סיבוב בשיכוני זולוטוב באשקלון והמלצה לתערוכה

כבר עבר יותר מחודש מאז שהדרמתי לסיבוב במרכזים עירוניים של עיירות הפיתוח בצפון-מערב הנגב, אבל אני חושב שבכל זאת כדאי להעלות את הרשימה הזו המפנה זרקור לפרויקט נשכח של אחד מגדולי האדריכלים היצירתיים והכשרוניים שפעלו כאן בישראל במחצית השניה של המאה העשרים: האדריכל נחום זולוטוב.

לא רק על שם האדריכל אברהם יסקי נקרא אתר מגורים בשם "שיכוני יסקי" (בקרית גת), גם על שמו של זולוטוב נקרא מתחם השיכונים שתכנן בשנת 1957 באשקלון "שיכוני זולוטוב". המשותף לשני הפרויקטים הוא ששניהם ניסו לקחת את טיפוס שיכון הרכבת ולשפר אותו באמצעות העמדה יצירתית בשטח. זולוטוב הגדיל וניצל את הטופוגרפיה ובכך יצר מתחם רב גוני, בו גם ביקש להשלים את המתחם במגדל מגורים שלא נבנה בסופו של דבר ובמרכז מסחר שכונתי שהוקם ופועל עד היום ומשרת את בני המקום והסביבה.

בשורה התחתונה גם שיכוני יסקי וגם שיכוני זולוטוב מצויים במצב פיסי ירוד. שיכוני יסקי פונו מיושביהם בשל התפוררותם המתקדמת ושיכוני זולוטוב אמנם לא מתפוררים אך יושביהם שהזניחו את משכנם במשך עשרות שנים מתפללים למימושו הבלתי מציאותי של פרויקט "פינוי בינוי" שיגאל אותם מביתם הישן, המוזנח והלא מוערך. ועל כך ברשימה זו.

.

מבנה השיכונים השלישי בו לא ביקרתי ולכן אינו מופיע ברשימה זו (מקור: אוסף אדריכל נחום זולוטוב)

כפולת עמודים מתוך כתב העת שעסק בעבודתו של זולוטוב 02

. 

אשקלון הייתה מחוץ למסלול שלי באותו יום, אבל היות ופריאנקה (אדריכלית הודית שסיימה זה עתה את התואר השני במכון הטכנולוגי מסצו'סטס – MIT) עורכת מחקר על השיכון הציבורי, חשבתי שזה יעניין אותה לראות את השיכון של זולוטוב באשקלון, שהוא קצת יותר יצירתי מהשיכון רכבת הטיפוסי.

להפתעתי פריאנקה לא התרשמה בכלל, וכשהצעתי לה לבקר באחת הדירות זה ממש לא עיניין אותה. טלי טענה אחרי שהיא מותשת, אבל עדיין זה לא תירוץ. אולי אני מתלהב יותר מידי, אולי אני מפספס משהו, אולי…

באמת שהמקום הזה נראה כמו סלאמס, אבל יש פה איכויות שלא ניתן למצוא בכל אותם מגדלי המגורים או הבתים צמודי הקרקע שישראל נשטפת בהם החל משנות התשעים. ראשית הקשר בין האנשים לרחוב, לחצר ולשכנים בשיכונים הרבה יותר חזק ורציף. בלי גדרות, מעלית, מסדרון מנוכר שמשניא את ההמתנה הארוכה למעלית, החניון התת-קרקעי שיוצר מצב שישנם דיירים שלא ראו בחיים שלהם את קומת הקרקע של המגדל בו הם גרים, לא מכירים את השכן בדירה ליד. זה לא רק שהשתנינו והפכנו ליותר אינדיבידואליסטים – אלא זו הארכיטקטורה שעודדה והפכה אותנו לכזה דבר.

זולוטוב העשיר את הקשר בין יחידות המגורים למרחב הסובב אותם באמצעות ניצול הטופוגרפיה ועל אף השמירה על גודלן של היחידות בהתאם לתקן של משרד השיכון באותה העת, הרי שנוצר מגוון רחב של דירות וזה מה שיפה כאן בפרויקט. לחלל המרכזי שבין שני מבני השיכון יש מגוון של קשרים עם המבנים העוטפים אותו ועם השדרה המרכזית של אשקלון המשיקה לאתר.

שדרת החנויות מספקת שירות מקומי ונעים של צרכים בסיסיים שמייד יוצרים חיים גם בשעות היום בהם המקום מרוקן מדיירים (שאמורים להיות בעבודה): מספרה, מרפאות, סוכן ביטוח, מספרה ומניקורסטית. אם היה גם איזה מקום לשש-בש או קפה אז המקום גם היה פועל בשעות הלילה והיו נוצרים כאן חיי לילה שכונתיים ייחודיים.

מה אפשר לעשות עם כזה מקום? אחת מהתשובות ניתן למצוא בפרויקט המתרחש ממש בימים אלה ונקרא "הזדמנות – תושבים מתכננים את עצמם". את הפרויקט אותו מובילה פרופ' טובי פנסטר מהחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב, יחד עם כמה סטודנטים לתארים מתקדמים מהמעבדה שבראשה היא עומדת. הפרויקט ינסה לקחת את אחד ממתחמי המגורים היותר בעייתיים בבת ים (אפילו יותר מזה שכאן באשקלון) ועל ידי מתודולוגיות חדשניות להניע את השינוי בו. הפרויקט מבוצע במסגרת הביאנלה ועל אף שהוא מתפרס על שנה שלימה, חלק ממנו יוצג באירועי הביאנלה בבת ים בסוכות הקרוב. בכל מקרה כדי לפתור כאלה מקומות לא מספיק לצבוע את הקירות, צריך שינוי בחשיבה של הדיירים עצמם, אחרת שום דבר לא יזוז.

בכדי להבין את ערכם של מבני "שיכוני זולוטוב" ראוי למצוא את אותו כתב עת אירופי שהביא כתבה מקיפה על עבודתו של זולוטוב בישראל בפני קוראיו, תוך שהוא מתמקד בפרויקט באשקלון.

שני פרויקטים כבר סקרתי ברשימותי בתכנונו של נחום זולוטוב: השני הוא בית הזיכרון וההנצחה בקיבוץ ניצנים והראשון היה "המבצר" בנאות הכיכר.  זו ההזמדנות להודות לאדריכל נחום זולוטוב על שבאדיבותו וסבלנותו ענה לכל שאלותי והסביר לי לעומקם של דברים מרכיבים שונים שסיקרנו אותי.

ברשימה הזו ישנן תמונות היסטוריות של שלושת המבנים: שני שיכוני הרכבת והמבנה עם המרפסות הקופצות אותו ניתן לראות רק בראש הרשימה ולא בתמונות שצילמתי אני היום, היות ולא ביקרתי בו. משהו צריך להשאיר גם לפעם אחרת.

.

כפולת העמודים הפותחת את הכתבה (משמאל בית ספר שדה עין גדי, מימין מגדל המגורים ברחוב בן יהודה בתל אביב)

.

אדריכל נחום זולוטוב (שנות הששים, מקור: אוסף אדר' נחום זולוטוב)

.

אורטופוטו של האתר המציג את שלושת מבני שיכוני זולוטוב (באדום – המבנה הצפוני / בכחול – המבנה הדרומי / בצהוב – המבנה הנוסף שלא ביקרתי בו ומופיע ברשימה בתצלומים היסטורים בשחור לבן) מקור: אתר עיריית אשקלון

 .

מתוך שיחה עם אדריכל נחום זולוטוב:

נ. ז. : […] את הפרויקט הזמינו ממני במשרד השיכון, ומדובר היה במגורים לאוכלוסיה שלא ידענו מי היא תהיה. במשרד ידענו שמה שנתכנן לא יישאר אחרי הרבה זמן כי התושבים יעשו שינויים ויסגרו מרפסות, אז עשינו קריקטורה של החזית על איך שהבניין יראה תוך שנתיים אחרי שהוא יעבור את כל השינויים האלה. לכן, החלטנו לעשות ניסוי ולתכנן את הבניין כך שלתושבים יהיה קשה לשנות את החזית.

מ. י.: את פטנט "המרפסות הקופצות" שבאו בעקבות תקנה 4 שדאגה שבין מרפסת למרפסת יהיה מרווח של – קומה חוקקו בשנות התשעים.

נ. ז.: כן, אני לא אטען שאני המצאתי את הפטנט הזה, אבל מה שבטוח זה שאני את הניסיון ביצעתי כבר בשנות החמישים. כדי למנוע סגירת מרפסות מה שהיה צריך זה לדאוג שלא תהיה מרפסת מעל למרפסת. מה שעשיתי היה לקחת את תכנית הקומה ולהפוך אותה בקומה הבאה. זה היה אפשרי מאחר ועמוד השידרה של הבית היה חדר המדרגות המשותף וחדרי השירותים הצמודים אליו – כל השאר היה ניתן להפוך כי שני אגפי הדירה משני צידי עמוד השדרה היו בני שטח שווה. כך יצא שבקומה אחת המטבח והסלון עם המרפסת פנו לצד א' וחדרי השינה לצד ב' בעוד בקומה הבאה המטבח והסלון עם המרפסת פנו לצד ב' וחדרי השינה לצד א' [ראו תרשים למטה]. לבניין הזה קראתי "בלגן מאורגן" – שמראש הבניין תוכנן כבלגן כך שלא ניתן יהיה לבלגן אותו יותר ממה שהוא כבר מבולגן.

מ. י.: וזה עבד?

נ. ז.: שנים זה נשאר בדיוק כפי שתכננתי את זה ובאמת הפטנט עבד והאנשים לא ידעו איך לסגור את המרפסות. עשרות שנים לא ביקרתי שם אבל שנה שעברה עשיתי סיור בארץ אחרי הבניינים שתכננתי וראיתי שהאנשים כבר הצליחו לשנות ולסגור וזה לא נראה כבר טוב.

.

תכנית קומה טיפוסית בשיכוני זולוטוב באשקלון: בשני מבני הרכבת הקומה מצויה אחת על גבי השניה בהתאמה בעוד במבנה הניפרד הפך זולוטוב את התכנית בקומה האמצעית מה שיצר את קפיצת המרפסות (מקור: אדריכל נחום זולוטוב)

 .

מ. י.: האם הפרויקט הזה בוצע כפי שהוא תוכנן?

נ. ז.: בפינת המתחם, במפגש הרחובות איפה שיש את שורת החנויות – תכננתי מגדל רב-קומות שנדחה ובסוף לא נבנה.

מ. י.: איזה דירות תכננת בשיכוני זולוטוב?

נ. ז.: הדירות שתכוננו היו קטנות מאד על פי הסטנדרט של משרד השיכון של אותן השנים. בשל הבדלי גובה במגרש תכננתי קומה מפולשת שמכיוון הרחוב בצד צפון יש אליה גישה ישירה ומתחתיה יש בחלק של הבניין קומת מגורים עם גישה לחצר וחניון.

מ. י.: מה המסקנה שלך היום מהפרויקט הזה?

נ. ז.: המסקנה היא שלבית צריך להיות בעל בית והשיטה של בית משותף זה כישלון מבחינה ארכיטקטונית וכל בעל דירה יכול לעשות מה שהוא רוצה ואחרים לא יכולים להפריע לו וככה יוצא שכל אחד עושה בבית משותף כבשלו. השינויים שמביאים להגדלת הדירה טובים לבעל הדירה, אך מורידים את הערך הכללי של הבית כי הבניין כולו הופך לסלאמס.

מ. י.: איזה דיירים אוכלסו במבנים?

נ. ז.: כולם היו עולים חדשים, לא ידענו למי אנחנו מתכננים, פשוט לא ידענו. לאחר האיכלוס, באתי פעם אחת עם נציגים של משרד השיכון ונכנסנו לאחת מהדירות שעלה ממנה ריח של עשן… פתחנו את הדלת ומצאנו משפחה שבאה מהרי האטלס ובאמצע החדר בתוך גיגית פח בערה מדורה. מדובר היה באוכלוסיה מאד מעורבת, ועם הזמן הם נוכחו לדעת שהגדלת הדירה אפשרית. המסקנה שלי היא ששיטת הבית המשותף לא טובה לארכיטקטורה.

.

חזית המבנה הצפוני הפונה אל הרחוב הראשי

.

שרידי פרטים בחזית

.

הקומה המפולשת בבניין הצפוני

.

חזית אחורית של המבנה הצפוני

.

החזית האחורית של המבנה הצפוני

.

ניצול הבדלי הגבהים בטופוגרפיה הטבעית של המקום הביאו למשחק של קומות מפולשות וקישור בין המפלסים בחלקים שונים של המבנה הצפוני

.

תקריב על החזית האחורית

.

בתמונה התחתונה מראה שני מבני השיכונים מטיפוס רכבת באשקלון בצילום היסטורי מסוף שנות החמישים, למעלה: לול בקומות בתכנון שמואל מסטצ'קין בקיבוץ מזרע עליו כבר פרסמתי רשימה בעבר (מקור: הפרויקט הישראלי מאת צבי אפרת, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2004)

.

המצב כיום – מזוית דומה לזו בה צולמה התמונה בשנות החמישים. בין שני מבני השיכונים חלל ציבורי המורכב משלוש מדרגות המלוות את הטופוגרפיה הטבעית: בחזית התמונה "גן זולוטוב", במדרגה האמצעית חניון ובמדרגה העליונה חצר משותפת

.

שלט בגן הנושא את השם "גן זולוטוב" כשברקע המבנה הצפוני

.

מבט על המבנה הדרומי במעבר מכיוון "גן זולוטוב"

.

אחד מגרמי המדרגות המובילים לקומה המפולשת במבנה הדרומי

.

מבט מקצה המדרגות בבניין הדרומי על חזית הבניין הצפוני

.

למעשה מדובר בקומה חצי מפולשת כשחציה השני משמש לדירות קטנות יותר שחזיתן פונה לכיוון דרום בעוד החזית הפונה לקומה המפולשת אטומה

.

מבט על הבניין הצפוני

.

אחת מהכניסות הרבות המובילות מהקומה החצי מפולשת אל קומות המגורים העליונות במבנה הדרומי

.

שלט ישן מעל לתיבות הדואר

.

חזית הבניין הדרומי הפונה לחניון בין שני המבנים (המדרגה האמצעית): מתחת לקומה המפולשת בחלק זה של הבניין נמצא מפלס מגורים של דירות עם גינה צמודה

.

הקצה המערבי של הבניין הדרומי, בקטע השוכן על המדרגה העליונה בגובה הקומה החצי מפולשת

.

מבט מבין שני שיכוני זולוטוב לכיוון החניון וגן זולוטוב (מימין השיכון הדרומי ומשמאל השיכון הצפוני), בקצה משמאל תכנן זולוטוב להקים במקור מגדל מגורים שלא בוצע

.

בטון (בקיר התמך בין המדרגה העליונה והאמצעית)

.

גרפיטי 01

.

גרפיטי 02

.

בפינה הצפון-מזרחית של המתחם בו גם יש מפגש רחובות תכנן זולוטוב מגדל מגורים לצד מרכז מסחרי זעיר. המגדל לא הוקם אך חלק מהמרכז המסחרי השכונתי הוקם ופועל עד היום בזרוע שנשלחת מהבניין הצפוני

.

החזית המזרחית של הבניין הצפוני וחלק מזרוע מבנה המרכז המסחרי השכונתי

.

שורת העסקים הפועלים במרכז השכונתי

 .

וגם סרטון קצר שצילמתי באתר:

* * *

אני מבקש לסיים בהמלצה לתערוכת אמנות קטנה ומעולה שבנתיים כבר נסגרה:

בגלריה חנינא שברחוב י. ל. פרץ 31 הציג במפלס התחתון של הגלריה אחד מהאמנים האהובים עלי תערוכת יחיד מהטובות שראיתי כאן בשנים האחרונות. עדי סנד הוא אדריכל בהכשרתו, אבל עם סיום לימודיו בבצלאל הוא נשאב אל האמנות ואפשר לומר ששם הוא נמצא עד עתה. כתבתי עליו כבר שתי רשימות כאן בעבר.

ההזדמנות להמליץ על התערוכה ברשימה על שיכונים של זולוטוב יצאה במקרה, אבל המקוריות, הצניעות, הפשטות והכנות מאפיינים את האישיות ובכך גם את העבודות של שניהם ולכן יצא טוב החיבור הזה.

בלי להגזים, נדמה לי שמאז יחיאל שמי לא היה אמן מרתק וחדשני כמו סנד. זה מתחיל בטכניקה של ההדפס בו הוא עושה שימוש: סנד התחיל את דרכו עם גרפיטי וזה גם עיקר עיסוקו היום אותו הוא מותיר כחותם על בתי וגדרות העיר. יחד עם שיכלול השליטה בטכניקה המשיך סנד להתפתח גם לכיוונים נוספים בפיסול שהעשירו את העולם שהוא יצר ומכונה על ידו "הקופסונים".

האמנות שסנד יוצר מתקשרת לעבודות של חלק מאמני "אופקים חדשים", האסכולה הכנענית ואמני בצלאל המוקדמים. נוסף לכך שכל העבודות שהוא יוצר מספרות קטעים ביוגרפים (סנד יליד קיבוץ, בוגר בצלאל וכו') הופכים את עבודתו הן בהיבט התוכני והן בהיבט הטכני לאחת מהיצירות הישראליות המקוריות והאיכותיות ביותר שניתקלתי בהן. נוסף לכך הוא ההיבט המרחבי: סנד שותל את עבודותיו במרחב העירוני או על חלקים ממנו ומעצב את המרחב והעבודות בהתאם. בכך הוא פורץ את הגבולות המוכרים באמנות וממציא שפה חדשה שהיא הרבה מעבר לפסלי חוצות או עבודות על 'רדי מייד'.

מה שנותר זה שאחד מהמוזאונים יעמיד לרשותו אולם או שניים ויתן לסנד את הכבוד לו הוא ראוי.  וכעת כמה תמונות מהתערוכה שצילמתי בנייד (כל העבודות למכירה כמובן):

.

עבודה 01

.

עבודה 02

.

עבודה 03

.

עבודה 04

.

עבודה של סנד על קיר ברחוב סמוך 01

.

עבודה של סנד על קיר ברחוב סמוך 02

.

ההזמנה