סיבוב באיג'ליל / סינמה סיטי בצומת גלילות

קצת שמאלה מרוברט דה נירו ומוניקה בלוצ'י מציץ אחד המבנים האחרונים שנותרו מהכפר איג'ליל שהוחרב ב-1948. הבתים הנותרים ששרדו מצויים בתחומי הבסיס הצבאי הסמוך, שם ישנן שתי וילות יחסית מפוארות אך הן מחוץ לגישה. אך עוצמת השריד כאן, שאמנם עלוב למראה, לא פחותה מהוילות. יש עוצמה מיוחדת למיקומו של המבנה על רכס הכורכר הטבעי, המתנשא מעל לחניון הרכבים של מתחם סינמה סיטי גלילות.

גם במתחם הזה היה כפר ערבי שהתקיים מאות שנים עד למלחמת העצמאות. איג'ליל קראו לו, ולאזור קוראים עד היום גלילות (צומת גלילות, מחנה גלילות, סינמה סיטי גלילות, עמק גלילות וכעת גם פרויקט רובע גלילות).

קודם ברחו ממנו תושביו ואליו לא הורשו לשוב. לאחר מכן הוחרבו בתיו. חלק משטחי התושבים הפכו כבר בזמן המלחמה למחנה שבויים שהפך מאוחר יותר למעברה זמנית. חלק מהשטחים הפכו לשטח צבאי וחלק לחקלאי, וכך זה עד היום. הרצליה ורמת השרון שהתפשטו הודות לחיסול הכפר, לכיוון מזרח, כרסמו בשטחים החקלאיים ועליהם בנו שכונות ואזורי תעסוקה חדשים. אברהים אבו סנינה מספר בחוברת שהפיקה עמותת זוכרות ב-2004: "באיג'ליל היו חקלאים בפרדסנות, היו גויאבות, גזר, בטטה. היו הרבה מים והתושבים היו עשירים. לנו, משפחת אבו סנינה, היו חברים יהודים מרעננה, רמת השרון והרצליה, אך מי שקלקל את היחסים עם היהודים היו הארגונים היהודים שתכננו בשקט את ההתחמשות שלהם. הערבים לא התארגנו בכלל, היו רדומים".

רשימה זו באה כהמשך לרשימה שפרסמתי כאן לפני שלוש שנים על פליטי הכפר שגרים היום ב… כפר סבא. רשימה שלישית שתציג את נקמתם של בני הפליטים ב-1978, אפרסם שבוע הבא.

.

Picture1

דה נירו באיג'ליל / הכתובת על הקיר

.

מבנה אחד זה מעט אולי כמותית, אך המבנה ששרד מאפשר לקרוא את המרחב באופן הברור ואלי הקיצוני ביותר. כמו מוזיאון פתוח, אבל לא רק מוזיאון היסטורי או תרבותי, אלא כזה שיכול לתת תובנה או שתיים על החיים שלנו כאן ב-2013. מול היכל הבידור שמאכלס עשרות אולמות קולנוע ומסעדות, ישנה נוכחות שמסרבת להיעלם ולהימחק מהנוף. סביר להניח שימיה ספורים ויתכן מאד שמחר היא כבר תוותר רק בזיכרון כי הנהלת הסינמה סיטי תחליט להרחיב את החניון, או שהחקלאי מהעבר השני יחליט רק לשם הנאתו להביא טרקטור שייתן דחיפה קלה למבנה והוא יקרוס. בינתיים המבנה כאן על רכס הכורכר החשוף ומתפקד כמו עדות חיה ליישוב שהיה כאן, לאורחות חיים ותרבות שהיתה ונגדעה ואותה מחליפים חיילים במדים, פרסומאים וסתם אזרחים שבאים לראות את ההוביט, ג'ימס בונד או איזה ילד הודי שנתקע על סירה עם נמר. הולכים להתנתק לכמה שעות מהמציאות המקומית, ומתחברים לניו זילנד, סקוטלנד והאוקיינוס השקט. כאן בחוץ נותרת המציאות הקשה שתחכה לצופים גם אחרי שידלקו האורות באולם והם ינחתו חזרה בישראל.

  • 870 איש התגוררו באיג'ליל במפקד שנערך ב-1945.
  • התושבים התפרנסו מחקלאות ודיג.
  • בכפר היה מסגד, בית ספר ובית קברות.
  • שטח אדמות הכפר היו 17,657 דונם.

בחוברת המעולה שהפיקה זוכרות, ישנן עדויות של בני הכפר שחזרו וביקרו בשטחיהם לאורך השנים: "הבית שלנו היה כמו ארמון, מאד יפה, וממנו יצאנו בעגלה בלי כלום. השאירו את הכל ככה. היה ממשל צבאי אז אסור היה לבוא לכאן. אם היו מתפלחים חזרה, היה פחד להישאר כאן, שלא להיתפס, " מספר מחמוד אבו סנינה. "אם היו מנסים להוציא אותי היום מביתי, אני אצא? אללה לא יוציא אותי. היום אני מודע אחרת, אז לא ידעו… חבל" (אברהים אבו סנינה).

משפחת אבו סנינה נותרה בשטחי ישראל (מעניין למה) וקבלה מהמדינה שטח במזרח כפר סבא. מחמוד אבו סנינה מספר על ביקוריו בשרידי הכפר אחרי המלחמה: "בשנות ה-50 לא היו מכוניות והייתי בא עם אבא שלי בעגלה לכאן מכפר סבא. אבא שלי היה בוכה ואני לא הייתי מבין למה. שאלתי אותו למה הוא בוכה והוא בכל פעם היה מספר לי סיפור שנכנס לו אבק לעין. הוא לא היה מסביר לי על מה שקרה ב-48".

.

.

לתושבי הכפר היו יחסים טובים עם שכניהם היהודים. כך לדוגמה באביב 1942 ערך ג'מיל אבו ג'יסר, ראש הכפר איג'ליל, מסיבה גדולה בביתו להידוק היחסים בין יהודים לערבים. בין האורחים היהודים היו ראשי היישובים הסמוכים הרצליה ורמת השרון, ראשי הכפרים הערבים (כמו גם שיח' מוניס) וראשי המשטרה המקומית מרמת גן, רעננה, משטרת הנוטרים. כמובן שהיום מדברים שלום ומחר מלחמה, אבל בסיס היה. ערב המלחמה נערכה אירוע דומה בפתח תקוה, את ההחלטות שהתקבלו נשכחו מיד אחרי אירוע דיר יאסין. בנוסף ששה מבני חמולת שובכי נרצחו והשמועה התפשטה שכל המשפחה נרצחה, כ-100 איש, ומהבהלה ברחו חלק מהתושבים. "כל מי שהיה לו כסף ברח", מספר אברהים אבו סנינה את סופו של הכפר. "דוד שלי טס ללבנון עד שנגמר לו שם הכסף ואז חזר לשכם. המשפחה נשארה בגדה עד שנות ה-80 ואז עזבו הבנים לירדן או לנסיכויות. יש גם משפחה בטירה".

מה אני חיפשתי פה? היתה לי פגישה בנתניה מוקדם בבוקר, אז החניתי את הרכב בחניון הגדול ושמואל אסף אותי לנתניה. כשחזרנו, לפני שנכנסתי לרכב החלטתי פעם אחת לטפס למבנה הבודד ולראות מהו ומה רואים משם. זה נתן לי הזדמנות להכיר פיסה נוספת במקום, וגם לכם. יום אחרי באתי לכאן לראות את חיי פיי.

.

IMG_4407

שריד אחרון בראש גבעת הכורכר, מעל המכוניות

.

IMG_4408

כורכר על כורכר עם גגות פח

.

IMG_4410

מבט ממרגלות רכס הכורכר

.

IMG_4412

איג'ליל 01

.

IMG_4437

איג'ליל 02

.

IMG_4439

איג'ליל 03

.

IMG_4438

איג'ליל 04

.

IMG_4436

איג'ליל 05: החזית הצפונית והמערבית

.

IMG_4431

איג'ליל 06: חזית צפונית מורכבת מאבני כורכר שהטיח והצבע התקלף והותיר אותן חשופות לרוחות הים

.

IMG_4420

איג'ליל 07

.

IMG_4428

איג'ליל 08

.

IMG_4426

איג'ליל 09

.

ומה קרה אחרי המלחמה?

תושבי הכפר המשיכו לעבד את אדמותיהם גם במהלך המלחמה. מוקש שהוטמן בסביבה והרג שניים מהם חיסל גם את הביקורים האלו. במשך כל שנות ה-50 שכנה כאן מעברת עולים. "מעברת גלילות" היתה מנותקת מסביבתה פיסית ומנטאלית ותושביה לא ליקקו דבש. כך לדוגמה באחד מצהרי היום בשנת 1957 נשמעה זעקה מחרידה מאחד האוהלים. אשה נאבקה בתן משתולל שהתנפל עליה ועל ביתה הקטנה. הוא תקף את האם מבלי להרפות ממנה, עד שבאו שכנים לעזרתה והרגו את התן. האם הפצועה הוחשה לטיפול בבית חולים.

ב-1960 חוסלה מעברת גלילות, כמו עוד 30 מעברות אחרות בארץ ובהן למעלה מ-24 אלף תושבים. בשיאה איכלסה המעברה 5,750 תושבים (1,384 משפחות) וב-1960 נותרו בה רק 152 משפחות שגם הן עברו בסוף לשיכון חדש בהרצליה, לדירות של 3-2 חדרים. עם עזיבת המשפחות חוסלו הצריפים כדי לא לאפשר פלישה. ב-1965 הוחל בסלילת כביש 5  שחיבר בין גלילות למורשה, שנועד להשלים את כביש הטבעת שעוקף את תל אביב.

היזם אריה פילץ שהקים את בית אל על, דיזנגוף סנטר והתחנה המרכזית החדשה, הביא אתו את האדריכל רם כרמי. יחד ביקשו להקים פרויקט ענק היכן שעומד היום הסינמה סיטי. הפרויקט נפל ובמקומו הוחלט להקים את ה"היפרמרקט" בבעלות תנובה והמשביר המרכזי, שהיו בזמנו מונופול שהחזיק בביצים את כל מה שנכנס לבטן של הישראלי הממוצע. את המחנה הצבאי אני לא מכיר, את הסינמה סיטי כולם מכירים ורק דבר אחד נותר לספר, אבל את זה אני משאיר לשבוע הבא. להתראות בינתיים.

.

IMG_4417

איג'ליל 10

.

IMG_4419

איג'ליל 11

.

IMG_4418

איג'ליל 12

.

IMG_4422

איג'ליל 13

.

IMG_4425

איג'ליל 14

.

IMG_4444

מפת בריטית מ-1924: איג'ליל משמאל במרכז. מימין הרצליה ורמת השרון (מקור: אוסף המפות בספריית החוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב. תודה לגיל גרטי על העזרה באיתור המפות).

.

IMG_4445

הכפר איג'ליל במפה מ-1924

.

IMG_4448

קטע ממפה ישראלית מ-1951: שרידי איג'ליל משמאל. מימין הרצליה ורמת השרון.

.

IMG_4449

תקריב על המפה מ-1951: שרידי הכפר וסמוך להם מעברה (הנקודות השחורות למטה)

.

יומני היקר, מה אפשר וצריך לעשות עם החורבה שנותרה על המצוק?

זו לא זכותם של הערבים ולא זכותם של הישראלים, אלא זכותו של המקום שמחבותנו לשמור עליה. ההתיישבות הערבית שהיתה כאן ונעלמה, היא רק רובד אחד מיני רבים שמרכיבים את המקום, כמוהו נכבשו כפרים אחרים לאורך ההיסטוריה והכובשים היו ונעלמו. רכס הכורכר היה כאן לפנינו אך הודות ליחס שלנו למקום, רוב הסיכויים שאם נמשיך כך, לא יהיה אחרינו. מי שמזלזל במקום, סופו שיעלם בעצמו. כמו שאריק שרון הקים בדורסנות אלימה התנחלויות ולאחר מכן עקר אותן באכזריות לא פחותה, כך גם יהא סופו של מי שעוקר ומחריב את המקום בו הוא חי.

את הבית האחרון של איג'ליל צריך לשמור. אנדרטה למה שהיה. צריך לחזק את מה שנותר, וכן את השרידים והקירות ההרוסים. תמונות וסרטים שיציגו את משמעותו של המקום, בלי לברוח מהמציאות שבדרך כלל מעדיפים לשכוח. הרבה מעבר להיבט הפוליטי, יש כאן עניין מהותי של הרוח הישראלית שהולכת ומדרדרת. מסביב אפשר לתת למנהלי סינמה סיטי להמשיך ולהחריב את המקום עם מגרשי החניה ומאות כלי הרכב. אבל באמצע להשאיר חתיכת רכס כורכר ועליו חורבה, כמו סכין שתקועה עמוק בגוף.

.

111111

חותמת מוכתאר הכפר איג'ליל

.

ביום חמישי הקרוב (3.1.13) בשעה 20:00 יתקיים אירוע השקה ב"תולעת ספרים" (שברחוב מזא"ה 7), לספר "שכונה מדינה" בו נטלתי חלק. באירוע ידברו (בקצרה): הצלם רועי קופר שהשתתף גם הוא בספר, והאדריכלים סופיה אלדור (לשעבר ממשרד השיכון), יואב ויינברג (אדריכל העיר לוד) וטלי חתוקה שהובילה את הספר וזכתה ממש לאחרונה בפרס רכטר על פועלה במסגרת "המעבדה לעיצוב עירוני" בחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב. אני אנחה את הערב. לאירוע יש גם דף בפייסבוק. הכניסה חופשית.

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • efielian  On 31/12/2012 at 0:46

    נראה מקום מעניין, אקפוץ לבקר שם בהקדם

  • אילן  On 31/12/2012 at 1:28

    תן לי לתקן אותך לגבי המשפט "מי שקלקל את היחסים עם היהודים היו הארגונים היהודים שתכננו בשקט את ההתחמשות שלהם. הערבים לא התארגנו בכלל, היו רדומים", משפט שגוי מאין כמוהו.האירגונים היהודים התקיפו כתוצאה מהתקפות האירגונים הערבים. מי שקילקל את יחסי היהודים עם הערבים, היו הערבים בעצמם שקיבלו הוראות מראשי הקהילה הערבית במזרח התיכון לא לשתף פעולה עם היהודים רגע אחרי הכרזת המדינה.שוב ערבים הורסים לערבים. כמו שקורה עד היום בסוריה וכו'. איפה שאין פוליטיקה, אין מלחמות. ויש אחווה ושלום בין יהודים לערבים, וזה קורה עד היום. ולא רק בחיפה. רק שהבעיה כאן שאנשים לא לומדים הסטוריה וניזונים עד היום משקרים

    • מיכאל יעקובסון  On 31/12/2012 at 1:32

      אתה לא מתקן אותי, אלא ציטוט מדבריו של אחד מפליטי הכפר. זו דעתו האישית ובחרתי להביא אותה כדי להציג את תפיסת המציאות שהוא מייצג.

      • ניסו  On 12/11/2013 at 2:14

        אח שלי סליחה שאני אומר בחרת מה שבחרת אבל אתה חייב להודות שאתה מזכיר לא פעם שגירשו את התושבים הערבים והם בכלל לא עשו כלום ואנחנו כעם מנותקים מסבלם וכד'.
        הגישה הכללית שלך (לא רק ברשימה הזאת) היא די שמאלנית. בגדול זאת זכותך, אתר שלך, אבל לפחות אל תיתמם.

        בלי קשר – המאמר מדהים ברמתו ובסגנונו. תודה על שהעשרת את הידע שלי – גם חבריי ואני טיפסנו לשם ותהינו לא מעט מה זה המקום וה"מבנה" הללו.

        • מיכאל יעקובסון  On 12/11/2013 at 8:28

          ניסו תודה! אבל לא ציינתי מעולם ש"הם לא עשו כלום" וגם לא ציינתי את המילה "מנותקים" (העדפה שלי ל"מודעים").

  • דורית מלין  On 31/12/2012 at 1:54

    תודה מיכאל. כפי שאתה יודע הנושא של הכפרים האלה קרוב לליבי. כמתגוררת בחלק מהריקמה העכשווית מעניינות אותי השכבות הקודמות.
    אגב בחמישי שעבר ביקרתי בשטחים שבין רמא"ג לגלילות וגיליתי מחדש את הנרקיסים הכלניות, יער האקליפטוסים, תל העפר ובוסתנים נטועים ירד גשם והשדות המוריקים הבריקו. פרט לעורבים הדררות והשחפים פגשנו בוודי שהמים בו זורמים זוג ברווזים. חסידה בודדה עפה מעל השטח. נשמתי עמוק הריח הרענן והמרחב הזכירו לי את ילדותי בשדות והפרדסים הנטושים של הכפר שיח מוניס. בגבול איילון דרום מסתתרות מערות קבורה שנחקרו לא מזמן, ויש גם שלט שמציין את המקום כבית קברות שומרוני של ישוב שהתקיים בסביבה בין השנים 100-300 לספירה. הינה עוד שיכבה.

  • אורי זקהם  On 31/12/2012 at 7:28

    האדמה אליה עברו אבו סנינה במזרח כ"ס זו אדמתם, לא מהמדינה. יש להם גם משפחה בקלקיליה. באג'ליל יש עוד מבנה צמוד לסינמה סיטי של באר שמתפקדת עם משאבה מודרנית. בתמונה 11 למעלה, מלבן הבטון עם הברגים זה תושבת של משאבה.
    הבניינים במחנה גלילות: משרד מפקד היחידה זה בית המוח'תאר, ובית הכנסת הוא בניין ערבי. זכור לי גם חדר האוכל שהיה מבנה ערבי. בנייני המפקד ובית הכנסת הוזכרו באיזה חוברת ידיעת הארץ שהפיקה היחידה.
    משפחת אבו סנינה מקבלת חשמל מקלקיליה, וסללו סמוך אליהם ובלי התחשבות את מוביל החשמל הארצי. אני מקווה שההצקות המיותרות האלה ייפסקו.

  • מגיבה פוסט-פוסט-ציונית  On 31/12/2012 at 10:17

    רשימה חביבה, אבל ראוי היה להוסיף מקורות מידע נוספים על מתחם איג'ליל \ הרצליה \ רמת השרון – למשל מהארכיון הציוני (!), כרוניקת עיתונים בתקופות המאורעות ומלחמת השחרור (ממש כך, לא ביטוי מכובס מהאו"ם). המידע קיים וכמו שמאתרים מפות ישנות ראוי להשקיע מאמץ ולאתר גם אותו. כל עוד אין מקורות כאלה האיזכורים האידיליים בעלי ערך ספרותי בלבד.

    • מיכאל יעקובסון  On 31/12/2012 at 10:22

      עקרונית את צודקת, אבל מדובר פה בבלוג אישי שנכתב בשעות הפנאי ולא בכתב עת אקדמי ולכן אני לפעול בדרך יותר חופשית. ואגב, יש כאן מידע שמבוסס על ידיעות שמקורם בעיתונים שונים והם מופיעים לקראת סוף הרשימה ללא ציון מקור.

  • dshalit  On 31/12/2012 at 11:45

    אני זוכר שנהגו להגות את המקום ג'ליל. בשנות ה-60' היה שם מחנה גדנ"ע, ותלמידי תיכון הגיעו לשם לשבועיים אימונים. להגיד את המילה "ג'ליל" היה סוג של קוליות, כמו ללבוש את הכאפיה, גבריות ילידית ישראלית יהודית, חפה מכל ידיעת העבר

    • דורית מלין  On 01/01/2013 at 0:08

      כגדנעית בשנות השבעים המוקדמות שמעתי על הג'ליל הזה ותמיד תהיתי איפה הוא.

  • דודי  On 31/12/2012 at 18:30

    בנוסף, נבנו על אדמות הכפר גם מחנות הצבא הבריטי ג'ליל (שהפכו למחנות צה"ל)

  • אילן ספיר  On 03/01/2013 at 20:29

    שלום.

    טעות בזיהוי המקום. המפות – מעניינות אך מראות את הכפר ג'ליל בצומת הסירה. ולא בסינמה סיטי. הגבעה שעליה היה הכפר היא הגבעה שמדרום צמוד לתחנת משטרת הרצליה. בשנות ה- 50 הכפר נהרס כליל, ולא נותרה ממנו אפילו לא חורבה אחת. מבחינת בעלות – מנהל מקרקעי ישראל החכיר את השטח לפרטיים. בשנות ה-50-60-70 "התפתחה" שם מחצבת כורכר "פראית". הבור היה בעומק של כ-20 מ'! בהמשך עיריית הרצליה(!!) השתמשה באתר -בור זה כמזבלה, (ללא הפרדה בין פסולת ביתית לבין פסולת בנין. כשגברה מודעות ההכרה בנושאי "סביבה" ואיכות חיים – הופסקה שפיכת האשפה, והעירייה כיסתה את האתר בשכבות עפר, שכבות אשר לא חסמו את יצירת גז המתן במקום!. בשנות ה-90 רכשו את השטח, חלקה אחר חלקה, חברות "אזורים" ו"האחים עופר נכסים". והחלה במקום פעילות נדלנית. — הכנת תבע, קידוחים והערכות לקראת טיהור האתר מהפסולת ועוד. התכניות במקום אושרו במקומית בכפוף לאישורי איה'ס ומשרד הבטחון. את האתר חוצה בגבה יחסית נמוך, קרן רדיו של הצבא.
    החורבה , שאותה אתה מצלם ועל זיכרונותיה אתה כל כך מתרפק– חורבה זו נמצאת, אכן, על אדמות ג'ליל אך איננה מסמנת את מיקומו של הכפר עצמו.
    א"ס.

    • מיכאל יעקובסון  On 04/01/2013 at 9:31

      אילן שלום,
      המבנה שבתמונה אכן הוא לא חלק מגרעין הכפר, אלא עמד בשוליו. יתכן ולא שימש אפילו למגורים אלא כמבנה חקלאי, ועדות לכך היא קוביית הבטון שבמרכזו שנשאה גנרטור או משאבה.

  • Aviv Zisso  On 21/01/2013 at 18:01

    נראה שנפלת קלות בסוף הסרטון, הכל בסדר?

  • Ora Yellin  On 02/02/2013 at 1:08

    הייתי ילדה בת 4, עליתי מרומניה,עם הורי ,סבתי ואחותי התינוקת בת שנה וחצי..גרנו באוהל במעברה מספטמבר 1950 עד 1952. הבית הערבי היה המקום בו שחקנו

  • שביט  On 19/03/2015 at 23:03

    כל הרשימות האלה הן בסגנון אוי הרגו לי גנבו לי שדדו לי = בכיינות של יהודים שנולדו בהישראל ופתאום גילו את הערבים העשוקים, הדפוקים המסכנים ולעתים קרובות פנטזיונרים שקרנים מקצועיים תועלת הענין וההיסטוריה הערבית המפוארת של פלסטין שלא היתה ולא נבראה מעולם . מה לעשות -מלחמה זו מלחמה ויש תמיד כאלה שנדפקים. זה מה יש ועכשיו לא נמצא לכל אלפי הפליטים האלה שהתפגרו ברובם ויש להם מליוני צאצאים שלא זכאים לאף פיצוי -שום זכות לחזור לכאן בדיוק כמוש מליוני פליטים ממלחומות העולם שכחו ממה שהיה ופתחו בחיים חדשים במקומות אחרים. הגיעה הזמן שמתחסד ישראלי מצוי כמותך יפסיק לרחם על כל אבן וחורבה .

  • andabarak  On 21/06/2015 at 14:01

    כייף לראות שהסינמה סיטי הרחיבה את החניון והמקום נמחק!

    • dor  On 20/07/2015 at 20:49

      אכן המקום נמחק

  • אייח  On 12/10/2017 at 22:12

    הערבים פה הם לא מהגרי עבודה שיושבים כל שרידי ישובים מתקופות שונות?
    אני אישית מכיר הרבה כפרים לשעבר בארץ..
    ובאמת אני חרד מהכיבוש הערבוש שעדיין מחלחל כאן..
    מסבסטיה לשילה ועד מעון שבדרום הר חברון..
    עד מתי???
    אללה ואכבר
    סלאם ועליכום

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: