סיבוב בין שרידי הכפר ח'ולדה שהוחרב ב-1948 וכמה מקומות מצוינים לאכול בהם באזור

אחד מהישובים הראשונים שחטף את האגרוף הישראלי וגרם לתושביו להעלם ואת בתיו להמחק מעל לפני האדמה כאילו לא היו – הוא ח'ולדה. אל תתבלבלו עם הקיבוץ הסמוך הנושא את אותו השם ושהוקם עוד בשנת 1930 וממשיך להתקיים ואף לצמוח, אלא מדובר ביישוב הערבי שאיננו עוד ששכן כמה מאות מטרים מהקיבוץ ולא נותר לו כמעט זכר. בדרך לביקור חוזר בחולדה, עצרתי עם שאול בח'ולדה ועל כך (ועוד) ברשימה זו.

 

2010
 

לפני שהולכים לצד הפחות סימפטי של הרשימה, אני מוצא חובה להמליץ על דרך נאה להגיע לח'ולדה עם בטן מלאה, או לפחות להצייטד בפרודוקטים (כמו שרוני אוהבת להגיד) אותם ניתן לחסל בין חורבות ח'ולדה.

תחנה ראשונה: מאפית צנעני, גדרה.

את המאפיה הזו הכרתי במקרה וכתבתי עליה כבר ברשימת המומלצים שלי. אך אם עדיין לא שמעתם בעצתי ועצרתם אצל הצנענים אז אני חוזר וממליץ על המקום הזה. בהתחלה שאול לא הבין למה כדי להגיע לח'ולדה אני לא פונה לכביש 431 החדש אלא בוחר להמשיך על כביש 4 ולהמשיך לגדרה.

אז זו הסיבה ושאול הודה לי על הסיבוב. השעה הייתה מוקדמת, אז במקום היו נדיבים ופתחו לנו ממש שולחן עם שלל מטעמי המקום שברובם הם כמובן מאפים תימנים, אך עם הזמן התחילו למכור כאן גם שלל ממרחים תימנים ובקרוב לאור ההצלחה תפתח בצמוד למאפיה ההיסטורית שפועלת כבר למעלה מ-70 שנה, גם מסעדה. אחרי שאכלנו לא מעט ממטעמי הצנענים קנינו גם כמה דברים להמשך הדרך והמשכנו על כביש 7 החדש לכיוון מזרח עד לתחנה השניה.

 

 
 
 
 
 

  

תחנה שניה: מחלבה ומסעדה כפרית שביל עיזים, מושב טל שחר. 

את המקום הזה שאול הכיר לי היום בפעם הראשונה והמקום מאד מומלץ. לקח קצת זמן לאתר את המסעדה והמחלבה הנחבאת בין בתי המושב הוותיק, אבל בסוף מצאנו אותה מסתתרת מאחורי אחד הבתים כשהיא מלאה עד אפס מקום במבקרים וסועדים עם נוף כמו בסרטים כחולים.

היות ולא היה לנו זמן לשבת במסעדה ובמקום זה היו לנו שפע של תכניות להמשך היום, בחרנו לקנות כמה מהגבינות במקום. בזמן ששאול התעמק בטעימות, אני הלכתי לבדוק מאיפה בא החלב.

 

 
 
 
 
 
 

 

תחנה שלישית: האסון.

הכפר ח'ולדה שכן במשך מאות שנים על גבעה שהשקיפה וחלשה על צומת הדרכים ההיסטורית שקישרה בין הים לבין ירושלים. לא היה מדובר בכפר גדול, אך המיקום שלו היה אסטרטגי, ודווקא יתרון זה הוא שהביא את חורבנו. ב-31 למרץ 1948 יצאה שיירת משוריינים מקיבוץ חולדה, שלימים נכנסה לספרי ההיסטוריה כ"שיירת חולדה", לכיוון ירושלים הנצורה ועל הכביש בדרכה מזרחה עברה למרגלות הכפר ח'ולדה. לא חלפו יותר מכמה רגעים והשיירה הותקפה על ידי האויב. השיירה נתקעה בבוץ (זו רק הייתה ההתחלה) והעסק הסתיים עם 23 הרוגים ישראלים ועוד עשרות פצועים. החוסן הלאומי נפגע וח'ולדה הפכה ליעד מספר 1 לטיפול נמרץ.

באותם הימים לא המתינו חודשים או שנים כדי להגיב, ותוך פחות משבוע נימצאה ההזדמנות וכחלק ממבצע נחשון שנועד לפרוץ את הדרך לירושלים ולשחרר אותה מהמצור שהוטל עליה, ניתנה הפקודה לטהר את הדרך המובילה לעיר מכפרים עוינים. טיהור זה היה חלק ממימוש תכנית ד', וכך בא סופו של הכפר ח'ולדה…

למרות שאני סולד מחוקרים פוזיטיבסטים, נחליק הפעם ובכל זאת אזכיר כאן את מחקרו החשוב של בני מוריס שפורסם בהוצאת עם עובד תחת השם "לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1949-1947" (תל אביב, 1991): הכפר הערבי הראשון שנכבש על ידי הישראלים היה הקסטל, ואחריו הכפר הראשון שנמחק היה קולוניה ב-11 לאפריל והכפר השני היה ח'ולדה ב-20 לאפריל. מוריס מביא בספרו (עמ' 155) את הפקודה שניתנה ב-3 או ה-4 לאפריל למבצע נחשון: "אל כל הכפרים של 'שם' [זאת אומרת הערביים] לאורך קו [חולדה-ירושלים] יש להתייחס כאל בסיסי ריכוז או יציאה של האויב"…

בני קיבוץ חולדה הסמוך לא הראו כל התנגדות לטיהור האתני ולהשמדת בתי הכפר שבוצע על ידי יחידה של הפלמ"ח – שהיתה בשר מבשרה של התנועה הקיבוצית (שם, עמ' 161). התנועה הקיבוצית לא הסתפקה בכך, ובאוגוסט כבר הוחלט בתנועה על הקמתו של קיבוץ משמר דוד בשטחו של הכפר, זאת בדומה לעוד 31 קיבוצים עליהם הוחלט באותה עת שיוקמו בשטחי כפרים כבושים (שם, עמ' 250). הקיבוץ עלה על הקרקע חודשים ספורים לאחר מכן ב-7 לדצמבר 1948.

הכפר ח'ולדה על פי האתר palestineremembered המהווה את מקור המידע הנגיש ביותר כיום לנושא, מציין כי אדמות הכפר כללו 9,461 דונם, מתוכם 128 דונם בבעלות ציבורית כששאר 9,349 הדונמים הינם בבעלות פרטית, כשמרבית השטח עובד לחקלאות. מספר תושבי הכפר היה קטן ובסקר שנערך במקום בשנת 1945 עמד מספר תושבי ח'ולדה על 280 תושבים שאיכלסו קרוב ל-50 מבנים. מקור המים היה משתי בארות ששכנו צפונית-מזרחית לכפר ומבנה המסגד שהצליח לעמוד על תילו עד היום – היה מבנה הדת היחיד בכפר, דבר הגיוני ביחס לגודלו.

אז עכשיו בשנת 2010 אני מגיע עם שאול למה שנותר מהכפר ח'ולדה (כמובן שפורסים על אחד הסלעים את הפיתות והגבינות), ומגלה שאפילו הבית שנראה שלם בתמונה שראיתי באינטרנט נהרס (ראו את שתי תהמונות בראש הרשימה), ונותר רק בניין המסגד שלם – היחיד מבתי הכפר המשמש היום איזה פסל באבן מקומי. כמה עשרות קילומטרים מכאן זועקים קבוצה של אנשים נגד הפגיעה בהיכל התרבות או הבימה, אבל על הפגיעה בכפר שאוכלס על ידי אזרחים ובעת מלחמה פונה מתושביו ובתיו נהרסו וממשיכים לההרס – אין קול ואין עונה. נו בטח, הרי מדובר כאן באויב שלנו, וגם אם האויב כבר לא פה הוא עדיין מהווה איום תודעתי וזאת הודות לחינוך הנהדר שקבלנו וכנופית הגנרלים שמנהלת לנו את המדינה.

לעניות דעתי מדובר כאן בשאלה מרחבית הקשורה בקשר הדוק לארכיטקטורה: כבר 60 שנה ששרידי הכפרים הללו נתונים להרס בלתי פוסק. כשאני נחשף לאותם מקומות עולות אצלי השאלות: האם שרידים אלה הם חסרי כל ערך ומהווים איום על קיומה של החברה הישראלית המתגוררת כעת במקום ולכן יש להשטיחם, או שמא יש זכות למקום ועלינו מופקדת החובה לשמור על המערך הפיסי – כפי שהיינו מצפים שיישמרו מחוץ לגבולות הארץ את שרידי התרבות שהותרנו בגולה, או מכל סיבה אחרת.

חוסר הרגישות של הישראלי המצוי אל המרחב בו הוא חי מעוררת סלידה. אולי זו טיפשות ואולי זו אטימות, אבל הבעיה של הפליטים ממנה רוב הישראלים מבקשים להתחמק תתפוצץ יום אחד בפרצוף שלנו, זה לא עיניין של שמאל או ימין, כתום או כחול – זו בעיה שיש לתת עליה את הדעת ולא להתחמק ממנה. ההתחמקות והזילזול שבאי מתן פיתרון יציב ואמיתי לנושא תיגבה מאיתנו בעתיד הקרוב או הרחוק מחיר כבד. וכעת לתמונות: 

 

 
מבנה המסגד משמש היום כגלריה לעבודות אבן קיצ'יות שיצאימו היטב להיות מוצגות באכדרת הכניסה של התיאטרון הלאומי לכשיפתח לקהל הרחב מחדש
 
 
 
פתח הכניסה המקורי למסגד בחזית המערבית
 
 
 
 
 
חומרי הגלם לפסל המקומי מפוזרים בשדה כמו מצבות דוממות
 
 
 
 
 
תמונה זו ושתי התמונות מתחת נלקחו מתוך הכרך השני של ספרה המצוין של רונה סלע "לעיון הציבור – תצלומי פלסטינים באריונים בישראל" (הוצאנ הלנה, 2009), ובהן מופיע הכפר חולדה. הודות לכך ניתן לראות אילך נראה היה הכפר בשנת 1947 כשעוד התגוררו בו תושבים
 
בתצלום הפנוראמי מסומנים נקודות ציון בכפר ובהן דרכים וחנות
 
 
על פי השערתי מבנה המבנה המיוחס למסגד השוכן גם היום בראש הגבעה ואותו צילמתי הנו חלק מהמבנה שבצילום
 
ככל הנראה זהו אותו מבנה שצולם למעלה וחלק ממנו הוא המבנה המיוחס למסגד אותו צילמתי. למרות שעל פי כותרת התצלום -הוא צולם בשנת 1947 כשהכפר עוד היה מיושב הרי שהמבנה נראה נטוש, יתכן והיתה טעות בציון התאריך ויתכן שבאמת המקום המסוים הזה לא תוחזק כראוי ולא היה פעיל
 
 
 
 
 
 
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חנה בית הלחמי  On 21/02/2010 at 6:34

    ראוי שגם אם זה מועלם מחומר הלימוד בבתיה"ס ומושתק כאילו לא היה – ייבנה כאן ידע היסטורי אלטרנטיבי להשתקה הזו.
    הייתי פעם בקבוצת "מזיכרון לשלום". שבאה ללמוד את סבלו של האחר. יהודים וערבים, למדנו במספר סמינרים של סו"ש את השואה ונסענו יחד לאושוויץ. חזרנו, והגיע הזמן ללמוד את הנכבה. הקבוצה התפרקה…

  • ישראלי  On 21/02/2010 at 8:06

    הייתי מתחיל קרוב, נוסע לכל מדינות ערב ובודק היכן היו ריכוזים של יהודים ובודק לפרטי פרטים מי חיי בבתים שהיו פעם בבעלות משפחות יהודיות. הייתי מנסה להבין מדוע הם כבר לא שם ובודק, אולי יש להם עדיין את מפתחות הכניסה לבית.

    משם הייתי ממשיך לאירופה, נאמר פולין, ונבדוק לאן נעלמו היהודים מהמדינה הזאת. אפשר להמשיך לגרמניה, אוסטריה, אוקריאנה, ליטה, יוון ועוד.

    לאחר שתחזור ממדינות אלו ותשתף אותנו בחוויות שהיו לך שם, כולל אכילת חומוס, אמליץ לך לנסוע למקומות אחרים ובפרוט.

  • מיכאל יעקובסון  On 21/02/2010 at 8:40

    חנה: לא מדובר כאן בידע אלטרנטיבי אלא הידע הזה צריך להיות חלק מהמיינסטרים ולהעלות את הנושא מכל ההיבטים (ולכן הדגשתי שהעלאת הנושא אינה עניין של שמאל או ימין).
    ישראלי: תגובתך ישראלית להפליא: תמיד רצים להשוות לאירופה ואמריקה, אבל אני חי כאן, אומנם בטלויזיה סיינפלד מסתובב בניו יורק, הורשיו מסתובב במאיימי והיידי בין ההרים – אבל אני כאן וזה מה שמעניין אותי. אחרי שאסיים ללמוד ולנסות לפחות לפתור את הבעיות שלי (=שלנו) כאן, אעבור גם אל מעבר לגבולות.

  • יוסי  On 21/02/2010 at 17:35

    אתה גם פחדן בנוסף לכל
    כי הרי מחקת את התגובה שלי
    ככה גם נראית הצדקנות שלך…
    במקום לנסות להתמודד
    אתה משאיר ורק תגובות נעימות לך
    למרות שכמובן תמחק גם את התגובה הזו
    רק שתדע מה שאני חושב עליך.
    גם צבוע גם צדקן וגם פחדן

  • מיכאל יעקובסון  On 21/02/2010 at 18:31

    יוסי היקר, לא מחקתי שום תגובה, יתכן והיתה בעיה במערכת (אתה לא מדמיין כמה התקלות האלה משפיעות לי על הרשימות). אז אנא שלח את התגובה שוב.

  • ישראלי  On 22/02/2010 at 9:05

    מיכאל,

    אתה כאן בזכות אלו שלא נמצאים שם.
    אתה כאן כי גרשו את היהודים משם, ולכן תלך למקור ותחפש למה הם גורשו ואז תבין שהם מצאו כאן בית. תבדוק את שורש הבעיה ולא רק, אך ורק את הסימפטומים.

    אולי אז תבין למה אנחנו כאן, כי יכולנו בקלות להיות שם. רק מה, שהרגו, אנסו ורצחו אותנו שם ואלו שנמצאים כאן, הצליחו לברוח משם ופילסו, כן, פילסו,ממש פילסו, פילסו לעצמם מקום לחיים. המתים קבורים מתחת לעצים ירוקים ברחבי אירופה!

    צא ולמד.

  • מיכאל יעקובסון  On 22/02/2010 at 9:56

    תודה שאתה מפנה אותי למקור – אבל המקור שלי הוא כאן בישראל (תרשה לי להמליץ לך על התנ"ך). בשונה משכנינו הערבים, אני חושב שמקומנו כאן. זה שרצחו ואנסו ודפקו אותנו בגולה כשהיינו חסרי כל כוח לאומי, היה מחדל שנבע מהעובדה שהיינו זרים. אני יוצא מנקודת הנחה שישראל היא הבית האמיתי שלי, וזה שסבא'לה קיבל מכות ועלה לארץ – זה חלק מהמציאות, וכאן הוא הבית עליו יש להגן ובמקביל להכיר. החפירה שאני מבצע בצמוד ליסודות הבית לא באה לערער אותם כי אם לבחון ולהכיר דווקא בכדי לחזק אותם. בעיות לא פותרים בטאטוא מתחת לשטיח או באלימות חסרת רסן. מובן?

  • ישראלי  On 22/02/2010 at 10:11

    תפתח את העיניים בפרספקטיבה רחבה יותר.

    נולדנו, שרדנו כעובר, עובר שלפעמים לוקח משאבים מאמו, ממש, כך הוא שורד, הוא צריך לקחת מה שנמצא סביבו בכדי שישרוד- "ההישרדות של העובר" – לפעמים אותו עובר שנמצא בסיטואציה של תאומים לוקח גם מאחיו או אחותו.
    לעובר אין ברירה, זה הטבע.
    מי שרוצה לשרוד מחפש מקום, מחפש את הבסיסי ביותר, לא מותרות.

    אנחנו העובר! יש אומות ועמים שרוצים יותר, מחפשים מותרות. הם גדולים יותר ועברו את סטאטוס "העובר" ובכל זאת הם רוצים לחטוף מאותו "עובר" ששורד ומפלס, כן, מלפס את דרכו לחיים.

    מקווה שהבנת.

  • מיכאל יעקובסון  On 22/02/2010 at 10:27

    דווקא מי שרוצה יותר זה הישראלי. בטקס יום העצמאות הקודם עמדה דליה איציק בטקס הרשמי בהר הרצל וצעקה: מגיע לנו ככה ומגיע לנו ככה. ישראל בשנותיה היפות התאפיינה בצניעות, פשטות וכנות. היום ישראל מתאפיינת בראוותנות, טיפשות, בורות, כוחניות וגרגרנות. זה כבר לא עובר.

  • ורד  On 13/02/2012 at 12:22

    לנו היהודים עשו כך וכך ולכן מותר לנו לעשות להם, 'להחזיר להם'….
    חשיבה דפוקה וחייתית! סוגיית הגירוש וההרס של הכפרים הפלסטינים במלחמת השיחרור תמיד תישאר מתחת לשטיח ולא יעזור דבר.

    מיכאל אני מתה על הבלוג שלך, נתקלתי בו בטעות ואני נהנת לקרא על הסיבובים שלך עם שאול

  • גפן  On 23/08/2012 at 18:03

    מעבר לנושא הפוליטי אני מלא סיפוק כשאני רואה את תמונות ההרס מהכפר מכפר זה יצאו מרצחים שסייעו לצבא ההצלה לכוחות העיראקים וללגיון לטבוח ולרצוח פצועים בשיירת חולדה. עדויות של פצועים שהסתתרו מסרו כי לאחר שהתעללו בפצועים ששכבו על הכביש הציתו אותם למוות ואף יש תמונות מזעזעות של גופות מפויחות על אותו כביש לכן אין לי שום בעייה עים הרס הכפר מדובר בכפר מרצחים ולנו כיהודים ישראלים שחפצים לחיות על האדמה הזו אל לנו להתבלבל

  • יזהר  On 09/10/2012 at 14:57

    אני מעדיף כפר פורעים הרוס ונטוש מאשר עריפת ראשי יהודים ע"י אספסוף ערבי כפי שבוצע בטבח יהודי גוש עציון באייר תש"ח. או הם או אנחנו. אי אפשר ביחד.

  • יוסף  On 26/07/2014 at 14:37

    לא להתבלבל אני פלסטני ולא שכחנו שום דבר 531 הכפרים מתועדים ,וזה הטרגידיה שביצעו הכנופיות שלכם למה שאתם קוראים מלחמת השחרור ,שהיא לא מלחמה ולא בטיח ,זה מסירת הארץ מהבריטים אליכם .

  • משה פרנק מורה דרך וחוקר א"י  On 17/03/2015 at 23:50

    מיכאל, תודה על הכתבה. את המידע אודות חולדה צריך לפרסם. את כולו, גם את זה שלא תואם את דעתך הפוליטית. 1) מי שטבח בשיירה שנתקעה בבוץ (היה שם טבח, ולא קרב) היו הכפריים החמושים (אתה קורא להם אזרחים) מהכפר חולדה. היה לוחם מיליציה יהודי אחד שהלך בשבי? אזרחי הכפר הזה מנעו, ע"י שימוש בירי ובמטעני חבלה, משיירות אספקה להגיע לירושלים, במטרה להרעיב 100 אלף אזרחים ולהכניע אותם. זאת הכרזת מלחמה. אתה מצפה שישאירו אותם במקום? באותו מבצע, היה קרב גם על דיר מוחיזין. שם נמלטו ה"אזרחים החמושים" (זה משפט עם סתירה פנימית, נכון?) להר הסמוך (שיח' מוסא), וכמעט מנעו את מעבר שיירת נחשון לירושלים. היום, אי אפשר לשפוט היום, ממרחק 67 שנים, את מעשי המיליציות שלחמו זו בזו, בכלים של צבא סדיר. 2) משמר דוד (לזכרו של אלוף דוד מרכוס ז"ל) עלה על הקרקע ביום בו נחנך כביש הגבורה. יחד איתו עלו על הקרקע צרעה והראל. לפניהם, באוקטובר, עלה על הקרקע מושב טל שחר. הסיבה להקמת ישובים אלה היתה להגן על הכביש. אלה היו "ישובי משלט" (זה ממש אירוני שגדולי השמאלנים, קראוון, פטרזייל וחבריהם, גרו בישוב משלט) שכל תכליתם צבאית. 3) מאד מוזר לי שאתה מתייחס לסטודיו בתור מסגד. ביקרתי בו בעבר, ולא ראיתי סימנים של מחרב או מינרט. 4) למה אתה שולל קיטש? כל היצירות שלך שייקספיר הם קיטש! אתה שולל גם אותן? 5) למקרא דבריו של יוסף, לא נותר לי אלא לחייך חיוך מר על ההיסטוריוגרפיה הפלסטינית. הבריטים מסרו את הארץ ליהודים? הם הרי לחמו לצד הערבים, נגד צה"ל! הם הטילו אמברגו נשק על היהודים, ולא על מדינות ערב! מאד קשה לנהל ויכוח עם אנשים שמשכתבים היסטוריה.

  • משה פרנק מורה דרך וחוקר א"י  On 18/03/2015 at 0:06

    מיכאל, הערה ששיכת לפסל של בתיה לישנסקי: את האפים קטמו אנשים שמאמינים ב"לא תעשה לך כל פסל וכל מסיכה". לא חברי קיבוץ שיכורים. גם לפסל "דוד" בהר ציון עשו את זה. ההאשמה שלך מזכירה לי את הבדיחה על האנשים שבאו לגמל ושאלו אותו למה אבר המין שלו עקום. אמר להם: הגב שלי עקום, האוזניים שלי עקומות. זה שאתם נטפלים לאבר המין שלי, זה מעיד מה יש לכם בראש, ולא לי בין הרגליים. יש הרבה לספר על הפסל המיוחד הזה, אבל אי אפשר להגיב עליו.

  • יהודה  On 16/01/2016 at 22:37

    כדי להיות הוגן עליך להימנע מהצגה חלקית של העובדות ולדייק בהגדרות.
    ראשית אין סתירה בין הכרה באסון הגדול של הערבים כשנפגעו ביניהם הרבה חפים מפשע ובין אוביקטיביות בתיאור ההסטורי, כולל הצד השליל וגם החיובי של מעשינו.

    1. "ב-31 למרץ 1948 יצאה שיירת משוריינים מקיבוץ חולדה". הקרב על השירה אכן היה אסון צבאי מבחינתנו. בין השאר צוות של אחד המשורינים המאולתרים שלנו נפרד בשידור אלחוט ואחר כך התאבדו בתוך המשורין. הם ידעו שעדיף להתאבד על נפילה בשבי אצל הערביים שכללה התעללות זועתית וחיתוך אברים בעוד הקרבן בחיים. ועדיף לא לפרט עוד. נכון, "רק" הלוחמים הערבים עשו זאת ולא הנשים והילדים. בכל זאת אני תוהה מה היתה יכולה להיות עמדתך לוא היית אז לוחם שחבריו עברו התעללות כזאת. קרא מה כתב השמאלני אורי אבנרי על ההתעללויות.

    2. "ממבצע נחשון …, ניתנה הפקודה לטהר את הדרך המובילה לעיר מכפרים עוינים. טיהור זה היה חלק ממימוש תכנית ד'," עובדתית מבצע נחשון כללל לא היה חלק מתכנית ד'. הערבים משייכים אותו בכוונה לתכנית ד' שלגרסתם השקרית היתה תכנית לטיהור אתני. מציע שתבדוק את הענין אצל בני מוריס שאותו אתה מצטט ואני מניח שאתה סומך עליו.

    מבצע "נחשון" נכפה על ידי בן גוריון לאחר השבוע האיום ביותר בכל תקופת המלחמה. איבדנו כמעט את כל המשורינים המאולתרים שלנו בשייות נבי דניאל, יחיעם ועוד. ירושליים וישובים מבודדים רבים בנגב ובגליל (אבל לא רק) היו על סף נפילה בהיותם מורעבים ועם מעט נשק קל ותחמושת. שיטת השירות פשטיה את הרגל והעתיד נראה קודר מאוד. הברירה היתה או שירושליים היהודית תיכנע או לפתוח הדרך לירושליים ע"י כיבוש והריסה של הכפרים הערבים שחסמו את הדרך לירושליים. אם לדעתך היה מוצא נוסף שלישי , אודנ לך אם תפרט אותו.

    3. "בני קיבוץ חולדה הסמוך לא הראו כל התנגדות לטיהור האתני ולהשמדת בתי הכפר" . משפט זה בעיתי ב 2 נקודות.

    א. ראשית אתה קובע שהיה פה טיהור אתני. מוצע שתחפש מה ההגדרה לטיהור אתני ותראה שכלל אינה תואמת את מה שקרה פה. אתה גם לא מנמק כלל את התיאור הזה אלא מביאו כדרך אגב, כביכול ענין ברור מאליו. הערבים מנסים לעשות לנו דה-לגיטמציה ע"י תעמולה שקרית (חוזר- ש ק ר י ת) ואתה תומך בשקר הזה. חבל מאוד.

    ב. וכי מדוע בני קיבוץ חולדה היו אמורים לשיטתך לסייע למי שרוצה לחסל אותם? ההגיון לא ברור לי. האם היפותטית אתה היית מתנגד להריסית בתיהם של מי שרוצים לרצוח אותך וכבר רצחו בני משפחה שלך?

    4. "אבל על הפגיעה בכפר שאוכלס על ידי אזרחים ובעת מלחמה פונה מתושביו ובתיו נהרסו וממשיכים לההרס – אין קול ואין עונה" אילו הערבים היו מכירים בכך שזכות השיבה היא תיאורטית בלבד ומימושה בפועל הוא הרס מדינת ישראל כמדינה יהודית, היתי תומך בהשארת בתים אלה כמצבה. מאחר שגם כיום הערבים מתעקשים עלכך, ובטוחני שהם מבינים טוב מה המשמעות, עלינו למחוק כל זכר לכפרים שחרבו.

    5. "הבעיה של הפליטים ממנה רוב הישראלים מבקשים להתחמק תתפוצץ יום אחד בפרצוף שלנו," לדעתי זו אכן בעיה חמורה. מבחינתי עלינו לסגת חד צדדית ומידית מהגדה, ולפעול בנדיבות לשיקום הפליטים במדינות ערב. מצבם הוא אכן גרוע מאוד ומבחינה מוסרית עלינו לפצות אותם שהרי השתלטנו על האדמות והבתים שלהם. אגב, לא קשור לנושא, אבל גם ארצות ערב צריכות לפצות את אותם יהודים שגורשו\ ברחו ללא רכושם.

    יהודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: