סיבוב בבית הסופר בתכנון דב כרמי

היחיד מבין המבנים ברחוב קפלן שמסתתר מאחורי צמחייה הוא בית הסופר. מצבו מייצג את מעמדו הנחות של הסופר העברי ובכלל של תרבות הספר בציבור הכללי. אבל נראה שגם מעמד האיכר והעיתונאי, ששני בנייניהם מצויים מצידיו של בית הסופר, לא נמצא בשיאו.

בשנת 1957 נחנכו לאורך הרחוב על מגרשים צמודים בזה אחר זה שלושה מבנים של איגודים מקצועיים: בית האיכרים, בית הסופר ובית העיתונאים. את תכנון בית הסופר כמו גם את בית האיכרים בחרו האיגודים לתת לאדריכלים ותיקים. את בית האיכרים תכנן האדריכל שמואל רוזוב שהיה אז בן 57, את בית הסופר תכנן האדריכל דב כרמי שהיה אז בן 43 אבל ואת בית העיתונאים תכננו בני הזוג האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר, שזכו בתחרות כשבקושי מלאו להם 25.

לימים, הוכרזו שלושת המבנים לשימור בדרגות שונות. בית הסופר יישמר כולו ומצבו הנוכחי של הבניין אמנם מזונח אך הוא נותר במצבו המקורי ורק בעורפו יבנה בניין חדש במקום האגף האחורי והחד-קומתי. על בית האיכרים שהותר לבנות על ראשו אגף חדש כתבתי ב-xnet שבוע שעבר. כמו בבית הסופר גם בבית העיתונאים הותר להרוס את הבניין שבעורף המגרש ולבנות במקומו מגדל – פרק שלם המוקדש לבית העיתונאים יפורסם בספר המוקדש לעבודות מתכנניו והוא צפוי לצאת לאור ממש בימים הקרובים.

ועל כך ברשימה זו.

.

אם אני סופר אני סופר אותך

.

הבניין היחיד שמוסתר בצמחייה הוא בית הסופר. נעלם

.

רק כשמתקרבים ממש, רק אז מגלים את החזית עם מבואת המדרגות המטפסות אל הבניין

.

קפלן 6: בין בית העיתונאים לבית האיכרים. כולם ז"ל

.

שאול טשרניחובסקי עכשיו על 200 שקלים

.

(1) הבניין

הביקורת על עיצוב מיושן ופשוט מידי הוטחה בבניין עם חנוכתו, אך היתה הבנה שמאז תוכנן הבניין ועד הקמתו חלפו כמה שנים בהם חלו שינויים סגנוניים והתכניות לא עודכנו. כמו כן העובדה שלאגודת הסופרים היה תקציב מוגבל ביותר הביאה להבנה למצב שהבניין הוא הפחות מרשים מבין מבני האיגודים שנבנו באזור. כיום זה לא משנה איך נראה הבניין וספק אם מישהו שם לב לכך, היות והעצים מסתירים אותו ורק כשעומדים ממש בכניסה אליו אפשר בזוית מסוימת לראות איך הוא נראה.

ב-1952 אושרה בעירייה תכניתו של דב כרמי לבית הסופר שתוכנן לקום על מגרש בשטח 1.4 דונם. להשוואה: בית העיתונאים קיבל מגרש בשטח 3.6 דונם. את המגרש העמידה הקק"ל לרשות אגודת הסופרים, בתקופה שהרחוב עדיין היה נקרא רחוב דיזנגוף. לאחר מכן השתנה שמו לרחוב הקריה ולבסוף התקבע השם רחוב קפלן. על פי תכנית העירייה, הוחלט כי הרחוב יאכלס בנייני משרדים של מוסדות ציבור שונים, זאת לבד ממבני המושבה הטמפלרית שרונה שאותם אכלסו משרדי ממשלה וצה"ל וכן כמה בתי מגורים משותפים ברצועה בודדה וסמוכה לרחוב אבן גבירול.

הבניין נועד להכיל את משרדי אגודת הסופרים, אולם קריאה, חדרי עיון ועבודה לסופרים וכן מכון "גנזים", מערכת כתב העת מאזניים (ביטאון אגודת הסופרים) והוצאות הספרים של אגודת הסופרים.

המימון להקמת הבניין היה באמצעות עיריית תל אביב (75 אלף לירות) וכן תרומה של הקרן האמריקאית למוסדות תרבות (30 אלף לירות). בישראל. את סכום היתרה שעמד על 100 אלף לירות גייסה האגודה שמנתה באותה תקופה 300 סופרים בלבד. מדהים לחשוב על גודלו ומיקומו של הבניין הזה ששרת 300 איש בלבד, לעומת עמותת האדריכלים בה חברים אלפי אדריכלים ושוכנת בכמה חדרים וגלריה זעירה באיזה חור ביפו. לעומת העמותה, לאיגוד המהנדסים והאדריכלים יש עדיין בניין גדול ברחוב דיזנגוף שמחכה ליומו.

ברוח התקופה תכנן כרמי בניין המתנשא לגובה שתי קומות מעל קומת קרקע וכן קומה חצי חפורה, כך שבסך הכל יש ארבע קומות לבניין. ב-1962 חודשים ספורים בלבד לפני פטירתו של דב כרמי, הספיק האדריכל להגיש לעירייה תכנית הרחבה, הכוללת תוספת קומה וכן אולם בחזית הבניין ובכך שינה הבניין את חזותו. במקור עיצב כרמי בניין המצוי בנסיגה מקו הרחוב וכולל שתי קומות על קומה מכילה אכסדרה פתוחה לרחוב. התוספת ב-62' סגרה את אותה אכסדרה שאת מקומה תפס אולם שהגיע עד לקצה המגרש ולרחוב. את הקומה החדשה עיצב כרמי ברוח הבניין המקורית, תוך שמירה על המודול המקורי המודגש בחלוקת החזית, אלא שבמקום חלונות יצר בחזית הפונה לרחוב בקומה החדשה מרפסות הנפרדות זו מזו בעמודים. עיצוב זה אולי בא כ"פיצוי" על חיסול אכסדרת העמודים שבוטלה בקומת הקרקע במסגרת עבודת ההרחבה וגם במטרה להעשיר מעט את החזית הפשוטה שהיתה. התבוננות חוזרת בעיצוב החזיתות, זו המוקדמת וזו המאוחרת, מעלה את התהייה האם מדובר כאן בחזות בניין משרדית מובהקת, או שמא בניסיון ליצור שעטנז בין חזית בניין מגורים למשרדים.

.

1952: חתך. הבניין בחזית הוכרז לשימור והמבנה החד-קומתי בעורף המגרש יהרס לטובת בניין מגורים חדש (מנהל הנדסה, עיריית תל אביב-יפו)

.

דצמבר 1957: הבניין לקראת אכלוסו כלל שתי קומות בלבד + קומת כניסה (מתוך עיתון "דבר")

.

1952: חזית צפונית לכיוון רחוב קפלן עם חלוקה ותתי-חלוקה לרשת של פתחים עם אכסדרה בקומת הכניסה (מנהל הנדסה, עיריית תל אביב-יפו)

.

1962: תוספת קומה ותופסת אולם בחזית (מנהל הנדסה, עיריית תל אביב-יפו)

.

(2) עבר הווה ועתיד

טקס הנחת אבן הפינה התקיים באוקטובר 1956 וכבר בדצמבר 1957 אוכלס הבניין לאחר טקס חגיגי בו נטלו חלק דמויות כמו הסופר יהודה בורלא ששימש באותה עת בתפקיד יו"ר אגודת הסופרים, זלמן ארן שר החינוך, מרדכי נמיר שר העבודה, חיים לבנון ראש העירייה וש. שלום שנשא דברים לזכרו של טשרניחובסקי.

לאחר הפתיחה נערכו באולמות לבד מכינוסים והרצאות גם תערוכות. לתערוכות לא היה כל קשר לעולם הספרות וככל הנראה המטרה היתה לסייע בכיסוי הוצאות הבניין. כך לדוגמה ב-1961 נערכה תערוכה למיכון משרדי. טקס מיוחד נערך בבניין תקופה קצרה לאחר מלחמת ששת הימים: בנובמבר 1967 התקיים כאן כנס יסוד ל"תנועה למען ארץ ישראל השלימה". באירוע השתתפו בין השאר רחל ינאית בן צבי, משה שמיר, משה טבנקין וצבי שילוח.

ב-2013 נמכר הבניין ב-30 מיליון שקלים, זאת לאחר שנערכה למגרש תב"ע המתירה לבנות בעורף המגרש בניין בן 9 קומות עם שימור "בית הסופר". ב-2015 נמכר פעם שניה בסכום של 54 מיליון שקלים, לפני כשלושה חודשים הועמד הבניין למכירה בפעם השלישית.

(3) האדריכל

דב כרמי (1962-1905) תכנן באותה תקופה את אולם נחמני, קולנוע ירון, מיד לאחר מכן את היכל התרבות והיה גם מעורב בתכנון משכן הכנסת. לבד ממבני מגורים התמחה כרמי במבני משרדים שלהם היתה השפעה על האדריכלות הישראלית ובראשם בנייני ההסתדרות ברחוב ארלוזורוב. "חבר אדריכלים" שהקים, היה קואופרטיב בו היו חברים כמניין אדריכלים, שחלקם לאחר פירוק הקבוצה הפכו לאדריכלים בכירים שעמדו בפני עצמם. על הישגיו הוא זכה בפרס ישראל ולפני שנים ספורות נערכה לו תערוכה מפוספסת במוזיאון תל אביב שלא נותר ממנה משהו משמעותי. שני ילדיו – רם כרמי ועדה כרמי-מלמד המשיכו בדרכו והפכו לאדריכלים בולטים שאף זכו כל אחד מהם בפרס ישראל. אלא שבשונה מאביהם, הפכו השניים לאדריכלים שנויים במחלוקת.

.

.

שריד

.

כניסה

.

המתנה

.

אדריכלים, נגרייה וירחון לספרות

.

על לוח המודעות

.

אירועים

.

סודות

.

אולם אירועים בקומת הקרקע המגיע לקו אפס של המגרש ומפנה אל הרחוב פס חלונות צר וגבוה במקום ליצור חלון ראווה לזירת הסופרים

.

מימין על הקיר: נוף פנורמי של ירושלים

.

הסופר – מאת הפסל זאב בן צבי

.

מדרגות עולות מהאולם

.

אולם נוסף בקומת הקרקע בעורף הבניין ופונה לחצר מרוצפת ולמבנה בקצה המגרש בו מתקיים חוג בלט

.

בלט

.

מדרגות נוחות: רחבות ולא גבוהות מידי

.

המעקה נשען על עמודי ברזל דקיקים

.

מדרגות צרות יותר בהמשך

.

בקצה העליון של המדרגות נחשפת התקרה

.

שאול מתרשם מהמעקה

.

עץ וברזל

.

הכניסה לאולם טשרניחובסקי בו התכוננו באותה עת לחזרה של קבוצת שחקנים מתאטרון גשר

.

בכניסה

.

באולם

.

בקומה מעל יש משרד אדריכלים שבכניסה אליו כמה דגמים

.

אתגר נול אדריכלים פועלים בשטח בו פעל בעבר מכון גנזים שעבר בינתיים לבית אריאלה

.

פסיפס גדול מעטר את קיר משרד האדריכלים, שבעבר עיטר את אולם העיון של מכון גנזים ששכן כאן

.

בקומה אחרת במסדרון מצוי שריד בודד לסופרים

.

האיזון כבר לא קיים והתרבות שקעה

.

מחסן

.

קופסת לזניה במחסן

.

קירות בלוקים חשופים

.

לעומת שתי הקומות הראשונות והמקוריות של הבניין, בקומה השלישית שהיא תופסת שתכנן האדריכל מאוחר יותר יש מרפסות. ברקע משמאל תוספת אגף על בית האיכרים

.

בית האיכרים החדש

.

מבט מלמטה על החזית המזרחית

.

שוקולד לבן

.

גידי בר אוריין עם איתי כ"ץ

.

בקומה התחתונה של האגף החדש

.

בצד השני של הרחוב בית בני ברית הנטוש שמיועד להריסה (אדריכל: יצחק גוירצמן)

.

את הסורגים אשמח לקחת

.

ובצד השני בית העיתונאים שתכננו שולמית ומיכאל נדלר

.

ובקצה הרחוב בית יכין שתכננו אריה שרון ובנימין אידלסון

★