קיבוץ נען (בין רחובות לכביש 6) עשיר באדריכלות שיצרו חשובי האדריכלים בישראל. מאז הקמתו ב-1930 ועד תחילת שנות השמונים, השכילו כאן להשקיע ולהזמין אדריכלים כמו שמואל מסט'צקין, שלמה גלעד, חנן הברון וגדעון שריג שיתכננו את מבני הציבור המרכזיים בקיבוץ.
אחרי שהתעכבתי ברשימה הקודמת על אולם הספורט, הפעם אציג את פינת הזיכרון, בית גלילי החצי נטוש ואת חדר האוכל – גרעין היישוב הפיסי והאידאולוגי.
.
דווקא זו החזית הצדדית של חדר האוכל והפחות מרשימה, אך ניתן ללמוד ממנה על חלוקת מסות, פתחים ותנועה
.
שאול (כרגיל) היה לחוץ לחזור חזרה לביתו ולכן מיהרנו, אבל לא הקשבתי לו כשבחרתי להתעכב בחדר האוכל ולשוחח ארוכות עם עמוס שיפריס. בעברו שימש שיפריס כמזכיר הקיבוץ (בין השנים 1992-1995), השלים תואר שלישי בהיסטוריה ולימודי ארץ ישראל באוניברסיטה העברית והספיק לפרסם שני ספרים: אחד על חבר קיבוץ נען – ישראל גלילי וספר שני על קיבוץ נען עצמו. בשיפריס נתקלתי במקרה. בזמן שאנחנו נכנסו לחדר האוכל והתחלנו לצלם ולהתפעל בקול, ניגש אלינו אחד מחברי הקיבוץ ששמח לגלות שמישהו מתעניין בבניין והוא זה שסיפר לנו שתוך כמה דקות יצטרף לצוות העובדים, חבר קיבוץ אחר שחקר רבות את קורות נען. בשונה מקיבוצים אחרים, כאן לא הסכימו לוותר, ולמרות ההפרטה חדר האוכל עדיין פעיל.
אחרי השיחה עם שיפריס, מצאתי בספריה באוניברסיטה את הספר "נען, ארבעים שנה" שיצא ב-1970 על ידי הקיבוץ בעריכת יוסקה רבינוביץ ואורי כוכבא, כך שקבלתי תמונה ראשונית טובה על המקום.
מבנה חדר האוכל הראשון היה בצריף. גרעין נען הביא אותו מגבעת ברנר ואחרי שנה פורק הצריף ובמקומו הוקם צריף גדול יותר. חבר הקיבוץ משה ברסלבסקי תאר את הצריף השני ב-1934: "[…] גגו מקורה פחים, ללא תקרה וכתליו בפנים לא מצופים ולא מסויידים. דמותו צרה וארוכה ושני טורים של שולחנות לכל אורכו משאירים רק שביל צר למעבר".
ב-1938 נחנך חדר האוכל השלישי שהיה כבר מבנה מתוכנן היטב. תכנן אותו חבר גרעין נען לשעבר – האדריכל בוגר הבאוהאוס שמואל מסט'צקין, שתכנן את שני מבני הציבור החשובים האחרים בקיבוץ, אך על כך ברשימה הבאה. מדובר היה במבנה ייחודי בנוף חדרי האוכל הקיבוציים, שהתאפיין בגג שהורכב משלושה קמרונות גדולים שבלטו למרחק. הקיבוץ גדל וגדל וכבר ב-1959 החלו להישמע קולות על הצורך בהרחבת חדר האוכל שיוכל לענות על צרכי הקיבוץ הגדל. ב-1963 הוחלט כי חדר האוכל הקיים לא יורחב, אלא ייבנה מבנה חדש. בספר "קיבוץ נען – ביוגרפיה של מקום" (הוצאת קיבוץ נען, 2010) מגלה עמוס שיפריס כי מסטצ'קין הוזמן להציג הצעה לחדר אוכל חדש, אך הצעתו נדחתה על ידי החברים. במקומו הוזמן האדריכל החיפאי שלמה גלעד שבתחילת שנות ה-60 תכנן חדרי אוכל רבים בקיבוצים: כברי, הזורע, רמת השופט ועוד ועוד. כמו כן תכנן בחיפה את שכונת יזרעליה, מגדל אשכול באוניברסיטת חיפה ואת אולם התרבות קמרון בבית שאן (שתוכנן כבונקר תת-קרקעי לכל דבר).
ב-1966 הונחו היסודות לבניין החדש ובתאריך 14.12.67 נחנך חדר האוכל הרביעי. השנה בחנוכה יציינו (אולי) בנען 45 שנה למאורע. בחנוכת המבנה ציינו ראשי נען כי חדר האוכל הוא "הבית המשותף, האוצר בין קירותיו חום של בית ומלכד את משפחתנו הקיבוצית מסביב לשולחן הלחם, ההידברות ואחוות-אחים". דברים אלה מופיעים על מגילה התלויה בכניסה לחדר האוכל. באותה מגילה ישנה גם התייחסות לניצחון מלחמת ששת הימים שהתרחש חודשים ספורים קודם לכן: "היום הזה אנו חונכים את ביתנו, חודשים מספר מאז נזעקנו אל המערכה על קיומנו ובדם בנינו ואחינו קנינו לנו מחדש את קוממיותנו. במערכת ששת הימים איחדנו את בירת ישראל החצויה – ירושלים הנצחית, השלמה והאחת. העתקנו את גבולותינו אל הירדן, הסואץ ובואכה רמת הגולן. ועינינו הרואות".
המבנה לא השתנה עד היום: שני אולמות אכילה בשטח של 682 מ"ר היכולים להכיל 400 סועדים בו זמנית. במפלס העליון לבד מחדרי אכילה ואולם מבואה הוקם גם המטבח. שירותים, תיבות דואר ומעבר תת-קרקעי מוקמו במפלס התחתון. חדר האוכל החדש הוקם בצמוד לחדר האוכל הישן ועם השלמתו, נהרס המבנה הישן ופינה את מקומו לטובת מקלט תת-קרקעי שעליו הוקמה רחבה מרוצפת בחזית המבנה החדש. עמוס שיפריס סיפר לי כי קודם לתכנון המבנה, היה מאבק ("קרב" כלשונו של שיפריס) בין חברי הקיבוץ אם תהיה הגשה עצמית או לא, ולבסוף גבר קולם של אלה שהתנגדו להגשה עצמית וכך הוא תוכנן. לאחר שנתיים, התגלה כי חדר האוכל לא יכול לתפקד באופן הזה ונערך שינוי להגשה עצמית. לאחר שגלעד ניפטר, סייעתי בפינוי משרדו, ועל כך רשימה כאן.
השינוי היחיד שניתן למצוא וגם משמעותי, הוא הקמתו של מבנה מועדון הצמוד לבניין חדר האוכל. המבנה שנחנך ב-1984, תוכנן גם הוא על ידי אדריכל חדר האוכל שלמה גלעד.
חומר הבנייה והגמר העיקרי במבנה נבחר באופן טבעי כרוח התקופה: בטון חשוף ואפור. הבטון משקף ערכים של צניעות, פשטות וכנות. רוח החלוציות, העקשנות והאמת. כל אחד משני האולמות פונה לכיוון אחר, והמשותף להם הוא קיר מסך זכוכית גדול המכוון את מבט הסועדים לרחבה בחזית או המדשאה המרכזית. בשתי החזיתות המאונכות לחזית קיר המסך, ישנו חלון סרט ארוך בגובה ראשי הסועדים. סדרת חלונות נוספת, מלווה את המפגש של דופן האולם עם הגג, ומחולקת באמצעות קורות הבטון הנושאות את הגג.
היום חדר האוכל מגיש ארוחות צהרים מידי יום וכן בערבי שבת וחג. בראש השנה האחרון הגיעו כ-1,000 סועדים ולצורך כך הוצאו שולחנות גם אל הרחבה החיצונית. מידי חודש גוררים את השולחנות והכיסאות לשולי האולם הגדול, ובמקום מתקיימים ריקודי עם. אחת לשנה בט"ו בשבט מתאספים כ-500 איש ואישה לערב ניגונים משיריו של חבר הקיבוץ המלחין דוד זהבי (שהלחין שירים כמו "החליל", "המנון הפלמ"ח", "אני נושא עימי את צער השתיקה" ו"מלאו אסמינו בר"). אחד מאותם ערבי שירה, צולם לטלויזיה הישראלית לפני עשרות שנים על הדשא ליד חדר האוכל בהנחית אליהו הכהן וניתן לצפות בו כאן.
כריכת הספר "נען, ארבעים שנה" בהוצאת קיבוץ נען משנת 1970 (צילום: אסא רוסק)
.
למה קרויה התנועה שהקימה את נען "הנוער העובד"?
עמוס שיפריס כותב בספרו "קיבוץ נען – ביוגרפיה של מקום" (הוצאת קיבוץ נען, 2010) כי יסודות התנועה טמונים בקבוצת נערים בתל אביב, שנאלצה ב-1924 לעזוב את בית הספר ולסייע בפרנסת משפחותיהם, לכן נקראה בפשטות: "הנוער העובד". בסוכות אותה שנה (17.9, י"ט תשרי) ייסדו את "הסתדרות הנוער העובד". בין אותם נערים היו גם אלה שהקימו את הקיבוץ וכן שמואל מסטצ'קין – לימים אדריכל חשוב שבחר לבסוף שלא להצטרף לקיבוץ אלא להתגורר בתל אביב.
.
גרעין הקיבוץ בשנת 1929 קודם לעלייתו לקרקע (מקור: "נען, ארבעים שנה")
.
חזית חדר האוכל בתצלום מ-1970 (מקור: "נען, ארבעים שנה")
.
בשעת ארוחה (מקור: "נען, ארבעים שנה")
.
הכיתוב של התמונה בספר: "ארבעים שנה, מידי מוצאי שבת, כלחם חוק האספה הכללית, מיפגש תמיד של עניינים, צרכים, דעות ואפשרויות" (מקור: "נען, ארבעים שנה").
.
האספה הכללית (מקור: "נען, ארבעים שנה")
.
את המכונית החנה שאול בצמוד לבית הקברות הישן ולאחר מכן חצינו את בתי הקיבוץ עד לגרעין. לפני שהגענו לחדר האוכל, מצאנו את המצבה הענקית הזו שמצופה באבן נסורה. את אבן הפינה ל"בית גלילי" – אולם המופעים של הקיבוץ, הניחו ב-1988 בנוכחות יצחק רבין. הקיבוץ ניתקל בקשיי מימון והבנייה התבצעה בעצלתיים עד שהופסקה. כיום האולם לא גמור ורק באולם המבואה משתמשים. יש גם חדר זיכרון לישראל גלילי.
עמוס שיפריס מספר בספרו כי לצורך הקמת המבנה הוקמה ב-1986, לאחר מותו של ישראל גלילי, וועדה ברשות יצחק בן-אהרון שתנהל את הקמת המבנה שיועד להכיל אולם מופעים ל-750 איש, חדר זיכרון לגלילי ואולפן מוסיקה ואולם מחול. אבן הפינה התרחשה שנתיים לאחר מכן ורק בשנת 2000 נחנך חדר המוסיקה. אולם המופעים עדיין לא גמור, אך הנושא בטיפול וישנה כוונה להשלים את הפרויקט.
בינתיים, נראה כי לנען אין הרבה מזל עם אולמות מופעים. חוץ מבית גלילי הריק, ישנו תאטרון פתוח נוסף גדול ויפה שניצב נטוש כמו מצבה בשולי הקיבוץ – אבל על כך ברשימה הבאה.
.
"בית גלילי"
.
בית גלילי הלא גמור ניצב במרכז הקיבוץ
.
פתח היציאה מהאולם פרוץ ודרכו ניתן לראות את האולם שנותר במצב שלד
.
אולם המבואה של המבנה הושלם ומשמש את הקיבוץ
.
חצי מצבה
.
הדיונים הראשונים בנען על הקמת "גן הזיכרון" החלו ב-1976 ובמהלכם הוחלט כי יוקם מתחם שיכלול גינת משחק לילדים, מוקד הנצחה פיסולי ותאטרון פתוח שימוקמו שלושתם בצמוד לחדר האוכל. ההנצחה כאן היא לבני נען שנפלו במערכות ישראל ובבריגדה היהודית במלחמת העולם השניה. לעיצוב מוקד ההנצחה הפיסולי פנו לבכיר אדריכלי הנוף באותה עת – גדעון שריג שיצר מבנה פתוח-סגור דמוי מבצר המאפשר שהייה אינטימית ושקטה במרכז הקיבוץ. האתר נחנך ב-1981 והושלם סופית שנה לאחר מכן. שריג מוכר כמי שתכנן בין השאר את פארק הירקון וחידוש שדרות רוטשילד בתל אביב, ולאחרונה גם את פארק נחל באר שבע ואת טיילת אשדוד.
בין הנופלים המצוינים על לוח הזיכרון מוזכר גם יצחק גלילי, בן דודו של ישראל גלילי שהיה גם הוא חבר נען, ונהרג ב-1968 בפעולת כראמה שבירדן. על גבורתו זכה בעיטור המופת.
.
מול בית גלילי ניצבת פינת זיכרון שעיצב אדריכל הנוף גדעון שריג
.
גן אינטימי בין חומות אבן וצמחיה
.
בסמוך תיאטרון פתוח ומאחוריו מציץ (משמאל) מבנה חדר האוכל
.
המגלשה הייחודית שנמצאת רגע לפני שמגיעים לחדר האוכל, הוקמה על ידי חבר הקיבוץ חנוך רז לילדי נען ב-1970, במסגרת אירועי שנת ה-40 לנען. לפני שנה, "לכבוד" שנת ה-80, הגיע איזה יועץ בטיחות וקבע שהמתקן מסוכן ומאז הוא מגודר ואינו בשימוש.
.
רגע לפני חדר האוכל מגלשה גדולה ויצירתית. היום מוקפת גדר ושלט מכריז כי המקום מסוכן
.
המגלשה
.
הכניסה הראשית למבנה חדר האוכל מתוך רחבה גדולה שבעבר עמד עליה מבנה חדר האוכל הישן
.
בכניסה לחדר האוכל
.
מגילת חנוכת הבית תלויה בכניסה
.
האולם הגדול בחדר האוכל מתכונן לארוחת ערב שבת
.
מבריקים את הרצפה
.
גם באולם הקטן קיר מסך פונה לרחבה שבחזית חדר הבניין ובדופן השניה חלון סרט בגובה ראשי הסועדים. סדרת חלונות נוספת נמצאת במפגש בין הקיר לגג ומחולקת באמצעות הקורות הנושאים את הגג
.
שאול מתרשם מחזית הזכוכית הפונה למדשאה המרכזית
.
על מחיצה בין אולם האכילה ואולם הכניסה תלויה תמונה היסטורית של צריף חדר האוכל עליו כתב חבר הקיבוץ וההיסטוריון משה ברסלבסקי בעלון הקיבוץ ב-1934: "רישרוש כפות, נקישת צלחות, קולות צחוק ורחש-דברים ושירה. חברים מתחככים במעבר הצר שבין השולחנות, נפגשים בעמידה, עוברים ושבים בצפיפות ורבה ההמיה וגדול הרעש".
.
כלים לשטיפה
.
כמו בחדר האוכל בכברי, גם כאן חילק האדריכל את המבנה לשתי קומות עם ציר תנועה שחוצה את המבנה בתחתיתו.
.
במפלס התחתון של בניין חדר האוכל, לבד מחדרי שירותים יש גם את תיבות הדואר של כל תושבי הקיבוץ וכן מעברים להולכי רגל, רוכבי אופניים ואפילו רכבים
.
על לוח המודעות גם מידע על זמני התפילות בבית הכנסת הפועל בקיבוץ
.
לוגו הקיבוץ על חולצתו של חבר
.
לרשימה על אולם הספורט בנען בתכנון חנן הברון לחץ כאן
סיבוב בבית ברל ובתאטרון הפתוח
לרשימה על משרדו של שלמה גלעד לחץ כאן
.
חג סוכות שמח!!!
-0-0-0-
חלון אחורי 
תגובות
חדרי האוכל מרתקים אותי (במוזיאון א"י בת"א הייתה תערוכה על חדרי אוכל קיבוציים ואנשים רשמו שם חוויות שונות ומשונות ועכשיו יוצא לאור ספר עם מתכונים מחדרי האוכל.) מעניין איך המבנה מתפקד כאשר המטבח למעלה? חג שמח גם לך ולשאול!
חדר האוכל של נען אופייני בצורתו החיצונית והפנימית להרבה חדרי אוכל דומים בקיבוצים רבים מאתה תקופה: בטונה מכוערת אך פונקציונלית. בית גלילי הוא פשוט בזבוז כספים שמן הסתם הגיעו מהמפלגה וכל מיני תורמים טפשים שחשבו שלכל פוליטרוק שמת צריך מזכרת מבטון. חבל שלא נצלו אותו לשימושים אחרים והמבנה נותר באמת כמו מצבה מוזנחת.
למה מוסד הטוקבקים מוציא מאנשים (שיש להם "את זה") כל-כך הרבה שנאה ובורות? כמעט ואין בקבוצים חדרי-אוכל הדומים זה לזה. הם אמנם תוכננו למטרה זהה, אבל היו גם "לבו של הקבוץ" ולכן , היו פונקציונליים ויפים, ברוח הזמן ההוא.
אשר לגלילי, שאכן היה אדם שנוי במחלוקת, (כך כותבים כאשר נמנעים מלהיות בוטים), אבל פונקציונר, הוא לא היה.
יובל
ההפתעה הגדולה של נען היא מבנה מעבדות בס שעדין עומד ומתפקד אתה מוזמן לבוא ולהתרשם בברכה עפרה גוטמן וידן
שנים מאותה קבוצה ראשונית שהקימה את קיבוץ נען היו הסבים שלי – צבי גבישי וישראל גלילי. אני בקושי זכיתי לחוות אהבת סב, האחד מת עוד שאבי היה ילד- צבי גבישי כשנפל בתעונת עבודה לא הגיונית לתוך קומביין ונמחץ במוות אכזרי ועד היום לא ראיתי אף ציון על כך בתנועה הקבוצית בכלל ובקיבוץ נען בפרט, והשני היה אבא של אמי אביו של יצחק גלילי (נפל אחרי פעולה הירוית במבצע כרמה וקיבל על אות הגבורה מהרמטכ"ל אחרי מותו…על כך), אני קראוי על שמו, סבי קרא לו על שם אביו יצחק גלילי שגם מת בטרם עת, ביום הזיכרון ה20 לבנו יצחק סבי מת מדומני שהיה בן 64 במותו, את סבי כן זכיתי להכיר והכרות זאת השפיעה עלי רבות, סבא ישראל היה בנם של צילה (קוקסו) גלילי ויצחק גלילי, לאחר מות ההוריו סבא ישראל גלילי שהיה איש מעשה (ממייסדי הנוער העובד ופעיל שנים כמוחתר האזור ואיש הקשר עם הערבים) הוציא לפועל את צוואת אמו, לתרום את כל הכסף ממכירת הבית הפרטי שלה ברחובות כתרומה לבתי החולים בנען, הוא עשה כן, ואף גייס את יתרת הסכום ממפעל הפייס להגדיל ולבסס את בתי החולים בנען, היא צילה אמו היתה מאושפזת בבתי חולים זה רק שנים בודדות קודם לכן ובזכות היחס החם שקיבלה החליטה לתרום את כל כספה לנען (במקום להשאיר לי ירושה….) כמובן שהערה בסוגרים לא היתה עם כל כוונה סמויה אלה ציון עובדה, אנשים אילו באמת ראו את טובת הכלל לפני הפרט, לי אין ירושה משום סבא או סבא רבה… אבל אני גם לא צריך… אני ואחי שבזכות הורי שעזבו את הקיבוץ בזמן הנכון לא זקוקים לדבר כולנו הסתדרנו יפה מאוד בחיים, אולם מתפלה אני שכאשר אני בה לבקר בקיבוץ האהוב עלי קיבוץ נען אני לא רואה את שלט התרומה שהיה בכניסה המערבית לבית המרפאה שנים רבות, אני מקווה מאוד שלא מסיבה כלכלית זדוניית סמויה השלט הוסר ולא הוחזר…(ההפרטה שבדרך…), לבודדים שקוראים דברים אילו ביום הזיכרון שעות בודדות לפני יום העצמאות ה67 של המדינה אני מאחל -בברכה יום זיכור עצוב ויום עצמאות שמח, ואם יש משהו מכם שיכול לתקן את האבל שנעשה לצבי גבישי ולצביה גלילי אני מודה לו על כך, בברכה יצחק גבישי בנם של משה גבישי ותמר גלילי.