אריזה הם רק חלק מהמצעים הניידים שעליהם סנד יוצר, והם מבטאים את זיקתו לתרבות בת-קיימא ולזרם הדאדא שפעל בתחילת המאה העשרים. בין השאר הוא נתן פרשנות חדשה לחפצים מהיום-יום.

.

ממלכה

מיד לאחר לימודיו חיפש סנד את דרכו בתחום האדריכלות, ובסיוע הקרן הקיימת לישראל חידש טרסות עתיקות בשמורת הסטף. הוא החל לעבוד בשחזור חקלאות הר מסורתית והתנסה בבנייה באדמה. אחר כך נדד ברחבי הארץ וב-2004 התיישב בדירת גג בתל אביב. למעשה הדירה הייתה חדר כביסה אופייני לבתים שנבנו בסגנון הבינלאומי בשנות השלושים. הגג הגדול השקיף על מפגש הרחובות יהודה הלוי ומזא"ה ועליו הציב סנד קורה להליכה ויצר סביבה את עבודותיו על כל שטח הגג. אירועים רבים התקיימו על הגג והשתלבו היטב במפגש בין מרחב הפעולה לחופש שזימן המקום. לאחר יותר מעשור נאלץ סנד לעזוב את דירת הגג ולעבור לדירה טיפוסית בפלורנטין.

.

אחרית

הקופסונים ממשיכים לחקור מקומות שבהם טרם ביקרו ואנחנו אתם.

.

adi-sened-invitation_01 (3)_011

לקראת חתימה

.

adi-sened-invitation_01 (3)_002

הזמנה

.

adi-sened-invitation_01 (3)_001

קופסון אדם קדמון

.

adi-sened-invitation_01 (3)_009

זוג

.

adi-sened-invitation_01 (3)_006

הזמנה

.

adi-sened-invitation_01 (3)_008

האיש שבקיר

.

adi-sened-invitation_01 (3)_007

זוג

.

adi-sened-invitation_01 (3)_004

הזמנה

.

adi-sened-invitation_01 (3)_003

קופסון

 .

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • UNTAY  On 14/04/2015 at 23:30

    לא נערכו עד היום תערוכות מוזיאליות לאמני רחוב/גרפיטי כי התחום הזה נמצא במיינסטרים בארץ פחות מ-5 שנים וגם זה בקושי, זה ז'אנר שאין לאף מוזיאון או גלרייה ממוסדת כמעט מושג איך להתמודד איתו.
    מעבר לכך, בגלריות נערכו ועוד איזה נערכו תערוכות יחיד לאמני רחוב/גרפיטי. רק עכשיו Know hope מציג תערוכה גדולה בגלריה גורדון. Dioz הציג תערוכת יחיד בגלריית משונע באוגוסט שעבר. ולא מעט תערוכות גם ל UNTAY, KLONE, DEDE ועוד רבים וטובים.
    הסיבה היחידה שאתה כנראה לו שומע על רוב התערוכות האלו בגלל שכיאה לאמנים מהנישה הזו, הרוב מבוצע בצורה עצמאית ואלטרנטיבית, זה שאף אחד מהם לא קיבל חותמת של מוזאון לא אומר שהוא לא מצליח ומציג מפה ועד הודעה חדשה.

  • כרמית בר און  On 19/04/2015 at 17:37

    כל הכבוד לעדי!!!!! עבודות מעניינות מאד! כרמית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: