סיבוב בכפרים ערבים סמוך לנמל התעופה בן גוריון

שלום,

הרשימה שלפניכם ממשיכה את הביקורים בכפרים הערבים שהתקיימו בשטח שבין פתח תקוה בצפון ללוד בדרום. היו הרבה. הפעם אבקר בשרידים של שני כפרים נוספים השוכנים מזרחית לנתב"ג: אל-חדיתא (היום מושב חדיד) ובית נבאללה (היום בית נחמיה). נוסף להם, עצרנו גם בתחנת הרכבת הבריטית כפר ג'יניס ובכפר טרומן (במקור הראל). ועל כך ברשימה זו.

למקומות האלו לא הייתי מצליח להגיע לבד, ללא עזרתו של יונתן גת, שגם כמה מהתמונות כאן הוא צילם ועל כך תודתי לו. אני גם רוצה להודות לחן מלינג, מנהל מוזיאון הרכבת על המסמכים ההיסטורים.

אם תרצו להרחיב את הידע בנושא, אני ממליץ על מדריך הסיורים "אומרים ישנה ארץ" (50 ש"ח בלבד בקניה רכישה). המדריך יצא לפני מספר חודשים, ומציג 18 סיורים בעקבות כל מיני כפרים וערים שהיו כאן לפני 1948 וברובם נמחקו. אפשר לומר שהסיבוב שכאן הוא הסיור ה-19. על הרכבת טרם נכתב ספר מקיף ויסודי.

.

הבניין המרכזי של תחנת הרכבת כפר ג'יניס, תחנה בריטית שננטשה

.

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי, אבל עכשיו כשמסתובבים באזור שמזרחית לנתב"ג, מוצאים מושבים שקטים שהגיעו כבר לגיל בגרות. הבתים בחלקם התיישנו, הצמחיה התפתחה, גדרות ברזל סוגרים על הבתים והיישובים ובין לבין נותרו שרידיהם של יישובים קודמים. לקחתי עם יונתן צילום של מפה בריטית ישנה, ונסענו לחפש את מה שנותר מכל אותם מקומות.

למרות שהבנייה הערבית ברובה נמחקה, עדיין ניתן למצוא שרידים, חלקם עזובים ועלובים וחלקם מטופחים ועדיין פועלים.

היות וגם אני בקושי מבין איפה הייתי, הכנתי מפה עקרונית שתבהיר מה ואיפה:

.

מפת התמצאות

.

-1-

תחנת רכבת כפר ג'יניס: 

בהתחלה רציתי לעצור ולראות מקרוב את הפסל הגדול ביותר שיצר יחיאל שמי ומוצב בכניסה לנתב"ג. חיפשנו חניה צמודה, אך אין בכלל שטחי חניה בצמוד לאנדרטה הזו. אז חזרנו לכביש 40 ופנינו שמאלה. אחרי כמה עשרות מטרים עצרנו והחנינו בצד. נכנסנו לשדה ואחרי כ-200 מטרים הגענו אל קבוצת המבנים שהרכיבו בעבר את תחנת כפר ג'יניס.

התחנה נקראה על שמו של כפר ששכן באזור וכנראה כבר לא היה מיושב בתחילת המאה ה-20 (יתכן וקרבתו הגדולה ללוד, גרמה לאנשיו לעבור ולהתגורר בעיר). פניתי לחן מלינג לברר מה הסיפור של תחנה, אך מסתבר שזו אחת מהתחנות שטרם נחקרו, כך שאין כמעט מידע עליה וזאת למרות שמדובר היה בתחנה חשובה מאד במסילת הברזל המנדטורית.

מכאן ניתן היה להגיע לחיפה וגם לקהיר (ממוזיאון הרכבת קבלתי אפילו את לוח הזמנים, ראו בהמשך) והתחנה כמובן שרתה את שדה התעופה, אך לא רק. היה כאן מפגש מסילות חשוב: מכאן יצאה מערבה מסילה שחיברה לתל ליטוינסקי שם פעל מחנה צבאי בריטי גדול (היום תל השומר). מכאן גם יצאה מסילה מזרחה שהגיעה לבית נבאללה, עיירה ערבית שלצידה פעל מחנה צבאי בריטי וכן סדרה של מחצבות שלמעשה פועלות עד היום, אך בשונה מאז הן משתמשות בצי של משאיות שסותם חצי מדינה.

שלחתי במייל שאלה לחן מלינג, מנהל מוזיאון הרכבת בחיפה, מתי התחנה הפסיקה לפעול. הוא ענה: "בינתיים לא הצלחתי לברר מה עלה בגורלה של התחנה בהמשך. לא מצאתי אותה באף לוח זמנים שיש ברשותי לאחר קום המדינה, אבל אני יודע שדווקא לשירות מטענים כן היה לה שימוש אחרי 1948, לפחות עבור הובלת דלק לנתב"ג בתקופה מסוימת".

לא כל מבני התחנה שרדו, היו כאן קרוב ל-20 מבנים שבנו הבריטים ומהם שרדו פחות ממחצית, אך גם הם עדיין מרשימים. הגישה אליהם קשה וצריך לחצוב דרך בין שיחים שברובם קוצניים. בפנים גנבו כל מה שאפשר וגם את הריצוף. באחד הבתים יש אח ועל הגג שתי ארובות. במבנה אחר חרכי ירי ממוגנים בדלתות פלדה. מיכל מים מבטון שוכב על צידו, יונתן דחף את הראש פנימה וגילה שהוא ריק. מכאן המשכנו לכפר טרומן.

.

מפה משנות ה-40 בה בולט מפגש מסילות הברזל מזרחית לנתב"ג (מסלולי ההמראה והנחיתה אינם מופיעים אלא הכביש המחבר בין חלקי השדה השונים, כשבקודקוד העליון שלו מבנה הטרמינל עם מגדל הפיקוח ששימש את נתב"ג עד לפני עשר שנים ונקרא טרמינל 1 (עבר שינויים אבל ונראה היום כמו קופסה ובמקור היה מבנה בסגנון הבינלאומי)

.

על התצלום הבא מספר חן מלינג:

"התצלום של תחנת כפר ג'יניס (נודעה לימים בשם תחנת תעופה), מתוך ספר שפורסם על-ידי טמפלרים מאוסטרליה. נראה שהתמונה היא משנות ה-30, כי נראה בה בניין תחנה שונה לחלוטין מזה המוכר לנו כיום בשרידי התחנה. בניין התחנה בתמונה בנוי רובו עץ, והוא דומה לבנייני תחנה אחרים רבים שבנתה רכבת המנדט (Palestine Railways) בשנות ה-20 ברחבי הארץ, בין היתר בתחנת תל אביב המקורית. הטמפלרים כנראה השתמשו בתחנה מפני שהיתה קרובה למושבה וילהלמה".

.

שנות ה-40: המבנה המרכזי של התחנה בתצלום היחיד שנמצא. המבנה היום לא קיים (מקור: ארכיון רכבת ישראל)

.

לוח זמנים מסוף 1946 בו מופיעה התחנה על הקו קהיר-חיפה (מקור: ארכיון רכבת ישראל)

.

הגדלה מתוך לוח הזמנים בו מופיעה תחנת כפר ג'יניס (מקור: ארכיון רכבת ישראל)

.

"מצורף גם שרטוט שנסרק מצילום מאוסף מחלקת ההנדסה של רכבת המנדט בארכיון מוזיאון הרכבת. השרטוט, מספר E/95/15, מציג את התחנה בשיאה, כששימשה צומת בין הקו הראשי של רכבת המנדט (חיפה-טול כרם-ראש העין-לוד-מצרים) לבין שתי שלוחות. השלוחה המזרחית היתה שלוחה ותיקה למחצבת בית נבאללה, והשלוחה המערבית היתה אז שלוחה חדשה לחלוטין לתל ליטוינסקי (כיום תל השומר) שנבנתה במסגרת המאמץ המלחמתי של צבאות בריטניה וארה"ב בארץ במלחה"ע ה-2. עד כמה שאני מכיר את המקום, בשרטוט מופיעים כבר בנייני התחנה שקיימים היום, ואני מניח, לפי אופיים הצנוע, שנבנו במסגרת הקמת השלוחה לתל ליטוינסקי.

אמנם הועלתה בעבר תוכנית להקים תחנה תעופה חדשה (יש להניח שבלי קשר לשרידי התחנה הקודמת) שתשרת את התעשייה האווירית ואת 'איירפורט סיטי' ואף לקשר את קו לוד-ראש העין עליו היא נמצא לקו החדש לירושלים באמצעות קשתות צפוניות, אבל למיטב ידיעתי לא היתה שום התקדמות בנושא ואין כרגע שום פעילות לקדמו בעתיד הנראה לעין".

לפי התכנית ופענוח שהעניק מלינג, שלושת המבנים שבקרנו בהם שימשו (1) מגורי שומרים (2) בית מנהל התחנה (3) משרדי התחנה.  מיכל המים גם הוא מופיע בתכנית.

.

תכנית מתחם התחנה ב-1945 (מקור: ארכיון רכבת ישראל)

.

הגדלה של אזור המבנים במתחם. ברשימה זו מופיעים בניינים 11-7 (מקור: ארכיון רכבת ישראל)

.

תכנית שלוחת המסילה היוצאת מג'יניס לתל ליטוינסקי היום תל השומר, 1943 (מקור: ארכיון רכבת ישראל)

.

1931

.

מבנה 1 – מגורי שומרי התחנה:

.

מבני התחנה צצים בין השיחים. מימין מבנה משרדי התחנה ומשמאל בית מגורי מנהל התחנה

.

הגישה כל כך קשה לפתח הדלת שנאלצנו להכנס מהחלון

.

המבנה הראשון שנכנסנו אליו שימש את מגורי הכח המשטרתי ששמר על התחנה. הוא מורכב משני אגפים הפונים לחצר משותפת וסגורה שבקצה שלה פתח יציאה (בתמונה)

.

החצר הפנימית

.

החצר הפנימית

.

את הריצוף גנבו מזמן. זה מה שנשאר.

.

אחד החדרים

.

מיכל מים מבטון

.

מבנה 2 – מגורי מנהל התחנה:

.

המבנה השני שהלכנו אליו נראה כמו וילה פרטית לפי תכנית התחנה הוא שימש למגורי מנהל התחנה

.

שתי ארובות על גג המבנה

 .

וגם יש מרפסת רחבה בכיוון הבריזה

.

כל מבנה ממוספר עוד מימי הבריטים (וזה מתאים למספור המופיע בתכנית המנדטורית)

.

את הבית חוצה מסדרון המוביל לשלושה חדרים מכל צד

.

בחדר הגדול והמואר בבית יש גם אח

.

חלק ממנה כבר הרסו

.

כאן גם נותרו קצת מרצפות מקוריות

.

המבנה בנוי בטון ועל הטיח חרטו דוגמה של לבנים

.

מרפסת נוספת במבנה פונה לכיוון מסילת הברזל. מבט מהחדר אל המרפסת הפונה למסילה

.

חלון אחורי

.

חלון אחורי

.

המסילה עדיין מתפקדת, התחנה כבר לא

.

מבנה 3 – משרדי התחנה:

.

המבנה הזה לא רק נראה מבנה מרכזי אלא הוא שימש כמשרדי התחנה

.

המבנה מורכב מכמה חלקים. שני חדרים מבטון עם פתחי ירי, חצר פתוחה (בצילום) וחדרי שירותים ורחצה (בצילום משמאל)

.

חומת החצר הפנימית היא פרשנות למשרביות שאפיינו את הבנייה הערבית ואפשרו זרימת אויר למבנה וכן מנעו מבטים זרים לתוך הבית אך אפשרו מבט החוצה

.

אחד משני החדרים. התקרה היא יציקת בטון בתבניות גליות שחותמן נותר עד היום. משמאל דלת פלדה מגנה על חרך ירי

.

אדני רכבת מונחים על הקרקע

.

דלת פלדה מגנה על חרך ירי

.

וכך זה נראה כשהדלת פתוחה

.

מבט מחרך הירי המשקיף על ביתו של מנהל התחנה עם הארובות

.

בתקרה פתח לגג (עליו נחות מספר סממיות) שם יש עמדת ירי מוגנת

.

בחדר השני פתח רחב לכיוון המסילה. אולי היה כאן חדר המתנה כחלק מטרמינל נוסעים.

.

מבט מהחלון לכוון מערב כשברקע מבני שדה התעופה

.

-2-

הראל / כפר טרומן

עוד לא יבש הדם שזרם פה כמו שתן ובאוקטובר 1949 הקימו יוצאי פלמ"ח את מושב העובדים 'הראל'. מדובר היה בקבוצה מגובשת של צעירים בני 25-20, שלחמו יחד באזור הזה וכן בירושלים ועוד בזמן הקרבות שמו עינם על המקום. בטקס העליה על הקרקע התקיימה גם חתונה של 4 זוגות מבין המתיישבים החדשים. לקטע האמנותי הוזמנה להקת הצ'יזבטרון. בימים הראשונים עסקו בגידולי שדה, תפוחי אדמה ושאר ירקות. היישוב שהיה היישוב העברי הראשון באזור, זכה גם לתמיכה נדיבה מצד פרד מונסון (תעשיין ונדבן יהודי אמריקאי שהיה גם יו"ר הקק"ל בארה"ב. על שמו קרויה היום נוה מונסון).

בספטמבר 1950 הונחתה על תושבי הראל ההחלטה כי שם יישובם לא יהיה עוד הראל אלא יקרא על שם הארי טרומן, נשיא ארה"ב. באותה עת התגוררו ביישוב 100 משפחות. כפר טרומן היה אמנם היישוב הגדול והמפותח באזור, אך המידנה רצתה לעבות את ההתיישבות הישראלית באזור באופן משמעותי, וכבר ב-1951 החלו לדבר על הקמת עיר חדשה באזור. עברו עוד 45 שנה עד שנכנסו הדחפורים והחלו בהקמת מודיעין, שממשה את הרעיון.

.

לוח זיכרון במרכז כפר טרומן ועליו כתוב בעברית ובאנגלית: "כפר טרומן לכבוד מר הרי ס. טרומן נשיא ארה"ב 1950"

.

המבנה הבולט הזה בכפר טרומן משמש היום כמכולת, אך לפי עיצובו נראה ששימש במקור לייעוד אחר, אולי בית תרבות

.

-3-

בית נבאללה / בית נחמיה

כבר בכניסה למושב בית נחמיה, זיהיתי משמאל את מבנה בית הספר של הכפר בית נבאללה. כיום משמש המבנה היחיד שנותר בשלמותו מהכפר את משרדי הקק"ל. זה מבנה טיפוסי שהקימו הבריטים בהרבה מאד כפרים בארץ, וכמוהו יש בזכריה (יש רשימה, התמונה השניה) וגם בקיבוץ בית העמק. בסמוך לבית הספר אנדרטה לזכר הרוגי שיירת בן שמן. והנה הסיפור:

בעקבות המצור שהטילו הכוחות הערבים על המושבה בן שמן, יצאה מפתח תקוה בדצמבר 1947 (נר שביעי של חנוכה) שיירה של 7 מכוניות ובהן 48 אנשים. השיירה נסעה על הכביש שהיום נקרא כביש 444 ועברה בסמוך לכפרים קולה ובית נבאללה. כבר בקולה היא זוהתה ונפתחה עליה אש, אך היא המשיכה עד בית נבאללה. כאן נפתחה עליה אש דווקא מכיוון המחנה הבריטי שהיום שוכן בו צה"ל. במחנה היו מוצבות יחידות של חיל הספר העבר-ירדני. 13 מאנשי השיירה נהרגו (רובם תושבי תל אביב שנטמנו בבית קברות נחלת יצחק), 10 נפצעו וכ-6 מהם פצועים קשה. השיירה אמנם הגיעה עוד באותו יום לבן שמן, אך האבל בציבור העברי היה קשה.

ביולי 1948 בית נבאללה החליפה ידיים בפעם האחרונה ועברה לצד הישראלי. 14,500 אזרחים איבדו את ביתם ולא שבו לכאן מאז. היה זה צעד משמעותי, היות והשליטה בבית נבאללה הביאה לנתק אצל הכוחות ערביים בין החזית הדרומית והחזית המרכזית. לישראלים הביאה שליטה בצומת דרכים מרכזית: הדרך הבאה משכם למישור החוף (מזרח-מערב) והדרך המקשרת בין לוד וטול כרם (צפון-דרום), וכך נקבע גבולה המזרחי של מדינת ישראל הצעירה למשך כמעט 20 שנה. עד אז סבל היישוב מהסתננויות הדדיות, לפעמים הדיירים הקודמים חזרו לכפר ולפעמים התושבים החדשים עברו את הגבול ונתפסו.

את בתי הסוכנות שנבנו כאן בתחילת שנות ה-50, מחליפים היום בתי מידות שבלעו את אותם בתים קטנים וצנועים. עשינו סיבוב ואחר כך פנינו לדרך העפר החוצה שדה חיטה ומביאה למה שנותר מבית הקברות של בית נבאללה. עשרות מצבות מתפוררות נותרו על תילם. רק אחת נותרה זקופה.

לא היינו כאן לבד, המקום מלא אנשים בעיקר כאלה העושים טיולי ג'יפים וטרקטורונים, אבל גם אב ובנו מלוד המגדלים כאן בסביבה עדר בקר.

.

בית נבאללה מימין לצד הכביש המוכר היום ככביש 444 (דרך המחצבות), במפה משנות ה-40

.

בית נבאללה מימין ודיר טריף משמאל (היום המושב בית עריף ושוהם), מתוך מפה בריטית משנות הארבעים. משמאל הקווים הסגולים הם שלוחות מסילת רכבת שהתפצלה בתחנת כפר ג'יני לצרכי הצבא הבריטי והמחצבות הרבות באזור (מקור: אוסף המפות בחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב)

.

תכנית שטחי הכפר שהכינו הבריטים. הכתם הלבן במרכז הוא השטח הבנוי הצפוף, כשמשאלו שטח ריק קטן ששימש כבית קברות ונותר עד היום ומשמאל בגבול המערבי של היישוב מצוין אתר בית הספר של הכפר שהורכב משני מבנים שאחד מהם שרד עד היום וניצב בכניסה לבית נחמיה (מקור: אוסף המפות בחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב)

.

בית הקברות מימין ובית הספר משמאל סמוך לצומת הדרכים (מקור: אוסף המפות בחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב)

.

בכניסה לבית נחמיה ניצב מבנה אבן בן כ-90 שנה שהוקם על ידי הבריטים כבית ספר לילדי בית נבאללה. היום משמש את הקק"ל

.

בית הספר / הקק"ל

.

חזית מערבית

.

מכאן נפתחה אש על השיירה שהיתה בדרכה מפתח תקוה לבן שמן ורבים מחבריה נהרגו. לזכרם אנדרטה.

.

צפונית לבית נחמיה ניתן להשקיף על בתי שוהם, כשבין השניים שדה חיטה

.

שדה החיטה מקיף יחידת שטח ובה מצוי בית הקברות המתפורר והמוזנח של בית נבאללה

.

מצבת קבר 01

.

מצבת קבר 02

.

מצבת קבר 03

.

מצבת קבר 04

.

מצבת קבר 05

.

מצבת קבר 06

.

מצבת קבר 07

.

מצבת קבר 08

.

מצבת קבר 09

.

מצבת קבר 10

.

מצבת קבר 11

.

מצבת קבר 12

.

שרידים

.

גדר סברס מסמנת את גבולו הצפוני של בית הקברות

 .

-4-

חדיתא / חדיד

במושב חדיד אני מכיר את גיא מנצור. הפעם לא בקרנו במושב עצמו, אלא בבית הקברות של הכפר חדיתא שעל שטחיו הוקם חדיד. בית הקברות הוא היום חלק משומרת טבע. גם כאן לא היינו לבד, רוכבי סוסים ואופניים, נוסעי ג'יפים וגם סתם אנשים שחיפשו טיול רגלי רגיל.

ישנם שלטי הסבר ושלט לזכרו של איש השב"כ דייב בקרמן, אך אף מילה על כך שמרכז השמורה ממנה יש תצפית היא למעשה בית הקברות של הכפר. יש גם מצבות עדיין.

בעבר המאד רחוק שכן כאן הכפר חדיד שהיה מרכז יהודי חשוב בימי החשמונאים. שמעון התרסי, בן למשפחת החשמונאים ביצר אותה וארגן בה את צבאו לקראת אחד הקרבות המכריעים מול הכוחות היוונים ששלטו באותה עת באזור.

ב-1948 גרו כאן 882 תושבים ב-201 מבנים. בכפר היה בית ספר שנפתח ב-1924.

יחד עם בית נבאללה, החליף גם הכפר חדיתא ידיים במסגרת "מבצע דני" בתאריך 13 ביולי 1948. כשהכוחות הישראלים נכנסו אליו, היה הכפר כבר ריק מתושביו והכוחות הערבים שנותרו בו, נסוגו לבודראס המרוחקת 3 ק"מ דרומית-מזרחית מכאן. הכוחות הערביים לא התייאשו ובעזרת הפגזה מסיבית ושיירה של משוריינים ניסו להבקיע את כוחותינו ולהשתלט חזרה על הכפר, אך ללא הצלחה.

המודעות למקום ולרבדים שמעדיפים כאן לשכוח, זה לא עניין של שמאל או ימני. אלא עניין של תרבות והומאניות וחשוב שאנשים ידעו שכאן זה לא סתם גבעה עם סברסים, עצי זית והריסות – כאן היה יישוב שנעלם. הצעה שלי: שלטי הסבר, גידור בית הקברות והצבת עמוד גבוה עם שרפרף קטן ועליו תונח גופתו של אריק שרון. כך נזכור כולנו שמי שדופק ערבים היום בבוקר, אז עד הצהריים כשימאס לו לרמוס ערבים ויחפש אתגר יותר משמעותי, הוא גם ידאג לדפוק את האחים שלו. שרון נראה לי דוגמה טובה, כי ממילא לא רוצים אותו לא בשמיים ולא בארץ, אז שיישאר שם על העמוד.

.

קטע מפה משנות ה-40

.

קטע ממפה בריטית משנות ה-40, כשחדיתא משמאל. הכתם האדום מסמן את שטח הכפר הבנוי (מקור: ספריית החוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב)

.

יש כאן גם עדרי עזים

.

.

קיר אבן ועליו לוח זיכרון לאיש שב"כ

.

הקיר

.

לוח הזיכרון

.

חורשה

.

עז ועץ

.

מצבת קבר

.

ילדים וסוסים וברקע בתי מושב חדיד

.

מצבת קבר

.

שרידי מצבות

.

וחרסים

.

יש גם נקודת תצפית

.

מצפור רועי, על שמו של רועי כהן ממשוב בית נחמיה שנהרג בתאונת אופנוע בארה"ב בהיותו בן 22

.

"שלט הסבר"

.

כאן גם עובר שביל ישראל

.

הנוף מבית הקברות

.

וממנו יורדים

.

מה פתאום

 .

רגע לפני שנפרדים, שלשום קבלתי מייל מאחת מקוראות הבלוג, המתייחסת במקרה לרשימה הקודמת שעסקה בכפרים שבסביבת פתח תקוה. מתברר שהמגיבה, שושנה הלפר, התגוררה בילדותה בבית בו ביקרתי, מבתי הכפר טירה האחרונים ששרדו במושב ברקת שהוקם על חורבותיו:

"התרגשתי למקרא הבלוג האחרון שלך. אספר לך מדוע הלוואי והייתי מצטרפת לסיור הזה נולדתי בצ'כוסלובקיה להורים ניצולי שואה וב1949 עלו הורי לארץ עמי ועם אחי הבכור. אחרי מספר חודשים במחנה עולים הועברנו לכפר הערבי טירה שעדיין עמדו בו הבתים של הפלסטינים שהוברחו או ברחו. במשך כשנתיים גרנו בכפר בערבי ה"נטוש" עד שהוקם מושב טירת יהודה בסמוך. הבית שבו גדלתי היה הבית שבו צולם הסרט חכם גמליאל. הוא היחיד שנותר על תילו כשנהרס הכפר טירה. על חורבותיו הוקם המושב ברקת בשנות החמישים לעולים מחבן שבתימן.

בשנות ילדותי בכפר אני זוכרת שרידים של מבנים גם בטירת יהודה עצמה וגם בסביבה במיוחד את הקבר עם הכיפה עברתי דרך ארוכה ממושב דתי ומחברות בבני עקיבא אל חברות בשי"ח וכיום נשים בשחור ומחסוםוואטש. יש לי עוד הרבה סיפורים על המקום.

לצערי אין לי תמונות מהבית – אם כי כמו כל זיכרון ילדות ראשון – הוא חרות בזיכרוני. זה היה הבית הקרוב ביותר גבול ואני זוכרת את אמי נועלת היטב את הבית כל לילה יש לי רק מספר תמונות של הילדות בטירת יהודה. למי היו אז מצלמות?

התושבים המקוריים לא הגיעו אל הבית – למיטב ידיעתי, אבל אני זוכרת שתפסו לא פעם תושבים לשעבר שניסו להגיע לבתיהם. קראו להם "מסתננים" והם עוררו בנו כילדים פחד גדול מאוד. כל התושבים שם היו ניצולי שואה והפחד היה לחם חוקם".

.

לרשימה זו יבוא המשך, בו יוצגו שאר הכפרים בסביבה שטרם נסקרו כאן.

ועד אז שיהיה לכם יום טוב.

מיכאל

.