סיבוב בכפר קאסם, קיבוץ אייל וביישוב החדש צור יצחק / שיר אהבה של משתוקק

ביום ששי שאול הביא את הסובארו הישנה שלו. לרוב הקמצן הזה מעדיף שאני אהיה הנהג, פעם אני פעם אני. רק באמצעות המדבקות שהודבקו על ידי עשר הידיים שעברו על המכונית, ניתן לדמיין איפה המכונית הזו היתה בעשרים וכמה שנות חייה.

סובארו זו המכונית הטובה ביותר, ושאול שאוהב את המכונית שלו – יודע לשמור עליה כמו שלא רבים יודעים לשמור על הקרובים להם. אני חושב שיש כאן סיפור אהבה. כל פעם שנוסעים איתה, שאול לא דופק חשבון ונכנסים איתה לכל מיני חורים שלא הייתי מעז להכניס אליהם את הנאצית שלי. הפעם בחרנו להשלים אחת ולתמיד חוסר ענק בידע שלנו: כפר קאסם.

שלושת היישובים המוצגים ברשימה זו, הם רק מחצית מהיישובים בהם ביקרנו באותו בוקר: אל מול כפר קאסם-קיבוץ אייל- והיישוב החדש צור יצחק, ביקרנו בטירה-קיבוץ רמת הכובש-והשכונה החדשה במזרח רעננה בתכנון מן-שנער. היות ובמקרה הייתה סימטריה כמעט מושלמת בין שני חלקי הסיבוב בחרתי שלא להעלות את הסט השני. אם זה יעניין מישהו אז אעלה את החלק השני כרשימה נפרדת בהמשך. בינתיים העליתי רשימה על האתר הישן והעתיק שממזרח לצור יצחק.

  .

.

איך שחודרים לכפר קאסם, רואים ששום דבר לא השתנה מאז אותו יום ארור בו טבחו חיילי מג"ב ב-43 מתושבי הכפר ובהם ילדים ונשים. אני נתתי למערכת החינוך הממלכתית 12 שנים מחיי ודאגו להאכיל אותי בהרבה מאד חרא שגמר בביוב, אבל את סיפורה של הארץ דאגו להעלים מעיניי. כך הוא סיפורו של כפר קאסם, השוכן בשולי המטרופולין שבמרכזו אני חי.

בכפר קאסם הטבח לא עזב את המקום, ובשלל אתרים הוצבו אנדרטאות המזכירות את מאורעות ה-29 באוקטובר 1956, שהיה גם היום הראשון למבצע קדש. אגב, תת-אלוף יששכר שדמי שנתן כאן את הפקודה לירות בכל מה שזז, עמד למשפט בעוון הטבח ממנו הוא זוכה ורק במספר סעיפים נמצא אשם ועל כך נאלץ לשלם קנס של כמה עשרות לירות. הוא המשיך לשרת בתפקידים בכירים בצבא הישראלי וכיום הוא יושב בביתו אולי עם הלשון בחוץ כמו אריק ואולי לא.

כשהגעתי עם שאול לכפר, חישפנו את הגרעין ההיסטורי ממנו צמח הכפר, ובלי שילוט ובלי לשאול איש הצלחנו לכוון את דרכינו ישר אל הגרעין – וכך מוכיחים לנו שוב שהתפתחות אורגנית של יישוב היא אחד מהמרכיבים האידאלים לבינוי ערים איכותי המיטיב עם תושביו.

במרכז הכפר ניצב המסגד העתיק, כשבחזיתו המערבית מצויים מספר בתי קפה מקומיים בהם ישבו עשרות מזקני הכפר. אחד מהפרלמנטים הזמין אותנו לשבת עימם ולשוחח על עתיד הכפר – נענינו ברצון. שאול קיבל קפה חם ואני ששותה רק מים העדפתי תה. העיצוב העירוני של הרחבה היה זר למקום: החל מהאקרשטיינים דרך כיסאות הפלסטיק שנראה שעל אף ניידותם הם חלק בלתי ניפרד מהמקום, והוכחה לכך היה פיזורם באזור ללא כל שייכות לבית קפה כזה או אחר.

כפר קאסם הנוכחית הוקמה ככל הנראה במאה ה-17 על ידי בני הכפר השכן מסחה (הנושק היום מזרחית לאלקנה). בעקבות הסכמי שביתת הנשק עם ירדן, סופח הכפר למדינת ישראל ובמקביל הופקעו ממנו 1,500 דונם לטובת ראש העין הסמוכה. אך לפני שנים ספורות, בעקבות מאבק ממושך של התושבים והרשות המקומית, הושבו לכפר חלק מהאדמות.

על פי ויקיפדיה אוכלוסיית הכפר מורכבת בעיקרה משתי חמולות גדולות וכן מקבוצה של למעלה מ-3,500 בדווים שיושבו במקום מהנגב.

בשנת 1971 הקים תושב הכפר עבדאללה נימר דרוויש את התנועה האיסלמית בישראל, שכיום הוא משמש כמנהיג הפלג הדרומי של התנועה. תושבים ידועים נוספים שיצאו מהכפר הם חבר הכנסת אברהים צרצור, ואליד בדיר – שחקן נבחרת ישרל בכדורגל. העיתנואי לטיף דורי הוא יקיר העיר הודות לפועלו לחשיפת הטבח שהתרחש במקום בשנת 1956.

בכל מקרה המידע על הכפר מאד מצומצם ולא עומד ביחס לגודל ולהיסטוריה של המקום, כך שחוץ מהטבח שעבר על הכפר לפני למעלה מ-50 שנה, אין הרבה מידע על המקום. אז נשארו רק התמונות.

.

שאול נוהג באדישות אופיינית בסובארו 86

כמו בשאר יישובי ישראל – גם בכפר קאסם יש גל של מעגלי תנועה, רק שכאן במרכזן במקום עץ זית או כד חרס גדול מציבים אנדרטה לזכר הרוגי הטבח מלפני 50 שנה

בחזית המסגד הראשי הושכן לצד רחובה הראשי של כפר קאסם, מוצב לוח שיש עליו מופיעים שמות הרוגי הטבח באופן כזה שלא ניתן לפספס אותו לא המבקר במסגד ואף לא מי שדוהר במכוניתו על הכביש

חדש

לצד ישן

על גבי לוח המודעות המוצב על קיר המסגד העתיק בגרעין הכפר מודעות לאומניות שניתן ללמוד על תכנם גם רק מהתמונות המלוות אותן. כך ניתן ללמוד כי המודעה הזו מציינת 40 שנה לשריפת מסגד אל אקצה ע"י אותו תייר אוסטראלי שבעקבות המעשה הביא להפיכתו של המסגד לסמל לאומני

בכיכר שממערב למסגד העתיק מצויה כיכר רחבת ידיים המחלוקת לחללי משנה בעלי קנה מידה קטן המפאשרים התכנסות אינטימית של קבוצת אנשים, מבלי לפגוע בקשר עין עם שאר חלקי הכיכר

על אף שבמבט מהכיכר אל המסגד (כאן מופיעה חזיתו המערבית) נראה כמבנה חדש, הרי שמאחורי תוספות הבניה וחיפוי האבן המלאכותי מסתתר אחד מהמבנים העתיקים בפר קאסם

בגדר המפרידה בין המסגד לכיכר – צויירה כיפת הסלע כשממנה קופצת, עפה או מושלכת צללית דמותו של אדם.

לאחר שהסתובבנו בכל רחבי הכיכר, קבוצת תושבים שהסתקרנה לנוכח נוכחותינו הזמינה אותנו לשבת עימה ולשוחח על כוס קפה או תה

.

מכפר קאסם המשכנו על הכביש צפונה לקיבוץ אייל. כחובבי ארכיטקטורה לא מצאנו בקיבוץ משהו מיוחד שימשוך את תשומת ליבנו ולכן לא התעכבנו אחרי שראינו את חדר האוכל הסתמי ועזבנו את המקום.

המעבר בין צורת ההתיישבות הערבית אל זו הישראלית הוא צעד משמעותי שמומלץ לעשות במכה אחת, כפי שעשינו היום בין היישוב הערבי לקיבוץ הישראלי המודרני ולאחר מכן ליישוב עירוני חדש. היישוב הערבי הקלאסי מתאפיין בהתפתחות אורבנית אורגנית, שבאמצעותה יכולנו להגיע דרך הסמטאות המתפתלות עד אל גרעין הכפר ללא כל מפה או מדריך. גם היחס החם והמזמין אפיין את המקום ועמד בניגוד לשני היישובים בהם ביקרנו לאחר מכן. בקיבוץ אייל הותרנו את הרכב במגרש החניה והמשכנו רגלית. החלק היחיד שהיה מזמין היה הרחבה המרוצפת והמדשאה הגדולה בחזית חדר האוכל. היות ונפש חיה לא הסתובבה במקום – לא יכולנו לעמוד על המצב החברתי במקום.

התחנה השלישית הייתה צור יצחק – יישוב חדש השוכן ממזרח לכביש 6 ונראה כמו שכונה פרברית קלאסית, כמוהן ניתן למצוא במודיעין, שוהם, גבעת שמואל ועוד. בשונה מהיישוב הערבי ומהקיבוץ, היישוב הזה תוכנן לתנועה ברכב, והקלות שבה יכולנו ללכת לאיבוד הוכיחה לנו שכאן מי שלא גר – אינו מוזמן. שתי הנשים עם עגלות הילדים שחלפו על פנינו ברחוב הריק, כיוונו אלינו מבט חשדני, אך הן העדיפו להמשיך לכיוון הגינה הקטנטנה היחידה במקום מבלי לפתוח עמנו בשיחת התעניינות למעשינו.

קודם תמונות של קיבוץ אייל:

.

חזיתו הצפונית של חדר האוכל פונה אל המדשאה המרכזית, ומשמשת בימי חג כתפאורה לאירועים של בני הקיבוץ

.

צור יצחק

כמו בימים הטובים, אז בתאריך 25.07.2004 החליטה ועדת שרים לענייני טקסים וסמלים על טקס הנחת אבן הפינה ליישוב צור יצחק. מאז החלו להבנות מגדליה הראשונים של צור יצחק, אך עדיין היום בסוף 2009 אין מרכיבים רבים ביישוב כדי שניתן יהיה להגדיר את המקום כ"מקום". לא מסחר, לא בית ספר, לא כלום – רק מגדלי מגורים זהים ושתי גינות משחקים עם אותם המתקנים שראינו בכל גינה בארץ כחול-אדום-צהוב.

העיצוב העירוני של היישוב, אם ניתן להגדיר זאת כך, הכתיב גדרות, ריצוף וכדומה דבר שהופך את המרחב  הציבורי כאן שממילא נידון לחד גוניות סינתטית  להיות משעמם ובלתי מזמין.

.

המרכיב המרכזי הראשון בו ניקלנו ביישוב היה מעגל התנועה, שבמרכזו מומקת בימים אלה חומת בטון מצופה באבן מלאכותית כשמסביבה לבטח יישתלו עצי תמר וזית לצד כדי חרס

מבנה הציבור היחיד שהוקם עד כה ביישוב ניצב באמצע שממה בכניסה ליישוב לצד מעגל התנועה ועליו שלט עם אותיות של קידוש לבנה המכריז על פתיחתו של המתנ"ס המקומי

הילדים לבד וההורים בעבודה – ככה הם חיי המשפחה בצור יצחק

.

שלט גדול הכריז על "דירה לדוגמא", אז הלכנו לראות. לצערנו הדירה הייתה נעולה על אף שהגענו בשעה שכתוב שהייתה צריכה להיות פתוחה לקהל הפוטנציאלי שביקש לרכוש בצור יצחק את ביתם, אז בחרנו להתמקד בלוח המודעות אשר נשא מודעות שבאמצעותן ניתן לקרוא את מצב היישוב הצעיר הזה.: מכולת אין אבל סניף חב"ד כבר יש, התארגנות תושבים למאבק נגד המשך בנייה ביישוב שלא על פי רוחם כבר יש, ופעילות דתית ענפה מכינה את תושבי צור יצחק לקראת החגים הבאים עלינו לטובה (סיירנו במקום בערב סוכות).

לפעמים אני שואל את עצמי מי מספיק אידיוט כדי לבחור לחיות בכאלה מקומות, אך מספיק לפתוח "פנאי פלוס" או "ערוץ 2" או סתם לצפות בפרק נוסף ב"אלופה 3" כדי להבין שכולם רוצים לחיות בחרא הזה. בשיחה שהייתה לי לפני שנים ספורות (02.11.05) עם האדריכל הראשי של חברת "אזורים", הוא הסביר לי את כל הכוונות העומדות בבסיס תכנון מבני המגורים של החברה. לבסוף, כששנינו עמדנו על היתרונות והחסרונות שבאותם "סביבות מגורים" (כי הרי חברת אזורים "מובילה את תרבות הדיור בישראל"), אז שאלתי אותו אם הוא גר באחד מבתי חברת אזורים. הוא ענה שגם אם היו נותנים לו דירה חינם באחד מהפרויקטים של אזורים – הוא לא היה עוזב את הדירה בה הוא חי היום.

זה מאכזב שהנבלות שלא היו מעזים לדחוף את האף שלהם לחרא שהם מאכילים בו את שאר המדינה – מובילים את המקצוע ומזנים אותו יותר ויותר.

בוא שאול, הולכים הביתה.

.

שמות הרחובות קרויים על שם נחלים החוצים את השרון: נחל פולג ראשיתו בסמוך ליישוב טירה ונחל קנה ראשיתו בסמוך ליישוב עמנואל שבשומרון

עוד דייר מאושר בצור יצחק

למרות שכבר היה אחרי 10:00 – לא נמצא במקום זכר לסוכן המכירות

הנוף מהחלון המרובע במפלס הביניים שאיש לא מבקר בו (כי יש מעלית) ומשקיף על המשך הבנייה בצור יצחק

***

למרות שארלט ספדיה היא אחת מהפזמונאיות הגדולות והפוריות הפועלות בשני העשורים האחרונים בישראל – אין עליה בכלל מידע באינטרנט. ספדיה עובדת עם חזית הזמר הישראלי וכמעט כל אלבום שכולל שירים שלה, מנוגן אצלי במערכת או במכונית בלי סוף. זה לא משנה מי המבצע – כל שיר שהיא כותבת הוא פגז. ספדיה היא המוזה שלי בכתיבת השירים וזה הופך אותי למעריץ מספר 1 שלה.

שיר אהבה של משתוקק

עכשיו הגיע חורף

ועימו לבגדיך תשימי עודף.

שוב את רגליך לא אוכל לראות

והן תמיד כל כך יפות.

עליך חושב ואותך רוצה כל היום

אז שמחתי שאותך ראיתי פתאום.

את אצלי עמוק בלב, את מבינה?

רק אותך אני רוצה נשמה!

בחורה כמוך יפה וטובה

נשלחה אלי, אז בואי ונעשה אהבה.

תמורתך את אתן את שתי עיניי

כי את הרי עכשיו כל חיי.

אני רואה אותך צוחקת

אך האם ממני את חומקת.

זה לא את הרי זה אני

ששותק ואוטם פנים.

שנינו חיים כאן בעולם

וביחד היה יכול להיות מושלם.

זה יכול להיות אמיתי

אז בואי ותקחי אותי.

*****

-שירים נוספים להנאתכם-

שיר אהבה ראשון

שיר אהבה מתחת לאוטובוס

שיר אהבה ברחוב הס

שיר אהבה של טיפש

שיר של קורבן אהבה

שיר אהבה למעלית

שיר אהבה לגברת הראשונה

שיר אהבה ליפה והשרוטה

שיר אהבה בלי שושנים

שיר אהבה על גג הממלכה / שיר אהבה אחרון

וכן: שיר אהבה לזו שחזרה

שיר אהבה לכוכב של מחוז דן