בניין המוזיאון החדש הוא סיבה מספיק טובה להגיע במיוחד לורשה. יש בו שילוב של אדריכלות עכשווית, תצוגה מרתקת ועשירה שאפשר לשקוע בה בקלות לשלוש או ארבע שעות ויש גם מסעדה. הודות להצלחתו לרכז את תרומתם הכל כך משמעותית של היהודים לפולין, המוזיאון שנחנך באפריל 2013 בתכנון האדריכלים ריינר מהלמקי ואילמרי להדלמה (Rainer Mahlamäki & Ilmari Lahdelma) הוא שיאו של "המסלול היהודי" בורשה ואולי בפולין כולה. אך לבד מהערך היהודי האישי הקרוב במיוחד לנו, יש בו גם מסר אוניברסלי המדגיש את חשיבותה של רב-תרבותיות אותה מנסה הגזענות לחסל באלימות. זה מסוג המקומות שראוי שתבקר בהם מירי רגב, אולי היא תלמד משהו על צניעות וערכים.
בתי הרובע היהודי נכתשו עד עפר במלחמת העולם, וכיום הוא קבור מתחת לשכונת מגורים שנבנתה עליו לאחר המלחמה. בין הכתישה ובין הבנייה הצליח ניצול השואה והאמן נתן רפופורט להציב במרכזו אנדרטה גדולה ולקבוע רחבה בחזיתה. הרחבה האפורה נותרה גדולה ופתוחה לאורך כל השנים, כששיכוני הרכבת צמחו במהירות סביבה. הרחבה הריקה שימשה לטקסים והתקהלות של קבוצות מבקרים, בעיקר תלמידי תיכון ישראלים. אבל חוץ מאלה, ייצגה הרחבה את הריק שהותיר חיסולה של הקהילה היהודית בעיר.
בעשור הקודם נכנסו דחפורים לרחבה וחיסלו חלק ממנה לטובת המוזיאון. את המקום של הרחבה הריקה, החלה לתפוס תיבת זכוכית שלא מתנשאת מעל לגובה השיכונים שסביבה. התיבה חוצצת בין רחבת האנדרטה ובין גן שכונתי מטופח ונעים.
ועל כך ברשימה זו.
.
6
.
.
מפת התמצאות
.
רחוב זמנהופה – על שמו של הרופא והבלשן אליעזר זמנהוף
.
חזית
.
ריצוף
.
בצד הבניין ירידה למועדון
.
המועדון
.
במדרגות
.
מעלית וחניית אופניים
.
זכוכית וזכוכית
.
על הזכוכית מופיעה המילה פולין בעברית בצפיפות שונה
.
רשת לזרימת אוויר
.
את העיצוב הטיפולוגי בחזית יצרה המעצבת קלמנטינה ינקוביץ' – בוגרת בצלאל המתגוררת בוורשה
.
פינת חלון
.
פינה
.
כניסה
.
בכניסה
.
שלט
.
מזוזה
.
מבט מלמטה בכניסה
.
.
(1) ביקור
עומס המבקרים על המוזיאון גדול ורצוי לקחת את הנושא בחשבון לקראת הביקור. אניב חרתי להגיע ממש סמוך לשעת הפתיחה ביום ראשון בבוקר. מתברר שכבר אז הקהל גדול אבל לא באופן מוגזם. בנוסף, מתברר שמחיר הכרטיס בקופת המוזיאון צונח לחצי. בעת הביקור לא התקיימו תערוכות מתחלפות משמעותיות והעיקר התמקד בתערוכת הקבע הנפרסת בקומתה מרתף של המוזיאון – סוג של מבוך מפותל וחוויתי. כל אחד מהאזורים השונים מפגין עיצוב אחר המתאים לנושא המוצג וגם מונע את העייפות המצטברת בעת ביקור במוזיאון גדול.
קומת הכניסה מוקדשת לשימושים הקבועים שיש בכניסה למוזיאון: רושם ראשוני מאולם המועצב באופן ייחודי, עמדת אבטחה מוגברת, דלפק לשמירת חפצים, מסעדה, ספרייה, חנות, אולם לתערוכות מתחלפות ואזור בו ניתן להתכנס וגם להשקיף דרך מסך זכוכית גדול על הגן התופס כמחצית משטח משבצת הקרקע בו שוכן גם המוזיאון והאנדרטה עם הרחבה.
את התצוגה המתארת את אלף השנים בהם חיו היהודים בפולין החלטתי להשאיר לביקור הבא. הפעם עניינו אותי אופני התצוגה והאדריכלות. באולמות תצוגת הקבע שבקומת המרתף לא מורגש העיצוב האדריכלי שמאפיין את חזות הבניין. בקומות העליונות חשים אותו יותר. שם מצויות כיתות ואולמות כנסים.
לצערי, את איכויות התכנון הפיני שיישמו כאן האדריכלים – כמעט ולא ראיתי. אדריכלים אלה המתמחים בין השאר בפרטים קטנים, ביטאו את כשרונם בקומות העליונות של הבניין שם מצויים כיתות, חדרי דיונים ואודיטוריום – אך בהם לא בקרתי.
.
חודר פנימה
.
.
(2) הסביבה
בתי הגטו היהודי חוסלו בהוראת הנאצים כבר ב-1943, ולמעשה עד סוף המלחמה חלק גדול מוורשה הוחרב. עם שחרור העיר וכחלק מפעולות התחדשות החיים בעיר, הוחל בהקמת שכונות מגורים חדשות ומודרניות. גם כאן הוקמה שכונה חדשה, מוראנוב (Muranów) שנקראה כך בעקבות שמו של ארמון שניצב היה באזור אותו הקים אדריכל ונציאני. השכונה החדשה לא התייחסה לאירועי העבר ותוכננה על פי כל עקרונות המודרניזם של שנות ה-40, טבולה ראסה. שרידי בתי הגטו שעמדו כאן הוחרבו עד היסוד, אך ההריסות לא פונו אלא נותרו באתר ועל שכבה זו נבנתה השכונה החדשה. כתוצאה מכך, כל פעם שמתקיימות עבודות עפר באזור כמו החלפת תשתית צנרת, חשמל או בנייה, נחשפים רבדיה הקודמים של השכונה, ומי שטורח אפילו מוצא ממצאים.
כדי לא למרר לתושבי השכונה את החיים, הנוכחות היהודית יחסית נמוכה. השילוט מצומצם ומצוי בעיקר במסלול מוכתב מראש. גם במתחם הגדול שבמרכז השכונה בו שוכנת האנדרטה ההיסטורית והמוזיאון, יש גן גדול התופס את מחצית הרחבה. יש כאן גם שני רחובות התוחמים את הכיכר ומזכירים אישיים יהודיים שפעלו בורשה: רחוב אנילביצ'ה על שמו של מרדכי אנילביץ' ורחוב זמנהוף על שמו של אליעזר זמנהוף, רופא ויוצר שפת האספרנטו.
.
בטון
.
.
(3) הקמת המוזיאון
היוזמה להקמת המוזיאון במרכז שטח הכיכר עלתה לאחר נפילת השלטון הקומוניסטי בפולין. ב-1993 הוצע כי המכון להיסטוריה יהודית יקים את המוזיאון. שלוש שנים מאוחר יותר העמידה העירייה את 13 הדונם שבמרכז הכיכר וב-2000 החלה חברה בריטית המתמחה בתכנון ועיצוב תערוכות לעבוד על התצוגה במוזיאון שטרם הוקם. חמש שנים מאוחר יותר הוכרזה תחרות אדריכלים בין-לאומית לתכנון בניין המוזיאון, תחרות לה הוגשו יותר ממאה הצעות ובסופה זכתה הצעתם של האדריכלים ריינר מהלמקי ואילמרי להדמלה. השניים שהסבירו בראיון שנערך עימם כי עד שניגשו לתחרות לא ידעו כמעט כלום על יהדות פולין, הצליחו לגבור על הצעות של אדריכלים כמו דניאל ליבסקינד (שהציע מבנה אותו עיצב כמו סידור פתוח שדפיו התלושים פזורים בכיכר) וצבי הקר – שניהם יהודים ילידי פולין עם קשר ישיר לשואה.
המימון להקמה הגיע ממשרד התרבות הפולני, עיריית ורשה המכון להיסטוריה יהודית ומתורמים שונים ובסך הכל גויס סכום של 108 מיליון דולר להקמת הפרויקט. ב-2009 החלו עבודות הבנייה באתר שהושלמו באפריל 2013 והמוזיאון נחנך, כששנה מאוחר יותר נפתחה בו התערוכה המרכזית.
ב-2013 נפתח המוזיאון והפך לאטרקציה מרכזית בעיר והוא מושך אליו קהל רחב, לאו דווקא יהודי. המוזיאון נועד בעיקרו להציג את תרומתה של הקהילה היהודית לפולין בתחומים שונים (ספרות, תיאטרון, קולנוע, תקשורת ועוד), אך לא אדריכלות, למרות תרומתם החשובה של אדריכלים יהודים ילידי פולין לתחום.
.
לא צריך לצעוק מול נעלים של סוכן
.
.
(4) הבניין
את בניין המוזיאון, המעוצב בצורת קופסת זכוכית, תכננו האדריכלים הפינים ריינר מהלמקי (Mahlamäki) ואילמרי להדלמה (Lahdelma), שזכו בתחרות. בשונה מעבודות אחרות של המשרד המתמחה בתכנון מגוון רחב של מבנים, כאן הם בחרו ליצור קופסה, שמתייחסת במידה מסוימת גם לשיכונים הקופסתיים המקיפים את הכיכר וגם למבנה האנדרטה המלבני שהפך לאחד מסמלי המקום ובכלל של הזיכרון. אלא שלעומת השימוש בטיח בבנייני המגורים או אבן וברונזה באנדרטה, המוזיאון מציג חזית זכוכית. במהלך היום לא מאפשרים לראות את המתרחש בבניין אך יתכן ובלילה הם יוצרים שקיפות. חזיתות הבניין מורכבות מלוחות זכוכית עליהן מודפסת המלה "פולין" בעברית ופולנית. את הלוחות עיצבה קלמנטינה ינקוביץ', מעצבת ישראלית, שמחלקת את זמנה בין ורשה ולונדון. גם הלוגו של המוזיאון משלב את האות P עם האות פ.
.
למעלה: ניתוח לוגו המוזיאון. למטה: הלוגו (מקור: המוזיאון לתולדות יהודי פולין)
.
לכיוון רחבת האנדרטה מפנה הבניין פתח פיסולי מרשים שבוצע באמצעות התזת בטון. הפתח ממשיך במעבר החוצה את הבניין מקצה לקצה, כשחזית השנייה הוא הופך לחלון ענק הפונה לגן. לדברי האדריכלים עוצב המעבר הפיסולי החוצה את הבניין בהשראת בקיעת ים סוף. כך הם ביקשו לתאר פרק במסע של היהודים שיצאו משעבוד מצרים אליו מוזמנים המבקרים להצטרף, מסע של גילוי ולימוד על העושר העצום שיצרו היהודים בפולין. אפשר לפתח ולהרחיב את פרשנות זו, ולציין כי בסוף יציאת מצרים הגיעו היהודים לארץ ישראל, וכך גם ארע בסוף השואה. פרשנות אחרת ופופולרית יותר לעיצוב הכניסה הפיסולית גורסת כי יש כאן ביטוי לקרע העמוק בתולדות היהודים, לאחר אלף שנים בהם חיו, פעלו ויצרו בפולין ורמז לפצע הפתוח שנותר מהשואה. על פי פרשנות זו, המעבר מקשר בין האנדרטה שברחבה ובין הגן הפורח המצוי בקצה השני של המעבר. בחזית הדרומית יש פתח משולש שממשיך וחודר גם לחזית הראשית ומאפשר בשקיפות מלאה מבט אל התנועה בבניין כשלצידו פתח קטן ונסתר לקופות וכניסת עובדים ועובדות. בחזית הצפונית יש ירידה אל מכלול תת-קרקעי שנועד לתפקד כמבנה ציבור (מועדון לנוער וכדומה).
פרופ' גבריאל רוזנפלד (ראש התכנית ללימודי יהדות באוניברסיטת פיירפילד), מנתח במאמרו את השינוי שביטאו האדריכלים בבניין, בגישתם לזכרון השואה. לדבריו, שופטי התחרות דחו הצעות שהציגו מבנים פוסט-מודרנים או דקונסטרוקטוביסטים (גישות שהופיעו בשני העשורים הקודמים במבני זיכרון לשואה), והעדיפו את ההפשטה המעודנת שהציגו האדריכלים הפינים. האדריכלים ציינו כי הם מעדיפים ליצור מבנה שאותו יוכל כל אחד לפרש כראות עיניו ובאופן שונה. עיצוב אלגנטי, מאופק ומרוסן.
.
(5) האדריכלים
ריינר מהלמקי (יליד 1956) ואילמרי להדלמה (יליד 1959) עומדים מאז 1997 בראש משרד Lahdelma & Mahlamäki arkkitehtitoimiston הממוקם בהלסינקי, פינלנד ומעסיק 30 עובדים. במהלך השנים תכננו מספר מוזיאונים ומרכזי תרבות בפינלנד: מוזיאון היער (1994), מרכז לאמנות עממית (1997), המוזיאון הימי (2009) והמרכז לטבע פיני (2015).
לאחרונה השתתפו בתחרות לתכנון מוזיאון הויקינגים באוסלו (בה הפסידו) ובתחרות הבין-לאומית לתכנון אתר הזיכרון ומרכז לימוד על השואה הצפוי לקום לצד בניין הפרלמנט בלונדון, כשלצוותם הם צרפו גם את דני קרוון. ההחלטה על הזוכה תוכרז בקיץ הקרוב.
המשרד מתכנן גם מבני חינוך, מבני ציבור, משרדים, מסחר, דת ומגורים – כולם בפינלנד. הפרויקט האחרון שהשלים המשרד הוא בלוק מגורים עם 37 דירות בעיר טמפרה שבדרום פינלנד ובקיץ תחנך תחנת רכבת עם מרכז מסחרי באחד מפרברי הלסינקי. העבודות של המשרד מתאפיינות בשימוש בגישה עכשווית שבאה לידי ביטוי בעיקר בחומריות ובטכנולוגיה. הגישה העיצובית שלהם מתייחסת לבניינים כאל פסלים, גישה שבאה לידי ביטוי במיוחד במוזיאון ליהודי פולין שהפך לעבודה המונומנטלית ביותר שיצר המשרד.
.
סרטון קצר על האדריכלים והבניין:
.
.
.
חדירה
.
.
(6) התצוגה
תצוגת המוזיאון דחוסה לשרשרת של חדרים המעוצבים בקפידה, עם כל החידושים הטכנולוגיים, וניתן בקלות להעביר כאן שלוש-ארבע שעות.
המרכיב המרהיב ביותר הוא בניין בית כנסת עתיק מעץ, שפורק מאתרו המקורי, והורכב מחדש בתוך המוזיאון. לבד מהתרשמות משלד הבניין העתיק, ניתן להתרשם מציורי הקיר הצבעוניים המעטרים את תקרת האולם. המסר שנושא המוזיאון, בהכרה שהוא מעניק לקבוצת אוכלוסייה שתרמה לחברה, רלוונטי וראוי ללימוד גם לחברה הישראלית.
.
גג עץ של בית כנסת שפורק ונבנה כאן מחדש
.
הסבר
.
תצלומי ורישומי בית הכנסת (את אולם התפילה אפשר לראות אחר כך למטה במוזיאון)
.
יש הסבר בעברית
.
(7) מוזיאוני שואה
עסקי זיכרון השואה מצליחים למשוך תשומת לב אדירה. לנו יש את יד ושם, ובאירופה ובארה"ב כבר מזמן גילו את העסק והזדרזו מוזיאונים בנושא שהפכו לאטרקציה הרבה לפני שנפתחו. דוגמה טרייה היא התחרות לתכנון מרכז השואה בלונדון שזכה לתשומת לב שלא זכור לי עוד פרויקט שקיבל חשיפה תקשורתית כל כך רחבה.
האדריכל דניאל ליבסקינד שתכנן את המוזיאון בברלין היה ככל הנראה הראשון שהוכיח עד כמה יש מקום למוזיאון מסוג זה. הקהל מצביע ברגליים והמוזיאון הפך לאחד מאתרי המבקרים המצליחים בעיר. לאדריכלים בפרויקטים מסוג זה נותנים יד חופשית, לרוב באמצעות תחרות והאדריכלים מנצלים את ההזדמנות כדי ליצור מבנה בו הממד המופשט הוא חלק משמעותי. יש כאלה שהולכים על דימוי של טובלרון (משה ספדיה ביד ושם), ג'ימס פריד שתכנן את המוזיאון בוושינגטון תכנן מבוך (הרעיון של "מסע" חזור אצל כל האדריכלים שנוגעים בתחום). יש כאלה שהולכים על הדגשת המאבק בין כוחות האור וכחות האופל עם נגיעה של אזכור הכותל המערבי – כפי שעשו במוזיאון השואה באילינוי משרד האדריכלים Tigerman-McCurry. או תיבת עץ שמרחפת מעל צורת מערבולת כמו שעיצב בדאלאס משרד Omniplan Architects (מוזיאון שנמצא עדיין בשלב גיוס כספים). ליבסקינד בעצמו חזר להתמודד עם הנושא במוזיאון קטן בקופנהגן.
לא רק עניין פרטי של העם היהודי שחוסל על ידי עמים שהצטיירו כעמים תרבותיים לא פחות בתקופת זמן מסוימת, אלא למוזיאון נועד תפקיד דומה לזה שיש לתמרור הזהרה לדורות הבאים. הזהרה מפני גזענות ושנאת האחר. התחזקותם של כוחות שמרניים ודתיים וסתם פסיכים בעשור האחרון שבאה בין השאר בעקבות גלי ההגירה מאסיה ואפריקה רק מעלים את חשיבותם של אותם מוזיאונים. במסגרת ההחלטה על הקמת המוזיאון בוורשה, החלטה שהתקבלה בפרלמנט הפולני, הוצגה הצהרה כי מטרתו היא יצירת "מקום של דיאלוג ומעורבות אזרחית, מקום של חינוך, הארה, כבוד וסובלנות", וזאת מתוך כוונה "להתעמת עם השנאה ולקדם אחריות מוסרית לדורות חדשים של אזרחי העולם".
למרות ההצלחה וההיבטים החיוביים, קמים כמובן גם קולות מתנגדים, גם מקרבנו. כך לדוגמה האמנית ציונה שמשי פרסמה מיד לאחר חנוכת מוזיאון השואה בברלין מאמר בכתב העת "אדריכלות ישראלית" את המאמר "השואה אינה שואו – בעיות בעיצוב מוזיאונים להנצחת השואה". בפתח המאמר תוהה שמשי: "האם מוזיאון הוא ההבטחה לכך שהשואה תישאר על סדר היום הציבורי? האם זו הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הכחשת שואה? האם זו הדרך להעביר מסר לדורות הבאים?".
.
המסעדה (נפתחת בשעה יותר מאוחרת)
.
מסך זכוכית רחב פונה לגן
.
נוף
.
קיר מסך
.
המוזיאון עצמו נמצא מתחת לאדמה והירידה אליו במדרגות רגילות
.
מדרגות רחבות יורדות לאולמות התצוגה המצויים בקומת המרתף של הבניין
.
אולם המבואה התחתון לאולמות התצוגה מורכב ממסכים עליהם מקורנים יערות פולין הדוממים
.
מכאן אפשר להרים אתה ראש אל תקרת המוזיאון והכניסה לבניין
.
ההתחלה: היהודים הראשונים מגיעים לפולין
.
ההתיישבות המוקדמת של היהודים בפולין והמנהגים שנוצרו וייחדו את אורח חייהם
.
התצוגה משלבת מוצגים אך בעיקר הקרנות וידאו המשולבות בתצוגה
.
במרכז התצוגה הוקם מחדש בית כנסת מעץ על ציורי התקרה המרהיבים שבו והבמה
.
עץ וצבע
.
לוחות הברית
.
קטעי תפילה בעיקר מטקס הוצאת והחזרת ספר התורה להיכל מעטרים את התקרה
.
ציון התורמים ומבצעי המלאכה
.
סרטון קצר על ביתה כנסת:
.
.
תצוגה
.
גם בשולחן
.
לכל אולם תצוגה אופי מובהק המייחד אותו ואת התקופה או המסר
.
הנסיעה ברכבת
.
דגם
.
מסלול: אפשר לשקוע פה כמה ימים
.
הכניסה ל"רחוב היהודי" ובו מוצגת תרומתם של היהודים לתרבות הפולנית בכל התחומים (חוץ מאדריכלות)
.
מהרחוב ניתן להכנס לבתים השונים כשכל אחד מוקדש לתחום תרבותי אחר: עיתונות, קולנוע, מחול וכו'
.
מימין הכניסה לאולם המציג את תרומת היהודים לקולנוע הפולני
.
לבד מהסברים ותיאורים על הקירות ניתן לצפות בקטעי סרטים מייצגים באולם קולנוע קטן
.
קטע מהאולם המציג את התרומה למוסיקה והריקוד
.
התרומה לתקשורת
.
מסלול
.
וגם דגם של הבניין: החזית הפונה לאנדרטה ולרחבת הטקסים
.
חזית
.
החזית הפונה לגן
.
האנדרטה והמוזיאון
.
הגג
.
לאורך המסלול (ולפעמים מעליו כמו כאן) יש אזורי שהייה אינטימיים לקבוצות קטנות
.
מדרגות
.
תצוגה המוקדשת להנצחה בשרידי גטו ורשה
.
תכניות האנדרטה שיצר והוביל נתן רפופורט
.
דגם גבס מוקטן לתבליט שבחזית האנדרטה
.
דגם גבס של התבליט שבחלק האחורי באנדרטה
.
קצה מסלול התצוגה
.
דלתות תאי השירותים
.
פרט
.
בשירותים
.
כיור
.
משתנה
.
ריצוף
.
שילוט
.
מבט על האנדרטה מבפנים, מבעד לזכוכית
.
חיבורים ושחרור אוויר
.
ספרייה: גן עדן לחובבי יהודים בגולה
.
כרטסת בספרייה
.
ספר
.
אדריכלות
.
שטעטל וירטואלי
.
חנות המוזיאון
.
מזוזות
.
מזוזה
.
כיפות
.
ספלים 01
.
ספלים 02
.
ספלים 03
.
סביבונים ומגנטים
.
ארמון התרבות והמדע וסמל וורשה
★
★
שיר לסיום:
.
★
★
עוד אדריכלות בורשה עליה כתבתי הודות למכון הפולני ולעיריית ורשה:
.
(1) מגדל חדש שתכנן דניאל ליבסקינד במרכז העיר
(2) תערוכה בבית ספר נטוש ובניין המוזיאון לאמנות בחנות רהיטים
(4) תחנת הרכבת ורשבה פובישלה ומגדל מגורים סמוך
(5) הגג הירוק של ספריית אוניברסיטת ורשה
(7) האנדרטאות שמשני צידי מוזיאון יהדות פולין
★★★
חלון אחורי 
תגובות
בשלוש מלים : מדהים חובה לבקר.
הם התבלבלו עם התכניות של המוזיאון לתולדות הוויקינגים. זה בכלל נראה כמו אולם נוסעים בשדה תעופה. מה בחזית של המבנה מראה שזה מוזיאון לתולדות היהודים בפולין? ומועדון בקומת קרקע? קברט אין למטה? פולין היא בית קברות אחד גדול, וגם שהם עושים משהו אז היהדות מרומזת. מעצבנים.
לצערי אני לא מסכים איתך. הקרע באמצע המבנה מסמל את הקרע העצום בעם היהודי שנוצר בעקבות השואה.בחזית הבניין במרחק מטרים ספורים עומדת אנדרטת רפופורט שכולה יהדות ולא רק רמז.
זה לא קרע,זאת מגרעת. בצורה של כנף של מטוס. ויש חזית כמו לויתן. הם נוצרים ויקינגים. מה שיש להם בראש זה ים וסיפורים מהברית הישנה
ממליץ לקרוא את מה שהאדריכלים כתבו על עיצוב המקום. מדובר בקרע ולא סתם מגרעת שאין לה משמעות.
באיזה חייל שרתת? חיל הים? אתה טס לחו"ל באניות? זה צורה של כנף של מטוס. הם יכולים לכתוב מה שבא להם. זה לא יצא להם
המזוזה בכניסה למוזיאון יוצרה מלבנה שנמצאה בחפירת יסודות המוזיאון.
את העפר הרב שהוצא בחפירת היסודות העבירו, בהנחייתו של הרב הראשי שודריך
(שחשש שהוא ספוג בדם יהודי), אל בית הקברות היהודי בעירה נובי דבור שנמצאת בקרבת וורשה, לצורך מילוי חלל עצום שנוצר שם מחפירת חול לבנין בשטח בית הקברות.
מיכאל יקירי,
שני תיקונים והרחבה: 1. מדובר בפסל נתן רפופורט ולא באדריכל יצחק רפופורט. 2. בספר שכתבתי על רפופורט יש פרק ארוך על האנדרטה ובו תיאור הטקסים שנערכו ועדיין נערכים לרגליה. ומה שמעניין בהם הוא לאו דווקא הטקסים הישראלים, כי אם הטקסטים הממלכתיים של ממשלת פולין וטקסי המתנגדים לשלטון בזמנו (“סולידאריות”) וגם הטקסים של אש”ף… נערכים שם טקסים רשמיים לצד טקסים לא רשמיים, טקסים קולקטיביים לצד טקסים של קבוצות אינטרסים שונות. פרט לכך, שמאז הקמת האנדרטה ב-1948 נוהגת ממשלת פולין להביא לשם את אורחיה הרשמיים (גם כשכבר לא נותרו כמעט יהודים בפולין) תוך שהיא מנתקת לחלוטין את ההקשר היהודי מהאנדרטה (מסיבות שאני מסבירה בספר). ידועים ביותר הם ביקוריהם של וילי ברנדט, שכרע בשנות ה-70 ברך לפני האנדרטה וביקש סליחה מהעם היהודי, דבר שעורר הרבה תגובות מסוגים שונים (אבל בעיקר אנטישמיות), וביקורו של האפיפיור. 3. ולגבי האדריכלות של השכונה, הנה קטע מהספר: עוד בשלהי שנות הארבעים ראתה הנהלת "המשרד לשיקום הבירה" (BOŚ), שמתכנניו נמנו עם חוגי השמאל בפולין שלאחר המלחמה, בתכנונו של רובע מורנוב במתחם גטו ורשה הזדמנות ליישום תכניות בניין אוונגרדיות לשיקום רדיקלי של ורשה ברוח הפונקציונליזם ובתפישה התואמת את הפתרונות לדיור ציבורי, שפותחו בפולין עוד לפני המלחמה. "בשום אופן", צוטט הנשיא הקומוניסטי של פולין כמי שאמר ב-1949, "לא יהיה האזור תזכורת לבתי המגורים הצפופים והעמוסים של העבר. בניינים מופרדים זה מזה ביֶרֶק יבטיחו תנאי מגורים שקטים והיגייניים לתושביהם" (Bierut: 1949, 201). תכנית הרובע שהתווה האדריכל בוגדן לאכרט (Lachert) התייחסה באופן ישיר הן למצבו הפיזי של מתחם הגטו והן לממד הסימבולי שלו. אזור המגורים החדש במורנוב תוכנן כדוגמה לבנייה סוציאליסטית מודרנית וכמונומנט מרחבי המנציח את הגטו כאתר יחיד במינו. לאכרט החליט לבנות את רובע מורנוב על הריסות הגטו ולכסות את המתחם כולו בטראסות מוגבהות. הצורות שיצר הבינוי, הנראות כיום כטופוגרפיה טבעית, הן למעשה ערימות של הריסות בניין שכוסו באדמה ועליהן נבנו בתי דירות מבלוקים עשויים תערובת של פסולת בניין ובטון. חצץ כבסיס היסודות והריסות בניין, שנופצו ועורבבו בבטון, כחומר בנייה בסיסי מגלמים את הרעיון של עיר הבנויה מחורבות, שנולדה כמו עוף החול מן האפר.
עבודות הבניין החלו בשנת 1949 בציר מזרח-מערב. אולם בד בבד עם התמורות הפוליטיות גברה השפעתו של הריאליזם הסוציאליסטי, ותכניתו של לאכרט זכתה לקיתונות של ביקורת בשל ערכיה הסימבוליים. ובנוסף על כך נשמעו תלונות על המונוטוניות והקדרות של חזיתות הבטון של בתי הדירות שתכנן. מחאת התושבים, שלא רצו להתגורר בסביבה כה קודרת, גרמה לכך שבאביב 1951 החלו לכסות את בנייני הרובע בשכבות של טיח. דגמי עיטור שונים צוירו על הטיח ועיטורים דקורטיביים נוספים הוצמדו לכרכובי הבניינים. תוספות אלה חיבלו בכוונתו המקורית של המתכנן עד שלא נותר ממנה זכר. המשמעות הסימבולית של הרובע נשכחה עד מהרה וההריסות שעדיין נותרו בשטח בשנות השישים חדלו להתקיים כשריד לעבר והיו למכשול Leociak: 2002,) (5-21. במהלך הבנייה-מחדש, כותב קונסטנטי גבארט, כל מה שנותר מוורשה היהודית יושר ושינה את צורתו. האומשלגפלאץ, ששרד את המלחמה, היה למחסן למשאיות, בית החולים הסמוך היה לבית ספר ובמטה הס.ס. לשעבר שוכנה אחת ממחלקות אוניברסיטת ורשה. שרידים אחרים של הגטו נעלמו באופן הדרגתי, משום שתהליך השיקום העירוני לא לקח בחשבון את הצורך לשמר אתרים שלא קודשו באופן רשמי, ועד לחנוכת "דרך הזיכרון" בשנת 1988 לא נעשה כל מאמץ להנציחם או אפילו לציין את תפקידיהם בתקופת המלחמה. רק שמותיהם החדשים של הרחובות רמזו על הקשר של האזור לעברו (Gebert: 1994, 121-129).
יש בחורה פולנייה שכותבת בימים אלה דוקטורט על ההיסטוריה של האדריכלות של הרובע. זה סיפור מרתק.
אני מקווה שתקבל את ההערות כפי שהן נכתבו, רק כדי להרחיב את הידע
בתיה
תודה בתיה על התגובה המפורטת. תקנתי את יצחק-נתן.
זה רחוב זמנהוף ולא זמנהופה. בשפות סלביות שמות מקבלים תוספות בסיום לפי מקומם התחבירי במשפט. משהו כמו "של זמנהוף" "את זמנהוף" "לזמנהוף" וכד'
שלום רב,
ידוע לי שמתקיימות השתלמויות במוזיאון לתולדות יהודי פולין בורשה בעברית
למי אפשר לפנות בכדי להרשם להשתלמות זו?
בברכה
אביבי-פרץ אורלי o_avivi1@walla.com
באתר של המוזיאון