הצעתי לשאול לקפוץ לקריית אונו לראות האם איזו שופטת בית משפט עליון לשעבר פלשה לשטח ציבורי כפי ששמעתי ונראה היה לי שווה כתבה. אבל עד שהגענו לבדוק, עצרנו במקומות הבאים:
(1) בחומוס של הג'ינג'י בקיבוץ עינת.
(2) בשכונת הדר גנים בפתח תקוה שצמחה השנה לגובה.
(3) בקריית אונו ראינו כמה פרויקטי תמ"א 38. שהעיר מתמלאת בהם בטירוף.
(4) שכונת רימון היא שכונה עם פיתוח נוף מיוחד שאין שני לו.
(5) חתמנו את היום עם צלחת קובה אצל החותנת של שאול, שכנה של השופטת. הם כולם גרים בשכונה שתכננה חברה אמריקאית בשנות ה-70.
חוץ משאול הגיע גם התינוק החדש שלו (אותו תוכלו לשמוע ברקע של הסרטונים בהמשך) ועל כך ברשימה זו.
.
.
(1) החומוס של הג'ינג'י
הג'ינג'י מכין רק חומוס. יש לו פיתות מעולות, שירות נהדר ואדיב אבל החומוס חלש. הישיבה בין עצי איקליפטוס בקצה הקיבוץ שהתפורר כבר לפני כמה שנים, בנקודה שמשקיפה על הפסל ההיסטורי של בתיה לישנסקי, היא נקודת פתיחה טובה ליום ולכן פעם בחצי שנה אני שמח לבקר כאן.
.
.
.
(2) הדר גנים, פתח תקוה
פתח תקוה היא העיר השישית בגודלה בישראל, מה שלא מפריע לה להיות גם העיר הכי סתמית ומשעממת מבין הערים הגדולות. למרות כמות התושבים בה והפעילות העסקית שמתבצעת באזור התעשייה והתעסוקה הגדול בישראל, הנהלת העיר לא מצליחה למצב את העיר כמוקד משיכה. מול תל אביב, הרצליה, ראשון לציון, בת ים, חולון, נתניה, רמת גן ובני ברק – פתח תקוה נותרה עיר משעממת שאין לה מה להציע. פתח תקוה = סתם.
אגב, מבחינה אדריכלית ונופית יש בה המון, שרידים לשיא של פתח תקוה עד שנות ה-60. זאב רכטר, מוטי בן חורין, אריה שרון, אלדר שרון, גרשון צפור, יצחק פרלשטיין, ורנר יוסף ויטקובר, אברהם יסקי, ליפה יהלום ודן צור (גן העצמאות שתכננו הוא לדעתי הגן הטוב ביותר שתכונן בארץ במאה הקודמת), לייטרסדורף ובלזיצמן, דב כרמי – הם כולם הותירו כאן עבודות שהולכות לאיבוד וחלק מהן נהרסות בלי שאף אחד שם לב.
שכונת הדר גנים היא שכונת קצה שמאוכלסת כיום בחרדים או בכאלה שקרובים להם. לפני כעשור היה כאן מאבק במסגרתו העסקנים החרדים דרשו שהרחבת השכונה תכלול רק בניינים עד 4 עד 6 קומות – כאלה המתאימים לאוכלוסיה חרדית שאינה משתמשת מסיבות הלכתיות במעלית שבת. אך במאבק הזה הם הפסידו ותכנית המתאר המקומית התירה הקמת מגדלי מגורים בני עשרות קומות. המשמעות של המהלך היא כניסת אוכלוסיה שאינה חרדית לשכונה חרדית. המגדלים עדיין נבנים אך חלק מהם נמצאים בשלבי שיווק ואכלוס. אל דאגה, לא יכנסו לכאן חילונים אלא דתיים.
האדריכלים כאן כמו בשאר המקומות, התחרו מי מתכנן מבנים יותר סתמיים שסביר להניח שתוך 15 שנה יהפכו למשכנות עוני (איכות בניה שסביר להניח שתתפורר ותושבים שיתחלפו באוכלוסיה חלשה. מי רוצה לגור צמוד לאוכלוסיה חרדית?). קודם שנכנסנו לבקר בחלק החדש של השכונה, עשינו סיבוב באזור הוותיק שהוקם כאן בשנות ה-90 ומורכב ממבנים מוזנחים. רק בתי הכנסת והישיבות מטופחים – ויש כאלה הרבה.
את כל העושר והמגוון שמאפיין את פתח תקוה לא תמצאו פה. היחידים שניסו לעשות משהו, אלה שני מגדלים (מתוך 4 שיבנו בסופו של דבר) שתכננו האדריכלים ורד מצליח-אלנבוגן וקובי גל. בשנה האחרונה הם לקחו יח"צנית שכבר כמה פעמים בלבלה לי את המוח שהפרויקט הזה ייחודי וכדאי לכתוב עליו. מה ייחודי בו? שיש מרפסת סוכה לכל דירה. חוץ מזה? עיצוב חזית מיוחד שבולט מכביש 471. נכנסנו לאיש המכירות לראות טיפוסי דירות. לא ניסו כאן משהו חדשני, סתם מחזור של תכנית דירה שראינו כבר מיליון פעמים. עיצוב חזית לא משפר את איכות החיים ולא מגבש קהילה מקומית, זו רק תפאורה.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
(3) תמ"א 38 בקרית אונו
בקריית אונו יש טירוף של תמ"א 38. בניין אחרי בניין עובר הרחבה לכל כיוון אפשרי. באחד הרחובות אפילו נתקלנו בפרויקט הרחבה שמתכנן האדריכל מרק טופילסקי – מבכירי אדריכלי הווילות בארץ שמשרדו שוכן כאן בקריית אונו. בפרויקט הזה, בו השתתף בתכנון גם האדריכל יואש ינקוביץ, לא רק הרחיבו לצדדים ולגובה אלא גם למטה – לצורך חניון תת-קרקעי.
בצמוד הקימו גם בית כנסת חדש וגם אליו נכנסנו לבקר כי בדיוק אשה מבוגרת מהקהילה המקומית ניקתה וסידרה אותו. כשנזכרים בבתי הכנסת הפשוטים שתכננו בישראל בשנות ה-50, קשה להבין לאן הלך הרצון להמציא מקום תפילה מיוחד בעלות נמוכה (ראו את בית הכנסת שתכנן כמה מאות מטרים מכאן מרדכי בן חורין בתיכון אמית).
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
(4) שכונת רימון בקרית אונו
אפשר ורצוי לכתוב ספר שלם (או בלוג) על שכונת רימון והשכונה הסמוכה לה – קיראון. על קיראון כתבתי לפני שנה ב-Xnet, זו השכונה הוותיקה מבין השתיים ובשתיהן פעל צוות דומה: אדריכל ישראל לוטן ואדריכלי הנוף ליפה יהלום ודן צור. לעומת קיראון שבה הבינוי מעניין יותר מהנוף, ברימון הנוף הרבה יותר מעניין.
יהלום-צור יצרו שרשרת גנים מוקפת בבנייני מגורים, ולכן לא תמצאו כאן מכוניות וכבישים – אותם השאירו בחוץ. אין כאן מתקנים מיוחדים אלא משחק של טופוגרפיה וצמחיה – הכל מאד פשוט ועובד גם 45 שנה אחרי ההקמה. גבעות רכות שמסתירות את ההמשך ויוצרות הפתעה בכל צעד. מסיבוב קצר בגנים שמלהיבים מאד במבט ראשון, מחלחלת המחשבה האם לא מדובר בגנים שנועדו בעיקר לצפייה ופחות לשימוש. הם מזכירים לי מדשאות בקיבוצים, כאלה שנועדו להזכיר לתושבים במהלך כל השבוע, שבשבת המשפחה תתאחד ותשחק על הדשא, אך בתכל'ס זה לא קורה. הילדים יכולים לחגוג כאן כל יום אחרי הצהריים ואולי גם המטפלות עם התינוקות בבקרים, ומי שיש לו כלב ייהנה להסתובב אולי אפילו יותר מהכלב. עוד על השכונה אפשר לקרוא את מאמרה של נעמה שבתאי-ציזר בספר "תבנית נוף – הגנים של ליפא יהלום ודן צור" (הוצאת בבל, 2012).
אני עדיין הכי אוהב את הגינה שעיצבו יהלום-צור ברמת אביב. היא דומה למה שבוצע כאן, רק ששם הם עשו את זה בקטן עם מתקן משחק מבטון, משהו שאפשר לעשות מחר בבוקר בכל שיכון בארץ.
בסדרת הסרטונים שצלמתי, שאול מסביר על הפרויקט.
.
.
.
סרטון 01:
.
.
.
.
סרטון 02:
.
.
.
סרטון 03:
.
.
.
סרטון 04:
.
.
.
.
.
.
.
.
סרטון 05:
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
(5) השכונה בקרית אונו
מדובר בשכונה בקריית אונו על גבול סביון (מיקום כאן), שהוקמה בשנות ה-70 בצמוד לשכונת רימון. היא תוכננה על ידי חברה אמריקאית שהתמחתה בבנייה מתועשת. כל הבניינים נבנו מבטון, מבנים טוריים כשכל יחידת דיור היא דופלקס עם גינה קטנה בחזית הקדמית וגינה קצת יותר גדולה בחזית האחורית. את הדגומה של לבני סיליקט קטנות שיצקו על החזית, אפשר למצוא גם בפנים.
בשנים האחרונות החלו התושבים לערוך שינויים בבתים שלא תרמו למראה הכללי של המקום שהפך אותו לג'ונגל צפוף. בין סביון ובין השכונה מפרידה רצועה של שטח ציבורי פתוח שבמקור היה שביל עליו אפשר היה ללכת. היום השביל מכוסה בחלקו בצמחייה ובחלקו חסום. התגנבה שמועה שחלק מהתושבים אפילו פלשו לרצועה והשתלטו עליה. רציתי לראות את הפלישה והיה קשה כי הגישה לשצ"פ היא בלתי אפשרית היום ולכן יהיה צריך לבוא גם מהצד של סביון וגם לערוך בדיקה מול מחלקת ההנדסה בעירייה. אם הייתה פלישה או לא, זה לא לבלוג הזה.
הקובה שהכינה החותנת של שאול היו מעולים. הם היו כל כך טובים שלא צלמתי. היא הציעה ללמד אותו להכין אותם, הסכמתי.
.
.
.
.
.
שיר לסיום:
.
.
תגובות
מעניין.
חבל שלא חקרת לעומק את הפלישה – נמתין לפעם אחרת.
שלום מיכאל.
אתה מכיר את השיכון הברוטליסטי ברחוב צהל בקריית אונו?
נתקלתי בו היום במקרה והתפעלתי מאוד, זה אחד השיכונים היפים שראיתי אי פעם.
אתה יודע מי תכנן אותו?