לפני מספר שבועות פירסם נועם דביר כתב האדריכלות של עיתון הארץ, כתבה קצרה על חנוכת "היכל התרבות" החדש של ביבנה שתוכנן על ידי אמנון רכטר. בתגובה, ציינתי בפניו שלמרות שיבנה היא עיירה בשולי המטרופולין שלא תמיד זוכרים, הרי שהיא משופעת בפרויקטים של אדריכלים ישראלים ידועים שהחשוב שבהם הוא פרויקט מפעל ארגמן שתוכנן בראשית שנות ה-60 על ידי האדריכל ולימים זוכה פרס ישראל רם כרמי.
באופן חריג למדי, בחר דביר כבר בשבוע לאחר פירסום הכתבה על היכל התרבות ביבנה להביא במוסף גלריה של הארץ כתבה נרחבת על מפעל ארגמן ומחיקתו המתוכננת. את המאמר אני ממליץ לקרוא היות ובסקירה זו הוא הצליח להכניס את כל העקרונות של הפרויקט. ברשימתי זו אדלג על כל הנושאים בהם נגע דביר ואותם ניתן לקרוא כאמור במאמרו, ואעבור לדברים אחרים.
יחד עם זאת לעצלנים שביננו, אביא את הציטוטים העיקריים בהם תיאר דביר את מפעל ארגמן בשיאו: סמל חשוב בתעשיית הטקסטיל הישראלית, חלק ממדיניות פיזור האוכלוסין של הממשלה, ממלכה של ממש, עיר קטנה בהיקף של 46 אלף מ"ר, המפעל האוטומטי הראשון בישראל, משפחה אחת גדולה, שיא פריחת הברוטליזם, לא רק אוטופיה של פועלים אלא גם אוטופיה אדריכלית, קשר בין מקום עבודה לחזון לאומי, סביבת עבודה נדירה באיכותה, בניה מודולרית, מפעל שהוא כל כולו מכונה אחת גדולה – אלה רק חלק מהציטוטים מסקירתו המצוינת של דביר ששווה כאמור לקרוא.
חזית ראשית של בניין המינהלה מכוון הכניסה למפעל
חלון אחורי 