סיבוב בבית התרבות הנטוש בקיבוץ חפציבה

בתוך האובך הצהוב ובדרך לתלות תערוכה חדשה, עצרתי בקיבוץ חפציבה כדי לחזור ולהציץ בשני פרויקטים שאני אוהב, אחד מהם הוא בית התרבות ע"ש צבי דר. בביקורים הקודמים שלי כאן הבניין היה סגור ונעול, אך הפעם הוא היה פתוח. זה לא רק שריד לתרבות שאבדה וליצירה הגדולה האחרונה של האדריכלית זיוה ארמוני, אלא גם דוגמה למפגש מרתק בין בניין ובין טבע.

ועל כך ברשימה זו.

.

חזית בית התרבות וברקע מורדות הגלבוע

.

יש קיבוצים שבית התרבות וחדר האוכל הנטושים מצויים בלב הקיבוץ והפצע הפתוח בולט לעין. לחפציבה יש מזל ששני אלה ממוקמים בקצה ולא מפריעים יותר מידי. בסך הכל הדשא מטופח, השבילים מתוחזקים והמים בנחלים זורמים. בחדר האוכל כבר לא מתאספים החברים לאכול ולדון בעתידהקיבוץ ובבית התרבות אין כבר תרבות. נותר רק שלד ללא חיים.

האדריכלית זיוה ארמוני (2010-1926) בלטה בראשית דרכה בעקבות כמה פרויקטים שתכננה בשיתוף האדריכל חנן הברון, בן זוגה המקצועי. מייד לאחר הלימודים ביצעו השניים כמה עבודות מוצלחות שהביאו להם הישגים שהיום אדריכל צעיר רק יכול לחלום עליהם. היא נולדה ומתה בתל אביב, אך בשלב מסוים כשהיתה נערה צעירה, הצטרפה לקיבוץ בית קשת ולאחר מכן למעגן מיכאל. היא נשלחה עם עוד כמה חברים צעירים מהתנועה הקיבוצית ללמוד אדריכלות בטכניון, במטרה לגבש קבוצת מתכננים לצרכי התנועה. בתום לימודיה זכתה עם הברון להשתתף בתכנון שני בניינים משמעותיים: (1) בית הקיבוץ המאוחד ברחוב סוטין בתל אביב שנהרס לטובת מגדל מגורים, ו-(2) הספרייה הלאומית בקמפוס גבעת רם בירושלים (בעקבות תחרות). לאחר מכן, ארמוני עזבה את התנועה, את המחלקה הטכנית ולמעשה הפסיקה כמעט לעבוד. ב-1969 הוזמנה לתכנן עבודה גדולה נוספת, הפעם ללא הברון – בית התרבות של חפציבה. ארמוני גם כתבה מאמרים שהתפרסמו בעיתונות היומית (שרצוי שחלקם יתפרסמו מחדש) וגם כתבה למגירה יצירה רחבת היקף על האדריכלות האמריקאית. היא מתה בדירתה בתל אביב בשנה בה גם דאגו יזמים להרוס את "בית הקיבוץ המאוחד" ששכן כ-200 מטרים מדירתה.

בשיחה עם ארמוני היא דאגה להדגיש כי הבניין הזה הוא המשך ישיר לסגנון הבינלאומי. היא לא אהבה את המונח ברוטליזם והעדיפה לכנות את הסגנון בו יצרה כמודרניזם מאוחר. לא התווכחתי איתה. יצירת מונולית השימוש בבטון חשוף, טיח שפריץ גס, אבן פראית – אלה כולם חומרים שמייצגים את הברוטליזם. אלא שהפלסטיות שיצרה ארמוני היתה רכה יחסית ושאבה פרטים מהסגנון הבינלאומי, כך שהמובהקות שלה התמסמסה מעט בין שני סגנונות (אך לא יותר מידי).

מיקומו של בית התרבות הוא בקצה הדרומי של היישוב ולא במרכזו כנהוג לרוב. בחפציבה תוכנן מרכז של פנאי ותרבות שעוצב בצורת משולש דימיוני כשבכל קודקוד הוגדר מוקד אחר. חוץ מבית התרבות, כלל המשולש את בריכת השחייה שמצאתי אותה ריקה ונטושה, ואת הגן היפני שלעומת שני האחרים מטופח עד היום. בין שלושתם תוכננה מדשאה המלווה את המדרון הטבעי על ידי צמד אדריכלי הנוף יוסף סגל וצבי דקל (שהשבוע במקרה פרסמתי שיחה שערכתי אתו על נוף).

בית התרבות מצליח להשתלב היטב בנוף הטבעי המשמש לו כתפאורה: המורדות החשופים של הגלבוע, בקווים הרכים המאפיינים אותם נעצרים למרגלות הבניין המעוצב בהשראתם. המסה הגדולה של הבניין נבלעת בהר, אך עדיין ניתנת לזיהוי הודות למונוכרומטיות של טיח השפריץ לעומת האבן והצמחייה הדלילה מהם מורכב נוף הגלבוע. הקווים המעוגלים המפגישים בין חזיתות הבניין, לא מאפשרים לקרני השמש לפגוע בחדות בבניין וליצור דרמה מיותרת לעומת הנוף הנהדר, אלא להעשיר את המפגש בין הבניין ובין ההר, בין האדם ובין הטבע.

ארמוני הביאה את הוליווד לקיבוץ. הנסיגה של הקומה התחתונה שמסתתרת מתחת לבמת האולם, מעניקה לבניין מראה מרחף. היא גם מדגישה את המסה המרכזית של הבניין שגדולה פי כמה מכל בניין אחר בקיבוץ. הגוש הענק מזכיר את אולמות הקולנוע שנבנו בערים הגדולות בשנות ה-30 ואחד מהם, ברחוב אלנבי, עדיין עומד במקומו (אך גם עתידו נגזר להריסה).

חדירת הטלויזיה לבתי החברים חיסלה את מעמדו של בית התרבות. הבניין שיכול היה לאכלס את כל החברים, עומד ריק ומתפורר לקול משק כנפי היונים שקבעו בו את ביתם. הקיבוץ שעלה על הקרקע ב-1922 עבר תהליך הפרטה מלאה בשנת 2003 וכשמדברים רק על כסף, אז התרבות נותרת מאחור. בדיוק כפי שקרה לבית התרבות.

.

.

את הדממה של האולם הנטוש פילח לפתע קול מוכר:

.

.

.

הבניין הענק ממוקם בקצה הקיבוץ, רגע לפני המפגש עם הגלבוע החשוף

.

הבניין משתלב עם הנוף בדרכו

.

משהו מהסגנון הבינלאומי בולט בבניין

.

ברוטליזם: בטון חשוף, טיח שפיץ, אבן מקומית. מימין הכניסה המערבית לבניין

.

סדרה של אשנבים עגולים מלווה את הקימור שבחזית הבניין והופכים אותה מחזית גדולה ושטוחה ליצירה פלסטית

.

מפגש חזיתות בחזית המערבית והדרומית

.

טיח שפריץ

.

אבן מקומית

.

קומת הקרקע בנסיגה ומחופה אבן פראית להדגשת המסה המרכזית של הבניין

.

בחזית המזרחית פתח לכניסת ציוד ישר לבמה. משמאל הכניסה המזרחית לבניין

.

סכנה!

.

הבמה מכוסה בצואת יונים ובאשפה

.

תרבות בזבל

.

המושבים נעלמו

.

תקרת עץ

.

התקרה מתפרקת (מבט מכיוון הבמה לאזור המושבים שנעלמו)

.

שורה 10

.

חזית מזרחית 1

.

חזית מזרחית 2

.

סמוך לבניין הנטוש יש גם בריכת שחייה נטושה

.

וגם גן יפני מטופח

.

עם בריכת דגי נוי שאסור להאכיל

.

.

.

בעקבות הרשימה קבלתי מד"ר צבי אלחייני מייסד ומנהל ארכיון אדריכלות ישראל, סריקות של חומרים על הבניין מאוסף זיוה ארמוני שהופקד אצלו ומאז סודר ומויין. תודה לצבי על הנכונות ועל החומרים.

.

תכנית הקיבוץ עם בית התרבות למעלה מימין (מקור: ארכיון אדריכלות ישראל, אוסף זיוה ארמוני)

.

חזית מזרחית (מקור: ארכיון אדריכלות ישראל, אוסף זיוה ארמוני)

.

פרספקטיבה (מקור: ארכיון אדריכלות ישראל, אוסף זיוה ארמוני)

.

סעודת ליל סדר באולם (מקור: ארכיון אדריכלות ישראל, אוסף זיוה ארמוני)

.

קונצרט (מקור: ארכיון אדריכלות ישראל, אוסף זיוה ארמוני)

.