סיבוב במוזיאון פתח תקוה / יד לבנים / גן העצמאות / חדר אוכל נטוש בתכנון אריה שרון

הביקורות היללו את "מוזיאון הטבע" – התערוכה שאצרה רויטל בן-אשר פרץ במוזיאון פתח תקוה לאמנות, אז הבנתי שאסור לי לפספס כזה דבר ונסעתי לראות. התערוכה כבר אוטוטו ננעלת – כך שאני ממליץ לעשות כמוני ולבקר בה כבר עכשיו. באותה הזדמנות, אם אתם כבר מגיעים לפתח תקוה אז כדאי לבקר בעוד שני אתרים שנושקים למוזיאון. האתר הראשון הוא גן העצמאות שתוכנן על ידי צמד אדריכלי הנוף צור-יהלום, והאתר השני הוא בניין חדר האוכל הנטוש וחצי הרוס של קיבוץ גבעת השלושה (בתכנון אדר' אריה שרון) ששכן מעבר לכביש עד לשנת 1953 בנקודה הגבוהה באזור.

.

פתח תקוה תמיד הייתה אצלי בתודעה כמקום שמעבר להרי החושך; אולי זה הפער התרבותי בין תל אביב לבין המושבה שאיבדה את זהותה באופן המחפיר ביותר, ואולי זה באמת המרחק, אבל מהבחינה הארכיטקטונית אין שום הצדקה לשכוח את פתח תקוה המכילה כמה מהפרויקטים המעניינים בישראל (אפילו ז'אן נובל וקלטראווה התערבו בה).

הפעם, הסתובבתי במתחם המצוי בליבה של העיר שהיווה מרכז אזרחי בשנות ה-50 ואיבד מעוצמתו ומרכזיותו בשל תכנון אורבני לקוי שממנו סובלת העיר בחמישים השנים האחרונות. למרות זאת, נראה היום שהמקום משיב לעצמו את כבודו שאבד. נועם רביד כבר כתב על המבנים הנשכחים של אריה שרון בפתח תקוה שהולכים ונעלמים מעל לפני האדמה, אז ניתן לומר שאם ניתקלת וקראת את אותה הכתבה – קיימת כבר הבנה בסיסית לגבי מה שאני מתאר.

לפני שאגיע לבניין חדר האוכל, אז אציין את בניין המוזיאון שהוא חלק בלתי נפרד ממתחם "יד לבנים", שתוכנן על ידי האדריכלים לייטרסדורף-בלזיצמן. מבנה זה שמהווה חלק בלתי נפרד מבית "יד לבנים", שוקם, ושופץ בעשור הנוכחי על ידי האדריכל הפתח תקוואי רפי רייש (שמסתבר, שבעבר ניסה את כוחו ברשימות אך לא התמיד), והפך לאחד מחללי התצוגה הרעננים בארץ.

גן העצמאות הצמוד למתחם יד לבנים והמוזיאון, הוא הגן הישראלי המוצלח ביותר לעניות דעתי. מדובר באחד הגנים הראשונים שתכננו ליפא יהלום ז"ל ודן צור יבל"א (זוכי פרס ישראל לאדריכלות בשנת 1998), ומידי ביקור במקום אני נהנה לגלות עד כמה השניים תכננו את הגן הזה באופן מתוחכם ומדויק – דבר שהופך את החוויה למבקר בו להרפתקאה המצדיקה להפוך גם אותו לגן עצמאות קלאסי…

חוץ ממדשאות ומתקני משחק יש בגן טנק, נגמ"ש, אנדרטה לנופלים בתש"ח, אגם עם מפל ונחל זורם עם מערכת אקולוגית, גן חיות קטן (בתשלום סמלי) עם כלוב קופים ענק שעליו ניתן לצפות באופן חופשי גם למבקרי הפארק ומוזיאון האדם והסביבה.

צפונית למתחם הזה שכן עד לשנת 1953 אחד מהקיבוצים הגדולים בארץ – קיבוץ גבעת השלושה. עם התפתחותה של פתח תקוה ובליעתו של הקיבוץ במרקם האורבני, בחרו אנשי הקיבוץ לעבור מזרחה מהעיר, בסמוך לגבול המזרחי של מדינת ישראל באותה העת. הקיבוץ שהתפלג לאיחוד ומאוחד שנה קודם למעבר, הפך לקיבוץ גבעת השלושה וקיבוץ עינת (שם יש את החומוס המצוין של הג'ינג'י, בו ביקרתי ברשימה הזו) השוכנים עד היום בין פתח תקוה לראש העין.

שטח הקיבוץ המקורי נמכר ברובו לעיריית תל אביב שמפעילה בו בית אבות, אך בניין חדר האוכל בתכנונו של אריה שרון נותר מחוץ למתחם והוא שומם ומופקר לשיני הזמן וכרישי הנדל"ן. לאחרונה אף זכה הבניין לביקור של בולודוזר שהרס חלק מאגפיו.

אני חושב שבניין חדר האוכל ראוי לרשימה בפני עצמה, והיות ויש לי הרבה מאד חומר מפני שחקרתי את המבנה הזה לפני שנים ספורות – אז בנתיים אציג פה את התמונות מאותו סיבוב ובפעם אחרת אעלה רשימה שלימה ומפורטת על מבנה חשוב זה, שנראה לי כי הנו אחד מהמבנים החשובים ביותר שתכוננו על ידי אריה שרון ובכלל בארכיטקטורה הישראלית.

מקור: אוסף וסנשטיין

מקור: ארכיון שרון

שתי בחורות צעירות צילמו אחת את השניה על רקע החורבה הישראלית, אולי לצורך בוקינג

וכעת מעבר לכביש המוזיאון, יד לבנים והגן:

בצמוד למוזיאון כחלק מאותו מתחם, שוכן בית יד לבנים המיכל חדר זיכרון עם תצוגה ביזארית, גלריה המהווה המשך למוזיאון אך עוסקת דרך קבע במורשת המקומית באופן מוצלח למדי, ואודיטוריום. המבנה עצמו מעוטר בפסיפסים מעשה ידי האמן מרדכי גומפל – עליהם כדאי להתעקב בעת הביקור במקום

-גן העצמאות-

וככה ניפרדים מפתח תקוה

ובנושא אחר (או שלא): האדריכלית הצעירה והשווה נעמה שריד הקימה לעצמה אתר ייחודי בנוף אתרי האדריכלים הצעירים בישראל. רק כדי ללמוד מי איך וכיצד – מומלץ מאד לבקר בו.  שריד אגב, פועלת כיום בתחום התיירות בספרד.