סיבוב מחוץ לבית קרפ באשדות יעקב איחוד

"בית קרפ" – בית התרבות בקיבוץ אשדות יעקב איחוד שבעמק הירדן, נחנך לראשונה ב-1953 בתכנונו של אדריכל אריך ראש. לא להתבלבל: לפני שבועיים פרסמתי כאן רשימה על בית התרבות של קיבוץ אשדות יעקב מאוחד אותו תכנן חנן הברון, ומצוי כמה מאות מטרים מכאן.

הבניין גדול באופן משמעותי ביחס לקיבוץ בו הוא שוכן. לכן אין פלא שכמו רבים מבתי התרבות (ובהם בית התרבות של הקיבוץ השכן) גם הוא עומד חסר שימוש. המבנה ניצב בכניסה לקיבוץ, כך שקשה מאד לפספס אותו. למעשה, הבניין הזה מייצג את הרצון לחזק דווקא קהילות קטנות בפריפריה וביישובי הספר (וכאן היתה תקופה שכל שני וחמישי גילו מוקש או ירו על תושבים), ולכן לא חסכו בהשקעה. היום מינהל התכנון במשרד הפנים עושה הכל כדי לחנוק את הפריפריה ולקבע אותה כחצר אחורית.

למרות שהבניין הזה כבר כמעט ולא מתפקד ולכן במובן מסויים הוא כישלון, ראוי ללמוד מהערכים שעמדו בבסיסו והם: (1) חיזוק יישובי הספר (2) חיזוק הקהילה המקומית (3) חיזוק התרבות המקומית.

.

בית קרפ

.

אשדות יעקב איחוד

.

(1) הביקור

באשדות יעקב איחוד ראיתי שני אתרים שמשכו את תשומת ליבי. הראשון הוא כמובן "בית קרפ" הענק, שניצב ממש בכניסה לקיבוץ ולא ניתן להתעלם ממנו. השני הוא גן זיכרון ששוכן ממש מולו ועל כך ברשימה הבאה. ציור הקיר שמעטר את החזית נוצר אמנם לפני 55 שנה אך איכות העבודה הותירה אותו במצב מצוין וכל חובב אמנות ותרבות ישמח להיתקל בו. הבניין סגור כך שלא יכול הייתי לבקר בפנים אלא רק להתרשם מהבניין בחוץ. הבניינים האלה תמיד נראים אותו הדבר כך שלא הפסדתי הרבה בלראות אולם גדול חשוך וריק. אבל אני מקווה שבהזדמנות הבאה שאעבור בסביבה אשלים את החסר וגם אבקר בחדר האוכל של הקיבוץ.

אשה עם שלושה כלבים חלפה על פני הבית ולא התייחסה למבקר הזר, אך מייד לאחריה הגיעה גברת על אופניים שביקשה לדעת למעשיי, וגם היא המשיכה לדרכה.

הציור הוא ענק ולא מאפשר כמעט לקרוא אותו מקרוב. ולכן הבניין הזה הוא בעיקר מעוצב לאלה הבאים לקיבוץ, ולאו דוקא לבניין עצמו. הציור שנוסף לחזית (ולא תוכנן במקור) הוא למעשה מודעת פרסומת גדולה המציגה בפני הצופה את התדמית שראשי המקום ביקשו לעצב: קהילה של אנשי עבודה, אנשי משפחה ואנשי תרבות.

מכאן המשכתי לגן הזיכרון.

.

תשריט צבעוני מקורי מתחילת שנות ה-50 (מקור: קיבוץ אשדות יעקב איחוד)

.

פרספקטיבה של בית קרפ מתוך התשריט שלמעלה (מקור: קיבוץ אשדות יעקב איחוד)

.

תכנית המבנה (מקור: קיבוץ אשדות יעקב איחוד)

.

(2) הבניין

"בית קרפ" קרוי על שמו של חבר ומייסד הקיבוץ זאב קרפ שנפטר ב-1956. הוא נבנה במספר שלבים: השלב הראשון והמקודם הושלם ב-1953 ולאחר 3 שנים נבנה שלב ב'. ב-1959 הושלם ציור הקיר שנוסף על קיר החזית הראשית. ב-1970 עבר הבניין פיתוח נוסף ושכלול.

מדובר בקופסה גדולה ואטומה, המרוחק בכ-30 מטרים מהכביש המרכזי בקיבוץ, ובין השניים מדשאה מטופחת שיוצרת רחבת התכנסות פתוחה שנוחה לשעות אחר הצהריים והערב, כשהשמש והחום אינם מפריעים יותר מידי. כדי לרכך את הגוש הגדול, דאג האדריכל למקם את מגדל הבמה הגבוה והגדול בחזית המרוחקת מהכביש ואת אגף הכניסה והאינטימי יותר (ולכם גם קטן יותר) למקם סמוך לכביש. לאגף הכניסה שנמוך משאר חלקי הבניין יצר האדריכל חזית כפולה בצורת קשת ובכך כינס וניכס את המדשאה הגדולה שבחזית לבניין. מחווה זו גם מעניקה את הפלסטיות של בית התרבות הפשוט, ויש בה מן הניצנים שהתפתחו לאחר מכן בחזיתות בניינים שהן לכשעצמן יצירות פיסוליות מעולות כמו בית המשפט בתל אביב, מלון הילטון ובית ההבראה מבטחים.

בתכנית המקורית שקבלתי ממשה אריאלי שמצא בארכיון הקיבוץ, החזית לא כללה את הציור שנוסף לה מאוחר יותר, אלא חלוקה מודולרית למשבצות. חלוקה זו ממשיכה את ניסיונו של האדריכל לרכך את המסה הגדולה ביחס לקנה המידה האנושי ולמבנים הקטנים בקיבוץ. בציור הקיר נשמרה החלוקה והציור השתלב בה.

אם בחזית הצפונית והמערבית משיק הבניין למדשאה, הרי שהחזית הדרומית והמזרחית משיקות למגרשי ספורט (טניס וכדורסל). יש כאן שילוב של מרכז תרבות וספורט שכיום בעידן הטלויזיה, איבד הבניין ממשמעותו ורק הודות לציור הענק יש לו תפקיד מסוים בזיכרון המקומי אך לא יותר מזה. מה עושים עם כל בתי התרבות הגדולים האלה? השאלה לא פשוטה. נהניתי לראות לפני כמה ימים בכפר יהושע, שאת בית התרבות הגדול שלהם (800 מקומות ישיבה) הפכו לבית ספר לקרקסנות וחוץ מחוגים יש גם מופעי קרקס.

.

(3) אריק קורן

קורן נולד ב-1931 בבלארוס שהיתה אז בשטח פולין ובגיל 5 עלה עם הוריו לארץ ישראל והמשפחה התיישבה בקיבוץ אשדות יעקב שהוקם שלוש שנים קודם לכן. כאן גם נולד אחיו הצעיר – יוחאי, שנפל בגיל 27 ביום הראשון של מלחמת ששת הימים והותיר אחריו אשה ושני ילדים.

קורן שהיה בעת העבודה על ציור הקיר בבית קרפ בשנות העשרים לחייו, כבר הספיק ללמוד וליצור לא מעט עד אותה עת. "אני ציירתי מהיום שנולדתי" הוא מספר. בנעוריו (כנראה ב-1941) למד אצל יחזקאל שטרייכמן, לימים חתן פרס ישראל לציור, שהתגורר בקיבוץ אשדות יעקב. הכשרה נוספת קיבל מאמנים ישראלים נוספים ובהם אליהו בילס (שגם אצר את תערוכתו הראשונה ב-1957 בגלריה צ'מרינסקי בתל אביב), מרסל ינקו, פרלי פלציג ודב פייגין והפך בעצמו למורה במוסדות שונים. ב"בית הצנחן" שבקיבוץ מעגן יצר עבודת קיר לזכר הצנחנים שנפלו במלחמות ואת הכשרתו כאמן ציורי קיר רכש הודות למלגה מיוחדת שקיבל מקרן אמריקה-ישראל, באקדמיה לאמנויות של ונציה.

ב-1963 השלים את יצירתו המוכרת ביותר: עיטורי הפתחים במגדל השעון ביפו. במקור תכנן קורן חלונות ויטראז' המתארים את תולדות העיר יפו והמיתולוגיות הקשורות בה. בעקבות צמצום התקציב לפרויקט החליפה את הזכוכית שתוכננה עבודת מתכת שבוצעה במסגריה של אשדות יעקב. עבודות קיר נוספות שלו פזורים בכל רחבי הארץ כשכמה מהן מרוכזות בבנייניה המקוריים שלמכללת אוהלו שעל שפת הכנרת. בשנות ה-60 עזב את הקיבוץ והיום הוא מתגורר בכפר סבא. עד עכשיו לא היה על קורן מידע זמין ברשת, אבל בעקבות הרשימה דאגתי גם לערך חדש עליו בויקיפדיה. קורן נפטר ב-2017.

.

נותרו לי כמה שאלות פתוחות אז ב-2013 הרמתי טלפון לאריק קורן ושוחחתי אתו על העבודה:

ש: כיצד קבלת תקציב וזמן לעבוד על ציור הקיר?

ת: הייתי מאד מקובל בקיבוץ ומפורסם בתחום אז הסכימו לתת לי.

ש: כמה זמן עבדת על היצירה?

ת: הכנתי הרבה סקיצות וכל התהליך לקח לי שנתיים. את הסקיצות אישרו החברים והן תיארו הווי של הקיבוץ, האווירה של החיים המשותפים, תמונות מחיי הקיבוץ במבט של השנים ההן שהיה מבט קצת הרואי על כל דבר, קצת רומנטי. עבדתי אז בבריכות הדגים וזה נתן השראה כי זה מאד ציורי. על הקיר עצמו עבדתי כשנה עם הפסקות כי חם מאד באזור של אשדות יעקב.

ש: על ביצוע העבודה עבדת לבד?

ת: היתה לי עזרה. בנינו פיגומים גדולים והיתה עזרה של אנשים שהתחלפו כי נדרשה הרבה עבודה פיסית ולא יכולתי לבצע אותה לבד.

ש: איך היה תהליך העבודה?

ת: לקחתי את הסקיצה והגדלתי אותה לנייר ענק בקנה מידה של אחד לאחד עם הקיר. כל יום חתכתי מהגיליון הענק חתיכה של מטר על מטר עליה רציתי לעבוד באותו היום. ואז בשיטה כמו של פרסקו שמתי שכבות צבעוניות של טיח על הקיר, על השכבה הנחתי את הנייר שחתכתי ולחצתי עם סכין דרך הנייר על הטיח וקילפתי את השכבות עד שהגעתי לשכבת הטיח הצבעוני שרציתי. סדר שכבות הטיח מתחיל בצבעים הכהים ונגמר בבהירים, כך הנחתי 4 שכבות: שחור, טרה קוטה, אפור ולבן. בגלל החום באזור הטיח מתייבש מאד מהר ולכן ניתן לבצע רק קטע אחד כל פעם. לכן גם הזמן בו בוצעה העבודה התארך.

.

שלושה כלבים ואשה בחולצה כחולה בחזית הבניין

.

(4) תכניות לעתיד

כיום בשטח שמתחת ליציע פועל מועדון גדול שמשמש את הקיבוץ. אך לפי התכנית, מתכוננים בקיבוץ להשמיש חזרה את הבניין ולשנות את ייעודו המקורי. במקום אולם מופעים והתכנסות, מעוניינים באשדות יעקב להמשיך ולפתח את ענף התיירות. לקיבוץ קיימים כבר חדרי אירוח, אך רוצים עכשיו לשדרג את התנאים לאורחים ולפתח את השירותים המוצעים.

במקום לבנות בניין חדש מעדיפים כאן לעשות שימוש בבניין ההיסטורי מבלי לפגוע בו. זו החלטה מבורכת שתחזיר את החיים לבניין הוותיק. פנים הבניין יעבור חלוקה חדשה ויוקמו בו משרדים ושירותים, אולמות הרצאה, ספא, חדר אוכל לאורחים ושטחי אחסון  יחד עם ברכת השיחה ומגרשי הספורט הסמוכים יהפוך המקום למוקד מרכזי באזור.

(5) תודות

לסיום, אני רוצה להודות לאריק קורן על השיחה אתו בדקה ה-99. קורן נפטר באוקטובר 2017. למשה אריאלי, חבר קיבוץ אשדות יעקב איחוד, על הרצון והמאמץ שהשקיע כדי לסייע בהכנת הרשימה. אריאלי נפטר ב-2016. ועוד משהו: במשך שנים חשבתי שאת הבניין תכנן זאב רכטר, אלא שבדיקה של תכניות הבניין שאותן מסר לי שאול ינאי, מגלה כי על כולן ללא יוצא מן הכלל חתום אריך ראש, אדריכל המחלקה לתכנון של תנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים.

.

מראה כללי של ציור הקיר

.

דייגים עם רשתות דגים בברכות הדגים שהיו ענף מרכזי בקיבוץ והיום כבר אינן קיימות

.

2 דייגים ו-4 דגים

.

דג

.

סצנות מהווי הקיבוץ המדומיין: עץ, הורים וילד, אדם בודד יושב, זוג

.

החתימה בפינת החזית

.

לבנין שתי כניסות מכל צד

.

הכניסה השניה

.

חמש מדרגות מעלות את המבקרים ממפלס חיי היום יום אל חיי התרבות והקהילה. מול בית התרבות מצוי גן הזיכרון וגם בו עולים מעט (על כך ברשימה הבאה)

.

מדף בטון דק בולט מקו החזית ונועד לא רק להצללה (שלא באמת יש בה צורך כאן) אלא להדגשת הכניסה

.

שלט: ב-1970 עבר הבניין שיפוץ ושכלול

.

בכניסה המערבית מונח ציור נוסף ומשמאל לו עבודת מתכת שגם היא מעשה ידי האמן אריק קורן

.

עבודת המתכת המרכיבה את הדלת

.

חזית דרומית של מגדל הבמה הענק ומאחוריה מגרשי ספורט

.

הפתח הגדול בחזית הדרומית מאפשר גם הכנסת תפאורות וציוד וגם מאפשר לתפקד כבמה פתוחה

.

האולם מבפנים נטוש

.

הבמה היא תוספת מאוחרת בגודל של מגרש כדורסל

.

לא לעשן

.

חלון אחורי

.

משה אריאלי מסביר על הבניין:

.

.