סיבוב בבית הדואר המנדטורי ביפו

לכבוד 70 שנה לסיום המנדט הבריטי, אתעכב כאן על אחד הבניינים הבריטים האהובים עלי בישראל.

שני בתי דואר דומים בנו הבריטים בתקופת המנדט: אחד ברחוב יפו בירושלים ושני ברחוב ירושלים ביפו. שניהם מיוחסים לאדריכל אוסטן הריסון (1976-1891), כשהאדריכל האחראי על הבניין ביפו היה פרסי הארולד וינטר (1966-1898) שעבד תחת הריסון במחלקה לעבודות ציבוריות. שני המבנים בנויים ברחובות ראשיים, על קו אפס של המגרש ושניהם מחופים באבן מקומית. אלה מבנים ייצוגיים שלא איבדו את איכותם לאורך כל השנים, עדות מוצלחת לשלטון הבריטי שהיה פה עד לפני 70 שנה. 

בית הדואר ביפו פתח את שעריו לציבור ב-1931. לאורך השנים, ולמרות המלחמה וההזנחה הוא נותר שמור היטב וחלקו המרכזי ממשיך לפעול במתכונת דומה עד היום. אלא שבכל שאר חלקיו יש בעיה: אין כבר צורך במרכזיית טלפונים, אין צורך במיון הדואר וחלק גדול מהבניין עומד להשכרה.

ועל כך ברשימה זו.

.

מעבר הר וים הלב מושך לשם

.

החזית לרחוב במבט משדרות ירושלים

.

חיפוי אבן בשני גוונים

.

1952: חזית הבניין נותרה כמו שהיתה, רק תא הטלפון הציבורי הבריטי הוחלף (לע"מ)

.

1938: סניף הדואר המרכזי בירושלים ברחוב יפו (מול בניין העירייה) אותו תכנן צוות אדריכלים זהה (צלם: אריק מטסון, לע"מ)

.

.

הרחוב נקרא היה בשנתיים הראשונות לקיומו (1917-1915) רחוב ג'מאל פשה, על שמו של מושל סוריה וארץ ישראל. עם הכיבוש הבריטי שינו את שמו לרחוב המלך ג'ורג' החמישי. עשרים ואחת שנה מאוחר יותר שוב הוחלף שמו של הרחוב ונקרא שדרות ירושלים – על שמה של הדרך הקדומה שחיברה את יפו עם ירושלים (כיום שדרות בן צבי). המלך ג'ורג' נדד למרכז תל אביב לקטע רחוב שנקרא עד אז רחוב הכרמל, וכך הוא קרוי עד היום.

האדריכל שמואל גילר חיבר לאחרונה מאמר על שדרות ירושלים. מחקריו על תולדות מבנים ואתרים בארץ ישראל שופכים אור על פרטים שטרם נודעו. במאמר שפרסם לאחרונה וכותרתו "ראשוני הבונים בשדרות ירושלים", הוא מבטל את הטענה כי הרחוב לא נוצר מתוך ראייה תכנונית ברורה, אלא ההפך, מתכנניו היו צמד מהנדסים יהודים – בן ציון גיני (מהנדס העיר יפו) וגדליהו וילבושביץ (מנהל העבודה). גילר מגלה כי למרות שהשדרה הוקמה כבר ב-1915, לא הזדרזו לבנות בה בתים והיא נותרה ריקה במשך שנותיה הראשונות, למעט בית באר גדול שניצב במרכזה. (עדכון: גילר שלח לי במייל דיוק לדברים – "גיני היה באותה תקופה מהנדס העירייה, ואין לי כל ראיה לכך שהוא תכנן. לעומת זאת וילבושביץ בזיכרונותיו מתגאה בכך שהוא המתכנן כביכול, וגיני לא מוזכר כלל. ברור שוילבושביץ היה אחראי לביצוע, ולכן לקח אותו ג'מאל פאשה לדמשק. אני לא בטוח שהיו לו הכישורים הנדרשים כמתכנן אדריכל משום שהיה מהנדס מכונות בהכשרתו. גיני לעומת זאת היה בוגר בית ספר לאומנות בצרפת").

ב-1926 ביצעו שלטונות המנדט הבריטי את הצעדים הראשונים לקראת הקמת בית הדואר החדש. ההחלטה לפתוח את בית הדואר המרכזי בשדרה המרכזית של יפו היה בה מסר מצד הבריטים שמטרתם לחזק את מעמדה של יפו כבירת המחוז, עיר שלא הצליחה להתחרות בתל אביב שצמחה במהירות מסחררת ופעלה כעיר מודרנית לכל דבר. גילר מגלה כי את המגרש עליו הוקם בית הדואר, מכר לבריטים הברון פליקס דה-מנשה. הברון היה מוכן למכור לבריטים את המגרש בהנחה משמעותית, כך שיעלה ערכם של שאר המגרשים הסמוכים שנותרו בבעלותו. במגרש שכן בית קפה, אך ברגע שהבריטים סיימו להכין את התכנית לבית הדואר והתכוננו להתחיל בבנייתו, חוסל בית הקפה.

ב-1929 אושרה הקמת הבניין אותו תכנן האדריכל אוסטן סנט-בארב הריסון, שתכנן באותן שנים בנייני ציבור מרכזיים כמו למשל בית המשפט המחוזי בחיפה (כיום משרד מבקר המדינה, 1933), ארמון הנציב (כיום משרדי האו"ם, 1933) בית המדפיס הממשלתי (כיום מרכז מדיה ומשרדים, 1937) ומוזיאון רוקפלר (1938). כאמור, הריסון תכנן בית דואר מרכזי נוסף – זה שברחוב יפו בירושלים (1938), שהיה למבנה גדול יותר מזה שביפו, אך דומה לו במאפיינים רבים כמו צורת הפתחים, השימוש באבן ועיצוב אולם קבלת הקהל. שני מבנים חריגים תכנן הריסון: האחד הוא בית הספר החקלאי "כדורי" שלמרגלות הר תבור (1934), על המבנה השני כתבתי כאן בבלוג והוא נסתר ופחות מפורסם – המקדש של מיס קרי (1939).

.

1952: מרכזיית הטלפונים בעורף הבניין – מקצוע שנעלם (לע"מ)

.

.

כשנחנך בית הדואר ב-1931 הוא היה המבנה הגדול (ארבע קומות מעל קומת מרתף) והמרשים ביותר ברחוב החדש, ואולי היה למרשים ביותר ביפו כולה. היות והשטח בסביבת בית הדואר היה פנוי יחסית עד אותה עת ולא הצליח למשוך אליו יזמים, היתה תרומתו של בית הדואר גם במישור האורבני. אך יותר מזה הצליח הבניין להעניק לעיר מבנה ציבור מודרני שלבטח חיזק את גאוות תושביה ואתגר את אדריכליה.

כמו כל שאר המבנים שתכנן הריסון, גם כאן נעשה שימוש באבן. אלא שבהשראת הבנייה הממלוכית (המאה ה-13), אותה ודאי הכיר הריסון מביקוריו ברחוב השלשלת בירושלים העתיקה, השתמש האדריכל בשני סוגי אבנים, בהירה וכהה, אותן עיצב בשורות לסירוגין. גישת עיצוב באבן זו חזרה רק פעם אחת נוספת אצל הריסון, וניתן למצוא אותה בקומת המסד של החזית האחורית בבית הדואר המרכזי בירושלים. פתחי החלונות בקומת הקרקע הפונים לרחוב עוצבו עם קשתות וכך גם הפתחים לחצר הבניין. בכל קומה עוצבו הפתחים באופן שונה, עד שכיום אפשר לחשוב שהקומה העליונה היא תוספת בנייה – הודות לנסיגה הקלה מקו החזית ושורת הפתחים הקטנים והמלבניים המופיעים בה. חזותו של הבניין מייצגת סמכות אך גם פתיחות וזאת הודות לריבוי הפתחים ובמיוחד הפתחים הגבוהים והרחבים הפונים לרחוב. הגישה העיצובית המייצגת סמכות, גם אם מעט מרוחקת, ופתיחות היא גישה שייצגה את האדריכלות המנדטורית ובלטה באופן משמעותי בעיצוב חזיתות מצודות המשטרה שבנו (מצודות הטגארט).

לאורך השנים נשמר מצבו המקורי של הבניין באופן יחסי. לכן, ניתן לזהות בו פרטים מקוריים כמו מרזבי האבץ הבולטים בחזיתות או דלתות העץ בכניסה לאולם קבלת הקהל המורכבות בתוך קופסת עץ שנועדה לשמור על טמפרטורה קבועה בתוך האולם.

כיום, רוב שטחו של הבניין הוא להשכרה. מי שמעוניין בו יוכל למצוא את מספר הטלפון להצעות על דלת הכניסה האחורית לבניין. בהצלחה.

.

הכניסה לסניף הדואר: איפה שזוג הטלפונים הציבוריים עמד במשך שנים תא טלפון בריטי מקורי והכניס אווירה של לונדון לרחוב היפואי

.

האבן (וצינור פלסטיק של מזגן)

.

מבט על הכניסה מתוך האולם: תיבת עץ אירופאית חוצצת בין פנים ובין חוץ ושומרת על טמפרטורה קבועה

.

האולם מואר היטב הודות לפתחי החלונות הגבוהים והרחבים ויש גם נברשות גדולות

.

בחלונות הפונים למערב הוצבו ויטראז'ים צבעוניים המוסיפים רובד מוצלח לאולם, בדומה לציור הקיר הענק שיצר אברהם אופק באולם המקביל בסניף המרכזי בירושלים

.

רק הדלפקים לא הולמים את ההידור המכובד של האולם

.

להשוואה: האולם המרכזי בבית הדואר בירושלים עם ציור הקיר שיצר אברהם אופק (צילום: Yoninah)

.

להשוואה: האולם בסניף הדואר המרכזי בירושלים קודם להכנסת הריהוט, 1938. בשונה מהאולם ביפו בו ישנה שורת חלונות בכל אחת משתי הדפנות הארוכות של האולם, כאן החלונות מצויים רק בדופן הפונה לרחוב, בעוד שהחזית הנגדית אטומה ועליה לימים צייר אברהם אופק את ציורו. הדלפקים מורכבים מלוחות שיש יוקרתי במיוחד (אוסף צלמי אמריקן קולוני, ספריית הקונגרס)

.

הריצוף: כמו בחזית גם כאן שילוב של שני גוונים של אבן

★

שיר לסיום:

.

★