סיבוב בבית המעלות

בלוק המגורים הגדול שתכננו האדריכלים אלכסנדר פרידמן ומאיר רובין נבנה בשיאו של הסגנון הבינלאומי והושלם ב-1936 במרכז ירושלים המערבית. הבלוק מלווה את הרחובות המלך ג'ורג', המעלות ושמואל הנגיד וחזיתותיו מגיעות לקו האפס של המגרש. קצה אחד שלו לרחוב המלך ג'ורג' הסואן והקצה השני שלו סמוך לבניין בצלאל ההיסטורי.

העיצוב הקפדני שמאפיין את בית המעלות נמנע מחזרתיות שבלונית ומייצג את גישתם היצירתית של מתכנניו הבאה לידי ביטוי בטיפול הצורני המופיע בחזית הבניין, וחושף בין השאר עבודת אומנות באבן העוטפת. למרות ההזנחה והפיח שדבק באבן במהלך 81 השנים האחרונות, החזית לא דורשת תחזוקה משמעותית והיא נראית תקינה לחלוטין, למרות שעדיין שטיפה מקצועית והסרת תוספות מכוערות לא תזיק.

ועל כך ברשימה זו.

.

2017 (1936)

.

האגף המשוקע ביותר בבניין פונה לרחוב המלך ג'ורג'

.

המבנה אינו מונוליט אלא מגוון בצורות הנשזרות זו בזו

.

מנסרה פורצת מעל כניסה ב' ובראשה מרפסת

.

על המרפסת בקומה הראשונה נקבע שם הבניין. חסרות "י" ו-"ת"

.

חלון צר ואנכי נועד להאיר ולאוורר את חדרי המדרגות אך גם להוות אלמנט עיצובי בחזית: אלמנט של זכוכית על רקע האבן ואלמנט דינמי המשתנה בהתאם לצרכים

.

האות "א" מעל הכניסה היחידה בבניין הפונה לרחוב המלך ג'ורג': לפי השילוט אפשר להבין שמעטים גרים כאן ואת מקומם תפסו משרדים

.

זה גם החלק היחיד בבניין שבו יש חיפוי אבן בחדר המדרגות

.

כמו בכל שאר הכניסות גם כאן מקשר חדר המדרגות לשתי דירות ויש מעלית

.

החלון לא רק מאוורר ומאיר אלא גם מעניק מבט חדש על הרחוב

.

מסגרות ברזל ולוחות זכוכית

.

.

(1) רקע להקמה

העלייה החמישית הובילה לשגשוג כלכלי חסר תקדים בקרב האוכלוסייה היהודית וגם בקרב אוכלוסיות אחרות שנהנו מהשינויים. מהגרים משכילים ופרודוקטיביים שטפו את הערים ועימם הגיע גם הון פרטי לא מבוטל שהושקע בתעשייה וגם בבנייה למגורים. המהגרים שהגיעו ברובם ממדינות אירופה, מצאו ארץ חדשה ושונה מזו בה צמחו, ובתוך כך ניסו להגדיר את "היהודי החדש" – החילוני, הגאה וזה שלא נסמך על שולחן אחרים (הם כמובן לא חלמו שתוך כמה עשרות שנים היהודי הישן יחזור וישתלט על הארץ). אחד המאפיינים של ניסיון ההגדרה החדש מצא את ביטויו בעיצוב סביבת המגורים. האדריכלים שתכננו את בתי המגורים, המשרדים, מבני הציבור והתעשייה בחרו לאמץ את הסגנון הבינלאומי – הנקי מקישוטים ומייצג קלילות ופשטות אלגנטית, ולכאורה גם חף מהשפעה של מסורות בנייה קודמות. ברוב חלקי הארץ היו מבנים אלה מאופיינים בטיח לבן או בגוון בהיר, בעוד שבירושלים בהתאם לחוק העזר העירוני, חופו המבנים באבן מקומית והיוו אתגר נוסף לאדריכלים.

בית המעלות שבנייתו הושלמה ב-1936 הוא תוצר התקופה: הבניין נועד להעניק קורת גג לאוכלוסייה היהודית שהלכה והתרחבה בעיר, וגם העניק ייצוג לגישה של "היהודי החדש" באמצעות השימוש במאפייני הסגנון הבינלאומי וגם באמצעות חידושים ומותרות שהותקנו בבניין כמו מעליות ומערכות הסקה מרכזית. עד לסוף המאה הקודמת עדיין שימשו רוב הדירות למגורים, אך בעשורים האחרונים כפי שמעידים השלטים הקטנים התלויים לצד דלתות הכניסה – הוסבו הדירות למשרדים ומרפאות שככל הנראה מצויות בשכירות, אחרת קשה להבין מדוע מזניחים את החזית הנדרשת לחידוש.

המגרש עליו הוקם הבניין היה מכונה "מגרש הפועל" כשהקבלן היה יוסף פפרמן – מבכירי הקבלנים בירושלים. לימים, הוכרז ב-1971 "פרס יוסף פפרמן למצטיינים בקידום בנייתה של ירושלים" ובין הזוכים בו היה אלכסנדר פרידמן. הבניין אמנם הוקם במרכז העיר הצפוף, אך הדיירים בכניסות שפנו לרחוב המלך ג'ורג' ולחלקו התחתון של רחוב המעלות זכו להשקיף במרחב פתוח, היות ובמגרש הנגדי שברחוב המעלות לא נבנה דבר והוא נותר ריק עד היום ומשמש כחניון פתוח, ובמגרש האלכסוני הוקם גן עירוני גדול שהתחבר לימים לגן עוד יותר גדול – גן העצמאות.

.

1951: בית המעלות למעלה משמאל משקיף על הגן העירוני (דוד אלדן, לע"מ)

.

.

(2) בית המעלות ובית רקובר

אם היה סדר אז הייתי צריך קודם כל לכתוב על "בית המעלות" ורק לאחר מכן על "בית רקובר" – עליו כתבתי כאן לפני שבועיים. את שניהם תכננו צמד האדריכלים-שותפים אלכסנדר פרידמן ומאיר רובין. בית רקובר (לאורך השנים האחרונות טעו לקרוא לו בית מקובר) תוכנן ונבנה מיד לאחר בית המעלות. ההבדל המרכזי בין שני הבניינים הוא בגודל: המעלות הוא בלוק ענק עם לא פחות מ-7 כניסות, ורקובר הוא בסך הכל בניין עם כניסה אחת. אלא שברקובר שיכללו האדריכלים את השפה הצורנית. למרות הדמיון בין שני הבניינים קיים פער הבא לידי ביטוי במגוון היבטים: ברקובר המערך הצורני המופיע בחזית מורכב ומפותח יותר מאשר בבית המעלות. ברקובר חדר המדרגות מרווח וכולל מסך זכוכית רחב ורציף, לעומת חדר המדרגות הצר יותר עם חלונות זכוכית צרים בבית המעלות. פתחי הכניסה לבית המעלות שלרוב הם פשוטים יחסית לעומת בית רקובר.

אלא שבית המעלות זכה לבכורה כאחד המבנים הגדולים והמושקעים בעיר, כזה שגם הצליח העמיד לרשות דייריו לוקסוס שחיזק את מעמדו של בית מגורים משותף על פני בית דירות קטן או בית פרטי. מיקומו על רחוב המלך ג'ורג' עם חזית המעוצבת באופן קישוטי-צורני ומיכלול דייריו שהיו בעלי עמדה ביישוב (סופרים, שופטים, צלמים, רופאים, עורכי דין, פקידים בכירים) גם הם הוסיפו לחשיבותו והפכו אותו למוקד לא פחות ממבני ציבור אחרים שהוקמו לאורך הרחוב כמו "בית פרומין" (מקום משכנה של הכנסת בשנותיה הראשונות של המדינה), המשביר לצרכן או "היכל שלמה" של הרבנות הראשית.

.

(3) היחס למפגשי רחובות

התבוננות בשאר המבנים באזור מוכיחה כי בית המעלות הוא הבניין בו ניתנה תשומת הלב המשמעותית ביותר למיקומו הגאוגרפי. הבניין מתייחס לשני צמתים: המלך ג'ורג' ורחוב המעלות, ורחוב שמואל הנגיד ורחוב המעלות. המפגש השני הוא בין רחובות צדדיים יחסית אך עדיין יוצר הבניין מחווה הן במפגש החזיתות והן בעיצוב הכניסה לבניין הסמוכה: דלת הכניסה שקועה בחזית כך שדופן אחת של הכניסה, זו הקרובה למפגש הרחובות, מעוצבת בהתעגלות המזמינה את המבקר ודומה להתעגלות שמחווות החזיתות לצומת. לעומתה הדופן השנייה מעוצבת בזווית ובקו ישר בדומה לעיצוב החזית המלווה את רחוב המעלות.

עיצוב החזית הפונה למפגש הרחובות המלך ג'ורג' ורחוב המעלות מתאפיינת בקווים מעוגלים המודגשים באופן תלת-ממדי בחזית הודות למרפסות המוארכות הנמתחות לאורך הקטע הפונה לצומת. מהלך זה הוא שהעניק לבניין את ייחודו, היות וההשקעה איננה מסתיימת בעיצוב המרפסות המעוגלות אלא במכלול הצורני השלם והמורכב. בנוסף, על מעקה המרפסת בקומה הראשונה נקבעו אותיות ברזל המציינות את שמו של הבניין. הציבור קלט את ההשקעה והעניק לבניין את מעמדו כמוקד עירוני, ולא כעוד בניין מגורים, אחד מתוך רבים.

במקביל לבניית בית המעלות תכנן משרדם של האדריכלים פרידמן ורובין בניינים נוספים שהתאפיינו בהתייחסות למפגשי רחובות. הבכיר שבין אותם בניינים הוא "בית הכנסת ישורון" השוכן כמה עשרות מטרים מבית המעלות בהמשך רחוב המלך ג'ורג'. התייחסות נוספת ניתן למצוא בבניין אחר שתכננו בהמשך הרחוב והוא "מלון המלכים" (בפינת הרחובות המלך ג'ורג' ורמב"ן). שם הציבו ביחס למפגש הרחובות ולכיכר שבחזית את אולם חדר האוכל המעוגל ומעליו מרפסת גדולה.

.

1950: מבט על רחוב המעלות מכיוון רחוב המלך ג'ורג' כשמימין בולט הכיתוב "בית המעלות" (בראונר טדי, לע"מ)

.

(4) בחזית

לעומת המרפסות המצויות בחזית הפונה לרחוב המלך ג'ורג', מתאפיינות המרפסות הקבועות בחזית נמתחת לאורך רחוב המעלות בכך שהן אינן מקבילות זו לזו. הכוונה היתה שמרפסות אלה, גם אם הן קטנות יחסית, ניתן יהיה להקים בהן סוכה כשרה. כך נוצר משחק צורני היוצר תנועה בבניין הבנוי על המדרון התלול הקיים לאורך רחוב המעלות.

רצועה מגוננת צרה חוצצת בין חזית הבניין ובין המדרכה ברחוב המעלות – אלמנט שכמעט ולא קיים במרכזי ערים אך כאן הודות למיקומו של הרחוב המשני, הצליח להשתלב אלמנט הגינון ולהשתמר. כיום הוא מוזנח אך עדיין הוא משרת את מטרתו הכפולה: להקשות על הצצה מבעד לפתחים הפונים לדירות שבקומה הנמוכה בבניין, ושיפור פני הרחוב בצמחייה.

.

עיקר חזית הבניין פונה לרחוב המעלות המתאפיין בעצים וותיקים המצילים היטב על הרחוב ועל החזית. רצועה צרה של גינה מפרידה בין המדרכה ובין הבניין

.

(5) חדר המדרגות

שבעת חדרי המדרגות שבבניין שונים זה מזה. השונות באה לידי ביטוי החל מעיצובם החזותי, נפחם, מערך התנועה ועד לפרטים הקטנים כמו מעקות הברזל המלווים את המלך המדרגות ופתחי החלונות. התאורה הטבעית החודרת אליהם מבעד לפתח הצר הפונה לרחוב הופכת אותם למקום נעים ובטוח, וכאלטרנטיבה בת-תחרות למעלית המהירה.

חדרי המדרגות בבית המעלות לא מתחרים בעיצובם עם חדר המדרגות בבית רקובר המושקע יותר וגם לא עם אף אחד מחדרי המדרגות שתוכננו במקביל לאותן שנים בחיפה על ידי האדריכלים בנימין אוראל ויחזקאל זוהר עליהם כתבתי כאן.

נושא חדר המדרגות המשיך והעסיק את האדריכלים עד לסוף דרכם המקצועית. בבניין קופת חולים שתכננו השניים ברחוב הגידם הסמוך ונחנך ב-1957, תכננו חדר מדרגות עם מסך זכוכית מעוגל אותו ניתן למצוא בבית חיים ויצמן ברחובות שתכנן האדריכל אריך מנדלסון (לבניין קופת חולים נוספה לימים קומה שפגעה בחזותו, אך הוא משמש גם היום את שירותי הבריאות). באחד הבניינים האחרונים שתכנן פרידמן, בית הכנסת הגדול של ירושלים שנחנך ב-1982, עיצב חדר מדרגות מרווח עם מדרגות כפולות ונברשות, כשנוסף להם תכנן מדרגות נעות (ככל הידוע זה המקרה היחיד בו שולבו מדרגות נעות במבנה ציבור שאינו מסחר או משרדים).

.

(6) האדריכלים

לאורך 50 שנות עבודה הצליחו האדריכלים אלכסנדר פרידמן (1987-1905) ומאיר רובין (1966-1892), יחד ולחוד, להותיר חותם משמעותי בירושלים בה הם גרו מרבית חייהם: בתי מגורים, בתי מלון, בתי אבות, מרפאות, מוסדות חינוך, ספורט ותרבות, מבני משרדים, אתרי זיכרון ובתי כנסת. בין המוסדות שתכננו (את חלקם תכנן פרידמן לבדו) ניתן למצוא את היכל שלמה – מקום משכנה של הרבנות הראשית, בית הכנסת הגדול, בית הכנסת ישורון, בית הכנסת הנשיא, מוזיאון לאמנות האיסלם, הישיבה התיכונית נתיב מאיר, ישיבת פורת יוסף ברחוב מלכי ישראל, בית חולים משגב לדך, בית לשכת עורכי הדין, מכון הרי פישל, בית חינוך עיוורים, בתי המלון הנשיא (כיום נטוש) והמלכים (כיום פרימה-המלכים) ובניין מכללת ליפשיץ. הפרויקט המשמעותי האחרון שתכננו השניים היה בניין "ישיבת מרכז הרב" בשכונת קריית משה.

פרידמן יליד הונגריה קיבל את הכשרתו המקצועית כאדריכל בבית הספר הגבוה לאדריכלות בפדובה שבאיטליה. בתחילת שנות ה-30 היגר לארץ ישראל ופתח תוך זמן קצר שותפות ארוכת שנים עם האדריכל רובין שהיה מבוגר ומנוסה ממנו באותה עת והגיר לארץ מאודסה ב-1928. רובין היה בעל קשרים הודות למעמדו הגבוה בתנועה הרויזיוניסטית והיה גם דמות פוליטית. על מעמדו בתנועה ניתן ללמוד מכך שזאב ז'בוטינסקי, ראש התנועה, בחר להתגורר אצל רובין בעת ביקורו בארץ ב-1929, ולימים שימש רובין בתפקיד סגן ראש עיריית ירושלים כנציג סיעת "חירות".

בית המעלות היה נקודת המפנה המרכזית ביותר בקריירה של השניים, כי לא רק היה מדובר בפרויקט בנייה בהיקף גדול ומאתגר טכנולוגית, אלא שהשניים בחרו גם לקבוע את דירתם הפרטית של כל אחד מהם בבניין וכן את משרדם (בכניסה א' הפונה לרחוב המלך ג'ורג').

שגשוגו של ענף הבנייה, בו היתה תלויה פרנסתם של האדריכלים, נגדע עם המשבר הכלכלי שבא עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. הבנייה האזרחית בארץ הופסקה ופרידמן פרש לכמה שנים מהשותפות והצטרף לאגף ההנדסה של ממשלת המנדט הבריטי. במסגרת זו השתתף בתכנון מצודות המשטרה מטיפוס טיגרט. לאחר המלחמה חזר פרדימן לשוק האזרחי והשותפות חזרה לפעילות מלאה עד לתחילת שנות ה-60 כשרובין פרש. פרידמן המשיך עד לפרישתו שלו באמצע שנות ה-80.

.

מרפסות קופצות במטרה לשמש סוכות

.

פס זכוכית מדגיש את מיקומו של חדר המדרגות

.

בכל כניסה יש גם מעלית והחלוקה הפנימית שונה מכניסה לכניסה

.

גם עיצוב הפתחים הפונה לחלון האנכי שונה מכניסה לכניסה – כאן לדוגמה הפתח מפוצל לשניים כשבחוץ הוא נראה רציף

.

ויש מקום לספסל קטן

.

מעבר אחד מקשר בין רחוב המעלות ובין החצר הפנימית של הבלוק: במקור תוכנן כאן בפנים גן אך הוא לא בוצע וכיום יש חניון רכבים, חצר אחורית

.

החזית הפונה לחצר האחורית מטויחת ולא מחופה באבן. יש מרפסות שירות שנסגרו במהלך השנים ויש גם ארובה המעידה על מערכת הסקה משותפת הממוקמת במרתף הבניין. לוקסוס

.

כל הדלתות המקוריות נותרו בכניסות הראשיות, חלקן נצבעו וחלקן נותרו בצבען המקורי. בדומה לחלון האנכי הובלט בחזית, גם בדלת יש חלק קבוע המאזכר את אותו חלון אנכי

.

בשונה משאר חדריה מדרגות – כאן בכניסה יש מדרגות רחבות במיוחד המובילות לקומה הראשונה ולאחר מכן המדרגות חוזרות לממדים הרגילים שלהם

.

מעקה

.

הכניסה השישית היא העליונה ברחוב המעלות וסמוכה למפגש הרחובות המעלות ושמואל הנגיד ולכן עוצבה עם מחווה מעוגלת המזמינה את הבאים מכיוון מפגש הרחובות (מהלך דומה ניתן למצוא בכניסה לבית רקובר שתכננו פרידמן ורובין ברחוב שמואל הנגיד פינת בצלאל)

.

שלט: עברית, ערבי, אנגלית

.

קצה הבניין הרחוב שמואל הנגיד ולצדיו הכניסה לחניון שבמרכז הבלוק. מימין הכניסה השביעית והאחרונה בבלוק ולמעלה מודגש קצה חדר המדרגות בצורת מנסרה הפורצת מגג הבניין. רוב המרפסות נסגרו

.

בכניסה השביעית החלון המלווה את חדר המדרגות אינו רציף אלא מחולק ל-4 חלונות

.

דלת הכניסה

.

על לוח המודעות 01

.

על לוח המודעות 02

.

המעקה 01

.

המעקה 02

.

החלון קובע מחוץ לקו החזית ולכן נוצר מקום עליו ניתן להניח

.

חלון לרחוב

.

שבור

.

נוף מהחלון: בניין בצלאל ההיסטורי המשמש כיום את "בית האמנים" הירושלמי. בראש הבניין מנורת עם שבעה קנים

.

יש כמו בכל כניסה גם כאן מעלית. לבני הזכוכית שלמעלה מימין מופיעות בכל קומה אבל רק בדירה הימנית

.

על הגג אפשר ליבש כביסה. אגב, גם אתה בניין הבולט משמאל תכנן האדריכל אלכסנדר פרידמן, אבל עשרים שנה מאוחר יותר

.

המשכתי אל צידו השני של הרחוב ונכנסתי למתחם בצלאל ההיסטורי שם הוצגה עד יום שישי האחרון תערוכתם של 84 בוגרי המחלקה לאדריכלות. עוד על התערוכה אפשר לקרוא במאמר שפרסמתי באתר xnet.

.

מטרים ספורים מהבניין ניצב "בית רקובר" (טועים לקרוא לו בית מקובר) שאותו תכננו פרידמן ורובין מיד אחרי בית המעלות

.

בבניין בצלאל שבין בית המעלות ובין בית רקובר מציגים כעת את תערוכת הבוגרים: בשנת 2017 סיימו כאן 84 סטודנטים

.

הצגת עבודה

.

פרויקט מגורים

.

חזית

.

נראה שווה לגור בכזה בניין

.

פרויקט שמציע לשכלל סביבת מגורים ותיקה בגבעתיים

.

חדר שמוקדש לעבודות תלמידים שעסקו בסביבות עבודה

.

עבודה שמציעה מרחב פיסי לכלכלת מימון ההמונים

.

דגם יפה

.

פרט מעבודה שממתמודדת עם שיקום והחייאת אתר נבי רובין שבחולות פלמחים

★

שיר לסיום:

.

★