סיבוב במתחם המגורים הנטוש שתכנן סלו הרשמן בטירה

מתחם המגורים שתכנן האדריכל סלו הרשמן ב-1984 חריג באופן קיצוני בנוף של טירה. באותן השנים נחשב היה הרשמן לאחד מבכירי האדריכלים שהצליח לפצח את הקוד של הבינוי הציבורי, ושילב את התקציב הנמוך שהעמיד משרד השיכון עם תכנון מתוחכם וייחודי. המתחם שתכנן בשכונת גילה שבדרום ירושלים זכה לפרסום גדול, ואחריו באו מתחמים נוספים מוצלחים יותר ופחות כמו אלה שבמעלה אדומים ובלוד וגם בטירה.

ביום שישי שעבר בדרך לכפר סבא נכנסתי לטירה כדי לראות את הפרויקט המוזר הזה. בנייתו החלה ב-1980 ונפסקה ארבע שנים מאוחר יותר, אך הסתיימה לפני שהפרויקט הושלם. כתוצאה מכך הפך לחורבה הכי גדולה בעיר, פצע פתוח שנראה שלא מצליחים להתמודד אתו גם קרוב לארבעים שנה לאחר שהבנייה הופסקה.

ועל כך ברשימה זו.

.

1984

.

טירה

.

כמו במתחמי המגורים האחרים שתכנן האדריכל סלו הרשמן, גם כאן תמצאו את אותו מילון צורני שבו נהג לעשות שימוש

.

המילון הצורני מורכב מקשתות המופיעות בפתחי חלונות ובמרפסות, שערים גבוהים ודרמטיים, שקעים ובליטות

.

כל אלה מצטרפים לפריסת הבינוי המזכירה מצודה או עיר זעירה. השער שמימין שכמוהו נקבעו ארבעה בפינות המגרש מוביל אל חצר פנימית המשותפת לאחד מארבעת המבנים במתחם, וממנה ממשיכים אל חצר המשותפת לכל המגרש כולו

.

המעבר שמוביל אל החצר המשותפת לכל המגרש המורכב מארבעה מבנים שכל אחד מקיף חצר פנימית משלו

.

בניית הפרויקט לא הושלמה מעולם: חלק מהאגפים לא נבנו, חלק לא הושלמו וחלק זעיר מאוכלס

.

.

(1) הפרויקט

לעומת הבתים הקטנים שנבנו לרוב ביישוב הערבי, כאלה שמייצגים "אדריכלות ללא אדריכלים" ונראים כמו טלאי על גבי טלאי, תכנן הרשמן מבנן ובו עשרות דירות על מגרש אחד גדול, בעל חזות אחידה ומודרנית. המבנן נראה כמו עיר זעירה או מבצר. הוא מורכב מציטוטים שאותם ניסח לעצמו הרשמן, לאחר שבחר לקבל השראה מהאדריכלות המקומית בעיר העתיקה בירושלים.

המילון הצורני שגיבש לעצמו האדריכל הורכב מפריסה המזכירה את "בית החצר" – מבנה המקושר בפתח בודד אל הרחוב וכל ההתנהלות בו מתבצעת דרך חצר פנימית המבודדת ומוגנת מפני הסביבה החיצונית. גם פתחי הכניסה לחדרי המדרגות המקשרים לדירות ומקיפים את החצר עוצבו עם מעין קירות הגנה מסיביים. נוסף על אלה, שולבו קשתות בפתחי חלונות ובמרפסות, נקבעו שערים גבוהים ודרמטיים בפינות המבנה, שקעים ובליטות הרכיבו את החזיתות החיצוניות.

הניתוק מהרחוב וההסתגרות בתוך החצר היתה חלק בלתי נפרד מהגישה התכנונית בארץ בשנות ה-70, כזו שהגיעה לשיא בשנות ה-90. לא עוד רחובות שנעים ללכת לאורכם, ולא עוד רחובות מסחריים. הבתים נסוגו מהרחוב והמסחר התרכז במרכזי קניות. לא עוד דפנות שפונות לרחוב ומעודדות דו-שיח ופתיחות, אלא הסתגרות, ניתוק והפנמה.

ההשראה הזו ליוותה את הרשמן כשתכנן את המבנן המפורסם בשכונת גילה, אך הוא המשיך והשתמש בה גם במקומות אחרים שתכנן ובראשם – מעלה אדומים, לוד וגם כאן בטירה.

.

תכנית המתחם: שלושה מבני חצר דומים ומבנה נוסף שרק סוגר על חצר משותפת לכולם (באדיבות אדריכל סלו הרשמן)

.

תכנית דירה כוללת גם חדרי אירוח בהתאם למסורת המקומית . חדרי השינה משולשים (באדיבות אדריכל סלו הרשמן)

.

.

בשיחה שערכתי עם הרשמן לפני כמה שנים, הוא סיפר שבכל פרויקט הוא מנסה ליצור מקום של התכנסות, של אדם עם עצמו ובמקביל גם של קהילה, ולא משנה אם מדובר בשכונה, מתחם או בניין – הרחבה המרכזית תהיה שם תמיד. "החצרות הפנימיות המוגנות שתכננתי שוב ושוב, כמעט בכל פרויקט, קשורות לעברי בשואה". כך לדבריו גם נולד הרעיון לפרויקט הזה, שמתאפיין בחצר פנימית סגורה המוקפת בארקדה. כמובן, שלאורך השנים הוצג הרעיון של מתחמים הסוגרים על חצר פנימית ככזה שנבע מהתבוננות ולימוד בתי החצר בעיר העתיקה בירושלים או בשכונות כמו נחלאות ומאה שערים אלא שבערוב ימיו הציג הרשמן טיעון שונה.

המתחם בטירה יוצא דופן בצורתו הסימטרית. המגרש המרובע והשטוח תוכנן כך שיכיל ארבעה מבני חצר, ששלושה מהם הקיפו כל אחד חצר פנימית בעוד הרביעי מורכב רק משתי דפנות הפונות אל החוץ בעוד שחלקו הפנימי הוא חצר רחבת ידיים המשותפת גם לכל שאר המבנים. הרשמן מספר שאת הפרויקט יזם משרד השיכון ב-1980 כניסוי בשיכון אוכלוסייה ערבית, והפרויקט בטירה נערך בדומה לזה שאותו תכנן בלוד. הכוונה היתה לאכלס כל בניין בחמולה אחרת ובאמצעות החלוקה הזו לשמור על פרטיות ועצמאות של כל יחידה במתחם.

גם הדירות לא תוכננו באופן דומה לדירות שתוכננו לאוכלוסייה היהודית. בדירות שהתפרסו על שטח של 90 עד 110 מ"ר, תכנן הרשמן נוסף על החדרים הסטנדרטיים גם חדר אירוח, ליוואן, שאותו הוא מיקם בכניסה לדירה באופן שישמש גם כמבואה. את חדרי השינה תכנן כחדרים זעירים בצורת משולש, שנבע מפיצול חדרים לשניים, בכדי להעניק פרטיות ככל הניתן לכל אחד מבני המשפחה, שלרוב מדובר היה במשפחות גדולות יותר מאלה שאפיינו את האוכלוסייה היהודית. ועם זאת, תוכננו החדרים כך שניתן יהיה לאחד את שני המשולשים ולאפשר חדרים מרווחים לשניים. כל המתחם תוכנן על פי מודול קבוע של 3.30 מטר, מהלך שיצר סדר וארגון וגם דיוק בביצוע.

אלא שהמיזם היה שאפתני למקום. יתכן ולא תאם את הקודים המקומיים, בכל מקרה בנייתו לא הושלמה מעולם. הוא נותר נטוש, שרוף וחרב ברובו. רק דירות בודדות בו מאוכלסות. למרות שחלפו קרוב ל-40 שנה נראה ששום דבר לא זז והמצב העגום התקבע.

בעיריית טירה מנסים לאחרונה לקדם פרויקט שבמסגרתו ייהרסו המבנים העזובים ובמקומם ייבנה פרויקט מגורים בצפיפות גבוהה. נחיה ונראה.

.

בניית המתחם לא הושלמה מעולם. על המגרש המרובע שבצפון טירה תכנן האדריכל ארבעה מבני חצר שלכולם יחד חצר משותפת. המבנה עזוב ולא מאוכלס ברובו ולכן גם הגגות שחורים מהזנחת האיטום (המפה באדיבות המרכז למיפוי ישראל)

.

דגם (צילום: רן ארדה, באדיבות אדריכל סלו הרשמן)

.

.

(2) האדריכל

סלו הרשמן נולד ב-1935 בצ'רנוביץ', רומניה (כיום בתחום אוקראינה). הוא גדל במחנות ריכוז במהלך מלחמת העולם השניה, תקופה שבמהלכה איבד את אחותו ובסיומה גם את אמו, והיגר עם אביו לארץ.

את הכשרתו כאדריכל קיבל בטכניון בחיפה ובשנת הלימודים הרביעית זכה במשותף עם חברו, אורי לפובסקי, בתחרות אדריכלים לתכנון שכונת ברנע באשקלון. על אף שהעדיף לכל אורך דרכו המקצועית לתכנן מבני ציבור "כי להם יש משמעות חברתית", כך לדבריו, הוא תכנן עבור משרד השיכון שורה של מתחמי מגורים. ולמעשה, הרשמן תכנן בכל תחום – בינוי ערים, מגורים, ציבור, חינוך, מסחר ודת. יצירתו האחרונה הושלמה בתחילת העשור הקודם – הרחבת סינמטק תל אביב שעליו כתבתי כאן לקראת חנוכתו (ושאת אגפו הראשון תכנן עוד בשנות ה-80).

לפני שנים אחדות פרסם הרשמן את הספר Salo Hershman's Projects י(Karl Kramer Verlag, 2013), המציג חלק מהעבודות שתכנן לאורך השנים. על הספר כתבתי כאן.

.

אדריכל סלו הרשמן בסינמטק תל אביב, 2011

.

צילום מעובד של דגם המתחם מזווית של חזית המבנה עם שער הכניסה. השער נבנה כמלבן ובלי הקשת שמעליו (צילום: רן ארדה, באדיבות אדריכל סלו הרשמן)

.

הסורגים בצורת שמש אפיינו את מתחמי המגורים שתכנן האדריכל סלו הרשמן. לצילום הדגם הוסיף הצלם דמויות של ילדים (צילום: רן ארדה באדיבות אדריכל סלו הרשמן)

.

בכניסה לחדרי המדרגות עיצב האדריכל מבואה הפתוחה בחלקה לחצר אך מגוננת על הכניסה. לצילום הדגם הוסיף הצלם דמויות ילדים (צילום: רן ארדה, באדיבות אדריכל סלו הרשמן)

.

שריפות פקדו את הבניין שהפך לפח אשפה עירוני ולמפגע סביבתי, פצע פתוח בטירה

.

ארבעים שנה אחרי שבנייתו הופסקה הפרויקט מוזנח ונטוש ברובו הגדול

.

המקום לא מזמין

.

מבט אל מרכז המגרש שבו אמורים היו להפגש ארבעת המבנים במתחם בחצר משותפת

.

בקצה ממול שרידי שער מונומנטלי שנחסם

★

שיר לסיום:

.

★