סיבוב בבית המדברי באילת

יש הרבה בניינים בדרום שנבנו עם התייחסות לאקלים המדברי, אבל יש רק בניין אחד שממש נקרא "הבית המדברי" וכך קוראים לו כל תושבי אילת. בניין בצורת פירמידה חלולה מ-1971 שתכנן האדריכל אברהם אלואיל שנפטר לפני חודשיים.

היום קל לפספס את הבניין, שלמרות מיקומו המרכזי לצד צומת בעיר הוא מסתתר מאחורי חומות ובתים אחרים. בנוסף, תוספות בנייה הפכו אותו למבנה חסר צורה ולכן במבט ראשון הוא נראה כמו עוד שיכון מוזנח. אבל כשנכנסים לתוכו מגלים עולם אחר בו כל החושים פועלים: השמיעה (הד אדיר) וטמפרטורה (נמוכה בהרבה מזו שיש בחוץ), ראייה (לוקח זמן להתרגל לאפלה ביחס לאור בחוץ) וגם מישוש (רק אם אחת הדיירות תסכים). בנוסף, המדרגות והמעברים העיליים ממסגרים מבט שמזכיר לוקיישן של סרט מדע בדיוני.

מיד אחרי הביקור, כשחזרתי לשולחני, התקשרתי לאדריכל אברהם אלואיל שתכנן אותו. ענתה לי אשתו וסיפרה ששבועיים קודם לכן הוא ניפטר. כך נותרו כמה שאלות פתוחות, אבל באמצעות רשימה זו אני מבקש להאיר את היצירה השלימה והמשמעותית ביותר שתכנן אלואיל.

ועל כך ברשימה זו.

.

10308999_949070408455875_1186034603007862056_n

מדרגות ומרפסות בתוך הבית המדברי

.

(1) הביקור:

שמוליק תגר עצר את המכונית בכניסה לבניין. שלט קטן מעל הכניסה עם אותיות שהתקלפו מהחום והשמש ציין כי כאן זה "בית מדברי". איש מבוגר יצא בדיוק מהבניין והם ברכו אחד את השני לשלום. שמוליק גר כאן כבר חמישים שנה ומכיר כנראה את כולם. מבחוץ הבניין נראה כמו עוד בניין מוזנח שלא שווה לעצור לידו, אבל איך שנכנסנו דרך הדלת הגדולה הבנתי את ייחודו.

מדובר למעשה בארבעה מבנים המקושרים ביניהם באמצעות אולם משותף ומקורה בתקרה קלה. האולם משמש כמבואה ומעבר בין הקומות והוא מכסה על קומת מקלט תת-קרקעית. שטח האולם כ-700 מ"ר ובחלקו הוא מתנשא לגובה של יותר מ-12 מטרים. הוא יוצר מרחב הפוך לזה שבחוץ, וההרגשה היא כמו באוהל מודרני: בחוץ השמש חזקה וחם מאוד אבל בפנים אפל וקריר. במקור חישב האדריכל שבאולם המרכזי הטמפרטורה תהיה נמוכה ב-10 מעלות מהטמפרטורה בחוץ. לא בדקתי אם אכן החישוב התממש.

כשעמדנו במרכז האולם שמוליק התחיל להסביר את סיפורו של המקום, אבל לא הצלחתי לעקוב כי הייתי המום מהגודל ומראה מגדלי המדרגות שנראו מלמטה כמו יצירה קוביסטית מורכבת. שמוליק דיבר בקולו הנמוך והחזק וההד חזר מכל כיוון. הוא סיפר שבמקור האולם המרכזי לא היה מרוצף כולו, אלא היו כאן גינות קטנות. בגלל שהגינות בתוך האולם הסגור לא עבדו, המים להשקיה והטיפוח היו עול על הדיירים, אז הגינות חוסלו וכוסו במרצפות. בנוסף, את הפתחים שהיו בגג וגם בכניסות החליטו הדיירים לסגור וכך התחזק ההד, שהפך את השהייה באולם לבלתי נסבל ולמפגע משמעותי ברגע שילדים מחליטים לשחק כאן. הוא ציין שהטמפרטורה הנעימה היא בזכות פתחים בדפנות דירות המגורים הפונים אל האולם, ודרכם נפלט אוויר קר מהדירות בהן מופעלים מצננים (desert cooler, סוג של מערכת מיזוג אוויר המופעלת באמצעות מים וזרימת אוויר). אחרי שתי דקות חזרנו למכונית והמשכנו בדרכנו. במרכז מעגל התנועה שלמרגלות הבית ניצב פסל שיצר יגאל תומרקין. הפסל מציג את מגדלי התאומים והוא הוצב כאן לאחר הפיגוע בניו יורק. שעתיים אחר כך, חזרתי לכאן לבד, כדי לבחון את הבניין באופן קצת יותר מעמיק.

בנייה מודולרית: הודות לרשת העמודים הנחשפת באולם הגדול, ניתן לגלות שהבניין כולו תוכנן באופן מודולארי – במידות קבועות של 3.5 מ'. התכנון במידות קבועות הוא מאפיין מרכזי בבנייה המודרנית. בתכניות הבנייה שמצאתי מאוחר יותר באוספו של האדריכל, אפשר לראות עד כמה המרכיב הזה היה משמעותי בתכנון. המידות של 3.5 מ' נקבעו הודות לגודל החדרים והמידה הזו מתחלקת בהמשך התכנית לחלקי חלקים עד לרמת הריצוף. שיטת התכנון במידות קבועות מאפשרת תכנון וביצוע מאורגן מסודר ומדויק, ומקלה את האפשרות לתעש ולשכפל את הבניין.

למרות שבסך הכל יש כאן 32 דירות בארבע קומות, כל הזמן יצאו ונכנסו אנשים מהבניין. אין כאן מעלית וצעדי הדיירים העולים ויורדים במדרגות הדהדו. גם השיחה הכי שקטה בין אמא לבתה הקטנה נשמעה היטב בצד השני של האולם.

.

שמוליק תגר מסביר על הבניין בסרטון קצר עם הרבה הד:

.

.

(2) מבנים אחרים דומים:

הבית המדברי מזכיר מבנים כמו "בניין הפירמידה" שתכננו האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן בשכונה ג' בבאר שבע, "בתי הפאטיו" ברובע יעלים בערד, או המרכז האזרחי שתכנן ישראל גודוביץ בסיני ונהרס (אך העתק שלו אפשר למצוא בסמוך לבניין מועצה אזורית חבל אילות). ויש עוד. המקור וההשראה הוא כמובן מבניינים שנבנו הרחק מעבר לים, אך אותם מודלים זכו בישראל לפרשנות חדשה ובהתאמה לאילוצים התקציביים והטכנולוגים.

האדריכלים שתכננו את אותם מבנים, שכולם נבנו במימון ממשלתי, ביקשו לפתח ולקדם את סביבת המגורים ולהציג מענה להתמודדות עם האקלים המדברי הקשה. בכל אותם מבנים אפשר למצוא מרכיב דומה: מבואה משותפת – אזור מוצל ומאוורר היטב, הממוקם בין הדירה הפרטית ובין המרחב הציבורי ובכך יוצר סלון משותף לדיירי הבניין, וזאת בתקווה לחזק את הקהילה המקומית והקשרים בין הדיירים. במרכז האזרחי של גודוביץ האולם המשותף שנמצא בין שימושים ציבוריים שונים (משרדים, ספרייה, צרכניה, אולם תרבות) משמש כמרחב משותף פתוח, אך מוצל ומוגן באופן כזה שגם בו ניתן לערוך אירועים ומפגשים ספונטניים.

גם "בית הפירמידה" בבאר שבע מורכב מדירות מדורגות, אלא שהבית המדברי גבוה בקומה אחת מזה בבאר שבע. כמו כן, האולם מרכזי שמתפקד בבית הפירמידה כמו רחוב הסגור משני דופנותיו הארוכות באגפי הבניין כששתי הדפנות הקצרות פתוחות, כאן מדובר באולם מרכזי וריבועי הסגור מכל קצותיו בארבעת אגפי הבניין. גם הדירות עצמן שונות וכוללות כאן ארבעה כיווני אוויר, לעומת הדירות ב"בית הפירמידה" שהן דירות שמשתי הדפנות הן צמודות לדירות שכנות, ואין בהן חשיבה מורכבת על מערכת אוורור הדירה כפי שיש בבית המדברי (ועל כך ארחיב בהמשך).

התכנון הדירתי הוא גם מרכיב משותף בין אותם טיפוסים. תכנון הכולל מרפסת רחבת ידיים, הרבה מעבר לתקן שקבע משרד השיכון. המרפסת אפשרה לדיירים להרחיב את הדירה בעתיד בצורה פשוטה וקלה, אך בטווח הארוך גרמה לאיבוד הצורה של הבניין והפיכתו לאוסף לא אחיד של טלאים. אפשר למצוא איזה חן בטלאים אלה, אבל אפשר גם לראות בזה מאפיין של שכונת עוני בה אין כל מודעות אסתטית וסביבתית וכל אחד עושה מה שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה.

גם מבחינת מיתוג אפשר למצוא דמיון בין הבית המדברי למבנים האחרים שציינתי. "בית הפירמידה" או "בתי הפאטיו" הפכו למותג שמחזיק מעמד עד היום.

במקור תוכנן כאן מתחם של בתי מדבר, חמישה ליתר דיוק. "אלואיל תכנן שורה של בתים כדי לקבל רחוב מקורה עם מעבר שיחבר בין הבתים", מגלה אינג' מקס דה גרוט ששימש בתפקיד מהנדס העירייה באותה תקופה. "הרעיון היה שאתה עובר בין בית לבית דרך החללים המרכזיים. אבל בזמן הבנייה של הבית הראשון, משרד השיכון ראה את העלויות והחליט לבטל את שאר הבניינים שתוכננו. זה בניין מעניין והדיירים מרוצים מהדירות אבל החלל המרכזי הוא בעצם בזבוז, כי אין לו הרבה תרומה, בעיקר כשלא בונים רחוב שלם. הרעיון מעניין אבל יש מחיר ומישהו צריך לשלם אותו ומשרד השיכון החליט לא לשלם".

הד להתמרמרות האדריכל על כך שחזונו נגדע, אפשר למצוא בדברים שנשא בהרצאה "תכנון סביבתי באזור צחיח", אותה נשא ממש בעת ההחלטה על ביטול המשך הפרויקט ובמסגרת הכנס "בעיות אקלים פנים בבנייה" שהתקיים במרכז הבנייה הישראלי. "בשנתיים האחרונות הוציא הציבור הישראלי כ-800 מיליון לירות על רכישת מקלטי טלויזיה. בלי שהיה צורך לעשות תעמולה לנחיצותה של הטלויזיה, הכירו רבים בערכה והשקיעו מיטב כספם באמונה לקבל תמורה מלאה על השקעה גדולה זו. מעצבי מדיניות הבנייה הם בין הגורמים לתפיסה הרווחת שרמת חיים היא פועל יוצא של מטרז' גבוה, בהציגה את העליה וההתקדמות בהקבלה לגדילת שטח הדירו. אם ישוכנעו המתכננים והמזמינים שאכן נחוץ להקנות לסביבה החמה תנאים אקלימיים נוחים, יימצאו גם האמצעים הכספיים לכך. אולי בוויתור על סעיפי הוצאה מקובלים – יתכן מאד בקיצוץ שטח הבנייה, ואולי בגיוס כספים במיוחד למטרה זו, כמו לצרכים חיוניים אחרים".

.

תמונה1

למעלה: חזית מערבית של בית הפירמידה בבאר שבע: דירות מדורגות עם שטח משותף ומקורה בחלקו. למטה: חתכים בבית הפאטיו בערד ובמרכז שטח משותף עם מדרגות המתחבר לרשת רחובות מקורים

.

(3) החיים בבניין:

"עצם העובדה שאני גר כאן 43 שנה אומרת שהבחירה היתה טובה", אומר לי ג'קי פריגל (85) שמציין שהיה הדייר הראשון בבניין, מיד כשהושלמה הבנייה בפברואר 1971. פריגל שעלה מהולנד ב-1948 כדי לתרום את חלקו למלחמת העצמאות, עבר להתגורר באילת ב-1954. למה בחר לגור דווקא באילת? את הסיבה הוא תולה בכמות ההולנדים שהיו בעיר ותפסו עמדות מפתח: "ראש העיר היה חנוך ננר שהיה מדריך הנוער שלי בהולנד, מהנדס העיר מקס דה גרוט היה הולנדי וגם הגזבר היה הולנדי". ההולנדים המשיכו לשלוט באילת, ובזמן שנבנה הבניין שימש פריגל בעצמו כסגן ראש העירייה. מאז 1970 היה קונסול הולנד, דנמרק, נורבגיה וגרמניה. הוא גר בקומה השלישית בבית המדברי. בהתחלה הוא התלבט אם לרכוש דוקא את הדירה בקומה העליונה, אך בסוף בחר את זו בקומה השלישית והוא לא מתחרט. יש לכך כמה סיבות: (א) הדירות העליונות יותר קטנות בחדר אחד לעומת שאר הדירות בבניין (108 מ"ר כולל מרפסת). (ב) הדירות העליונות כמו כל הדירות העליונות באילת מתחממות יותר, וקשה לצנן אותן. (ג) העובדה שאין מעלית לא הפריעה לו בזמנו אבל היום כן.

"בהתחלה צחקו על השם 'הבית המדברי' ואמרו 'הבית תמיד בריא' (שמוליק תגר הוסיף: זה בגלל שנהגי המוניות שהובילו אנשים למקום היו מדברים בקיצורים בקשר: 'תסע לבית ת'מי(ד) בריא, יש לקוח…'). אבל לאט לאט השם השני דעך והיום כולם קוראים לו 'הבית המדברי'", הוא מספר. "מאד השתכנעתי מהרעיון של אלואיל. עד אז הבתים באילת היו עם חזית צפונית שהדביקו לה מצנן. אלואיל תכנן קודם את הצינון וסביבו תכנן את הבית".

מה ההבדל? "למעט הדירות הקטנות, כדי לצנן דירה עד אז היה צורך בשני מצננים, דבר שעלה הרבה כסף וגם בזבז מים. כאן הייתי צריך רק מצנן אחד. אבל בינתיים יש לנו כבר גם מזגן".

למה צריך מזגן? "באמצע שנות ה-60 היה משבר בשיטת הצינון באילת. היתה מחלוקת אם להמשיך עם המצנן או לעבור למזגן. אם רצו להמשיך עם המזגן אז היה צורך ביותר חשמל לעיר ושחברת החשמל תוסיף פאזה לאילת. ואם ימשיכו עם המצנן היה צורך ביותר מים כי המצנן עובד על בסיס של מים. ערכו בדיקה באמצעות ועדה ובסוף מצאו שכדאי יותר להמשיך עם המצננים, וכך זה ממשיך עד היום. היתרון של מזגן הוא שכאשר אתה מדליק אותו הוא מיד מקרר, ולעומתו למצנן לוקח זמן. אם אתה בא מנסיעה והבית לוהט אתה רוצה לפתור מיד את הבעיה ולכן רוב האנשים באילת יש להם גם מזגן וגם מצנן".

החלונות והמרפסת בדירה של פריגל פונים למזרח, אל נוף מפרץ אילת ועקבה. הודות לכך, המצנן ניצב אצלו בחזית הצפונית – הכיוון ממנו מגיעה הרוח באילת והאוויר נפלט מהדירה לכיוון דרום וכך יש סירקולציה טובה. אבל כל שאר הדיירים המתגוררים בבניין בדירות הפונות לשלושת הכיוונים האחרים, לא נהנים כמוהו ממיקום אקלימי טוב והמצננים עובדים פחות טוב. הדבר לא מנע מפריגל לחשוב שהתכנית המקורית של אלואיל טובה ויש להמשיך ולממש גם את שאר ארבעת המבנים, כדי ליצור רקמה שלימה. הוא עלה עם התכניות לירושלים וניסה לשכנע את זאב שרף, בשעתו שר השיכון. שרף לא השתכנע והתכניות נגנזו.

מי גר כאן? "מתוך 32 הדירות שיש בבניין, הצבא רכש 15 דירות וגרו בהן אנשי קבע שהתחלפו. כל שאר הדיירים היו תושבי העיר. עם השנים האוכלוסייה השתנתה אבל נכון להיום כרבע מהדיירים בבניין הם וותיקים".

.

IMG-20141108-WA0000

1971: הבית המדברי (מקור: אוסף אדריכל אברהם אלואיל)

.

(4) אדריכל אברהם אלואיל:

אלואיל נולד ב-1939 בתל אביב למהנדס אשר אלואיל (מבכירי המהנדסים בארץ, מתכנן ראשי במשרד השיכון מרצה בכיר בטכניון ומקים מרכז הבנייה הישראלי). אלואיל למד בתיכון עירוני א' ולאחר מכן למד אדריכלות בטכניון כעתודאי.

אחרי שחרורו עבד במשרדו של האדריכל יצחק פרלשטיין – שהיה מהמשרדים המובילים בשנות ה-50 וה-60 של המאה שעברה. אחרי שעשה הפסקה של חצי שנה ועבד במשרד אדריכלים בלונדון, חזר לארץ ועבד במשרדו של האדריכל טדי קיסילוב שתכנן חצי מהמבנים באילת באותן שנים. במסגרת עבודתו אצל קיסילוב, היה אחראי על תכנון בית ספר תיכון בעיר והשתתף בתכנון מלון נפטון. ב-1967 פרש מהמשרד של קיסילוב ופתח משרד עצמאי. "הבית המדברי" היה הפרויקט העצמאי הראשון שלו ופרויקט הדגל של אלואיל. את חיבתו לפרויקט ניתן למצוא בעובדה שבזמנו זכה הבניין לפרסום רב בעיתונות המקצועית (שככל הנראה אלואיל דאג לו). הוא בנה לו מודל שניתן לפרק אותו ולראות את האולם המרכזי והדירות, והמודל מוצב עד היום על קיר סלון דירתו בתל אביב.

חוץ מהבית המדברי, תכנן מודלים של בתי ספר וגני ילדים שנבנו בכל הארץ עבור חברת "מבט" – המתמחה בבנייה טרומית. כך גם תכנן מודל לאולם ספורט ומודל לבית מגורים מטיפוס "בריטיש קוטג'" שמקבצים שלו נבנו ברמת חן ובעתלית.

ב-1990 עם כניסת המחשב, סגר את משרדו ועבד בפרויקטים שונים למשרד אדריכלות הנוף יהלום-צור (ליפא יהלום היה אחיה של אמו) וגם במשרדו של האדריכל אברהם יסקי. בסוף פרש לגמרי מהמקצוע והשקיע את זמנו בהמצאת פטנטים שונים – תחום בו עסק כבר בעת שירותו הצבאי בחיל ההנדסה. הפטנטים הראשונים שהמציא לצבא היו למשל מחסה אישי מתקפל לחייל. מאוחר יותר, המציא פטנטים לתחום הבנייה כמו יציבות מבנים. מאוחר יותר התפרס לתחומים נוספים כמו ננוטכנולוגיה. לאורך השנים פרסם מגוון מאמרים בעיתונות המקצועית. לפני חודשיים ניפטר.

בעקבות הרשימה העליתי ערך חדש בויקיפדיה על אלואיל.

.

DSC06929

אדריכל אברהם אלואיל, שנות ה-70 (מקור: אוסף אדריכל אברהם אלואיל)

.

(5) תודות

תודה בראש ובראשונה לשמוליק תגר שחשף בפני את הבניין. כמו כן למשפחת אלואיל – רחל ומאיר, שהעמידו לרשותי את אוספו של אדריכל אברהם אלואיל. ולג'קי פריגל ואינג' מקס דה גרוט על השיחה.

.

DSC06898

שער חוברת שפרסם משרד השיכון על בנייה בנגב (מקור: אוסף אדריכל אברהם אלואיל)

.

DSC06903

מתוך החוברת: השורשים של הבית המדברי נמצאים בבית ספר באילת שתכנן אדריכל תאו קיסילוב והאדריכל האחראי על הפרויקט היה אברהם אלוואייל (מקור: אוסף אדריכל אברהם אלואיל)

.

DSC06901

מתוך החוברת: למעלה בית מגורים שתכנן אדריכל תאו קיסילוב ולמטה הבית המדברי בתכנון אברהם אלואייל (מקור: אוסף אדריכל אברהם אלואיל)

.

DSC06908

הבית המדברי בעת הבנייה (מקור: אוסף אדריכל אברהם אלואיל)

.

DSC06907

הבית המדברי בעת הבנייה (מקור: אוסף אדריכל אברהם אלואיל)

.

DSC06925

הבית המדברי בשנותיו הראשונות (מקור: אוסף אדריכל אברהם אלואיל)

.

DSC06915

תצלום מן האוויר של הבית המדברי. עיצוב הגן הסמוך אליו מרשים לא פחות (מקור: אוסף אדריכל אברהם אלואיל)

.

DSC06922

תכנית קומה בבית המדברי (מקור: אוסף אדריכל אברהם אלואיל)

.

DSC06921

תכנית שתי דירות צמודות (מקור: אוסף אדריכל אברהם אלואיל)

.

DSC06912

מודל. במקור תכנן האדריכל גג קשתות שיקרה את מרכז הבניין (מקור: אוסף אדריכל אברהם אלואיל)

.

DSC06910

המודל ניתן היה לפירוק במטרה לראות גם את חלקיו הפנימיים של הבניין (מקור: אוסף אדריכל אברהם אלואיל)

.

DSC06934

המודל כפי שנראה היום במבט מלמעלה

.

DSC06945

המודל במבט מהצד

.

DSC06930

מודל למבנה מגורים בשנות ה-80 בו רואים דמיון לבית המדברי באילת (מקור: אוסף אדריכל אברהם אלואיל)

.

DSC06932

המודל במבט אחר (מקור: אוסף אדריכל אברהם אלואיל)

.

DSC04790

כיום אין מבט כולל על הבית המדברי אלא רק הצצה על חלקים ממנו. חומות גבוהות שצמחו מסתירים אותו מכל כיוון

.

DSC04885

מכן אפשר קצת לראות את הכניסה. הרחבות של דירות על חשבון המרפסות שינו את צורת הבניין המקורית ויצרו מראה של סלאמס

.

DSC04886

חלק מהחלונות המקוריים כללו "אוזניים", שאר החלונות כאן נפרצו במאוחר יותר על ידי הדיירים

.

DSC04910

חלק ממערכת הצינון בדירה הוא פתח ליציאת אוויר, ליצירת סרקולציה

.

DSC04791

זו הכתובת: הבית המדברי 1153

.

DSC04796

מבט על אחת מארבעת הכניסות למבנה

.

DSC04895

הבניין מורכב למעשה מ-4 אגפים כשביניהם יש חלל משותף. במקור היו בו גינות קטנות אך הן חוסלו ורוצפו

.

DSC04896

יש ספסלים

 

.

DSC04899

יש 4 כניסות

.

 

DSC04897

מבט אל מרכז הבניין ובו ארבעה גרמי מדרגות לכל אחד מהאגפים

.

DSC04907

מבט על המדרגות וברקע אחת מארבעת הכניסות לבניין דרכה חודר אור יום

.

DSC04890

הדירות מפנות חלונות אל האולם המרכזי המשותף

.

DSC04903

המדרגות פתוחות אל האולם המרכזי

.

DSC04906

מבט מהמדרגות מאפשר מבט לאולם המרכזי, למדרגות האחרות וגם לכניסות לדירות

.

DSC04901

מרצפות אקרשטיין ורודות היו במקור גינה

.

DSC04792

את האולם המרכזי מקרה גג. במקור הגג תוכנן להיות מורכב מקשתות המחדירות אור ואוויר טבעי, אך הוא לא נבנה מאילוצי תקציב

.

DSC04795

מבט מלמטה על הגג, המדרגות ומעברים עיליים

.

ולסיום: שיר

.

.

רשימות נוספות שכתבתי על מבנים באילת:

בית פיליפ מוריי (אדריכל אבא אלחנני)

הספרייה העירונית (אדריכל צבי תורן)

המצפה התת ימי ובריכת הכרישים (אדריכל בן פלג)

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • הגר צור  On 25/11/2014 at 13:03

    יפה מאד. מראה כמה התרחקנו מתכנון אקלימי. ג'קי פריגל הוא דוד של אמי. אני מכירה היטב את הבנין עוד מילדותי. תודה

  • נמ  On 25/11/2014 at 16:09

    היית חייב את ההערה הסקסיסטית הדוחה על מישוש הבחורות בבניין, הא?

  • Baruch Gonen  On 25/11/2014 at 17:20

    רגישות מופרזת. ומה אם היה מדבר על מזמוז של בחורים ?, או מיזמוזים בכלל? . טוב שענית כפי שענית. אני מניח שהיו לך סיבות טובות כאלה או אחרות סקסיסטיות או לא . לא חשוב.

  • מרדכי מוטי אטיה  On 25/11/2014 at 18:09

    אחרי ההרס של הנוף במבנה הטרומים שלא תואמים כלל לאקלים האילתי ניסו את הבית המידברי…גם שלא צלח משום מה מבנה יחידי באילת…התחילו גם עם בתי ברנוביץ שגם הם לא ממש תואמים לאקלים האילתי…המעניין שהטורים ומבנה הדו משפחתי באזור שדרות התמרים תאמו לאזור החם והיבש האילתי….רעפים שהחלק הדומיננטי בצד הדרומי חדרים בצד הצפוני ותקרת רויץ עם 40 ס״מ מרווח עד לרעפים….לאיוורור החום מתחת לרעפים….

  • Laury Sellem  On 10/12/2014 at 14:21

    פעם משיהו שלח מכתב לאחד מדיירי הבית המדברי וכתב על המעטפה "הבית תמיד בריא" !

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: