ביום ששי עברתי עם שאול למרגלות בנייני מדעי החיים באוניברסיטת תל אביב וראינו כיצד הורסים את מערכת ההצללה שהיתה המאפיין העיקרי שלהם. כתבתי עליהם באריכות כאן. שני אנשים עמדו ועברו מתריס בטון לתריס בטון, ניתקו אותם מהחזית. התריסים צנחו למטה, תוך שהם פוגעים בקיר ולבסוף נוחתים על הצמחייה והורסים גם אותה. צמד ההורסים עבדו לבד והופתענו לגלות שאף אחד לא מפקח על מלאכת ההרס.
מה הרסו? בחזית המבנים שהוקמו ב-1973 ומייצגים את הברוטליזם הישראלי (שימוש בחומרים חשופים, לרוב בטון) הוקמה מערכת הצללה בצורת תריסים, שנוצקו מבטון והיו קבועים בחזיתות המזרחיות והמערביות בכדי להגן מפני קרני שמש ישירות. התריסים עמדו בזוית לבניין, כך שכל תריס עמד בזוית שונה בהתאם לכיוון השמש. הבניינים עוצבו באופן סולידי ורק התריסים הם אלה שהפכו אותם מסתם בניינים לכאלה בעלי נוכחות בשדרה הראשית שחוצה את הקמפוס. התריסים נוצקו באיכות גבוהה ובמהלך השנים גם נצבעו כדי להגן עליהם מפני התפוררות. מדובר כאן בבניין ירוק, שבלי הרבה מאמץ ובעלויות נמוכות הפכו אותו לבניין שמתייחס לאקלים המקומי.
אלה אינם סתם בניינים, אלא שניים שעליהם אחראים היו האדריכלים ורנר יוסף ויטקובר בשיתוף ישראל שטיין, שתכננו בין השאר את בניין גילמן ואת קריית הספורט באוניברסיטה. חוץ מהם ויטקובר תכנן את תכנית האב הראשונה של הקמפוס. ויטקובר ושטיין התמחו במערכות הצללה לבניינים שבנו, ונכתבו על כך כבר מספר מאמרים. שני בנייני הפקולטה שהושטחו כעת הופיעו בכתבי עת רבים ובכל ספר שעסק באדריכלות ישראלית. בנוסף, בתכנון הבניינים השתתף משרד המהנדסים הטוב בישראל – מילר-שנבל-צחר (שעדיין פעיל) והבניין היה נראה מתוחזק היטב.
אז למה הם נהרסו? על כך ברשימה זו.
.
הריסות
.
חלון אחורי 