סיבוב במרכז רובע י' באשדוד

אחרי שסיימתי עם הסנדביץ' הטוניסאי במרכז של רובע א' וגם הספקתי להסתובב שם בבית הכנסת שתכנן יצחק פרלשטיין, קפצתי לראות את המרכז השכונתי של רובע י'. התכנון הסטנדרטי של אשדוד מנע או חסך מתושביה את הניסויים של אדריכלים כפי שארע בערים אחרות, לכן גם משעמם בה כל כך. הזוי שהעניקו לאדריכל שתכנן את הרחוב המרכזי והמנופח בעיר את פרס ישראל במקום לשלול ממנו את רישיון האדריכל. לעומת התכנון העירוני הירוד תמצאו בה גחמות אדריכליות הזויות שלא תמצאו באף אחת מהערים בישראל.

ובכל זאת אפשר למצוא עניין ברובע י' שאת המרכז שלו תכננו בתחילת שנות ה-90 האדריכלים דן ואילנה אלרוד, שמתמחים כבר ששים שנה בתכנון מגורים. יחד תכננו ב-1964 את שכונת רמת אילן בגבעת שמואל ובהמשך תכננו עוד שורה ארוכה של שכונות ברחבי הארץ, כשאת הערכים שניתן למצוא בערד, הם המשיכו והטמיעו בעשורים הבאים בשינויים אופנתיים או מקומיים בשכונות בערים אחרות. בתחילת שנות ה-90 ברובע י' שבאשדוד, למשל, הם העניקו חזות פוסט-מודרנית לסביבת המגורים המתפקדת גם כמרכז הרובע. במקום מרכז מסחרי סגור, הם בחרו לשלב את המסחר השכונתי עם המגורים ועם שדרה של הולכי רגל.

ועל כך ברשימה זו.

.

מדרחוב

.

מדרחוב שלאורכו פינות ישיבה בין שתי שורות של מבני מגורים עם קומה מסחרית

.

רחבה חצי עגולה יוצרת רחבה אזרחית כשהצמחיה ומקומות הישיבה הצמודים לה הופכים את חלקה למרחב של שהייה

.

קשתות בטון, גגות מחודדים ועיצוב סימטרי מדגישים את המקום יוצא הדופן. רק העצים שגדלו באופן פראי קצת מפריעים למבט

.

הבניין המרכזי הפונה אל הרחוב החוצה את השכונה מעוצב כמו נקניק

.

חזית הצד של הבלוק המעוגל מעיד על תכנית הקומה: מסדרון שמשני צדיו דירות. קומת המסד אטומה לרחוב ורק פתוחה לכיוון הרחבה

.

הקשתות חוזרות ומופיעות כמו גם העמודים הגליליים והגגות המחודדים

.

1995 (באדיבות האדריכלים דן ואילנה אלרוד)

.

במרפסות שולבו פרגולות אווריריות אך את רובן כיסו התושבים בכיסויים אטומים. דן אלרוד מספר שבתכניות שהכינו לקבלן הופיע פרט מחייב של פרגולה "עם גגון קל, אבל הקבלן רצה לחסוך בתקציב ולא ביצע".

.

וגם מזגנים

.

במרכז החזית הפונה לרחוב הראשי פתח רחב ומקושת המוביל את המדרחוב

.

1995 (באדיבות האדריכלים דן ואילנה אלרוד)

.

הרעפים מופיעים גם בראש בליטה קטנה במפלס הקרקע

.

כמו בכניסה לטירה

.

הכניסה למדרחוב: תנועת הרכבים וחניות ממוקמים בעורף המגרש ובמרכז התנועה היא להולכי רגל בלבד

.

מבט אל הרחבה הציבורית

.

לאורך השנים האחידות התמסמסה לטובת תוספות והזנחה כללית שנובעת כנראה מעוני או חוסר עניין בסביבת המגורים

.

1995 (באדיבות האדריכלים דן ואילנה אלרוד)

.

1995 (באדיבות האדריכלים דן ואילנה אלרוד)

.

המדרחוב כולל אזור מקורה הצמוד לחנויות ובמרכז ערוגות שניתן לשבת על שפתן

.

.

דן אלרוד: "כל השכונה נבנתה ממש כשהתחילה העלייה מרוסיה. את התכנון התחלנו בשנת 1990 ומי שהיה אז שר השיכון, אריק שרון, היה כמו בולדוזר והיה מטלפן אלינו פעם בשבוע בלילה ושואל מה קורה עם השכונה. הוא עזר מאד לקדם את העבודה וגם צבי צילקר שהיה אז ראש העיר עזר לזרז את קידום התכנית בוועדות התכנון. בסך הכל לקחו חמש שנים מהרגע שהתחלנו לעבוד על התב"ע ועד שאכלסו את השכונה".

מי הזמין את העבודה?

"את העבודה הזמין משרד השיכון בעיקר כדי למצוא פתרון מגורים מהיר לעולים החדשים. משרד השיכון שיווק את המגרשים וקבלנים שונים בנו אותם. אנחנו תכננו את התב"ע ותכננו את הבניינים של המדרחוב במרכז השכונה, כשאת כל שאר הבניינים תכננו אדריכלים".

מתי בקרת בה בפעם האחרונה?

"הייתי שם לפני שנה. רציתי לראות איך השכונה מתפתחת ומה קורה. בקרתי בה גם לפני חמש שנים. אנחנו עושים את זה בהרבה מהבניינים שלנו, חוזרים לראות וללמוד אם הם עומדים במבחן הזמן ואם לא אז למה".

בביקור האחרון שלך בשכונה מה למדת?

"למדתי לטוב שאפילו שחלק מהחנויות פרצו החוצה, בעיקר חנויות ירקות, זה לא הפריע לי כי זה עשה חיים למקום. כל הבניינים במדרחוב בנויים מאלמנטים טרומיים וניסינו שהבנייה הטרומית לא תהיה חזרתית אלא יותר צבעונית ושמחה. לקחנו צבעים של חול, של שפת הים וכל זה נשאר כמו שהוא. למדתי לרע שלא מתחזקים טוב את המדרחוב. עשינו שורה של דקלים וערוגות של פרחים מוגבהות, כדי שניתן יהיה לשבת על הדפנות, אבל מצאתי שלא מטפלים בהם. לכל החנויות והדירות היה פתרון עם הסתרה למזגנים, אבל הקבלנים לא התייחסו לפתרונות האלה כל כך. אם העירייה היתה משגיחה על זה יותר אז לא היו מגיעים למצב שיש היום, כי בהיתר בנייה הדברים האלה מודגשים".

איזו סביבה בקשתם ליצור במדרחוב?

"לפני המדרחוב, בשכונה כולה אנחנו רצינו לתת לעולים החדשים תחושה של היסטוריה, כי כל הערים החדשות לא בנויות נכון לדעתנו. אדריכלות צריכה לפזול אל העבר ולהסתכל אל העתיד. אי אפשר לנתק את האדריכלות מהמקום שלה, כתבתי על הנושא את המאמר 'תרבות של מקום'. הכוונה ב'מקום' היא לא רק לישראל אלא למזרח התיכון. את הדברים האלה קבענו בהנחיות המרחביות אבל לא יכולנו לחייב אותם בכל הפרטים כי צריך לתת חופש ליצירתיות של שאר האדריכלים שתכננו את הבניינים בשכונה, אבל הם עבדו בצורה סבירה. במדרחוב הצלחנו לעשות את זה".

.

תרשים חזית הבלוק הפונה לכיכר הכניסה (באדיבות דן ואילנה אלרוד)

.

תרשים חזית הבלוק הפונה למדרחוב (באדיבות דן ואילנה אלרוד)

.

יצרתם גם תכנית קומה לא שגרתית, כזו שבה הדירות מאורגנות משני צידי מסדרון שחוצה את כל הבלוק.

"נכון, לפי הפרוגרמה שקבלנו ממשרד השיכון הדירות שתכננו היו קטנטנות, שני חדרים של 60 או 70 מ"ר. רק בגוש שפונה לכיכר הכניסה יש דירות של שלושה חדרים. באו מרוסיה יותר ממיליון עולים ורצו לפתור את בעיית הדיור אז עשינו תכנית שיכנסו אליה כמה שיותר יחידות דיור. ברוסיה הסתדרו שתי משפחות בדירות של שלושה חדרים. הבניינים לאורך המדרחוב הם בני שלוש קומות ובחלק שפונה לכיכר הכניסה הם בני חמש קומות כשהקומה העליונה היא בנסיגה.

למדרחוב יש כיכר בכניסה, כיכר בקצה השני וגם כיכר במרכז שאליה פונה בית ספר.

"אנחנו לא קבלנו לתכנן את בית הספר שאותו תכנן האדריכל דוד נופר אבל לא לפי ההנחיות שלנו. ההנחייה שלנו היתה שבית הספר יבנה בקו אפס של המגרש כדי שתיווצר דופן למדרחוב. אפילו הנחנו שבדופן הזו יהיה חדר המורים, אבל נופר בנה בית ספר במרכז המגרש שלא מתייחס למדרחוב.

הרובעים באשדוד תוכננו כולן על רשת אורטוגונלית ומערכת הדרכים הפנימית בכל רובע תכוננה במקביל, אבל ברובע י' שתכננתם שילבתם באופן חריג שני רחובות אלכסוניים, מדוע?

"התשתית של השכונה כוללת שלוש כניסות שאותן קבענו מול כניסות לרובעים הסמוכים. הרעיון של הרחובות בשכונה הוא שיש רחוב מעגלי פנימי שבו עוברת התחבורה הציבורית וכל שאר הרחובות הם רשת, חוץ מאותם שני רחובות. כשאתה נוסע בשכונה ומתפתל זה מייחד את המקום ויש יותר הזדהות לתושבים עם המקום וברגע שאתה עושה שתי וערב אז הכל אותו הדבר. שני הרחובות האלה נוצרו בגלל שרצינו להתחבר לרחובות שיצאו מהרובעים השכנים. המדרחוב מסתיים בקצה שלו בפינה של הרובע שנכנס לרובע הסיטי. האדריכל חיים דותן שהיה אז בתחילת דרכו קיבל לתכנן את המבנים שממשיכים את הרחוב של המדרחוב. אנחנו בתב"ע יצרנו את העיגול שחיים דותן בנה בו את הבניינים, אבל במקור תכננו אותו אחרת כשהמדרחוב ממשיך, בלי מסחר אלא רק מגורים. חיים דותן בנה את הבניינים בהיקף של העיגול ועשה חלל פתוח גדול. הרחוב השני שמתפתל קצת כמו נחש גם הוא מחבר בין הקצוות של רחובות ברובעים השכנים ועובר ליד כיכר הכניסה למדרחוב. לא רצינו לעשות סתם רחוב אלכסוני ישר, אלא רצינו לתת קצת עניין.

.

תכנית השכונה – אדריכלים דן ואילנה אלרוד: שתי דרכים חוצות את השכונה באלכסון, כשהמדרחוב בולט הודות לשצ"פ המלווה את הרחוב

.

תכנית הבינוי של רובע י' (באדיבות דן ואילנה אלרוד)

.

מה עוד תכננתם באשדוד?

"ברובע הסיטי תכננו בית ספר יסודי וגם קבוצה של בניינים בני 12 קומות שפונים למרכז שלה רובע ברחוב הראשי, ברובע י"א תכננו מתחם של בניינים בני שמונה קומות.

מה תכננתם לאחרונה?

"עכשיו מבצעים שכונה שתכננו באופקים וצמודה לתחנת הרכבת (בתכנון השתתפו האדריכליות גלילה יבין ודפנה אלרוד מ"י). תכננו שכונה ל-1,200 יחידות דיור, אבל ראש העיר לקח 30 דונם מהשטח והפך אותו לאזור תעשייה אז נשארה שכונה של 1,001 דירות. גם המספר הזה לא סופי כי הקבלנים בעזרת 'שבס' מגדילים את מספר יחידותה דיור אבל לא בצורה שמפריעה לשכונה. רצו גם לשלב בשכונה עבודת אמנות של דני קרוון. הגענו ביחד לפגישה אצל ראש העיר, אבל הוא לא הצליח להשיג את התקציב. בסך הכל אנחנו מאד מתגאים בשכונה החדשה. למדנו מברצלונה שכל 120 מטרים יש הצטלבות רחובות. קבענו את הרחובות על רשת אלכסונית, כי הרוחות ביום מגיעות מכיוון צפון-מערב ובלילה מכיוון דרום-מזרח ורצינו שמהבנים יפנו לכיוונים של הרוחות. פיזרנו את הבנייה הרווייה בין הבנייה צמודת הקרקע ולא עשינו הפרדה מוחלטת. מבחינה אורבנית יש בה רחוב ראשי עיקרי שבו כל קומת הקרקע בצד אחד היא מסחר ותעסוקה. אבל להגיד לך שזה יבוצע כמו שתכננו בדיוק, אז התשובה היא לא בטוח.

.

האדריכלים

משרדם המשותף של דן ואילנה אלרוד הוקם בתל אביב ב-1963. שניהם בוגרי הטכניון, הוא סיים ב-1961 והיא כעתודאית סיימה ב-1957. שניהם נסעו לעבוד תקופה בחו"ל כשהם בוחרים את המקומות המשמעותיים ביותר לתכנון באותה עת. היא פנתה לעבוד במשרדו של האדריכל לוסיו קוסטה בברזיליה, בירת ברזיל החדשה שתכנן. הוא בחר לעבוד במשרד בקופנהגן. אילנה הספיקה לעבוד גם תקופה על השלב הראשון של ערד. לאחר מכן פתחו משרד משותף.

העבודה הראשונה שקיבל משרדם לתכנן היתה שכונת רמת אילן בגבעת שמואל, מסביבות המגורים היותר מוצלחות שתוכננו בארץ. מפני שהמשרד היה צעיר, הם נדרשו לצרף לתכנון המבנים ברמת אילן את האדריכל אבא אלחנני, "כדי שיהיה מישהו יותר מבוגר שיבדוק של נעשה טעות, אבל הוא היה בסדר גמור, לא התערב לנו בעבודה ותכנן כמה בניינים בשכונה".

לאורך דרכם המקצועית תכננו בעיקר סביבות מגורים, כמו אלה שבצפון יבנה, במרכז נהריה, בשכונת קטמון, ברובע היהודי בירושלים ובתלפיות מזרח, וגם בתי ספר, כשבית הספר דנמרק שתכננו בירושלים זכה לפרסום ובו שתפו פעולה עם דני קרוון שעיצב את כיכר הכניסה למתחם כגן שהפסלים משמשים בו למשחק ומנוחה.

.

החנויות במדרחוב מגוונות וכולן פרטיו, וחוץ ממכולות מצוינות שמוכרות דברים מיוחדים יש גם סניף שופרסל

.

החזית הפונה למדרחוב: גגות רעפים אדומים, חזיתות צבועים בחום בהיר, עמודים, מעקות ומשקופי החלונות בטורקיז

.

1995 (באדיבות האדריכלים דן ואילנה אלרוד)

.

עמודים מצופים בקרמיקה בצבע טורקיז וכך גם המעקות המרושתים של המרפסות

.

כמו בחו"ל?

.

האדריכלים חשבו שהם חושבים על הכל, אבל הדיירים חשבו אחרת

.

במרכז השדרה אתנחתא – רחבה המקשרת אל בית ספר ואולם ספורט (מימין ומחוץ לתמונה. לא תוכננו בדומה לעיצוב של המדרחוב)

.

ברחבה תוכנן בניין שונה ופשוט יותר שגם הוא נועד למגורים

.

בקצה השני של המדרחוב הוא מסתיים ברחבה פתוחה

.

מבט על המדרחוב מהקצה המערבי

.

לאורך הבלוק יש מעברים המקשרים אל עורף המגרש

.

גם לכאן פתחו האדריכלים חלונות ראווה אבל בעלי העסקים העדיפו לחסום

.

החזיתות העורפיות דומות לחזיתות הפונות למדרחוב. כאן נמצא החניון

.

1995: החזית הפונה למגרש החניה (באדיבות האדריכלים דן ואילנה אלרוד)

.

וכנראה גם משתנה ציבורית פתוחה

.

מחצית מהדירות פונות למדרחוב והמחצית השנייה פונה לחניון. מה עדיף?

.

הרבה מזגנים

.

כניסה אחת "שער תפוחי האדמה" היא מושקעת והצבע טורקיז שולט בה

.

שאר הכניסות פחות מושקעות ופונות פשוט למגרש החנייה וגם בהן שולט הטורקיז

.

תיבות הדואר ראו ימים יפים יותר?

.

מסדרון ארוך חוצה את הבלוק – דירות מימין ומשמאל כשהדלתות שקועות בקיר ויוצרות מבואה קטנה

.

המסדרון מואר גם בתאורה טבעית שחודרת דרך לבני זכוכית

.

חזרה למדרחוב

.

גם כן מפעל

.

העדפתי לבקר במכולת שמכרה כל מיני דברים רוסים

.

תות

רשימות נוספות על אשדוד

.

בית הכנסת ברובע א' (יצחק פרלשטיין)

המשכן לאמנויות הבמה אשדוד (חיים דותן)

השרידים האחרונים של איסדוד

ההצעה הזוכה בתחרות תכנון המשכן של התרבות האנדלוסית (רכטר אדריכלים)

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • itamsh  ביום 23/12/2020 בשעה 12:44

    איזה כיף שאתה כותב

  • sigalg65  ביום 23/12/2020 בשעה 13:43

    נהדר לקרוא, תאור מעולה לתמונות, פרשנות מקצועית נדירה במחוזותינו

  • שאול  ביום 23/12/2020 בשעה 18:58

    אדריכל שמתכנן כאלו פרגולות ״אווריריות״, ולא ברור לו שרוכשי הדירות יכסו אותם בכיסויים למיניהם- הריהו עוור חרש ופיסח..

  • דניאל  ביום 24/12/2020 בשעה 18:08

    אני מתרגש …איזה יופי מה שכתוב…אני גר יחד עם המשפחה מ2002 יום אחד עברתי באזור ולקחתי תמונה וזה בדיוק מה שראיתי בסיפור.:)

  • אילן (אלא מה??)  ביום 24/12/2020 בשעה 18:28

    כתבה מעניינת, והראיון עם דן אלרוד – ממש במקום

    א ב ל , סלח נא , אתה כותב : "… רק העצים שגדלו באופן רפאי [פראי] קצת מפריעים למבט. …"" האמנם? "עצים שגדלו באופן פראי" ? אין דבר כזה! … … . כל עץ – יבורך, וכל גדילה – תבורך.

    • מיכאל יעקובסון  ביום 24/12/2020 בשעה 18:40

      ביער או בחורשה אתה לגמרי צודק, אבל בסביבה עירונית בנויה שמתבססת על ארגון וסדר התוצאה של צמיחה פראית היא שהסביבה כולה הופכת לסוג של ג'ונגל מוזנח. חוסר הטיפול בעצים כאן לא נובע מאהבה לצמח אלא מהזנחה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: