סיבוב בבניין גילמן / אוניברסיטת תל אביב

ניסן אלמוג הוא סטודנט לתואר שני בגאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב ולוקח כמה קורסים בבניין גילמן: "החלק האהוב עלי בבניין הוא ציר ההליכה שחוצה אותו לכל אורכו. אתה עובר בו ורואה כל הזמן אנשים. זה מקום שמאפשר הרבה מאד מפגשים".

הוא ממשיך: "בין כל המסדרונות, החדרים והכיתות שאפשר ללכת בהם לאיבוד, בתוך כל הגנריות יש לך פתאום את התיאטרון, שנראה מרגיש וחי כמו תיאטרון. זו מעין הפתעה שאתה לא יכול לצפות לה… אבל לפני גילמן יש את 'הדשא של גילמן' עם הפעילות החברתית והפוליטית שמתרחשת בו".

אחרי שכתבתי בעבר על חלק מהמבנים הותיקים בקמפוס, אני כותב הפעם על בניין הפקולטה למדעי הרוח, המוכר גם כבניין גילמן.

.

דוקא באגף הדרומי נמצאת הכניסה הראשית והמרשימה לבניין גילמן

.

הכניסה הראשית ב-1965 רגע לפני שהושלם הבניין וללא הקומה העליונה שנוספה בשנות ה-70 (מקור: ארכיון אוניברסיטת תל אביב)

.

טלי שלחה אותנו לחפש מוקדים לאיזו תכנית של המעבדה המקודמת אצל ראשי האוניברסיטה, אז בדרך כשחצינו את גילמן, צילמתי פה ושם כדי שחוץ מתמונות היסטוריות ותכניות, תהיינה גם תמונות עכשוויות.

בהזדמנות זו אני רוצה להודות לרוני שנאלצה להתעכב קצת בבניין, וגם לדוד רגב ולבני הספל על החומרים ההיסטורים המוצגים כאן.

גילמן מורכב משני מבנים מלבניים המחוברים ביניהם לגוש אחד. בכל אגף שתי חצרות גדולות שראו ימים יפים יותר. היום הן מוזנחות והחזות הכללית של הבניין מיושנת ודורשת חידוש משמעותי.

בגילמן לא למדתי אף פעם. עבורי הוא משמש קיצור דרך כשאני הולך או חוזר מבניין משפטים (למדתי שם קורס שנתי). מה שנשאר לי תמיד בזיכרון ממנו זה אותו רחוב רחב וארוך אליו אני חודר מבעד לקפטריה ונפלט למדשאה המרכזית שמצפון דרך פתח מינורי אחר.

מוזר שהכניסה המרשימה והגדולה של הבניין, ממוקמת דווקא לכיוון מערב ועוד באגף דרומי, כשהכניסה מכיוון צפון הפונה למדשאה, לספריה המרכזית ולציר מערב-מזרח הראשי של הקמפוס – היא דווקא כניסה שקטה, צנועה וכמעט נסתרת. העובדה שהכניסות הכי שמישות בגילמן הן דווקא כניסות מינוריות מפתיעה לאור זאת שאדריכל הבניין היה האדריכל שתכנן את תכנית האב המקורית של הקמפוס וליווה את התכנון עד לשנות השמונים.

.

תכנית כללית מוקדמת של הקמפוס: בניין גילמן מופיע מימין כשהוא מחובר לשני מבנים דומים אך ללא חצרות פנימיות הממוקמים במקום בו ניצב היום הבניין הארוך של הפקולטה לניהול בתכנון אידלסון-צפור-הרץ (מקור: ארכיון אוניברסיטת תל אביב)

.

פרספקטיבה (מתוך חוברת הפירסום לקראת הקמת הבניין, מקור: מחלקת הנדסה, אוניברסיטת תל אביב)

.

על הפרויקט חתומים ורנר יוסף ויטקובר ואריק באומן, אך למעשה מי שתכנן את הפרויקט היה האדריכל ישראל שטיין, שעבד בשעתו כשכיר במשרד (ב-74' הפך לשותף). שטיין בוגר הטכניון, החל לעבוד במשרדו של ויטקובר בשנת 1962 ושנה לאחר מכן קיבל לידיו את תכנון בניין גילמן שבנייתו הושלמה ב-1965.

ויטקובר ניפטר ב-1998 בגיל מופלג (95) , ולכן קשה לדבר איתו. הוא תכנן בין השאר את מבנה התחנה המרכזית הישנה (כבר שנים מאד מזונח, אבל מתחת לפיח מסתתר מבנה יפה), מלון אכדיה בהרצליה, את בניין עיריית פתח תקוה (שגם הוא הושחת ונוספו לו כל מיני תוספות שפגעו בו) וחלק נכבד מהמבנים במוזיאון ארץ ישראל. ויטקובר מת אבל שטיין שחוגג השנה 77, שמח לספר על התהליך שליווה את תכנון והקמת הבניין.

בפתח השיחה איתו, הוא מספר ששיטת העבודה אצל ויטקובר היתה לתת חופש פעולה מלא לעובדים, כך שגילמן היתה עבודה שלו. הוא מדגיש כי עקרונות התכנון נבעו ישירות מתורתו של ויטקובר, שהציב את הנושא האקלימי בראש סדר העדיפויות בתהליך התכנון והעיצוב של בניין.

דבר נוסף ששטיין מדגיש הוא שבעת תכנון הבניין ב-63' היו בקמפוס רק שני מבנים: (1) בניין טרובוביץ' – היום בניין הפקולטה למשפטים, ו-(2) בניין פיסיקה וכימיה ע"ש שנקר. גילמן היה אם כן הבניין השלישי בקמפוס. במקביל לו הוקמו בניין מוסיקה ובניין תחזוקה שכבר כתבתי עליהם כאן, וכן בניין דה-בוטון שעליו אפרסם רשימה בשבועות הקרובים.

מ"י: מה היו עקרונות התכנון של הבניין?

י"ש: "רצינו משהו שונה, שיהיה שונה מבתי ספר תיכונים. לכן חזיתות צפון ודרום הן חזיתות עם חלונות זכוכית גדולים וחזיתות הצד הפונות למערב ולמזרח הן אטומות יותר. ויטקובר היה מאד מודע לאקלים ולאוורור טבעי ולכן מרכיבי ההצללה על הפתחים השונים תפסו מקום נכבד בתכנון. ישנם הפריקסטים בחזיתות הצד שנועדו למנוע חדירת קרני שמש ישירות לכיתות וגם יוצרים אחידות מסוימת, כי לאורך החזית ישנם חוץ מכיתות גם חדרי מדרגות ושירותים כשלכל אחד סוג אחר של פתח ורצינו ליצור חזות אחידה. בחזיתות האחרות בהן יש חלונות זכוכית, יצרנו הצללה באמצעות תריסי אלומיניום, כשאת כל הבניין מקיף גגון בטון בולט".

"מה שקבע את אופי וצורת הבניין היה החיפוש אחרי פתרון לבעיה האקלימית והניסיון לתת אוורור טבעי לכל הכיתות. היום בונים מבנים הרבה יותר קומפקטים כי כבר לא סומכים רק על אוורור טבעי, אבל כאן היה צורך ולכן בניין גילמן קצת בזבז שטחים".

"המסדרון הראשי, אותו כננו VIA, אורכו כ-100 מטרים ורוחבו הממוצע הוא 5 מטרים. ממנו יוצאים למסדרונות שמקיפים חצרות ומקשרים לכיתות ולשאר החדרים".

"האוורור הטבעי היה עיקרון נוסף ולכן דאגנו שיהיו תריסים מעל הפרוזדורים שפנו אל החצרות ואפשרו אוורור מפולש. במשך הזמן התריסים נסגרו והותקנו מזגנים. אם תלך לאולמות ההרצאה תוכל לראות שיש משני הצדדים חלונות רחבים לאוורור".

"האגף הדרומי כלל שתי קומות ובגלל הפרשי הגבהים האגף הצפוני כלל שלוש קומות, לא כולל קומה המרתף. בשנות השבעים היה צורך להרחיב את הבניין והוספנו קומה עליונה שלא תוכננה מראש ונועדה בעיקר למשרדים. היות ובמקור לא תכננו קומה נוספת, היתה בעיה של עומס שהבניין לא יכול היה לשאת והפתרון היה שלקומה יש תקרה קלה שמורכבת מקורות פלדה עם פלטות של איטונג שהן קלות יותר מיציקות בטון. השתדלנו שהקומה תמשיך את העיצוב של הבניין המקורי, ולכן לא רק שלא פגעה בו אלא לדעתי היא הוסיפה לו כי הוא היה נמוך מידי והלך לאיבוד מאחורי העצים".

מ"י: למה הכניסה הגדולה והמרשימה לבניין נמצאת דווקא בחזית המערבית ועוד באגף הדרומי?

י"ש: "זו אכן כניסה יותר מוצלחת מהכניסה הראשית של הבניין מכיוון צפון. ניסיתי לתת לה גוון מונומנטלי ועד היום היא כניסה יותר מוצלחת מהכניסה הראשית".

מ"י: אבל למה בחרת דווקא את הכניסה הזו להדגיש ולא את זו שפונה למדשאה המרכזית ולספריה שהם הלב של הקמפוס?

י"ש: "את הספרייה בנו רק אחר כך ונכון שבתכנון הסופי של ויטקובר הכניסה הראשית תוכננה להיות מכיוון צפון, אבל כשבנו את הבניין אז ההווה היה קרוב אלי יותר מהעתיד. היות ובניין טרובוביץ' כבר היה קיים, התייחסתי אליו".

מ"י: האם היו שינויים בזמן הבנייה?

י"ש: "גילמן תוכנן אמנם כגוש אחד, אך הוא מורכב מאגף צפוני ואגף דרומי. התכנית היתה להקים תחילה את האגף הדרומי ולאחר כמה שנים להוסיף את האגף השני. האוניברסיטה צמחה במהירות ובזמן הבניה הוחלט לבנות כבר את הכל. בזמן הבניה של האגף הדרומי, כשהוחלט על המשך רציף של העבודה והקמת האגף הצפוני, כמעט וחטפתי התקפת עצבים כי עבדתי על הפרויקט לבד ועכשיו הייתי צריך לשנות ולהוציא תכניות מהיום למחר וזה לא היה דבר פשוט".

מ"י: אילו שינויים נוספו בוצעו במהלך הבניה?

י"ש: האגף הצפוני עבר כמה שינויים. נוספה לו הזרוע של מכון משה דיין מצד אחד ומהצד השני נוסף לו אולם התאטרון שלא תוכנן מראש. אלה היו תוספות בתחומי הגוש הכולל, שלא שינו את החזות של הבניין. דבר נוסף היה מערכת מיזוג אוויר מרכזית. בהתחלה תכננו מערכת עם תעלות וחדרי מכונות למיזוג המרכזי. היות ולא מצאו תקציב לכיסוי עלויות המיזוג, סמכו על אוורור טבעי וביטלנו את התעלות, מה שיצר הרבה מאד בעיות ברגע שרצו לאחר מכן להכניס מיזוג. חדרי המכונות בוצעו ונותרו ריקים – אלה מרתפים גדולים מאד שנמצאים מתחת לכל אחד מאגפי הבניין".

.

תצלום אויר מ-1965: בניין גילמן במרכז וברקע בתי רמת אביב ב'. ברקע מימין בתי שכונת אפקה. במקום בניין הספרייה יש וילה ערבית גדולה רגע לפני שנהרסה. חוץ מגילמן שהיה אז בשלבי עבודות גמר, ניתן לראות את בניין משפטים, דה-בוטון (היום ביה"ס לאדריכלות), את בנייני הפקולטה למדעים מדויקים ומימין את בניין התחזוקה (מקור: ארכיון אוניברסיטת תל אביב)

.

גילמן לקראת סיום עבודות הבנייה ביולי 1965 (מקור: ארכיון אוניברסיטת תל אביב)

.

השלט באתר הבנייה, 1965 (מקור: ארכיון אוניברסיטת תל אביב)

.

החזית המזרחית באגף הדרומי של גילמן וברקע משמאל בניין משפטים ע"ש טרובוביץ' (מקור: ארכיון אוניברסיטת תל אביב)

.

תכנית מפלס 0.00

.

תכנית קומה עליונה

.

חזית מזרחית

.

חזית דרומית

גילמן: חזית צפונית וגם חלק מזו המזרחית

.

.

החזית הצפונית: מבט על הבניין מכיוון הכיכר המרכזית והמשעול העולה מרחוב איינשטיין. הקומה העליונה היא תוספת שהוקמה בשנות השבעים.

.

פינת המבנה הצפון-מערבית: ממערב מערכת הגנה מפני קרני שמש ומצפון חלונות זכוכית

.

הכניסה הצפונית, מול ספריית סוראסקי

.

גילמן

.

הכניסה בחזית הצפונית, הפונה לבית התפוצות וספריית סוראסקי. אמנם מינורית אבל זו הכניסה הראשית

.

רוני רגע לפני שנכנסים

.

אגודת הסטודנטים מחלקת קרטיבים חינם (בסוף לא לקחנו)

.

סטודנטית בלונידינית

.

רגע בלי סטודנטיות

.

אף אחד כאן לא לבד. אם אין סטודנט אז יש טלפון

.

אחת מהחצרות הפנימיות שנועדו לאוורר את הכיתות והמסדרונות

.

אחד מהאולמות: מכל צד יש חלונות הפונים לחצרות ונועדו לאוורור. היום יש מיזוג אוויר מלאכותי ולכן אין עוד צורך בפתחים.

.

כיתה עם חלונות לכיוון צפון

.

נוף מהכיתה (ברקע מסתתרת ספריית סוראסקי)

.

מסדרון וצמודה לו חצר פנימית

.

מסדרון פנימי במכון משה דיין שבאגף הצפוני

.

ה"רחוב" הראשי של הבניין (בקומה השניה). מימין ומשמאל קירות מסך פונים לחצרות הפנימיות.

.

ה"רחוב הראשי" בסמוך לכניסה המערבית

.

הכניסה המערבית לא אמורה הייתה להיות כניסה ראשית ומרשימה, אך האדריכל חי את ההווה כשבקושי היו בקמפוס שני בניינים, ומיקם את הכניסה הגדולה דווקא בצד המערבי

.

פרט מערכת ההצללה בחזית המערבית

.

הכניסה המערבית

.

הרחבה שצמודה לכניסה המערבית נקראת "רחבת האדריכל ורנר ויטקובר", וכוללת את תכנית הקמפוס המקורית של ויטקובר

.

רוני מתעניינת

.

החזית המערבית של האגף הדרומי בבית גילמן. ברקע האגף הצפוני

.

הפינה הדרום-מזרחית של גילמן וברקע מימין המרכז למורשת היהדות ע"ש צימבליסטה שתכנן האדריכל השוייצרי מריו בוטה

.

החזית הדרומית של גילמן מוסתר היטב מאחורי צמחיה

.

גילמן ועץ

.

– לקריאה נוספת –

מבנים ואתרים בקמפוס אוניברסיטת תל אביב ברמת אביב עליהם פרסמתי רשימות:

(1) בית הספר למוסיקה, (2) בית הספר לרפואה,

(3) בניין שרת למדעי החינוך

(4) הספריה המרכזית ע"ש סורסקי, (5) בניין תחזוקה,

(6) בניין מקסיקו, (7) אתר ההנצחה לזכר חללי אוניברסיטת תל אביב,

(8) בית הספר למינהל עסקים,  (9) ספרית המפות, (10) המעבדה למחקרי תכנון סביבה

(11) שרידי הכפר שיח' מוניס הקבור מתחת לקמפוס, (12) בניין גילמן

(13) בית הספר לאדריכלות בבניין דה-בוטון

(14) סיבוב בבניין שרמן ובניין בריטניה למדעי החיים

(15) סיבוב במנהרות התת-קרקעיות של האוניברסיטה