עד 1948 היו כאן מאות כפרים וגם כמה ערים שנמחקו בעקבות המלחמה. חלק מאותם יישובים החליפו ידיים והפכו ליישובים ישראלים, חלק נהרסו וכוסו ביערות קק"ל או בגידולים חקלאיים. בין הקיבוצים נחשון והראל שבשפלת יהודה שוכנים שרידיו האחרונים של הכפר בית ג'יז, שחוסל ב-1948. נותרו ממנו בעיקר אבנים שפזורות בשטח, אבל גם מבנה קבר עם כיפה שהתמוטטה ואחוזה שנותרה שלימה ומרשימה. היו לי שעתיים פנויות בזמן ששהיתי בסמוך, לכן ניצלתי את הזמן כדי לראות כמה מקומות באזור ובהם את מה שנותר כאן.
כפר בית ג'יז מיוחד: (1) נותרה בו אחוזה גדולה שהשתמרה היטב ומורכבת משני מבנים. (2) כאן ממש במהלך מלחמת העצמאות, החליט פיקוד צה"ל להוציא להורג מול כיתת יורים קצין לאחר שנחשד בריגול, וכל העסק כונה בתקשורת "פרשת בית ג'יז".
ועל כך ברשימה זו.
.
.
.
(1) ביקור
שרידי הכפר שוכנים כמה מאות מטרים מבתי קיבוץ הראל. מבנה הקבר שוכן צמוד למתחם לולים, אבל הגישה אליו היא באמצעות דרך עפר טובה. בהמשך אותה דרך שוכנים שני המבנים הגדולים שאחד מהם מכונה "בית הקשתות". בעת הביקור היה המקום ריק.
הם רק נראים במצב טוב, אבל היות והמבנים האלה דורשים אחזקה, כמו איטום הגג, אז המצב רע. נזילות קשות לאורך כל הגג, חשפו את הברזלים שהחלידו והתנפחו. לכן, סביר להניח שבשלב לא רחוק התקרות בשני המבנים יקרסו. מבנה הקבר כבר קרס בחלקו, אך במקרה הזה לא בטוח שהסיבה היא חוסר תחזוקה: בגלל תוואי גדר הלולים העובר כמה ס"מ מקיר המבנה שקרס, אני משער שבניית הגדר סייעה להרס.
.
סרטון קצר שצלמתי:
.
.
(2) עלייתה ונפילתה של בית ג'יז
כמו היום גם אז, כביש 3 של היום היה גם אז הדרך שחיברה בין ירושלים ובין מישור החוף עד מג'דל (אשקלון) ועזה. האזור היה צפוף והוקף ביישובים רבים כמו ח'ולדה, דיר מוחידין, לטרון, ובית סוסין. במאה ה-20 הצטרפו למקבץ הזה כמה יישובים יהודים: קיבוץ חולדה, כפר אוריה והר טוב. הכפר עצמו נבנה על מדרון מתון של גבעה הצופה לדרום ולמזרח, שם היו אדמות הכפר. מרבית תושבי בית ג'יז היו חקלאים, ועיקר הגידולים היה דגנים, ירקות, תאנים, שקדים וזיתים. חלק אחר מתושבי הכפר עסק ברעיית עדרי עיזים וכבשים.
638 איש גרו ב-115 בתים ערב המלחמה (על פי סקר שערכו הבריטים), אף אחד לא נותר מהתושבים כאן, אלא רק 4 מבנים. בביקור שלי מצאתי את שני מבני המגורים ומבנה הקבר. במבנה רביעי ששימש כבית ספר ונבנה במימון הבריטים ב-1947, לא בקרתי. מרבית בתי הכפר נבנו מבוץ ולכן גם ללא פעולת ההרס המכוונת, לא בטוח שהמבנים האלה היו שורדים שנים רבות ללא תחזוקה. על כיבוש הכפר הדעות חלוקות: יש כאלה שטוענים שצה"ל כבש כפר ריק מאדם ויש כאלה שסוברים שהיה כאן קרב קשה. זה לא כל כך משנה כי התוצאה בשני המקרים היתה כידוע זהה.
בכפר היה מסגד שנהרס וגם מבנה קבר עתיק שעל פי המסורת הוקם בשנת 1,334 כדי לשכן בו את גופתו של שיח' זאיד, איש דת מקומי. על אבן שנמצאה בסמוך לקבר נמצאה כתובת שמייחסת כנראה את הבניין למאה ה-15, עת שלטו כאן הממלוכים. הכפר נבנה ונהרס כמה פעמים, והפעם האחרונה שהוא הוקם התרחשה בתחילת המאה ה-20. עם הקמתו של כפר אוריה ב-1921 בסמוך, החל מאבק באזור בין השכנים שהסתיים לא פעם ברצח והרס בשני הצדדים. ב-1929 חיסלו תושבי בית ג'יז ובית סוסין את כפר אוריה ורק בנס לא נהרג איש. ב-1944 חזרו היהודים ויישבו את כפר אוריה. המאבק נמשך עד להכרעה הסופית במלחמה.
שני המבנים הגדולים שימשו למגורים. מבנה אחד גדול ובולט הודות למרפסת עם קשתות שעל שמה הוא מכונה "בית הקשתות". המבנה השני קטן יותר וניצב לבניין הראשון, גם הוא כולל מרפסת בקומתו העליונה. באחד מהם גר עבדול רחמן אל סאלח (אני לא יודע מיהו, אלא רק את השם).
.
.
(3) המשך הנפילה
במהלך המלחמה התרחשה כאן דרמה שהפכה תוך זמן קצר לפרשה שהעסיקה את המדינה הצעירה: פרשת בית ג'יז. במהלך המלחמה איסר בארי – ראש שירותי המודיעין, חשד במאיר טוביאנסקי, קצין בצה"ל שפיקד על שדה התעופה בירושלים, כי הוא מרגל. הוא נתפס ונחקר בתל אביב, הוכנס למכונית הוסע לבית הקשתות. כאן עמד מול בית דין שדה שפסק לו גזר דין מוות מול כיתת יורים. גופתו הושלכה לבור שנחפר בסמוך והסיפור הושתק. רק מאוחר יותר, לאחר שנמצאה גופת ערבי ישראלי במטע בגליל, החלה להיחשף חיבתו של בארי לחסל בני אדם. התקשורת חגגה סביב הפרשה. ולבסוף בארי הצליח לקבל עונש של יום אחד בכלא. הוא לא ישב כי הנשיא ויצמן חנן אותו. הוא מת מהתקף לב כמה שנים מאוחר יותר. בנימין גיבלי שהיה השופט בדרגה הגבוהה בפרשה, ניצל והמשיך לטפס בסולם הדרגות ואפילו הספיק לקחת חלק ב"עסק הביש". גיבלי מת בשיבה טובה ב-2008. מי שמחסל את שכניו בטענה שהם אוכלוסייה עוינת, יבוא היום ובלי הרבה תירוצים יחסל גם את האחים שלו.
הפרשה ממשיכה להטריד ולהעסיק חוקרים ויוצרים. בעת חשיפת הפרשה פרסם נתן אלתרמן את השיר "אלמנת הבוגד…". ב-1992 פירסם שבתאי טבת, עיתונאי והיסטוריון, את ספרו "כיתת יורים בבית ג'יז – על מה הוצא טוביאנסקי להורג?". שנה שעברה יצר הבמאי ריקי שלח את הסרט "טוביאנסקי" בכיכובם של אורי פפר, עוז זהבי ומיכה סלקטר. רגע לפני שמאיר שניצר קטל את הסרט, הוא ציין כי "ליוצרי 'טוביאנסקי' מגיע כל הכבוד על ההעזה לעסוק בפרשה פוליטית שהסעירה את המדינה".
ומה עלה בגורל אנשי הכפר? הם התגלגלו לכל קצוות תבל. היום אפשר למצוא את צאצאיהם בין השאר בירדן, ערב הסעודית, קטאר, איטליה, פורטה ריקו וארה"ב. גם קיבוץ הראל שהוקם על שטח הכפר לא שרד. תחילה הקימו אותו יוצאי חטיבת הראל, אך לאחר כמה שנים הקיבוץ התפרק ותושביו התחלפו. בין תושבי הקיבוץ היה גם דני קרוון, שתקופה מסוימת אפילו חתם בתחתית העבודות שיצר "דני הראל". על חדר האוכל של קיבוץ הראל אכתוב בהמשך.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
תגובות
עבודת קודש ומורה נבוכים. מישהו יצטרך לדעת את כל זה כאשר יישבו לעשות חשבון. כי דבר לא יפתר ללא החשבון הזה, העבר, הפיצוי, השיקום ורק אז אפשר יהיה לדבר על מחילה, וללכת הלאה. טועים הציונים המאמינים כי אם יישכח – יישכח. הפלסטינים לא שוכחים, ורצוי שאנו נדע על מה הם מדברים.
הכותב מוזמן לעשות עבודת קודש דומה בכפרים גרמנים במזרח פרוסיה ובחבל הסודטים, בשכונות היוונים באיזמיר, בשכונות טורקיות של סלוניקי וכן הלאה וכן הלאה, מהודו ופקיסטן ועד דנציג וקפריסין.
הכותב ינצל את ההזמנה וממתין לכרטיסי הטיסה. אבל קודם לכן הכותב מעוניין להכיר את הסביבה בה הוא חי ורק לאחר מכן ילמד סביבות זרות.
היהודי תמיד אשם. אחלה של קונספט חדשני שאף אחד לא חשב במשך 2,000 שנה. מוזמן לברר לאיזה קבלת פנים זכו השכנים היהודים מתושבי כפרי השפלה ומי היו תושבי הכפרים לפני הכיבוש הערבי.
ממש לא משנה מי היו תושבי הכפרים שלפני. כנענים? האמורי והחיווי? עייפנו מלשמוע את האגיט-פרופ הציוני הזה. מצ'עמם…
הסיקור הצילומי תיאורי ממש נפלא! ישר כוח
תודה
"עם הקמתו של כפר אוריה ב-1921 בסמוך, החל מאבק באזור בין השכנים שהסתיים לא פעם ברצח והרס בשני הצדדים"
את מי רצחו מתיישבי כפר אוריה ואת מה הרסו?
"ב-1929 חיסלו תושבי בית ג'יז ובית סוסין את כפר אוריה ורק בנס לא נהרג איש"
לא נס, הם ברחו. הערבים שדדו את כל הרכוש ושרפו את הבתים.
במרץ 1947 עצרה המשטרה קבוצת נוטרים מכפר אוריה באשמת הריגת רועה צאן מבית ג'יז שעלה עם עדרו על שדות כפר אוריה.
הכיתוב בערבית:
לא שלום בלי בטחון
ולא בטחון בלי שלום
לא סלאם בידון אמאן
וולא אמאן בידון סלאם..
תודה על התירגום. הלוואי שכולם ילמדו את השפה כבר בגיל צעיר
תרגום הכתובת על הקיר
אין שלום ללא בטחון ואין בטחון ללא שלום.
סיסמה מוכרת אבל הפעם מן העבר השני של המתרס.
קודם כל כאדם וגם כימנית ומתנחלת גאה, אני קוראת את כל הרשימות בבלוג הזה בהנאה צרופה. וגם את הרשימות על הכפרים ההרוסים. זה פותח לי צהר למידע ולעולם שאינו מוכר לי, ושחשוב לי מאוד להכירו, כדי לדעת ולהבין טוב יותר איפה אני חיה.
אני מרגישה מבין השורות את דעותיו של מיכאל, אך עם זאת, לכל מקום שאליו הוא מגיע, הוא מגיע סקרן, ולדעתי גם אוהב אדם. גם ברשימות על ההתנחלויות השונות הדבר ניכר. לו היה חד צדדי הבלוג הזה היה נראה אחרת לגמרי.
נכון שאני חושבת שלא הייתה ברירה, ולמעשה אין ברירה אלא להלחם בערבים (לא פלסטינאים ולא נרטיב) כי זה או אנחנו או הם. ואני מאמינה שיש לי זכות לחיות בארץ הזאת, וכן- יותר מלהם.
אבל עם זאת, אני גם מבינה את המורכבות הרבה של החיים בארץ הזאת, ואת התיקון שלנו כעם שיצא מתוך השואה מתוך היותו נרדף והפך באל כורחו לעם שצריך לרדוף ולכבוש, ואפילו שזה צודק בעיני, זה קשה.
אז תודה מיכאל, לי הרשימה הזאת כמו רשימות רבות אחרות, חשובה.
מיכאל תודה רבה. שקד
אתה ממשיך להאיר את עיני ורבים אחרים. כל הכבוד לך.
מקידמת דנא היו חילופי אוכלוסיות כפויים.
הבבלים היגלו מישראל את הנהגת העם (אף פעם לא היגלו את כל האוכולוסיה ) לאיזור המזרחי של עירק של היום ולכאן היגלו עם כבוש מקומי אחר וצאצאיהם הם השומרונים ).
אם נדלג קדימה נראה שהיו חילופי אוכלוסיות בין יוון לטורקיה (נדמה לי שזה קרה בתום מלחמת העולם הראשונה ), בתום מלחמת העולם השנייה גרשו הרוסים את הפולנים מהחלק המזרחי של פולין אותה הם לקחו לעצמם והפולנים מצידם גרשו את הגרמנים שגרו בחלק המזרחי של גרמניה הכבושה והפולנים שגורשו מרוסיה יושבו על ידי הפולנים בחלקים המערביים של פולין ש"נוקו" מגרמנים.
רק לאחרונה היו חילופי אוכלוסיות בקפריסין . הטורקים גורשו לצפון האי והיוונים שגרו בצפון האי גורשו לדרומו של האי שהפך למדינה "יוונית" . מי שטייל בשנים האחרונות באי הקסום, קפריסין, ראה , אם רצה , כפרים או שכונות שגרו בהם טורקים ועכשיו הם נטושים או שגרים בהם יוונים שגורשו מצפון האי קפריסין.
זה לא יפה ולא נחמד אבל איך אומרים היום "אין מה לעשות".
כל היהודים שגרו במדינות ערב עד ערב מלחמת העצמאות גורשו למדינת ישראל והותירו אחריהם את בתיהם ורכושם ואיש לא פיצה אותם על זה ומצד שני ערביי פלסטין גורשו או ברחו לשטחים שעברו לשליטת מצרים או ירדן (הגדה המערבית או רצועת עזה ) או למדינות ערב השכנות.
אז בבקשה לא להתבלבל אנו לא יותר "פושעים" ולא יותר "צדיקים" מאף אחד אחר ואנו יכולים לשבת בבתינו ובישובינו עם מצפון שקט לחלוטין .
A LA GUERE COMME A LA GUERE (מקווה שכתבתי את זה בלי שגיאות)
לפחות אנו מוכנים לפצות את הפליטים הפלשטינים שיושבים מחוץ לתחומי מדינת ישראל הריבונית אבל הם לא מוכנים לקבל פיצויים ובעזרת מדינות ערב והארגון הפושע שנקרא "אונר"א" כבר דור רביעי של פליטים לא מוכן להשתקם במקומו מושבו החדש.
ואנו לאן נלך ? נחזור לפולין ? לעירק? לתימן?
האם אפשר להחזיר פליטים פלשטינים לתוך מדינת ישראל , שהיא אחת המדינות הצפופות בעולם?
אולי נתאבד התאבדות קבוצתית? לא ולא. זה המצב , אנו לא המצאנו מצבים כאלה . ראה מה כתבתי לעיל. אנו יכולים להרשות לעצמינו להסתובב עם ראש מורם .
יש לי חבר שמציע שארה"ב תוציא את כל יהודי מדינת ישראל ברכבת אווירית ותיישב אותם במדינת וויאומינג בארה"ב. טריטוריה ענקית ועשירה אך ריקה מתושבים . (רגע אחד , חברי הטוב שכח את האינדיאנים ).
ובלי קשר לאינדיאנים המסכנים האם בכלל ממשלת ארה"ב הייתה מעלה על דעתה לקיים את ההצעה של חברי הטוב ? נדמה לי שלא. אז אין ברירה , מספיק עם הבכי והנהי , ומספיק עם יסורי המצפון . במלחמה כמו במלחמה אם חפצי חים אנו.
תיקונים קטנים, אבל חשובים, כי הם מתקנים את התמונה העולה מתיאור חלקי. כפר אוריה הוקם בשנת 1914. עבדו בו קבוצות שיסדו, לימים, את דגניה, גבע וכפר חסידים. בשנת 1921 הגיעו מביאליסטוק בעלי הקרקע, פדו אותה מידי ויסוקר, ובנו את בתיהם. מהיום הראשון סבל המקום מהתנכלויות, שוד וגזל. בשנת 1929 הוחרב כפר אוריה בידי שכניו, התושבים הספיקו לברוח לבית פאר ולהסתתר שם, חזרו, בנו את ביתם ועזבו אותו סופית במאורעות 1936-9. כפר אוריה שוקם בשנת 1943 בידי יהודים כורדים מי"ם (שהקימו גם את עין העמק). תושבי כפר אוריה הדפו התקפות של הצבא המיצרי בתש"ח. בית ג'יז (גם בית סוסין ואחרים) נעזב בגלל חשש תושביו מנקמה ובגלל שישב בעורף הקרבות על לטרון. ועוד משהוא על הראל: על חברי הראל נמנו גם דני פטרזייל, אבא של סיני פטר, איש שמאל (מצפן, שי"ח וכו') מובהק, היה מורה לסיפרות, תמיד הזכיר לי את שאול טשרניחובסקי. נדמה שלי שגם אגמון היה חבר שם. הקבוץ לא התפרק אלא פורק (לדעתי, פעמיים) ע"י הנהגת מפ"מ כי היה שמאלי מדי.
לכל מי שמדבר על בריחת / גירוש ערביי א"י, כדאי לזכור שרוב גדול של אלה עזבו את ביתם בימים ששלט פה המנדט הבריטי. יפו, טבריה, צפת, חיפה וכל סביבותיהם נעזבו לפני שקמה מדינת ישראל. זה נעשה במהלך מלחמת אזרחים שהיתה כאן, ובחסות הצבא, המשטרה, השלטון הבריטי. בחלק מהמיקרים, הבריטים הסיעו את הבורחים. חלק אחר עזב את ביתו על פי דרישה של מפקדי צבא ערביים (הצבא המיצרי, הירדני), בתואנה שאי אפשר להילחם ביהודים כל עוד יש פה אזרחים. עזבו ותחזרו אחרי שננצח.
תעוד מעולה בכתיבה ובתמונות! השיח בעקבותיו מעניין וענייני! יישר כוח!
דאנס וידאו שצילמתי במקום.
תודה רבה על החומר המעניין והמועיל שדליתי מכאן בנושא. תודה רבה למחבר הבלוג, מיכאל.