סיבוב במרכז קסטרא בחיפה

"מרכז קסטרא חוצות היוצר חיפה" קיים מאז שנת 2000, אבל רק לאחרונה הזדמן לי לבקר בו. הוא ממוקם מחוץ לאזורי המגורים של העיר, בצמוד לקניונים אחרים, מרכז כנסים ואזור תעסוקה. בכניסה לחניון שלו משתרך תור ארוך, אך בתוך המרכז עצמו יש תחושת ריקנות ולא ברור לאן נעלמו כל בעלי הרכבים שביקשו להחנות את רכבם בחניון. מרכז קסטרא לא ריק מאדם, אבל הוא לא מלא, למרות שמדובר ביום ששי.

אולי רוצים לחסוך בחשמל, בקושי דולקים כאן אורות ומרבית התאורה באה מן החוץ. מעט אפל. יש משהו עצוב ומלנכולי בקסטרא. אולי אלה יצירות האמנות המרשימות ובראשון הכיפה הענקית שצייר האמן אריק בראואר, אולי אלה החנויות שמזכירות קצת את המסחר בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב רק שכאן חסרה ההמולה שכל כך מאפיינת את התחנה. יש פה מוזיאון בובות מרשים מאד, גם כשחלק מהבובות נפלו וכך יצרו פרשנות חדשה לסצנות היסטוריות מפורסמות, ועל כך ברשימה זו.

בסוף הרשימה ראיון שערכתי עם אריק בראואר שצייר, עיטר ופיסל חלקים נכבדים בבניין.

.

IMG_20130925_121626

רצח רבין וקלינטון או תיאור מוזנח של אירוע חתימת הסכם השלום בין ישראל וירדן באוסף תצוגת הבובות במרכז קסטרא

.

(1) החזון של מרכז קסטרא: חלום ומציאות שיצרו אנטי-קניון

ראיתי מודעה שפרסמה תערוכת קומיקס שמתקיימת במרכז קסטרא. הייתי בדרך לחיפה אז החלטתי שזה תירוץ מספיק טוב ללכת ולבקר במרכז הזה. קסטרא מציג עצמו לא כקניון אלא "כמרכז של אמנות ומרכז מסחרי", ובאתר הרשמי: "קסטרא מיישמת תפיסה אומנותית חדשנית הגורסת שאמנות אין לכלוא במוזיאונים, אלא להביאה לאנשים. וזאת, על ידי שילוב של אומנות במרכז מסחרי​". המרכז קרוי על שם חורבה עתיקה ששכנה בסמוך ושרידיה מוצגים באחד מהחדרים במרכז, שלא הצלחתי למצוא.

סרטון תדמית שרץ עדיין ברשת מלמד שכוונת היזמים הייתה ליצור קניון שמשלב בתוכו אמנות – גם באמצעות תצוגה חופשית לקהל וגם באמצעות המסחר עצמו. ביקור קצר במקום, מציג תמונה עגומה של מרכז מסחרי פריפריאלי, זקן, צולע ורחוק מזירת האמנות העכשווית ובכלל.

מרכז קסטרא הוא גם סוג של אנטי-קניון: (א) לא תמצאו פה חנויות מותגים. (ב) הקשר בין החוץ ובין הפנים הדוק. (ג) יצירות האמנות של אריק בראואר מושקעות ומייצרות יחד מיצב ענק שמשלב מספר טכניקות. היצירות של בראואר הן לא כמו היצירות הזולות שדוד עזריאלי זורק בקניונים שלו (בקמצנות אופיינית). כאן היזם לא חסך כסף ואיפשר לבראואר לבצע את מכלול היצירה שתכנן ביד רחבה וברמת ביצוע טכנית מעולה. רוב הקהל רואה בעיקר כאן חנויות, אבל יש אלטרנטיבה ואני ראיתי בעיקר אמנות.

.

סרטון התדמית מציג את הרעיון המקורי שעמד בבסיס תכנון ועיצוב מרכז קסטרא:

.

.

(2) האדריכל והיזם

את הפרויקט תכנן האדריכל עוזי גורדון שעומד בראש אחד ממשרדי האדריכלים העסוקים באזור חיפה. בעבר כתבתי על תחנת רכבת העמק שתכנן בצומת הצ'ק פוסט. בחיפה תכנן גם את קניון לב המפרץ (1992) ואת סינמול לב המפרץ (2008). כמו כן תכנן על כביש 75 (כביש חיפה-נצרת) את המרכז המסחרי בצומת אלונים (1995) .

את מרכז קסטרא יזם ומחזיק גיל דנקנר (בן דוד של נוחי ודני דנקנר) העומד בראש חברת דור כימיקלים. אם אתם תוהים על איזה דור מדובר, אז תוכלו לקרוא כאן. דנקנר גר בעין הוד ואולי מכאן החיבור שלו לאמנות ולבאואר. בהתחלה רצו שכל עסק כאן ישלב אמנות ברמה כזו או אחרת, אבל היום אין קשר בין מה שמוכרים בקסטרא ובין אמנות. אפילו גלריות האמנות מוכרות עבודות חובבניות של "ציורי אווירה", זימה ופנטזיה.

הצמד גורדון+דנקנר חזרו לאחרונה לשתף פעולה. כך פורסם בדה-מרקר שהם מתכננים לבנות כאן שני מגדלים, אחד בן 17 קומות למשרדים ושני בן 30 קומות עם 200 דירות לדיור מוגן.

.

IMG_5246

שילוט בכניסה שבחניון

.

(3) קומיקס ובובות

מיותר לציין ש"תערוכת הקומיקס" היתה תעלול שיווקי זול, או כפי שניסח את זה אורי במילה אחת: "עלוב". חמשה פלקטים דו-צדדיים, שנראה כאילו הוכנו באיזה בית ספר יסודי ולא ב"מרכז חוצות יוצר" שדאג לפרסום ארצי לעבודה בעיניים הזו.

דווקא תערוכת הבובות הקבועה היתה מושכת ומעניינת. הסצנות ערוכות יפה וגם אם חלק מהן ילדותי ומוזנח עדיין היה מעניין. כך מוצגת תערוכת הבובות באתר של קסטרא: "1000 בובות לוקחות אתכם לטיול מרתק בתולדות עם ישראל, דרך הפולקלור והמסורת ועד לגיבורי אגדות הילדים, בסצנות מרהיבות עין, הכל מלא צליל ויופי". לא צליל ולא יופי, בעיקר לא כשבסצנה המציגה את חתימת הסכמי השלום ישראל-ירדן, חצי מהדמויות שוכבות כאילו ירו בהן. הבובות נפלו ואיש לא טרח לתחזק את התערוכה.

הכניסה חופשית ורק חבל שאין הסבר שמציג בין השאר את אלה שיצרו את הבובות ואיך בכלל הן התגלגלו לכאן.

.

IMG_5318

המיתוג ממשיך גם בחניון עצמו

.

(4) הריאליזם הפנטסטי ואריק בראואר

אחד האלבומים האהובים עלי הוא האלבום שסגר את תקופת השיא של אלטון ג'ון כמלך הפופ של שנות ה-70. האלבום שנקרא Captain Fantastic and the Brown Dirt Cowboy ויצא ב-1975, כולל עטיפה שמציגה את אלטון ג'ון וחבורתו בציור פנטסטי (שיצר אלן אלדריג'). כמו עטיפות רבות שעוצבו בתחילת שנות ה-70, גם זו עטיפה שאפשר לחזור ולהתבונן בה ואף פעם לא נמאס.

בארץ בקושי פעלו אמנים בתחום הפנטסטי. מיכאל דוד דובסקי היה אחד מהם אבל לצערי הוא נעלם. לפני שנה פרסם חוקר ואוצר האמנות גדעון עפרת רשימה בבלוג שלו שכותרתה גורלו של "הריאליזם הפנטסטי" בישראל. עפרת מנסה להבין מדוע הריאליזם הפנטסטי לא נקלט בישראל. התשובה בסוף מאמרו של עפרת: האמנים הישראלים אוהבים מופשט וכל דבר אחר נחשב בעיניהם לפיגור אמנותי.

עפרת מתייחס ליצירה של בראואר שהציב בכניסה לביתו בעין הוד ב-1991 ומציגה את גן עדן, כאילו ביתו בישראל הוא גן עדן. עפרת ממשיך: "וריאציה מורחבת מאד של ציור זה [בעין הוד] תככב במפעל האמנותי הגדול ביותר שיצר בראואר בישראל, מפעל מונומנטאלי בקנה מידה בינלאומי. […] ייאמר כבר עתה: עם כל ההישג האמנותי של בראואר והיקפו המדהים, מעטים בעולם האמנות הישראלי יודעים על אודות היצירה הזו, שלא הותירה כל חותם של נוכחות או השפעה באמנות המקומית".

בראואר שכיום הוא בן 84, יצר בקסטרא מכלול גדול ומרשים של יצירות אמנות הקשורות זו בזו, כשהעיקריות הן: (א) כיפה מעוטרת במשלי שלמה הסוגרת מלמעלה על החלל המרכזי בבניין בו ממוקמים המעברים הורטיקלים (ב) 25 לוחות מצויירים על דפנות החצר הפנימית (ג) מעקות ועיצוב כללי לחצר הפנימית עם עיטורים קרמיים (ד) עמוד קרמיקה המתאר את השיר "חד-גדיא".

בישראל אפשר למצוא יצירות של בראואר בספרייה באוניברסיטת חיפה, בבניין שרת באוניברסיטת תל אביב, בטיילת בטבריה ובפתח ביתו בעין הוד.

.

IMG_5306

הכיפה במרכז קסטרא

.

(4) ראיון עם אריק בראואר

הפער בין העושר היצירתי של בראואר למציאות האפרורית בה שקוע מרכז קסטרא, הביאו אותי לשיחה עם האמן שמתגורר עם אשתו בוינה. הוא מדבר עברית שוטפת, אך עדיין התקשיתי להבין את מה שאמר. אולי זה הפער הגאוגרפי שהטלפון לא יכול לגשר עליו, אולי פערי שפה. חלק לא הצלחתי אפילו להבין ולכתוב, אז אביא את עיקר הדברים:

מ"י: איך בחרת את הנושאים ליצירות? האם הנושאים הוכתבו על ידי היזם?

א"ב: הנושאים לא הוכתבו. בהתחלה היו הרבה פיטפוטים ומשא ומתן אבל מי שדחף את זה היה ראש עיריית חיפה. אני ניסיתי להתעסק עם הגיבורים וכך זה צמח. הסגנון שלי הוא פנטסטי וכך יותר קל לי לשחק בין מציאות ובין דמיון.

מ"י: למה בחרת דווקא לתאר נושאים תנ"כיים ולא נושאים אחרים?

א"ב: בארץ לא הייתי מצייר את המיתולוגיה היוונית. אני לא אדם דתי אבל התנ"ך הוא חלק מהציביליזציה שלי וחלק גדול מהעבודות שלי עוסקות בתנ"ך.

מ"י: למה למשל לא ציירת נושאים כמו הכרזת המדינה או דברים שיותר קשורים למציאות העכשווית?

א"ב: לא ציירתי את הכרזת המדינה כי זה אקטואלי ולכן צריך לצייר את זה כמו שהיה וזה לא העניין שלי.

.

Arik_Brauer,_Vienna_2009_a

אריק בראואר בפתיחת תערוכה מיצירותיו בוינה, 2009 (צילום: Manfred Werner/Tsui)

.

מ"י: כמה זמן עבדת על היצירה בקסטרא?

א"ב: הרבה שנים. אני בארץ רק בקיץ ולכן עבדתי עליה במשך ארבע שנים בקיץ. בשבילי זו היתה חוויה בלתי נשכחת.

מ"י: חוץ ממך, כמה אנשים סייעו לך בעבודה על היצירה?

א"ב: המון אנשים. את הכיפה עשו בנאים מרומניה והיה חשוב לי שהיא תהיה חלקה. אחר כך עבדתי על פיגומים במשך שלושה חודשים יחד עם קבוצה של פועלים ערבים. את הציורים ציירתי לבד בצריף בעתלית ליד הים, לא רחוק מבית החרושת של דנקנר. היה לי שם שולחן ארוך ותנור, כשעל השולחן ציירתי על אריחים עם גלזורה שאחר כך שרפתי בתנור.

מ"י: איך היתה העבודה מול האדריכל?

א"ב: המשרד של עוזי גורדון היה גדול מאד ועבדתי מול אשה צעירה מהמשרד, והעבודה היתה נעימה מאד.

מ"י: האם היו דברים שלא בוצעו כפי שרצית?

א"ב: היו דברים שלא רציתי שייעשו והם בסוף נעשו. אני לא אוהב זוויות מסוימות שהם נגד ההרגשה שלי. בשלב הראשון הכנתי מודל מחתיכות קלקר שכלל את הכיפה, הארנה והמדרגות, זה היה בתכנון המקורי ויצא בסוף לא רחוק ממה שרציתי. החלק התחתון לא בוצע כמו שרציתי והוא לא זורם, אבל באופן עקרוני הייתי מבסוט ממה שעשו.

מ"י: מתי בקרת שם לאחרונה?

א"ב: בביקור האחרון שלי בארץ, לפני חודש וחצי.

מ"י: מה אתה חושב על מה שראית בביקור האחרון?

א"ב: מבחינת איכות, עברו כבר 15 שנה והכל בסדר. הכל עובד יפה. אני כצייר לא אוהב שליד ציור שלי יהיה שלט ופלקט לקפה. זה גס וזה מפריע לי, אבל אני לא יכול לעשות שום דבר נגד. ידעתי מראש שזה יקרה. כאן בוינה יש לי יותר שרירים, אבל שם לא יכולתי להלחם בכל זה.

מ"י: היום כשאתה מסתכל על היצירה ממרחק הזמן, האם יש משהו שהיית מתכנן אחרת?

א"ב: לא. עשיתי את הדבר הנכון גם מבחינת הנושא וגם מבחינת הטכניקה. אבל כן יש משהו, על הכיפה למעלה יש נחש. כולם התחילו בארץ לדבר שיש מחשבות מסטיות, אבל אני ראיתי בזה סימבול של רפואה. היום הייתי עושה במקום הנחש דמות או אולי שתי דמויות, אחת של פלסטיני ואחת של ישראלי שיושבים יחד. הייתי מחפש נושא עכשווי ואקטואלי.

מ"י: מה אתה עושה היום?

א"ב: אני יושב ומצייר. סיימתי עכשיו עבודה גדולה שהוצבה במבשלת בירה בעיר פריישטאט [באוסטריה] שבגבול עם צ'כיה.

מ"י: בארץ אתה מתכנן להציב עבודה חדשה בקרוב?

א"ב: אין שום הזמנה שנתנו לי.

.

האתר הרשמי של אריק בראואר והערך שלו בויקיפדיה העברית.

.

IMG_5320

חניה של אשה על שני מקומות

.

IMG_5247

הקומה התחתונה היא כמו שוק, ממנה רק אפשר לעלות

.

IMG_5312

קומת השוק 01

.

IMG_5313

קומת השוק 02

.

IMG_5314

קומת השוק 03

.

IMG_5315

קומת השוק 04: יש גם מגה

.

IMG_20130925_122316

מגה

.

IMG_20130925_122648

מגה

.

IMG_5248

מלמטה מציצים אל הכיפה הענקית עם ציור הקיר: משלי שלמה

.

IMG_5284

הכיפה

.

IMG_5281

הכיפה

.

סרטון של הכיפה שצילמתי:

.

.

IMG_5280

אפלה של שעת צהריים מוקדמת בשילוב אמנות חובבנית

.

IMG_5274

תחושת ריקנות

.

IMG_5273

סגור

.

IMG_5279

אמנות?

.

IMG_5278

מה הם עושים?

.

IMG_5283

פנטזיות

.

IMG_5282

בית קפה מתחת לכיפה וליד המדרגות הנעות במרכז הבניין

.

IMG_5285

גלריה

.

IMG_5286

האם "ציורי אוירה" זו אמנות?

.

IMG_5287

גלריה?

.

IMG_5289

גלריה עם אמנות?

.

IMG_5308

מספרה

.

IMG_5262

החצר הפנימית

.

IMG_5249

סיפורי התנ"ך מקיפים את החצר ובקיר המרכזי תיבת נח עם הקשת

.

IMG_5250

מעקה מדרגות

.

IMG_5253

מרפסת המקושרת לכביש הראשי המשיק לקסטרא ומשקיפה על החצר הפנימית השקועה. "בהשראת" המרפסת בפארק גואל שעיצב גאודי בברצלונה

.

IMG_5251

עמוד פיסולי ממוקם מעל תקרת זכוכית ומקבל את פני הבאים (שלא באים) מהכביש

.

IMG_5255

העמוד המפוסל מתאר את חד גדיא

.

IMG_5256

חד גדיא וברקע בתי שכונת כרמליה

.

IMG_5257

כיפה מחופה במוזאיקה בפינת הבניין הפונה לכביש

.

IMG_5268

חלק מיצירתו של אריק בראואר. המרפסת ריקה מאדם

.

IMG_5259

מימין: יעקב נלחם במלאך, משמאל: רחל ובלהה

.

IMG_5260

בלהה ויעקב (פרט)

.

IMG_5261

חתימה בפינת היצירה

.

IMG_5271

דוד בוכה על אבשלום התלוי על עץ בשערותיו

.

IMG_5272

דוד (פרט)

.

IMG_5270

"תמות נפשי עם פלשתים" – שמשון הגיבור (פרט)

.

IMG_5265

פרט מתוך העבודה המרכזית המתארת את אדם וחוה עם עץ הדעת

.

IMG_5263

חתימה וכסא פלסטיק לבן

.

IMG_5291

תערוכת הבובות

.

IMG_5292

חלום יעקב

.

IMG_5293

עקדת יצחק

.

IMG_5296

דוד ומיכל

.

IMG_5297

משפט שלמה

.

IMG_5298

נפילת חתימת הסכם השלום ישראל-ירדן 01

.

IMG_5300

נפילת חתימת הסכם השלום ישראל-ירדן 02

.

ואחרי הנפילה, שיר סיום:

.

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דניאל ונטורה  On 03/12/2013 at 2:10

    הייתי שם לפני שנה. זה היה בדיוק הרושם שלי. ריק… ריק… ריק…

  • אמיתי סנדי  On 03/12/2013 at 2:23

    אוי מיכאל, אתה כזה שוביניסט עלוב. כואב הלב.

  • מניה שוחד  On 03/12/2013 at 7:57

    האם היית מציין גם "חניה של גבר" שחונה על שני מקומות, חניית נכים, מדרכה?
    שוביניזם שלא במקומו, פשוט נמוך ובזוי.

  • אסתר  On 03/12/2013 at 8:53

    אפשר לציין מה מסמל העמוד ומה מאפיין את יוצרו?

  • MR/GLOBY  On 03/12/2013 at 13:54

    1.הבאתה לי את הרצון להגיע לאזור ולבקר בבנין.
    2. לגבי החניה. ראיתי יותר גברים מנשים אשר חונים בשתי חניות. אלו הם בריונים בגרוש.
    ניתקלתי בהם לא אחת כאשר הם בחפסם חניה פגשו בריון כמוהם.
    לא אכתוב את מה שנאמר על ידם מפאת כבוד הקוראים.

  • מרטינה בובר  On 06/09/2014 at 14:39

    "חניה של נשים" – זה מתכתב עם עוד הערות מיזוגניות שלך על נשים שמנות (אה, סליחה, החלטת "לכבס" את זה לנשים מלאות/אמיתיות, נכון?)…

  • אלה לילך  On 15/08/2017 at 14:44

    שירה בת 9 שואלת מה פירוש סמל הנחש (הלוגו של מרכז קסטרא)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: