סיבוב בבית שברחוב שלוש 30

לכל איש יש שם וגם לכל בית יש סיפור: מי הבעלים שהקימו את הבניין, מי האדריכל, מה מייצג הבניין – כל בניין מכיל את המטען שעל פי רוב אינו נחשף במבט ראשון, וגם כשהוא נחשף – הוא מעניין רק מעטים. לפני מספר חודשים איתרתי סיפור שכזה, בעקבות דרישת העירייה להכנת תיק תיעוד למבנה לשימור בנוה צדק.

.

שלוש 30

.

שלט

.

שלוש קשתות בחזית הפונה לרחוב שלוש

.

הבית בנוה צדק הוא מבנה מרתק, היות ומדובר באחד משני מבני המגורים ההיסטורים המרשימים והמושקעים ביותר שהוקמו בשכונה; לצד המבנה של בית שלוש (רחוב שלוש 32), שאין ספק שהוא המרשים מבין בתי נוה צדק, מצוי ברחוב שלוש 30, מבנה דומה המכיל אלמנטים זהים לאלה שנעשה בהם שימוש בבית משפחת שלוש. נראה, כי הקבלן של הבניין היו בני משפחת שלוש שעשו שימוש באלמנטים מתועשים בבתים שהקימה.

חשיבות נוספת למקום, טמונה בעובדה שעל חזית החומה המערבית של המגרש (זו הפונה אל רחבת מרכז סוזן דלל), הוצבה בשנת 1989 עבודת הדפס קרמי מרהיבה של האמן זוכה פרס ישראל ותושב השכונה דוד טרטקובר – המתארת את תולדות השכונה בטריפטיכון צבעוני, בביצוע האמנית ורה דוידסון ושותפתה דפנה גליה.

כיום משמש המבנה לסדנת אמן, לחנויות בגדים ורהיטים וכן לגלריה לקרמיקה מהיחידות ומהוותיקות הפועלות בישראל. במקור, היה הבניין בעל תכנית של בית חלל מרכזי, היינו במרכז המבנה מצוי חלל המגורים ממנו יוצאים לחדרי השינה – שניים מכל צד. חזיתות המבנה עוצבו ברוח התקופה בסגנון יפואי, הבא לידי ביטוי בעיקר בסידור ועיצוב פתחי החזית – חלונות עגולים זעירים לאוורור החלל הפנימי, שלושה חלונות צמודים ומקושתים בחזית הראשית עם אזכור נוסף בפנים החלל המרכזי וכן השימוש בטכנולוגית הבנייה המקומית העושה שימוש באבן כורכר שנחצבה באזור.

ערב מלחמת העולם הראשונה נוסף אגף נוסף, צפונית למבנה, שהוקם ברוח דומה, אך במפלס שונה וללא כל קשר לחלל המגורים המרכזי של המבנה. שינוי נוסף חל בשנות ה-30, כשנוספו מספר חנויות לצד האגף הצפוני, שהוקמו בסגנון הבינלאומי.

זיהוי בעל הבניין המקורי, למעלה ממאה שנה לאחר שהמבנה הוקם, הנו דבר קשה לביצוע. אך מניסיוני – כשמתעקשים אז מוצאים. והיות וכולם היו פסימיים לגבי האפשרות לאיתור פרטים לגבי בעל הנכס הראשון, בחרתי לא להרפות עד שזהותו תחשף.

.

על הדופן החיצונית של גדר המגרש, בחצר סוזן דלל, הוצבה עבודת קרמיקה צבעונית המספרת את סיפורה של נוה צדק

.

דוד טרטקובר תושב השכונה עיצב

.

סלבס ראשונים

.

העבודה נוצרה בסטודיו של ורה דוידסון ודפנה גליה

.

.

שכונת נוה צדק הייתה שייכת מוניציפלית לעיריית יפו, וכל הארכיון ההנדסי שלה מצוי היה בבניין שנשרף במהלך קרבות מלחמת העצמאות – כך שזהו המסמך המוקדם ביותר שנותר לבניין בארכיון ההנדסה של עיריית תל אביב – לה סופחה נוה צדק. בתיק הבניין המצוי כיום במחלקת ההנדסה של עיריית תל אביב-יפו, המסמך המוקדם ביותר הנו משנת 1930, ועליו חתום כבעל הבית "רחמים בן אהרן גורל". זהו תצלום תכנית הבניין המקורית, עליו נוספה בקשה לתוספת אגף סניטרי לבניין. אחרי עשרות טלפונים הצלחתי לאתר את צאצאי חמולת גורל. יונתן גורל – מורה ומשורר, היה זה שהעניק לי את מרב החומר על תולדות המשפחה. צאצא אחר של המשפחה, הוא מי שליווה במשך שנים רבות את משה קצב, ושימש גם כמנכ"ל בית הנשיא – משה גורל. להלן אם כן הממצאים:

רחמים יעקב גורל – נולד ב-1 לאפריל בשנת 1879 בירושלים שבין החומות, בן שלישי מבין ששה אחים ואחות (מאיר, יונתן, רחמים, אסתר, אליהו, גבריאל ומשה) לאהרן גורל ולאמו – מיכל לבית קוקיה. בירושלים, עבר רחמים גורל להתגורר בבית מידות בן שלוש קומות בסמוך לשער יפו. בעוד שחנויותיו לממכר הבדים והחליפות נפתחו בפנים ומחוץ לחומות העיר העתיקה. עם השנים הצטרפו הבנים לעסקי האב, וחברת הטקסטיל בבעלות המשפחה נקראה "אהרן גורל ובניו". עם התרחבות בתי המסחר בירושלים בבעלות המשפחה, פנו שניים מהבנים, מאיר ורחמים, להרחיב את פעילות המסחר המשפחתית ולפתוח חנויות בתל אביב. רחמים עבר להתגורר בשכונת נוה צדק, בבית שזה עתה הוקם ברחוב שלוש 30.

הבית הוקם בסמוך לבית משפחת שלוש מנכבדות העדה הספרדית ביפו, שעסקה אף היא במסחר. בשנת 1906 נשא רחמים את בוליסה-רבקה לאישה (1971-1886), ממנה נולדו לו חמישה צאצאים (ישראל, שלמה-סלומון, רנה, מלכה ושושנה). בשנת 1941, עם דעיכת קרנה של השכונה, והתגברות הסכנה מצד שכונת מנשייה הערבית, עברה המשפחה להתגורר ברחוב הרצל 31 – בבית בו התגוררו עד למותם. רחמים גורל ניפטר ב-22 ליוני 1963 (ל' סיון תשכ"ג), ונטמן בבית העלמין בקריית שאול בצפונה של תל אביב.

.

רחמים גורל (משמאל) ולצידו אשתו בוליסה, בחתונת קרוב משפחה, ירושלים, 1956 (מקור: אוסף יונתן גורל)

.

.

בשנת 1935 הועברה הבעלות על שלוש 30 ליעקב שאול טווינה. כבר באותה העת, התגוררו במבנה דיירי משנה וקומת המרתף שימשה כמחסן. במסמכים מראשית שנות ה-50, מופיע שמו של בעל בית חדש למבנה – צבי שמעונוף (שמעונוב) המעיד על עצמו באחד מהמסמכים כי הינו "אינסטלטור קשה יום". דיירי המבנה באותה העת היו מיעוטי יכולת וקשישים שחיו במבנה שהוזנח והפך בחלקו למבנה מסוכן, דבר שגרר סכסוכים רבים בין בעל הבית לבין הדיירים ושיקף את מצבה הקשה של השכונה באותה העת. עם ההתחדשות העירונית שחלה בשכונת נוה צדק, שוקם מעט הבית ונפתחו בו עסקים נוצצים ורעננים. בימים אלו, עומד לעבור הבית תהליך שימור, והשבתו לייעודו המקורי כבית מגורים.

אז עכשיו כשתטיילו שוב בנוה צדק, ותעברו ליד הבית ברחוב שלוש 30 – תדעו את הסיפור המסתתר בין קירותיו.

.

.

הכניסה לחנות הקרמיקה

.

חזית הבית הפונה למגרש בו היה המפעל של משפחת שלוש לאלמנטים מתועשים לבנייה

.

שער הכניסה לבניין בשלוש 30

.

חזית הבניין עם מרפסת שפנתה לחצר

.

מדרגות ומתחתן מרצפות צבעוניות מקוריות

.

מרצפת

.

מרצפות שמעוצבות כמו שטיח כניסה

.

דלת הכניסה הראשית

.

קומת המרתף משמשת את חנות הקרמיקה ובה יש תקרת רלסים

.

תקרת רלסים

.

השקתות שמופיעות בחזית הבניין חוזרות ומופיעות גם באולם המרכזי ששימש כאולם אירוח

.

במקור הזכוכיות היו צבעוניות וסיננו את קרני השמש

.

האולם המרכזי נשמר יחסית

.

מעין חזית כפולה

.

בשאר החזיתות יש פתח עגול בחלק העליון שנועד לשחרר אוויר חם שהצטבר