סיבוב בהדרכת ניסן בתחנה המרכזית החדשה

כבר חודש שקבוצה של יוצרים מוסיפה רובד חדש לתחנה המרכזית החדשה בתל אביב. הם בנו ספרייה מרשימה ומצליחה, ספסל גדול שאין רגע שלא יושבים עליו, הציבו אוטובוס צבעוני עם גג ירוק וגם עורכים סיורים בתחנה. "התחנה הבאה", כך נקראת היוזמה שתינעל בסוף החודש.

בניין התחנה המרכזית הוא בניין שראוי לחזור אליו וכל ביקור בו חוזר חושף מקומות ומראות חדשים (כמו ארובת האור שבתמונה כאן למטה). העניין שיוצרת התחנה נובעת גם מגודלה וגם בגלל העובדה שהיא משתנה ללא הפסקה. לא ידוע לי על פרויקט דומה בישראל שביקור בו מציף במקביל סוגיות חברתיות, תחבורתיות, תרבותיות (או רב-תרבותיות), מסחריות, נדל"ניות, אדריכליות ועיצוביות. לכן, למרות היכרותי הארוכה והמעמיקה עם התחנה, לא היססתי והצטרפתי לסיור שערך ניסן אלמוג.

ועל כך ברשימה זו.

.

ארובת אור

.

(1) הביקור

הגעתי לפני חודש לאירוע הפתיחה של "התחנה הבאה" אבל חטפתי שם סטירה מבחורה שהייתי דלוק עליה קשות. למרות שחשבתי אז לכתוב על המיזם, ביגוני העמוק העדפתי לשכוח את אותו היום. הסיור עם ניסן עורר בי את הרצון בכל זאת לכתוב.  אם תבואו עכשיו לראות, תמצאו שיש כאן עכשיו בין מסופי האוטובוסים ספרייה, משתלה, חקלאות ומקום להופעות. חוץ מזה ניסן הביא אתו את מיזם "הליכות ג'יין" שבמסגרתו נערכו ששה סיורים בתחנה וסביבתה שהציגו את מורכבות המקום.

הסיור שארך שעתיים קיבץ אליו 15 מאזינים מגיל 7 ועד 70 והוא היה מרתק, גם בגלל התחנה וגם בגלל ההסברים המעודכנים על מצב הבניין והמשתמשים שלו. עברנו בין הקומות השונות, שחלקן נהנות מפעילות ערה ומגוונת וחלקן נטושות לחלוטין. הוא הפנה את המבט למקומות שלרוב עוברים בהם בלי לשים לב לפרטים והסביר כיצד כל המכונה הזאת שנקראת "התחנה המרכזית החדשה" עובדת ונושמת. כמו כל הסיורים שניסן יזם וערך במסגרת "הליכות ג'יין" גם הסיור הזה היה חינם וחופשי.

.

(2) האדריכל שתכנן את התחנה – רם כרמי

הפרויקטים שתכנן כרמי היו שנויים במחלוקת ולרוב ליוותה אותם מקהלת קולות צורמים: התערבותו בתכנון משכן הכנסת בירושלים, מעונות הסטודנטים בבאר שבע, בניין הפקולטה למדעי הרוח בקמפוס הר הצופים, פרויקט הולילנד, שיפוץ בניין תאטרון הבימה והפרויקט האחרון שלא השלים: בית ראש הממשלה.

לכרמי שנפטר לפני שנה, היו חלומות גדולים וחזון חברתי מגובש. הפרויקט בו הצליח לממש באופן מלא את הפנטזיה שלו היה מפעל ארגמן ביבנה (עליו כתבה טלי חתוקה את הספר "המפעל"). בתחנה המרכזית כרמי הלך לאיבוד בין שני מוקדים: (א) פתרונות התנועה שנדרשו פונקציונאלית מצד אחד ו-(ב) שטחי המסחר שדרשו היזמים. אחר כך הוא תירץ את רצונו ליצור בבואה לעיר עתיקה מוקפת חומה, שלפי פרשנותו התקיימה בה הפרדה מוחלטת בין תנועת הולכי רגל ותנועת מכוניות – רעיון נחמד לכשעצמו במחשבה ראשונה, אך רעיון שיוצר אזורים מתים בשתי מערכות התנועה. כל שאר חלקי החזון של כרמי ("עיר תחת גג", "רקמת יחסים", "קומיניקציה", "צרכים אנושיים" "חממה בה פורחת התרבות האנושית", "פעולה חברתית" "חיי עיר") הלכו כולם לאיבוד בין שני אותם מוקדים.

עדיין, בניין התחנה המרכזית טומן בחובו אפשרויות רבות לפיתוח, אך קודם צריך לסלק מכאן את ריכוז האוטובוסים המרעישים ולפתור את בעיית הבעלויות על שטחי המסחר (יש כאן כמה אלפי בעלים). ואסיים בציטוט מתוך מאמרו של כרמי שפורסם עם פתיחת התחנה ב-1993: "התחנה המרכזית היא כמו אבן שנזרקת לתוך אגם מים, היא תיצור מעגלים-מעגלים שיהדהדו בסביבתה עוד תקופה ארוכה"…

.

אדריכל רם כרמי בביתו (2011)

.

(3) כתיבה על התחנה המרכזית

על ההיבטים התכנוניים של התחנה המרכזית כתבו כבר עשרות רבות של מאמרים בעיתונות. ב-2013 יצאו כמעט במקביל שתי חוברות שהוקדשו לנושא: (א) "התחנה המרכזית – מדריך משתמש" שפרסמו האדריכלים טליה דוידי ואלעד הורן שהציגה את סקירת תולדות תכנון ובניית התחנה. (ב) "הלבירינט – רם כרמי ותכנון התחנה המרכזית החדשה" שפרסם ראש בית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב ערן נוימן בעקבות תערוכה שאצר וכתבתי עליה כאן. החוברת הזו כללה לבד מסקירה של דוידי והורן, גם טקסטים מאת האדריכל רם כרמי ונוימן עצמו.

.

(4) ניסן הפקות

את ניסן אני מכיר מאז תחילת העשור הנוכחי כשהיינו יחד ב"מעבדה לעיצוב עירוני" באוניברסיטת תל אביב. מאז הוא קנה לעצמו שם של יזם אירועי תרבות המשלבים היבטים אמנותיים, חברתיים ועירוניים. את "התחנה הבאה" הוא ארגן יחד עם עוד קבוצה של חברים, שכללו בין השאר אדריכלים לא מעטים כמו רוברט אונגר, גיל כהן, דנה מור, ארי ליברסון וטליה דוידי – כולם חברים בקולקטיב אנייה. באירועי "התחנה הבאה" השתתפו כ-80 אמנים ולאירועים הגיעו אלפי משתתפים, זאת בנוסף לעשרות אלפי המבקרים האקראיים שעוברים בתחנה מידי יום ונחשפו לעבודות. בפרויקט היו שותפים גורמים רבים ובהם מספר גופים של עיריית תל אביב כמו מחלקת אמנויות, אגף מאור (שסיפק תאורה), אגף שפ"ע (שסיפק צמחים שחלקם הגיעו מהמשתלה העירונית), דובר העירייה, מינהלת רובע דרום ומזא"ה 9.

מחר (25.12) ניסן ישתתף באירוע נוסף שבו היה מעורב: "מנורת לילה". ברוח חג החנוכה יאירו עשרות מיצבי תאורה את שכונת נווה שאנן (שהתחנה המרכזית שוכנת בה) ובנוסף יהיו גם הופעות ובתי אוכל. למבקרים תחולק מפה שתפרט את מיקום האירועים שיתחילו מחר ועד מוצ"ש בין השעות 18:00 – 23:00.

.

ניסן פותח את הסיור בקצה רחוב נווה שאנן, בסמוך לכניסה לבניין התחנה

.

(5) שיחה קצרה עם ניסן אחרי הסיור:

מיכאל יעקובסון: מה הזיכרון הראשון שלך מהתחנה?

ניסן אלמוג: לונה פארק שווונג שפעל בקומה 2 שהיא היום קומה נטושה. הייתי בא לשם עם המשפחה באוטובוס מבת ים וזה היה מתקן ג'ימבורי גדול, ובתור ילד שמאד אהב לונה פארק המקום הזה נחקק בזכרון.

מ"י: מה הסיפור הכי מעניין שיש לך על התחנה?

נ"א: "דלתות" מאת עידן אלמוג (ניתן לקרוא אותו כאן) שהוא סופר וגם אח שלי. זה סיפור על שני בחורים שמוקפדים על גביית תשלום ושמירה על השירותים בתחנה ודרך הסיפור של אחד מהם במשך יום אחד אפשר לגלות את הסיפור של התחנה, של השכונה והעיר.

מ"י: כדאי אולי להרוס את התחנה ולבנות משהו אחר במקומה?

נ"א: אני חושב שההריסה היא פעולה בלתי אפשרית כי עלויות עבודות ההריסה יהיו גבוהות ויגרמו למפגע סביבתי אפילו גדול יותר ממה שיש היום. גם אם ההריסה תהיה זולה עדיין תישאר השאלה מה יבנו במקום והאם זה ייטיב עם הסביבה והשכנים שגרים שם. חוץ מזה, בבניין התחנה יש איכויות כמו רב-תרבותיות והאפשרות לנוע בלי בעייה על אופניים מהקומה 7 עד קומה 1-.

מ"י: איך אתה מציע לשפר את התחנה?

נ"א: הייתי יוצר מנגנון כלכלי חדש שמטרתו תהיה חשיבה משותפת לעתיד התחנה והשכונות המקיפות אותה. המנגנון יהיה שותפות פרטית-ציבורית בין תושבים, בעלי עסקים, גופים ציבוריים, העירייה, משרדי ממשלה.

מ"י: מה המקום המגניב ביותר לדעתך בתחנה?

נ"א: בשליפה מהמותן אני יכול לציין את המרכז לתרבות היידיש. יש שם שילוב של פכפוך מים שבא ממפל מים קטן שהם שמו שם, עם רעידות חזקות של התקרה שמעורר אצלי את הגוף ואת המחשבה ואי אפשר להתעלם מזה. מקום נוסף נמצא בקומה 7, שם יש בקצה מסוף האוטובוסים של דן מעקה שאתה יכול לצפות על כל קו הרקיע של תל אביב. רואים את כל המגדלים ממתחם הבורסה ברמת גן, דרך המגדלים לאורך נתיבי איילון, עזריאלי, שרונה, רוטשילד ועד מנשיה. זה מחזה מאד מעניין כי אתה רואה את הקרבה הגאוגרפית של התחנה למרות שהיא נחשבת לפריפריה מה שמחזק את העוול שנעשה לתושבים.

מ"י: מה דעתך יהיה עתיד התחנה?

נ"א: ימשיכו לדון בה עוד עשרות שנים.

.

נטוש אבל התאורה עדיין עובדת

.

ב"רחוב הפיליפיני"

.

הליכות נוספות: בתחילת חודש מאי יערכו הליכות מודרכות ב-12 ערים ברחבי ישראל ובהן גם רשויות ערביות. סיור נוסף בתחנה יערוך ניסן בעוד כמה שבועות ועליו ניתן יהיה להתעדכן בפייסבוק (הוא גם עורך סיורים בהזמנה).

.

5

.

כריסמס 01

.

כריסמס 02

.

אוויר

תיאטרון

.

תקרה

.

מדרגות

.

עומק

.

עמוד

.

גן ילדים חדש בתחנה

.

עגלות (של ילדי הגן)

.

מעבדת הירח (סטודיו לבניית בובות ומסכות)

.

מוזיאון וספריית יידיש

.

"הכיכר האדומה" בקומה 2 – קומה שלימה שתוכננה למנוחת הנוסעים וללא חנויות

.

בכניסה למתחם בתי הקולנוע הנטושים

.

ניסן מתבונן בתקרה

.

יורדים לקומה 1

.

חלון

.

פעם היה כאן טרמינל של חברת דן, היום נטוש

.

מבט למעלה

.

נטוש

.

קופות (נטוש)

.

נטוש

.

מימין המקלט האטומי

.

יש גם משתנה כדי שלא ישתינו על הרצפה (אבל זה לא עוזר)

.

בדרך למקלט

.

המקלט האטומי. הדלתות האדומות אוטמות כל חלק במקלט

.

דלת המקלט

.

בדרך חזרה למעלה

.

המסוף הנוכחי של חברת דן נמצא על גג התחנה במתחם שתכנן האדריכל מוטי בודק

.

קופות

.

במסוף של חברת דן בקומה 7 יש מסוף מתכתי, קשה ומדכא. לעומתו, הציבו כאן קולקטיב אנייה ספסלים מחומרים ממוחזרים כמו צינורות פלסטיק פגומים, פלטות עץ ודליי צבע. בין הספסלים שולבו גינות תה אנכיות, המושקות במי מזגני התחנה באמצעות מערכת טפטפות של חברת "נטפים".

.

גינת תה אנכית

.

הספסלים

.

העבודה המוצלחת היא ספרייה או בשמה הרשמי "תחנת הספרים". כך כתבו יוצרי הספרייה: "כפי שספר מכתיב תנאים ומסלול כך גם התחנה המרכזית עושה. שתיהן מספרות סיפור של זמן ומקום, אולם הן שני הפכים. אחד כאוטי, מאלץ אותך לעבור מהר, והשני מציע מחסה, מקום מפלט, מזמין להתמסר ולהשתקע. המטרה היא לחבר בין השניים".

המרכיב שמשך את תשומת הלב שלי בספרייה היו הקוביות. אלה קוביות רב שימושיות, צבעוניות שניתן לשחק איתן. פעם אחת הן חוצצות בין ספרים, פעם משמשות כאגרטל ופעם כמקום לשבת עליו.

.

הספרייה 01

.

הספרייה 02

.

הספרייה 03

.

הספרייה 04

.

הספרייה 05

.

הספרייה 06

.

הספרייה 07

.

הספרייה 08

.

הספרייה 09

.

הספרייה 10

.

הספרייה 11

.

הספרייה 12: אוטוביוגרפיה של אשר ידלין מציגה את בניין המרפאות המרכזי שתכנן נחום זולוטוב ביוזמת ידלין ברמת אביב ג' ובסוף נהרס לטובת מגדלי מגורים

.

הספרייה 13

.

תצוגת כוורות

.

גינה על הגג באמצעות מצעים מנותקים, בה מגדלים תות שדה, תבלינים וחסות (צבי הלברכט – מעבדה לגנן על הגג, אילן שמעוני – רוח שתות, גינות קהילה בישראל)

.

אוטובוס המשמש לאחסון ועל גגו גינה

.

ניסן צופה על תל אביב מגג התחנה

(-;