סיקרתי כאן כבר רבים מהמבנים בקמפוס האוניברסיטה, והפעם בחרתי להתמקד בבניין שרת למדעי החינוך שתוכנן על ידי השותפים האדריכלים איליה בלזיצמן ואנדרי לייטרסדורף. את בניין שרת אני אוהב מכמה סיבות:
(1) יש שם סניף מקדונלדס ואני אוהב פעם בחודש לאכול שם המבורגר עם צ'יפס.
(2) החזית הצפונית של הבניין היא כמו יצירת אמנות מופשטת ואין פעם שאני לא נעצר לדקה או שתיים כדי להתבונן בה.
בהמשך יש סרטון קצר שמביא את המבט הזה, לו אני רגיל. הוא נראה כמו בניין הסתדרותי שכולם כבר למדו לשנוא: אפור, מדכא, משעמם. האפור של לייטרסדורף-בלזיצמן עטוף בירוק ששתלו כאן צמד אדריכלי הנוף יהלום-צור, הסדר והארגון הולמים היטב את החינוך הנוקשה לו הטיפו בעבר ולכן בניין שרת הוא לא בניין חינוך אלא מייצג תקופה.
ועל כך ברשימה זו.
.
.
איך זה ללמוד בבניין שרת? על זה אני לא יודע לענות כי אני לא מכיר אף אחת שלומדת שם וגם לא טרחתי לשאול. נראה לי שהיום זה לא משהו.
במקור תוכנן הבניין עם שתי חצרות פנימיות שגם החדירו אור יום ואוורור למסדרונות הארוכים, וגם שימשו כאזורי שהייה פתוחים-סגורים בהפסקות. באוניברסיטה אוהבים לשפר, אז הוסיפו לבניין קומה וגם צמצמו את שטח החצרות. נוסף לכך הוציאו כל מיני מערכות לא אסתטיות לחזיתות הפונות לחצרות, הוסיפו גם כמה עציצים של ביטוח לאומי וככה הפכו את המקום לאזור לא הכי נעים. המסדרונות הוחשכו כי הפרופורציות של החצרות היו כאלה שכבר לא אפשרו חדירת קרני שמש וככה הרסו את כל המערכת התפקודית של הבניין הזה. נותרנו עם החזיתות שלמזלנו לא נגעו בהן (עדיין).
הבניין עצמו תוכנן כפי שהוגדר בתכנית האב, כמבנה מלבני במידות זהות לזה של בניין מינהל עסקים השוכן מצפון לו. בניין שלישי בעל מידות זהות תוכנן לקום מדרום לו, אך לבסוף לא הוקם ורק לאחר שנים רבות הוקם על חלק מהאתר אגף נוסף לבניין משפטים שלא ברוח התכנון המנחה המקורי. בין שלושת הבניינים תוכנן לקשר מסדרון מקורה ופתוח בחלקו שגם הוא לבסוף לא בוצע.
לייטרסדורף-בלזיצמן באמת היו אדריכלים של ההסתדרות, והסדר והמשמעת של המערכת הפקידותית ששלטה אז במדינה דבקה גם ברוח עיצוב בניין שרת, הן בתכניותיו הכוללות מסדרונות בלתי נגמרים והן בחזיתותיו המורכבות משוברי קרני שמש המחולקים על פי מודול קבוע המתואם לחדרו של פקיד קטן ואלמוני. רק שכאן זה המורים של העתיד.
החומר ההיסטורי המוצג כאן התקבל מארכיון מחלקת ההנדסה של אוניברסיטת תל אביב, הודות למאמציו של דוד רגב (תודה רבה דוד על העזרה!). כדי לקבל קצת פרטים על הבניין ומתכנניו פניתי גם לצבי אלחייני שחיפש חומר על הבניין אצלו בארכיון – אבל לא מצא. את הביוגרפיות של השניים מצאתי אצל אליעזר פרנקל. פניתי גם לבן של בלזיצמן וגם לבן של לייטרסודרף – אבל השניים (כל אחד בניפרד) אך לא התקבל מהם שום מידע או ידע שיכול להרחיב את הרקע של בניין שרת לחינוך.
.
* * *
על מתכנני הבניין:
אנדרי לייטרסדורף (1970-1905) נולד בצ'כיה ועלה לארץ ישראל ב-1939. איליה בלזיצמן (2006-1917) נולד ברוסיה ועלה לארץ ישראל ב-1935. הוא החל לעסוק בתכנון כבר בגיל 18, ואף זכה שנה לאחר עלייתו בפרס לתכנון בית מגורים טורי. בין השנים 1970-1946 פעל בשותפות עם האדריכל לייטרסדורף שיחד תכננו עשרות פרויקטים וכן זכו בפרסים ראשונים בלא מעט תחרויות תכנון. לאחר מותו של לייטרסדורף, המשיך בלזיצמן לתכנן כעצמאי בין השנים 1976-1971 בעיקר תכנון מוסדי של בתי חולים ובתי ספר. בשנות השמונים פעל בשותפות עם סלו הרשמן ובנו עמוס (שהראשון כבר כיכב אצלי בכמה רשימות) כשאז לבד מבתי חולים ובכלל זה בית חולים ע"ש המלך חוסיין בבית ג'אלה (1985), תכנן גם בתי תרבות.
בין הפרויקטים שתכננו לייטרסדורף-בלזיצמן: בית ההסתדרות בפתח תקוה (1946, פרס ראשון בתחרות), סמינר הקיבוצים באורנים (1947, פרס ראשון), בית הפועלים בראשון לציון (1947, פרס ראשון), בית סולל בונה בחדרה (1949), בית ההסתדרות ברמת גן (1949), בית יד לבנים בחדרה (1952), בית יד לבנים בפתח תקוה (1955), מגוון אגפים בבית חולים תל השומר (1968-1957), מגוון אגפים בבית חולים השרון בפתח תקוה (1959), בית חרושת סוגת בקרית גת (1961), מוזיאון גוף האדם בפתח תקוה (1966) ובית הספר למלונאות "תדמור" בהרצליה (1967). בניין שרת לחינוך הוא המבנה האחרון שתכננו השניים ובוצע (1969).
אז אם אתם בסביבה, ממש מאחורי בניין מינהל עסקים תוכלו לבקר גם אתם בבניין שרת. לעצור לכמה דקות ולבהות בחזית הבניין ולאחר מכן להכנס לחדר האוכל שבקומת הקרקע שעוצבה ממש כמו אגף מסעדות המזון המהיר בקניון טיפוסי. פה תמצאו כל הזמן קהל רב ועסוק של סטודנטים, מרצים ואורחים, ואולי גם אותי.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
ויש גם סרטון קצרצר:
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
על העבודה הענקית של אריק בראור בקניון קסטרה כתבתי כאן (כולל ראיון קצר אתו)
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
– לקריאה נוספת –
מבנים ואתרים בקמפוס אוניברסיטת תל אביב ברמת אביב עליהם פרסמתי רשימות:
(1) בית הספר למוסיקה, (2) בית הספר לרפואה,
(4) הספריה המרכזית ע"ש סורסקי, (5) בניין תחזוקה,
(6) בניין מקסיקו, (7) אתר ההנצחה לזכר חללי אוניברסיטת תל אביב,
(8) בית הספר למינהל עסקים, (9) ספרית המפות, (10) המעבדה למחקרי תכנון סביבה
(11) שרידי הכפר שיח' מוניס הקבור מתחת לקמפוס, (12) בניין גילמן
(13) בית הספר לאדריכלות בבניין דה-בוטון
(14) סיבוב בבניין שרמן ובניין בריטניה למדעי החיים
תגובות
אין ספק שאפשר לכנות את מונדריאן אפור.
אם אתה עיוור צבעים לחלוטין.
בניין שרת ניחן בפתרונות הצללה לפי הספר. הייתי אומרת שאת החזית הצפונית ניתן היה לשחרר לחלוטין מהצללות אבל זה ברור שהן נמצאות שם בעיקר מתוך רעיון הסימטריה (דרום-צפון). על ההצללות הורטיקליות ה"קלות" במזרח/מערב הבניין מקבל דוז פואה. והמסקנה שהבניין מוגדר כ-XXXXXX בטבלת "הבניינים" וכך גם האדריכלים.
השביל שעובר בין שרת, מינהל עסקים וגילמן, החצר הגדולה שבין הבניינים ותכנון הנוף עושים את המקום לאחד המעברים הנעימים באוניברסיטה, בלי קשר למקדונאלדס, בזמני היה בגילמן חומוס/פול/ביצה נהדר.
יפה לראות בניין שלמדתי בו שנים בפרספקטיבה שונה כל כך.
רוב הקומה הראשונה (וחלק מהשניה) שייך למעשה לחוג לפסיכולוגיה. הקורסים מרובי-הסטודנטים של התואר הראשון מועברים בבניין נפתלי הסמוך, ואילו מסטרנטים מבלים את רוב הזמן בשרת. מבפנים הוא מדכא ואפרורי בדיוק כפי שאפשר לדמיין, אך למען האמת, העניין שבלימודים עצמם מצליח להפוך אותו לביתי וחביב למרות הכל.
מה תחנת האוטובוס הכי קרובה לבניין שרת ?
200 מטר משם בחיים לבנון. אין לך בטלפון סירי?