סיבוב בבית הארחה ארזה הנטוש והמפורק וגם באבו גוש

המטרה אליה הזדמנו לארזה הייתה פרויקט רחב היקף המתוכנן באתר, ובשלב זה הוזמנו לאתר לקראת קביעת אופי הבנייה המפורט במקום. אז בזמן שהכרישים הזקנים רכנו על התכניות על יד אחד הספספלים עשיתי עם רועי סיבוב קצת יותר חופשי דווקא בחלק שפחות עיניין את האינטרסנטים למיניהם.

התמזל מזלנו והתנועה לא הייתה קשה וגם ממילא הקדמנו, אז נוצר מצב שהיה לנו מספיק זמן לעצירה בדרך לארזה. רועי הציע לפנות לאבו גוש לחומוס ואני הצעתי לבקר גם במצודת הטיגרט הבריטית שבמקום. היות וזוג הרעיונות היו טובים – החלטנו ללכת על שניהם. אך מאחר והרשימה הזו עיקרה הוא ארזה, אז מאבו גוש אביא כאן רק כמה תמונות מייצגות.

את ארזה הכרתי הודות לכתבה ב"הארץ" מלפני יותר משנה. לא מדובר היה על מותג התיקים הייחודי, אלא על כתבה שסיקרה את ההזנחה במקום שהפך כבר מרגע פתיחתו למוקד עליה לרגל לכל מי שחיפש בית הארחה בהרי ירושלים. הזמן והאדם לא סייעו למקום, ומאז שהמקום נסגר וננטש הפך למפגע סביבתי של ממש. בכל מקרה, הבניין שנראה ממש כמו "הבית הלבן" סיקרן אותי מאד וברגע שנקרתה ההזדמנות לבקר במקום – אז היא נוצלה.

וידוי: מעולם לא ביקרתי באבו גוש ולא אכלתי שם חומוס, רועי למעשה עשה לי היום את הסיפתח. כירושלמי בדם, רועי מכיר היטב את כל המקומות הנכונים באבו גוש וכך הוביל אותי לאחת מהחומוסיות הידועות בכפר. הודות לסכסוך המתוקשר בין בעליה של החומוסיה אליה נכנסנו לבעלי החומוסיה השכנה, הפכה הרחבה שבחזית שתי החומוסיות לזירת מאבק מגוכח ומצועצע בין השנים הנלחמים בקולי קולות על כל לקוח ולקוח. אקצר ואומר שלא נפלתי מהכסא אחרי כל הרעש שעשו סביב חומוס אבו גוש. היה טעים מאד אבל כאן בהחלט לא שמעתי את שירת המלאכים. אז הנה כמה תמונות מאבו גוש ולאחר מכן נמשיך לארזה.

 
 
 
 
רועי שאשתו כבר בחודש תשיעי החליט להשלים מלאי לנרגילה שלו עליהן הוא החליט לחגוג הלילה
 
ובסוף הוא נכנס למכולת הסמוכה וקנה שם חומרים נוספים, כאן גם אני התחלתי לאהוב את אבו גוש
 
מצודת הטיגרט של אבו גוש שבדומה לשתי מצודות אחרות שכבר סיקרתי כאן בהרחבה – זו בדר קדיס וזו בנצרת, גם היא הוקמה על מבנה קדום יותר שעל גביו הקימו הבריטים את מבנה המשטרה על פי הפרוגרמה שלהם
 
 
 
 
מאבו גוש קפצנו לצד השני של כביש מס' 1 עד שהגענו ל"דרך שבע האחיות" – אחד הקטעים היפים בכבישי ישראל בסוף יצא שבגלל הנרגילה והחומרים שלא היו בתכנית איחרנו ב-10 דקות לפגישה, מזל היה שלא היינו האחרים שאיחרו כך שהדבר לא היווה בעיה
 
השער הנטוש שבעבר הוביל אל דרך מוצלת בעשרות עצים תמירים אל בית הארחה המפואר נפתח היום רק עם בואו ולכתו של השומר הערבי שבא לפקוד את המקום לכמה שעות כל יום 
כאן ההזדמנות לספר קצת על ארזה: הסיפור של המקום מתחיל לפני 112 שנה כשהרצל וחבורתו ביקרו במקום ועסקו בשתילת עצים, כך לפחות מספרת האגדה שבעקבותיה באו ונטעו במקום עם הקמתה של המדינה גם נשיאי ישראל למיניהם. בשנת 1904 הוחלט על הקמתו של מפעל בניה עברי במקום ורק בשנת 1923 הוחל בהקמתו של בית ההבראה שנפתח לציבור לאחר שנה על ידי ההסתדרות הכללית. ההסתדרות החזיקה בנכס היקר הזה עד לפני כמה שנים בודדות – עת נמכר ליזמים פרטיים במטרה להקים פרויקט חדש ללא כל קשר לעברו של המקום
בשנות מלחמת העצמאות הודות לעובדה כי ארזה שכנה בלב כפרים ערבים כשרק כמה עשרות מטרים ממנה שכן הכפר הערבי הקטן אל-קסטל, נוצל המקום לבסיס צבאי ללוחמי המחתרות ולאחר מכן הצבא. למשך תקופה מסוימת בשל המצב הביטחוני הירוד אף ננטש, אך לאחר המלחמה חזר בית ההבראה לפעול והפך לאחד מבתי המלון המפוארים בישראל
עם הקמתם של בתי מלון מודרנים ומשוכללים יותר בשנות ה-70 החל כוכבו של ארזה לדעוך ובשנת 1989 שינה את ייעודו והפך למרכז להשתלמויות וסמינרים
הדרך המוזנחת שאט אט מתפרקת ונעלמת
 
מתחם בית הבראה ארזה הוא אחד מהמתחמים הנטושים הגדולים ביותר בארץ וכמות המבנים המצויה במתחם גדולה כך שברגעים הבודדים שהיו לנו לא יכלנו להכנס לכולם. למי שרוצה לבקר במקום אז הדבר אפשרי, אמנם אין עם מי לתאם אבל היות ולמרות שהשער נעול ישנן לא מעט פרצות בגדר המקיפה. צריך לקחת בחשבון שבחור ערבי שומר כאן בשעות היום אבל הוא לא לחוץ כך שאין סכנה שהוא יירה עליכם. שאלתי אותו אם היו כאן אורחים בלתי קרואים שעשו לו בעיות אז הוא ענה שמאז שהוא ממונה על השמירה כאן מלפני כשנה – לא היה מקרה חריג. בכל מקרה קחו אותו בחשבון
 
 
המקום נראה כאילו צה"ל ירד כאן עם איזה אפאצ'י והתאמן כאילו זו בירות
 
תמיד מתלהבים מהבניין הראשי של האתר אבל הבניין השני כאן הוא בניין המנהלה שמעוצב באופן יותר מאופק מזה השכן לו ונראה גם יותר מוצלח מחבינת הפרטים והמידות
 
 
כך למשל דלת הכניסה הגדולה שחסומה כיום בצמחיה, השומר הבדווי שליווה אותנו וסייע לנו לפלס את דרכנו במקום  לא הבין ממה אני כל כך מתלהב אבל בבעיטה אחת פרץ את הדלת ופרק אותה לכמה חלקים דבר שהותיר אותנו באלם והעדפנו לחזור על עקבותינו ולהתרשם מהבניין הקלאסי הראשי של ארזה
 
 
 
 
 
 
 
 
עבודותיו של האדריכל יוסף ברלין הן קלאסיקה שתמיד שחולפים על פניהן בתל אביב, קשה שלא להתרשם מההתיחסות לכל פרט ופרט בבניין. בית הבראה ארזה הוא אחד מהפרויקטים הגדולים שתכנן בישראל. ברוך רביד הוציא עד היום שני ספרים רומנטים ותמימים על אדריכלים משמעותיים עם שם פרטי יוסף, שפעלו כאן במחצית הראשונה של המאה ה-20. האחרון עליו הוציא רביד ספר היה יוסף טישלר והראשון היה יוסף ברלין – ספר שעדיין ניתן להשיג במספר חנויות. אני ניתקלתי בספר בחנות מרכז הבאוהאוס ברחוב דיזינגוף
במאמרה של זנדברג על ספרו של רביד על יוסף ברלין, ביקרה ובצדק את העובדה שנדמה שההיסטוריון התאהב במושא מחקרו והציג את עבודתו שלא במבט רחב ומקיף, דבר המותיר את הצורך במחקר נוסף ויותר מעמיק על האדריכל – טעות עליה חזר רביד גם בספרו השני. בכל מקרה למרות הדברים, שני הספרים הללו מאד מומלצים ופשוט מותירים בידי הקורא את הדימיון לבצע בעצמו את הניתוח לפרויקטים
 
בסרטון הזה שצולם ממש מאותה נקודה כמו בתמונה שמעל, רועי פלט משהו שיכול להבעיר את המקום. היות ואין באפשרותי לערוך את הסרטון, הוא נותר כמו שהוא ואני מקווה שלא נפוטר מהפרויקט ואם כן – אז רועי הוא האשם
 
יוסף ברלין עלה לארץ בשנת 1921 וכבר שלוש שנים לאחר עלייתו הונחה אבן הפינה לפרויקט ארזה, שהפך לאחד מבתי המלון המפוארים בארץ ישראל של שנות ה-30 וה-40. בקישור הזה המפנה לאתר 'פרש', ניתן לראות בסיומו תמונות היסטוריות כיצד היה נראה הבניין בעת שפעל כבית מלון מטופח
 
 
 
 
נועם דביר פירסם לפני כמה חודשים כתבה מומלצת (כרגיל) במוסף עיתון הארץ על בתי ההבראה שהיו ואינם
 
 
 
 
 
 
 
חלל המדרגות הראשי
 
מסדרון באחת מכנפי הבניין
 
חדר טיפוסי
 
בחדר האובלי שבמרכז המבנה בקומה העליונה נותר עדיין שריד לריהוט שאיכלס את החלל המרשים ממנו יוצאים למרפסת המשקיפה על כל הסביבה
 
תקרת החלל תוכננה ברוח תקרת בית הכנסת אוהל מועד שברחוב שד"ל שגם הוא תוכנן על ידי האדריכל יוסף ברלין
 
שומר הראש הזה הולך לכל אשר אפנה
 
 
 
 
 
יאללה שרה, הולכים הביתה
 
* * *

מי שלא הגיע בשני האחרון לערב שערכו כרם הלברכט ונועם דביר בחללית בירקון 70 הפסיד משהו, כי אני חושב שהיה מעניין ונעים ונועם דביר ניצח על המלאכה באופן מוצלח. בכל מקרה כרם שלח כמה תמונות שהוא צילם, אז שווה לזרוק בהן מבט. אני מקווה שאחרי שסדרת ההרצאות הקבועה בחללית שהייתה בפגרה של כמה חודשים, תשוב עכשיו מידי חודש עם עוד מפגשים מדליקים שרק בה אפשר למצוא.

יחד עם זאת, ביום שלישי האחרון פתחו במוזיאון העיצוב בחולון בסדרת הרצאות שהראשונה שבהן הועברה על ידי בני הזוג שי אלקלעי ויעל מר – צמד מעצבים תעשייתים מאד מוכשרים ובוגרי בצלאל שלמרות שרק סיימו את לימודיהם לפני שנים בודדות, ההצלחה האירה להם פנים. אומנם כל ההתרחשות היא בחו"ל אבל עדיין כיף ומסקרן לשמוע אותם. שווה לבקר באתר של בני הזוג שהסטודיו שלהם שוכן היום בלונדון, ובכלל שווה יהיה להמשיך ולעקוב אחרי מה שמביאים למוזיאון העיצוב שאולי התערוכות בו לא נראה לי שיצליחו למשוך אותי חזרה אבל ההרצאות בהחלט – כן. ותודה לפיסבוק שבזכותו ידעתי על ההרצאה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  On 25/03/2010 at 10:12

    כידוע לך, ביקרתי במקום באוגוסט המהביל של שנת 2008, לפני יותר משנה וחצי, וצילמתי שם, צילומים שהוכנסו לאתר שלי לפני חודש, בפברואר 2010
    הנה הלינק לטובת כולם לצילומים החיצוניים משם
    http://www.disappearing-architecture.co.il/archive_inner.asp?type_id=1&area_id=129&sub_area_id=491&index=0
    והנה הלינק לטובת כולם לצילומי הפנים משם
    http://www.disappearing-architecture.co.il/archive_inner.asp?area_id=129&sub_area_id=491&type_id=9
    כמו כן, כאן הצילומים שלי ממתחם המשטרה הבריטית לשעבר באבו גוש שצולם גם הוא באותו אוגוסט מהביל של שנת 2008
    http://www.disappearing-architecture.co.il/archive_inner.asp?type_id=1&area_id=130&sub_area_id=494
    לגבי החומוס אתה צודק, לא המציאו את הגלגל באבו גוש, חומוס זה חומוס זה חומוס, לפעמים טוב יותר ולפעמים טוב פחות
    האם הגיעו לאיזה תובנות מעניינות בחללית או שעסקתם באוננות מילולית?

  • מיכאל  On 25/03/2010 at 11:37

    המקום הזה אני רואה שמשנה את פניו, היום הוא טובל בצמחיה שכמעט ומסתירה אותו ומקשה בכלל את הגישה לכל מיני אזורים במתחם. למשל את בריכת השחיה שחיפשתי שם – לא מצאתי. אתה ראית אותה?
    התובנה המרכזית הייתה שהתופעה מצויה רק בחיתוליה ומספר הבלוגים רק ילך ויגדל, כמו כן עסק הערב בכחוחות המניעים את התחום, ההשפעה, היחסים בין הכותב לקורא וכו'. היה מאד מוצלח וחבל שלא באת.

  • Sima  On 31/03/2016 at 23:02

    אני יושבת כאן בלוס אנגלס וחבר שואל אותי אך זה שעבדת בגיל כל כך צעיר ואם זה היה חוקי .. פתאום עלו לי זיכרונות ארזה.. הייתי בגיל 14 כשעברתי מבית הבראה אשקלון לארסה שם החבר סיגל קיבל אותי בחמימות רבה הראה לי את החדר שנימצא ליד המשרדים .. ולמחרת התחלתי לעבוד במסעדה . כל הצוות הגיע מהמושבים וכמובן ממבשרת ציון היו לנו מגורים אוכל אהבה שמחה ויחס משפחתי .. הקליינטים מוקדים מהמקום וחזרו כל שנה עבדתי שם עד לשירותי הצבאי וגם במשך שירותי הצבאי וכמובן שנה לאחר השירות .. מפליא שאני עדיין חברה אם בנות ארזה ממש מישפחה אחת שלמה ..תודה רבה על התמונות נהנתי לקרא.. ולחזור אחורה בשנים רבות… תודות..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: