סיבוב בבניין מדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע

בתוך כל ים הבטון שמאפיין את אוניברסיטת בן גוריון, בולט בניין מדעי ההתנהגות שבצפון הקמפוס. הבטון בו אמנם נוכח, אך הוא אינו העיקר. מאז הושלמה בנייתו ב-2008, נבנו כבר עוד כמה בניינים שהזכוכית היא חומר עיקרי, אבל כנראה שהבכורה הולכת לבניין הזה.

הוא בולט לא רק מהסיבה החומרית, אלא גם מהסיבה העיצובית: הבניין ממוקם לצד כביש הגישה הצפוני של הקמפוס, ולצד המפגש עם כביש נוסף החוצה אותו. הודות לכך בחרו האדריכלים לעצב לו את החזיתות הדרומית והמזרחית באופן שבו הוא פתוח אל הצומת ואל הקמפוס ומדגיש באופן מוצלח את מעמדו בסביבה. מה שפחות מוצלח היא החזית המערבית החד-גונית והאטומה הפונה לשיכון המגורים המצוי כמה מטרים בודדים מהבניין.

ועל כך ברשימה זו.

.

2008

.

(1)

הבניין כולל 3,000 מ"ר שטח בנוי, תוצר של שיתוף פעולה בין משרדו התל אביבי של האדריכל אלכס מייטליס והמשרד הירושלמי גרינברג-נוביצקי בן חורין. שני המשרדים מתמחים בעיקר בבנייה פרטית, מבני מגורים ועיצוב פנים. את הווילות ועיצובי הפנים המפוארים שיוצר מייטליס אפשר למצוא ברשת. ניכר הפער בין ההשקעה בין אותם פרויקטים פרטיים ובין התקציב הרזה של פנים המבנה הציבורי בקמפוס.

יתכן וההשראה לבניין מקורה באדריכלות הנאו-קלאסית או הפשיסטית. אבל קשה שלא למצוא את הדמיון לבניין שנבנה שנים ספורות קודם לכן – המוזיאון לספרות מודרנית שתכנן האדריכל דיויד צ'יפרפילד בעיירה בדרום גרמניה, גם הוא בניין אופקי המוקף בשורת עמודים הנושאים גג בטון דקיק.

.

המוזיאון לספרות מודרנית בתכנון אדריכל דיויד צ'יפרפילד (© Ute Zscharnt for David Chipperfield Architects)

.

הבניין בדגם הקמפוס

.

בספר "מחזון למציאות – אדריכלות באוניברסיטת בן גוריון בנגב 2006-1990" שערכו האדריכלים ברכה ומיכאל חיוטין (הוצאת אוניברסיטת בן גוריון, 2010), מתארים המתכננים את שלושת העקרונות של הבניין: קופסה שחורה, שקיפות ומרחב מוצלל. למבנה שלוש שכבות שקל לזהות אותן: השכבה הראשונה היא המרחב המוצלל הכולל את הרחבה שמדרום ואת החצר המוצלת. אחריה מגיע האזור השקוף המתאפיין בחזית זכוכית. לבסוף מופיע הקיר השחור אותו מכנים האדריכלים "קופסה שחורה" ובו מצויות מעבדות וכיתות לימוד.

החזות המרשימה מרחוק, מתעצמת כשמתקרבים לבניין. העמודים הנושאים את גג הבטון מתנשאים לגובה רב והקצב שהם יוצרים, מעניקים לבניין את הזהות המובהקת שלו. לעומת הבטון והזכוכית האפרוריים, דאגו האדריכלים לשלב כמה כתמים לבנים (באמצעות העמודים והמדרגות) וגם ירוק (באמצעות העצים והדשא הסינתטי). היחידים שמקבלים גוש אפור ענק מול הפנים הם השכנים בשיכון הסמוך ששוכן כמה מטרים בודדים מהחזית המערבית של הבניין.

בקומה החפורה יש אודיטוריום גדול הפונה לחצר השקועה. בקומת הקרקע אולם מבואה מרכזי ומשרדים ובשתי הקומות העליונות מצויים משרדים, חדרי חוקרים, מעבדות וכיתות לימוד המאורגנים משני צידי זוג מסדרונות. המסדרון המערבי אטום משני קצותיו והפתחים לאורכו אטומים. המסדרון המזרחי פתוח בקצותיו לנוף או לאולם המבואה ושורת החדרים ממזרח לו מאירה אותו באמצעות מסך זכוכית עם דלתות זכוכית הנמתח לכל אורכו.

.

(2)

שני מקומות חלשים יש בבניין, אך נראה שאפשר לתקן אותם יחסית בקלות:

(1) החצר השקועה שבחזית הבניין. הקשר בין הדשא הסינתטי ובין באר שבע לא ברור. האם קשה היה לעצב כאן סביבה נופית מדברית נאה? מדבר לא חייב להיות צהוב ואפשר היה ליצור סביבה יותר טבעית מאשר דשא ירוק-עד וחד-גוני שחונק את העצים שנראים גם הם מלאכותיים. יתכן ולאדריכל היתה תכנית שתילה אחרת שלא בוצעה מטעמי תקציב אך יתכן גם שזה מה שתוכנן ובלי תירוצים.

(2) אולם המבואה סובל מבלגן ואי-שקט, לא רק בגלל עמדות המחשבים שהוצבו במרכזו אלא גם בגלל ריבוי הפתחים והקפיצות בין האבן השחורה והטיח הלבן. חוסר סדר וארגון עושים כאב ראש. יש מבואה אחת ואחריה עולים בכמה מדרגות ומגיעים למבואה נוספת שלא ברור בשביל מה. בנוסף, לעומת החזות הבומבסטית של הבניין בפנים מתרחשת נפילה. התוצאה היא שעיצוב הפנים אינו עומד בציפיות שיצרה החזית. למרות זאת, ריבוי קשרי העין והתנועה בין הקומות והאזורים, המתאפשר הודות לריבוי הפתחים הפונים לאולם המבואה ולאולם המדרגות הצמוד לו, משפרים את הקשר בין דיירי הבניין.

.

חזית דרומית זכוכית

.

וגם חזית מזרחית: אבל בבקר חורפי החזית המזרחית נותרה מוצלת

.

הבניין מפנה יפה את חזיתותיו לרחוב הראשי ולא מתעלם מהתנועה באוניברסיטה. אבל מה שקורה בחזית האחורית שפונה לשכונת המגורים הוותיקה – זה כבר סיפור אחר…

.

שורת עמודים סוגרת על החצר המקורה שבחזית המזרחית

.

קצב אפור על רקע ירוק וכחול

.

עמודי הבטון אינם מונוליטים אלא מחולקים באמצעות פוגות צרות

.

בטון

.

חזית מזרחית

.

בחצר המקורה דשא סינתטי ועצים אמיתיים

.

גג בטון

.

מסך הזכוכית נפגש עם הבטון

.

בשביל מה זכוכית אם יש וילונות?

.

וילונות

.

החצר השקועה מקושרת לרחבת הכניסה באמצעות מדרגות רחבות במיוחד, ודרכה ניתן להיכנס ישירות לאודיטוריום התחתון

.

מדרגות דקורטיביות בחזית הצפונית מקשרות ישר לקומה הראשונה

.

חזית צפונית כמעט אטומה

.

מסכי הזכוכית נפגשים בפינה הצפון-מזרחית של הבניין

.

מבט מצפון על שורת העמודים שבחזית המזרחית

.

חזית דרומית עם כניסה ראשית לבניין

.

בטון, אבן וזכוכית

.

העמודים המלבניים והאפורים שבחזית המזרחית מקבלים כאן פרשנות רכה, מעוגלת ולבנה

.

אבן בחזית הדרומית

.

על רקע האבן הכהה בחזית הדרומית מדרגות דקורטיביות (דומות לאלה שבחזית הצפונית) מזמינות לעלות אל פתח מסקרן

.

עולה עולה

.

מבט מראש המדרגות אל הרחבה הצרה שבחזית החזית הדרומית

.

המדרגות מובילות לחזית מערבית כמעט אטומה ובה פתח כניסה לקומה שנייה

הבניין מפנה את הגב שלו ושל האוניברסיטה לסביבת המגורים הסמוכה

.

אולם הכניסה המרכזי ובו גיוון בין חיפוי אבן שחורה ובין טיח לבן ורצף של פתחים לתנועה ולמבט

.

מסדרון בקומת הקרקע ומשמאל המדרגות העולות לקומות העליונות במערך תנועה לא רגיל ומורכב

.

לאחר אולם הכניסה המדרגות מובילות לאולם נוסף אליו פונות מרפסות ממסדרונות הקומות העליונות ובראש פתח תאורה עגול אולי כמו בפנתאון

.

למעלה

.

מבט למטה

.

מבט אל אולם המבואה מאחת המרפסות הפנימיות

מסדרון בקומה עליונה

.

מסדרון באגף המזרחי

.

חיפוי קירות באבן שחורה

.

מסך זכוכית פונה לכל חדר

.

ידית

.

מסדרון באגף המערבי

.

מעקה

.

בדרך החוצה נתקל במקרה בלוח נסתר עם שמות האדריכלים. שילמדו מאוניברסיטת תל אביב שאת שמות האדריכלים ראוי (לטוב ולרע) להציג במקום יותר בולט

.

בסמוך בונים בניין חדש (במודל שמופיע בראש הרשימה המבנה מופיע בשלמותו מימין)

.

לא מציינים את שם האדריכל

.

.

שיר לסיום:

.

.

.